הגה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִתֵּן קֹדֶם פּוּרִים מַחֲצִית מִן הַמַּטְבֵּעַ הַקָּבוּעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן, זֵכֶר לְמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּאֲדָר
הגה. י״א שיש ליתן קודם פורים וכו׳ כתב זה בשם י״א לפי שהרמב״ם והטור והש״ע לא הזכירו מזה כלום ומשמע דלא ס״ל ומ״מ המנהג כדברי מור״ם ז״ל בהגה כדי לעשות זכר למחה״ש שהיו נותנין ישראל באדר לעבודת ביהמ״ק ומבואר הסדר במס׳ שקלים יעו״ש
ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר וכמ״ש הרמב״ם פ״א מה׳ שקלים בענין שקלים הנוהגין בזמן הבית ושיעורו ג׳ דראה״ם כסף כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ ש״ר בענין פדיון בכור יעו״ש ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחה״ש דהיינו ג׳ דראה״ם כסף דלא עדיף זכר בזה״ז מפדיון הבן דאו׳ דיוכל לתת כסף או שוה כסף כמ״ש בש״ע שם אלא דעכ״פ יש ליתן כסף אם אפשר זכר למחה״ש שהיה כסף ואם אין ידו משגת לזה אז יתן מטבע ששמו חצי הנהוג באותו מקום כפי יכולתו יהיה מה שיהיה כיון שאינו אלא לזכר בעלמא:
וקודם שיפריש מחה״ש יאמר נוסח זה. רבש״ע גלוי וידוע לפניך שבזמן שהיה בהמ״ק קיים היו ישראל נותנין כל אחד ואחד מחצית השקל בחו׳ אדר לעבודת בהמ״ק לכפר בעדם ועתה בעו״ה חרב בהמ״ק ואין אנחנו יכולין לקיים מצוה זו של מחה״ש ולכן יה״ר מלפניך ה׳ או״א שיהא זה שיח שפתותינו שקורין פ׳ מחה״ש ונותנין כסף זכר למחה״ש לצדקה יעלה לפניך כאלו קיימנו מצות מחה״ש בפועל היא וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו׳ ואח״כ יקרא פ׳ כי תשא עד לכפר על נפשותיכם. ואח״כ יאמר לשם יחיד קבה״ו וכו׳ הריני בא לקיים מצות זכר למחה״ש והריני נותן חצי מטבע זו לצדקה לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו׳ ואח״כ ילמוד פ״ג ופ״ד משניות דמס׳ שקלים ואח״כ יתן אותו ליד הגבאי של ת״ח או של עניים או יתן הוא בידו לאיזה ת״ח עני בצנעה או לעני בן טובים יר״ש:
(כב) ומנהג אזמיר יע״א בכל שנה ושנה בשבת שקלים מכריזין בבתי כנסיות כי כל יחידי סגולה זה יתנו מחה״ש ובאחד באדר יוצאין ב׳ ת״ח עם שמש הרב הכולל שבעיר וגובים מכל היחידים המחה״ש ומביאים כל מה שגובים ליד הרב הכולל שבעיר ועושה פדיון מאותן מעות נדבה בעד ובשם כל יחידי העיר ואח״כ מחלק על ידו לכל הת״ח הנצרכים שבעיר וקצת לעניים צנועים בעלי כבוד יר״ש רו״ח או׳ ב׳ ויש מקומות שמניחים פקידים לגבות מחה״ש מכל בני העיר ואח״כ מאספים אותם יחד ושולחים אותם לחכמי א״י והוא זכר למחה״ש בזמן הבית שהיו גובין אותן מחו״ל ושולחין לירושת״ו לעבודת בהמ״ק. ובא״י עצמה יש נוהגין לתת אותם לגבאי להוצאות בהכ״נ זכר למקדש ויש נותנין אותם לת״ח הנצרכים בצנעה: