לחצו כאן – תרומה לשמואל

תפילין בת"ב ומנהג כפרות

אני רק מוכיח מכאן מה פירוש המושג "קיבלנו הוראות מרן", מי הוא מרן הנזכר.
הסתפקתי אם להגיב.
אך לדעתי אם זו כוונתך, אין זה ראוי לחכם שכמוך.

ברור שהגרע"י עצמו שב ומשנן שקיבלנו הוראות מרן, (ובזה לא נחלק אדם מעולם. אלא שהמחלוקת היא בגדרי הקבלה וכו' ואכמ"ל).
והנידון שלפנינו הוא אחד מהמקרים שבהם אין הדברים עולים בקנה אחד עם 'קבלת מרן', אלא שלדעת הגרע"י 'אינם סותרים' את הקבלה הזאת באיזושהי דרך.
לקחת את הפסק הזה ולהציגו כסתירה המזעזעת את כל המערכת ולכתוב את שכתבת, אין זה ראוי.
הרי במקרה שלנו לא באו לשנות את המנהג מכח 'קבלת הוראות מרן', וממילא אין זה מתאים להביא זאת לדיון אלא להציג את הדברים כשאלה על הכלל.

וכשם שבכל חכם הסובר את שסובר בגדר ה'קבלה' הזאת, נוכל לומר שבעצם קבלנו את ההוראות לפי 'גדרי החכם ההוא', הוא הדין הכא. ואיני רואה הפרש ביניהם.
כיוצא בדבר שכתבת, יוכל לומר לך מי מתלמידי הגרע"י על הבא"ח, שסובר שקבלנו הוראות מרן אלא שבברכת הרעמים איננו מברכים, ויכתוב את המשפט הנ"ל.
 
כיוצא בדבר שכתבת, יוכל לומר לך מי מתלמידי הגרע"י על הבא"ח, שסובר שקבלנו הוראות מרן אלא שבברכת הרעמים איננו מברכים, ויכתוב את המשפט הנ"ל.

הוא כתב שקיבלנו הוראות מרן, אבל זה לא היה נושא דגל אצלו. הוא לא ביטל מנהגים של מאות אלפי אנשים בטענה שצריך ללכת אחר השו"ע, ואז הלך בעצמו נגד השו"ע.

זה פשוט שלדידו של הבא"ח, קיבלנו באופן כללי את הוראות מרן, חוץ ממה שכבר נהגו אחרת וכדו'.

והנידון שלפנינו הוא אחד מהמקרים שבהם אין הדברים עולים בקנה אחד עם 'קבלת מרן'

לא נדירים כלל. אבל מדוע אתה מרבה מלל לחינם, במקום לענות לגופו של ענין מה השתנה הכא?

לדעתי אם זו כוונתך, אין זה ראוי לחכם שכמוך

אין כאן כוונה לזלזל במאן דהו, בוודאי שלא בהגר"ע יוסף שעוד לא הגענו לאפס קצהו בידיעת התורה. אני מדבר נטו על עובדות. קיבלנו הוראות מרן? חוץ ממה שלא קיבלנו. מרן מרא דאתרא? לא.

וכשם שבכל חכם הסובר את שסובר בגדר ה'קבלה' הזאת, נוכל לומר שבעצם קבלנו את ההוראות לפי 'גדרי החכם ההוא', הוא הדין הכא

דא עקא שאין כאן שום "גדרים", זה סותר את כל מערכת הגדרים שלו. בשלמא לשכנע ציבור לעזוב את מנהגו וללכת אחר השו"ע, עוד אפשר לדון, אבל זה במסגרת הכללים שקבע לעצמו. אבל לשכנע ציבור לעזוב את מנהגו ולהתנגד לשו"ע? מהיכי תיתי?
 
לא נדירים כלל. אבל מדוע אתה מרבה מלל לחינם, במקום לענות לגופו של ענין מה השתנה הכא?
כמדומה שכבר כתבתי לבאר את דעתו של הגרע"י במנהג זה,
כיון שלדעתו ההכרעה ההלכתית הכללית שקולה (מנהג קדום מצד אחד, מנהג שכתב מרן מהצד האחר), הרי הוא נוטה למנהג החשוב של 'ירושלים'. ולדעתו כך ראוי לנהוג.
אפשר לחלוק עליו, כמובן.
אבל לכתוב משפט כמו זה:
אני רק מוכיח מכאן מה פירוש המושג "קיבלנו הוראות מרן", מי הוא מרן הנזכר.
שמשתמע ממנו שהגרע"י אמר כסיסמא 'קבלו הוראות מרן' ובעצם נתכוין לומר 'קבלו הוראותי', זה דבר לא ראוי ולא מתקבל על הדעת.
אני מדבר נטו על עובדות. קיבלנו הוראות מרן? חוץ ממה שלא קיבלנו. מרן מרא דאתרא? לא.
דא עקא שאין כאן שום "גדרים", זה סותר את כל מערכת הגדרים שלו. בשלמא לשכנע ציבור לעזוב את מנהגו וללכת אחר השו"ע, עוד אפשר לדון, אבל זה במסגרת הכללים שקבע לעצמו. אבל לשכנע ציבור לעזוב את מנהגו ולהתנגד לשו"ע? מהיכי תיתי?
חזקה על חכם מופלג שכמוך, שיודע את המקומות שבהם הגרע"י 'סתר' את מערכת הגדרים 'שקבע לעצמו',
שיתבונן היטב בדברים ויאמר ש-לאור הסתירות שיש בזה-שמא עלינו 'לעדכן מושגים' ולהכריח מאותם המקומות הסותרים, שאכן 'מערכת הגדרים' שלו בנויה בצורה קצת שונה ממה שחשבנו תחילה.

אני חוזר שוב: אפשר להקשות מדידיה אדידיה, ואין בכך כל פסול.
אבל להקשות על הגרע"י מה'כלל' שכתב, נגד ה'פרטים' שכתב, הרי זה ממש כקושיית הגרע"י על הבא"ח: כיצד תאמר ש'קבלנו הוראות מרן' והלא במקומות רבים אתה מחמיר כהרמ"א?
וכשם שברי לכבודו שאין זו קושיא אמיתית, או שעכ"פ הבא"ח בודאי לא סותר עצמו מהכלל אל הפרטים, אלא הפרטים מגלים על הכלל,
כיוצא בזה ממש הם הקושיות על הגרע"י, שבודאי אינו סותר עצמו מהכלל אל הפרטים, אלא הפרטים מגלים על הכלל וגבולותיו.

וכאן לא נגענו אלא בנקודה אחת מתוך המערכת של הגרע"י, אבל לברר את הלך שיטתו וכיצד הוא מבין את כל הנושא של 'קבלת הוראות מרן' (כשיש ספק ברכות כנגדו, וקבלה כנגדו, ומנהג כנגדו, וס"ס כנגדו, ו'קים לי' כנגדו), הרי זה נושא לכמה וכמה אשכולות.

עוד מילה אחת אומר בזה:
באופן כללי, לדעתי, גם החולקים על הגרע"י יהיו מוכרחים להודות שבודאי יש לו בזה איזה מהלך סדור.
לא יתכן שהוא היה מורה הוראות בכל חלקי התורה, בלי איזה דרך מסוימת.
אלא שהדרך הזאת היתה רחבה ונתנה לו מספיק מרחב כדי לדון גם בכל מקרה לגופו.
והדרך הרחבה הזאת - להבינה אל נכון - זו המטרה אצל מי שרוצה להבין את פסקי הגרע"י.
 
אני חוזר שוב: אפשר להקשות מדידיה אדידיה, ואין בכך כל פסול.
אבל להקשות על הגרע"י מה'כלל' שכתב, נגד ה'פרטים' שכתב, הרי זה ממש כקושיית הגרע"י על הבא"ח: כיצד תאמר ש'קבלנו הוראות מרן' והלא במקומות רבים אתה מחמיר כהרמ"א?
וכשם שברי לכבודו שאין זו קושיא אמיתית, או שעכ"פ הבא"ח בודאי לא סותר עצמו מהכלל אל הפרטים, אלא הפרטים מגלים על הכלל,
כיוצא בזה ממש הם הקושיות על הגרע"י, שבודאי אינו סותר עצמו מהכלל אל הפרטים, אלא הפרטים מגלים על הכלל וגבולותיו.....

עוד מילה אחת אומר בזה:
באופן כללי, לדעתי, גם החולקים על הגרע"י יהיו מוכרחים להודות שבודאי יש לו בזה איזה מהלך סדור.
לא יתכן שהוא היה מורה הוראות בכל חלקי התורה, בלי איזה דרך מסוימת.
אלא שהדרך הזאת היתה רחבה ונתנה לו מספיק מרחב כדי לדון גם בכל מקרה לגופו.
והדרך הרחבה הזאת - להבינה אל נכון - זו המטרה אצל מי שרוצה להבין את פסקי הגרע"י.
מסכים עם כל מילה,

התפקיד של ת"ח הוא להקשות מדידיה אדידיה - כמו שעושים בגמרא ולא לאגור דבריו מפני איש.

אם יש קושיה על הבא"ח זצ"ל מדוע אין קושיה על מרן זצ"ל? ואם הוא עצמו תירץ מדוע לא תירץ את הבא"ח? אם ביטל מנהגים מסוימים בגלל שהוא מבכר כנגדם את פסקי מרן מדוע לא עשה זאת בההיא דתפילין בת"ב בשחרית? אם ביכר את מנהג ירושלים מדוע לא לעשות זאת בעוד מקומות, כגון שנהגו להחמיר נגד מרן, או בכמה הלכות הלכו כדעת האר"י ולא אמרו סב"ל נגדו. כיצד באמת מרן תופס את המושג מנהג ירושלים? מי עדיפים עליו כפוסקים? מה מנחה את מערכת השיקולים שלו לקולא ולחומרא?

יש הלכות שדבריו ברורים ומחוורים כשמלה ופומייהו דרבנן ממללן שבחייהו, ויש הלכות שנכנסות לבית הספק ורבנן מקהי בהו אקהייתא ושדו בהו נרגא - אחר המחי"ר מתורתו הרמה ואחר נשיקת עפרות זהבו. מי שתלמידו וקיבל כל הוראותיו ממשיך לנהוג כרבו, ומי שאינו - ממשיך במנהג אבותיו או חושש להחמיר עכ"פ בדאורייתא.
 
שמשתמע ממנו שהגרע"י אמר כסיסמא 'קבלו הוראות מרן' ובעצם נתכוין לומר 'קבלו הוראותי', זה דבר לא ראוי ולא מתקבל על הדעת.

חלילה, לא זו היתה כוונתי. הוא באמת התכוון לקבלת הוראות מרן, אבל בפועל יוצא שמדובר בקבלת הוראות מרן הגר"ע.
 
אבל להקשות על הגרע"י מה'כלל' שכתב, נגד ה'פרטים' שכתב, הרי זה ממש כקושיית הגרע"י על הבא"ח: כיצד תאמר ש'קבלנו הוראות מרן' והלא במקומות רבים אתה מחמיר כהרמ"א?

אתה כותב יפה, ואה"נ זה מה שיש לשאול - כיצד כבודו תוקף אחרים שנטו מדעת מרן השו"ע באיזה פרטים מתוך טעמים שראו לנכון, כאשר כבודו נוטה בעצמו מדברי השו"ע פעמים רבות?

אבל ענין התפילין בת"ב עלה על כולנה, כי לשכנע יהודים שנהגו מאות שנים כדעת מרן השו"ע, ללכת נגד המנהג שלהם, נגד מנהג ארץ ישראל המובא בשו"ע, ונגד השו"ע, זו סתירה לכל מערכת הכללים והגדרים שקבע הגר"ע.
 
באופן כללי, לדעתי, גם החולקים על הגרע"י יהיו מוכרחים להודות שבודאי יש לו בזה איזה מהלך סדור.
לא יתכן שהוא היה מורה הוראות בכל חלקי התורה, בלי איזה דרך מסוימת.

יש כלל, ויש יוצא מן הכלל, וזה מה שעשה הגר"ש טולדנו בסדרת הספרים דברי שלום ואמת, הוכיח שאינו שיטתי בהלכותיו. לדוגמא הכלל שלא מברכים על מנהג, הוא "כלל" שהומצא מתוך הלכה אחת תוך התעלמות מכלל ההלכות שבהן מברכים בשופי על מנהג.

אבל כאן הגדיל, כי ההוראה אינה תואמת לשום "מהלך סדור".
 

קבצים מצורפים

כמדומה שכבר כתבתי לבאר את דעתו של הגרע"י במנהג זה,
כיון שלדעתו ההכרעה ההלכתית הכללית שקולה (מנהג קדום מצד אחד, מנהג שכתב מרן מהצד האחר), הרי הוא נוטה למנהג החשוב של 'ירושלים'. ולדעתו כך ראוי לנהוג.

זה לא סתם "מנהג שכתב מרן" אלא פסק הלכה בשו"ע, כפי שציין את המנהג שלא לברך על ההלל בר"ח והגר"ע מתייחס לזה כפסק הלכה.

אז לקחת מנהג חדש שהתחדש באחד מבתי הכנסת בירושלים ע"י הרש"ש מאות שנים אחר השו"ע, לקרוא לזה "מנהג חשוב" ולהתעלם מפסק ההלכה של השו"ע התואם את המנהג בכל העולם, נוגד את כל שיטתו.

אבל לכפות על אחרים הנוהגים כהשו"ע לשנות את מנהגם (או לשכנע אותם), זה כבר מרפסן איגרי.
 
אם יש קושיה על הבא"ח זצ"ל מדוע אין קושיה על מרן זצ"ל? ואם הוא עצמו תירץ מדוע לא תירץ את הבא"ח? אם ביטל מנהגים מסוימים בגלל שהוא מבכר כנגדם את פסקי מרן מדוע לא עשה זאת בההיא דתפילין בת"ב בשחרית? אם ביכר את מנהג ירושלים מדוע לא לעשות זאת בעוד מקומות, כגון שנהגו להחמיר נגד מרן, או בכמה הלכות הלכו כדעת האר"י ולא אמרו סב"ל נגדו. כיצד באמת מרן תופס את המושג מנהג ירושלים? מי עדיפים עליו כפוסקים? מה מנחה את מערכת השיקולים שלו לקולא ולחומרא?
יפה כתבת.
אני התכוונתי לומר להיפך:
כשם שתלמידי הגרע"י סבורים שאין קושיא על הגרע"י, כך בהכרח שאין קושיא על הבא"ח.
והדברים שוים. על שניהם לא יכולה להיות קושיא מהסגנון הזה.

והנימוק הוא: לא הרי הלכה פרטית, כהרי קו פסיקה כללי מנחה.
בהלכה פרטית אפשר להשאר בקושיא על חכם פלוני, ואפשר אפילו לתלות בשגגה לפום ריהטא וכדו'.
אבל במערכת שמחדש חכם מסוים והולך לפיה, אין אפשרות לומר שיש כאן שגגה וכדו'. בהכרח שיש כאן מהלך סדור.
להבא"ח יש מערכת מסודרת שמחייבת אותו לנהוג בדברים מסוימים כהוראות מרן, עם ה'יוצאי דופן' (אפילו יהיו רבים בכמות) שמגלים לנו שקבלת ההוראות אינה מוחלטת.
אף להגרע"י יש מערכת מסודרת שמחייבת אותו לנהוג בדברים מסוימים כהוראות מרן, עם ה'יוצאי דופן' שלו שמגלים שגם אצלו קבלת ההוראות אינה מוחלטת.
ולכשתמצי לומר, אין המחלוקת ביניהם קוטבית כל כך, אלא שיש מיני 'יוצאי דופן' שאינם מקובלים על הגרע"י ומקובלים על הבא"ח. (כגון הוראות האריז"ל/המקובלים נגד מרן, והוראות הרמ"א נגד מרן).

אלא שכלפי חוץ נראים הדברים שזה 'הולך כדעת מרן' וזה 'מחמיר כדעת הרמ"א'.
ועל כן, מקשים על שיטת הגרע"י, את הקושיא הבאה:
כיצד כבודו תוקף אחרים שנטו מדעת מרן השו"ע באיזה פרטים מתוך טעמים שראו לנכון, כאשר כבודו נוטה בעצמו מדברי השו"ע פעמים רבות?
ובאמת גם הוא לא נתכוין לומר שאי אפשר לנטות מדברי מרן בשום פנים.
אלא רק שאותם המקומות - באופן כללי - שלדעת הבא"ח ניתן לנטות, לדעתו לא ניתן לנטות.
אמנם יש מקומות שבהם יהיה הדבר להיפך, שלדעת הבא"ח לא ניתן לנטות ולדעת הגרע"י ניתן לנטות.
דוגמא שעולה לי כעת היא ענין הקולא נגד מרן כשכתב בסתם להחמיר ולא הביא 'י"א להקל'. שלדעת הזבחי צדק יש מקום להקל בשעה"ד נגד פסק מרן, והבא"ח נחלק עליו, והגרע"י - לכאורה: למרבה הפלא - צידד דוקא בדעת הזב"צ!
הא למדת, שגם לדעת הגרע"י ניתן לנטות מדברי מרן באופנים מסוימים.

וכשם שאת דברי הבא"ח - באופן כללי - יש להבין, מאיזה טעמים לדעתו יש רשות לנטות מדברי מרן, ואחר הצגת ה'כללים' במשנתו, עדיין ישארו אי אלו דברים שנצטרך ליישבם באופנים מסוימים,
כך את דברי הגרע"י - באופן כללי - יש להבין מאיזה טעמים לדעתו יש רשות לנטות מדברי מרן, ואחר כל זאת גם ליישב אי אלו הלכות פרטיות.

לא כתבתי כלל ליישב אפילו דבר אחד הקשה במשנת הגרע"י, אני רק בא להניח את היסוד שלענ"ד אמור להיות מוסכם על הכל:
יש לכל פוסק את מערכת השיקולים הכללית שלו. עלינו למצוא אותם תחילה כדי להבין את דרכו.
ואין זה מחייב להסכים עם שיטתו כלל, אלא רק להבין מדוע לדעתו של הפוסק אין בה סתירות.

ולענין התפלין בת"ב, מודה אני שיש בזה קושיא.
ולא לחנם האריך בזה החזו"ע תעניות עמ' שסו ואילך.
אלא שלשיטתו הדברים נראים ברורים, עד שמכחם קרא תמה על דברי הגר"ש משאש.
ואם יהיה בכחי לנסות לתת ביאור לדבריו, אציע את הדברים לפני חו"ר הפורום, נ"נ.
 
זה לא סתם "מנהג שכתב מרן" אלא פסק הלכה בשו"ע, כפי שציין את המנהג שלא לברך על ההלל בר"ח והגר"ע מתייחס לזה כפסק הלכה.
כבר שאלתי באיזהו מקומן, מנין שהגרע"י התייחס למנהג שלא לברך כ'פסק הלכה' ולא כמנהג? יש מקור כתוב לזה בדבריו?
 
ולענין התפלין בת"ב, מודה אני שיש בזה קושיא.
ולא לחנם האריך בזה החזו"ע תעניות עמ' שסו ואילך.
אלא שלשיטתו הדברים נראים ברורים, עד שמכחם קרא תמה על דברי הגר"ש משאש.
ואם יהיה בכחי לנסות לתת ביאור לדבריו, אציע את הדברים לפני חו"ר הפורום, נ"נ.
אולי לפי מה שכתב הרב יהודה ברכה שליט"א לבאר את דעת מרן זצוק"ל במנהגים שהונהגו אחרי דורו של מרן.
 
יש כלל, ויש יוצא מן הכלל, וזה מה שעשה הגר"ש טולדנו בסדרת הספרים דברי שלום ואמת, הוכיח שאינו שיטתי בהלכותיו. לדוגמא הכלל שלא מברכים על מנהג, הוא "כלל" שהומצא מתוך הלכה אחת תוך התעלמות מכלל ההלכות שבהן מברכים בשופי על מנהג.

אבל כאן הגדיל, כי ההוראה אינה תואמת לשום "מהלך סדור".

אפשר לשאול אם קראת את דברי הרב הלל?
 
ובקיצור, קבלנו עלינו מנהגי מרוקו והוראותיו של הרב טולידנו
אפשר לשאול אם קראת את דברי הרב הלל?
נושא הברכה על מנהג באמת נסתר מכמה מקומות ועמדו על זה גדולי האחרונים ולא השאירו את הסוגיה ללא קושי, ואכן התיאור של הרב טולידאנו מדויק - בעניין ברכה על נר יו"ט ויוה"כ ונ"ח בביה"כ נראה שמברכים על מנהג גרוע יותר מהלל, כך שקשה מאוד לחשוב שדעת הש"ע שאין מברכים על מנהג. ולא צריך את הרב טולידאנו או לקבל את מנהגי מרוקו ושאר תפוצות לברך, הקושי ברור לכל לומד מתחיל שנכנס לנושא ולמקורותיו בש"ע ונו"כ.
אולי לפי מה שכתב הרב יהודה ברכה שליט"א לבאר את דעת מרן זצוק"ל במנהגים שהונהגו אחרי דורו של מרן.
אני חושב שכולנו נשמח שתביאו את דבריו.
 
יש לכל פוסק את מערכת השיקולים הכללית שלו. עלינו למצוא אותם תחילה כדי להבין את דרכו.
ואין זה מחייב להסכים עם שיטתו כלל, אלא רק להבין מדוע לדעתו של הפוסק אין בה סתירות.

ולענין התפלין בת"ב, מודה אני שיש בזה קושיא.
ולא לחנם האריך בזה החזו"ע תעניות עמ' שסו ואילך.
אלא שלשיטתו הדברים נראים ברורים, עד שמכחם קרא תמה על דברי הגר"ש משאש.
ואם יהיה בכחי לנסות לתת ביאור לדבריו, אציע את הדברים לפני חו"ר הפורום, נ"נ.

את כל זה אפשר לתמצת בשלוש מילים: "אני לא יודע".

ועד שתדע ותחזור אלינו בע"ה עם הסבר, הרי שיש כאן סתירה גדולה ביותר לכל דרכו ושיטתו של הגר"ע ש"קיבלנו הוראות מרן", והנה כאן משכנע את הנוהגים כמרן לבטל מנהגם, לא יאומן כי יסופר.
 
אפשר לשאול אם קראת את דברי הרב הלל?

אני מבין שאתה קראת, למה לא תשתף אותנו באור הגדול שעולה מדבריו? אולי יש לו פשט אחר בשולחן ערוך שהגר"ע יוסף נטה ממנו? אולי גילה מקורות חדשים למנהג הנחת תפילין בת"ב בבוקר?
 
@משיב כהלכה
אין שום קשר לרב הלל לכאן
הרב הלל פוסק בדרך הבן איש חי והקבלה
לא קשור בכלום למנהגי מרוקו
ואגב, מד' הבא''ח משמע שבזמנו נהגו להניח רק במנחה
 
הרב @משיב כהלכה

כבר נידון בכמה מקומות שיש מנהגים שמרן זצוק"ל קיימם אפי' שהונהגו אחרי מרן.
ובאמת צריך לברר מה הגדר בדבריו.

- ועיין מה שהבאתי במקו"א בשו"ת ברכת יהודה ח"א סי' ו
 
העלתי

מ"מ כיון שתשובתו יותר מ- 20 עמ' העלתי כרגע 20 עמודים ובהמשך אעלה את השאר.

נ.ב- אע"פ שדבריו ארוכים מ"מ לא נ"ל שלרב @משיב כהלכה תהיה בעיה עם אורך כל שהוא
 

קבצים מצורפים

כבר נידון בכמה מקומות שיש מנהגים שמרן זצוק"ל קיימם אפי' שהונהגו אחרי מרן.
ובאמת צריך לברר מה הגדר בדבריו.
עיין כאן.
 
ראשי תחתית