לחצו כאן – תרומה לשמואל

תפילין בת"ב ומנהג כפרות

אעלה כעת את העמודים הנותרים מהתשובה הנ"ל של הר' יעקב הלל

אגב- אין קשר בין תשובת הגר"י הלל לבין החזו"ע מאום

טענותיו שונות משל הר' עובדיה, ובכלל גישתו להלכה היא שונה, כך שאין קשר בין הטענות שהעלו כאן "מנהג נגד מרן" "מנהג מאוחר או קדום"

כי כל זה קשור למשנת הר' עובדיה, אך בתורת ומשנת הר' יעקב הלל זה לא מהטעמים והנימוקים הנ"ל כלל ועיקר
 

קבצים מצורפים

אגב- אין קשר בין תשובת הגר"י הלל לבין החזו"ע מאום

טענותיו שונות משל הר' עובדיה, ובכלל גישתו להלכה היא שונה, כך שאי קשר בין הטענות שהעלו כאן "מנהג נגד מרן" "מנהג מאוחר או קדום"

כי כל זה קשור למשנת הר' עובדיה, אך בתורת ומשנת הר' יעקב הלל זה לא מהטעמים והנימוקים הנ"ל כלל ועיקר
- אכן, אבל מדבריו אפשר להסביר למה מרן זצוק"ל קיים את המנהג, כי כל פסק מרן הוא ש"נהגו העולם" ועל זה אפשר לומר שיש לילך אחרי המנהג שנהגו בירושלים.
 
אבקש שלא לעבור על איסור 'לא תנחשו' מה כתב הרב הלל, ועדיף לקרוא את תשובתו ההלכתית ולא הקבלית בנושא ולקבל ראיה אחרת על הסוגיא.
אגב, הרב עובדיה לא חייב לכתוב כל מה שהוא חשב וכמאמר החכם 'לא כל מה שחושבים צריך לומר ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס' וד"ב. ואפשר ללמוד מדברי חכם אחד על דעת השני, דד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ע"כ
 
אבקש שלא לעבור על איסור 'לא תנחשו' מה כתב הרב הלל, ועדיף לקרוא את תשובתו ההלכתית ולא הקבלית בנושא ולקבל ראיה אחרת על הסוגיא.
אגב, הרב עובדיה לא חייב לכתוב כל מה שהוא חשב וכמאמר החכם 'לא כל מה שחושבים צריך לומר ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב ולא כל מה שכותבים צריך להדפיס' וד"ב. ואפשר ללמוד מדברי חכם אחד על דעת השני, דד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ע"כ
- יש שם כמה דברים שמרן זצוק"ל לא מסכים עמהם (כמו לפסוק כקבלה ועוד)
- אבל יש בתשובתו כמה צירופים שבאמת הינם גם למרן זצוק"ל (כמו מה שכתב שזה לא ברור בדעת השו"ע, ועוד שכך היה המנהג קודם לו)
 
אין בכל זה אלא הצדקה כלשהי לנוהגים דלא כהשו"ע להמשיך לקיים מנהגם.

אבל מהיכי תיתי להמליץ לנוהגים כשו"ע לבטל את מנהגם ולחלוק על השו"ע?

הלזה יקרא "קיבלנו הוראות מרן"?
 
מי כתב שם את ההגהה בכתב יד בדברי השלחן גבוה ?
העלתי מאוצר החכמה

ייתכן שזה הוא בכבודו
כי אם תשים לב את השולחן גבוה הביא לקראת הסוף וכתב "גם ראינו סמוך לחתימה" והיינו שהוסיף את זה בסוף, וכנראה שלאחמ"כ הוסיף ההג"ה
 
אבל מהיכי תיתי להמליץ לנוהגים כשו"ע לבטל את מנהגם ולחלוק על השו"ע?

הלזה יקרא "קיבלנו הוראות מרן"?
אולי קושייתך תהיה על הר' עובדיה

אך על ר' יעקב הלל אין זה קושייא כי הוא לא מתהדר בכללים הנ"ל של קבלת הוראות מרן וכו'

[כוונתי בכללים של הר' עובדיה, ולא בכללות של קבלת הוראות מרן, כי כולם מודים שקיבלו הוראות מרן אלא החילוק איך קיבלנו ואימתי קיבלנו וכו', ור' יעקב הלל עומד במשבצת השנייה]
 
הרי שיש כאן סתירה גדולה ביותר לכל דרכו ושיטתו של הגר"ע ש"קיבלנו הוראות מרן", והנה כאן משכנע את הנוהגים כמרן לבטל מנהגם, לא יאומן כי יסופר.
בזכותך שבתי לשנות פרק זה [כמסת הפנאי], ייש"כ.

ראשית דבר, עלינו לתת את רשות הדיבור להגרע"י, בספרו חזון עובדיה (תעניות עמ' שסו ואילך), ואחר נדון מה הקושי בדבריו.
ולו לא יהא באריכות דברינו אלא כפילת הדברים, דיינו. אלא שנדמה לי שסדר דבריו חשוב כדי להביא את הלך מחשבתו בענין.

ובכן, בספרו הוא מחלק את הנדון לשנים שהם ארבעה:
- עיקר הנחת תפלין בת"ב, אם אסור או מותר. וזמן הנחתם ביום זה.
- הצגת שתי טענות כנגדו מדברי הגר"ש משאש, ותשובתו עליהם.

ואציין בזה אותיות להקל על מהלך דבריו:
א) תחילה הביא דעת מהר"ם מרוטנבורג שאסור להניח תפלין בת"ב, כדין אבל ביום ראשון. ושכ"כ שבה"ל שיש נוהגים כן.
ולעומתם הביא השבה"ל דעת הגאונים (רב ששנא ורב האי) ומנהג שתי ישיבות ודעת ר' יצחק ב"ר שמואל, שמניחים תפילין בת"ב.
והוסיף הגרע"י שכ"כ העיטור (בשם הגאונים הנ"ל) והאור זרוע (בשם ר"י בעל התוס'), וכן דעת הרמב"ם [אלא שהביא מנהג קצת חכמים שלא מניחים תש"ר] והרא"ש, והרמב"ן והרשב"א והריטב"א, והר"ן והנמוק"י.
ושוב הוסיף במוסגר, שהמרדכי הביא שמנהג מהר"ם להניח תפלין במנחה [וזה שלא כדבריו לעיל שאסור להניחם ביום זה], וכתב הגרע"י שנראה שמעיקר הדין היה מודה להרא"ש.
{מאמר מוסגר: הנה עד כאן נראה בבירור שהמחלוקת היא אם מותר או אסור להניח תפילין. - והדברים ברורים שהסוברים להניח, שהם רובא דרובא, לא חילקו בדבר, ומשמע ודאי שהיו מניחים כהרגלם מידי יום ביומו, דהיינו בשחרית. - זולתי מנהג מהר"ם (שכתב במקו"א לאסור הנחתן ומשמע לגמרי)}.

ב) לאחר מכן פנה להביא דברי מרן והאחרונים בזה.
בסי' לח פסק מרן שמניחים תפילין בת"ב (היינו כרוב ככל הפוסקים הנ"ל), ובסי' תקנה כתב שנוהגים שלא להניחם בשחרית אלא במנחה.
והביא הגרע"י כמה אחרונים (שו"ת הלק"ט, חת"ס ומהר"ם שיק, המקובל מהר"ם עידאן) שהיו מניחים בביתם בשחרית וקוראים שמע, ואח"כ הולכים לבהכ"נ. וביאר הגרע"י טעמם משום שלא יהיו בכלל עדות שקר והקרבת זבח בלא נסכים.
וליישב 'המנהג שהביא מרן' שלא חששו לזה, ביאר הגרע"י שהוא משום שמניחים במנחה. [והביא לראיה כמה אחרונים הסוברים כן, שכל שמניחם באותו היום אין בזה משום עדות שקר והקרבת זבח בלא נסכים].
אלא שכתב שמ"מ הרי לכתחילה צריך לקרות ק"ש בתפילין, וכנראה מטעם זה נהג הרב ברכות המים לקרוא ק"ש 'וגם להתפלל' בתפילין 'בביתו', וכן הורה הגר"ח פלאג'י לכל אדם, שיקרא ק"ש ויתפלל בביתו בתפילין [מלבד הש"ץ שרק יקרא ק"ש בביתו]. וכ"כ הבית עובד שכן המנהג בא"י.
אולם מנהג בית אל, שכל הציבור מתפללים בבהכ"נ בטו"ת כמנהגם בכל יום. ומנהג זה התפשט בכל בהכ"נ בירושלים [מלבד בהכ"נ אחת]. ובאמת שהוא מנהג עתיק יומין, כמבואר בספר חיים וחסד.
וסיים: לפיכך צדקו המחזירים עטרה ליושנה.
[ושוב הביא שכן מנהג בית אל מכמה דורות, ושכבר כמה שנים התפשט מנהג זה ברוב הקהילות בירושלים, ושכן הנהיג הראשל"צ הרב עוזיאל בתל אביב בבהכ"נ אהל מועד, וכן המשיך אחריו הגרע"י, והביא עוד עדויות לכך שנשתנה המנהג, מדברי הרב אליהו מני ומדברי הנתיבי עם והגרי"מ טוקצינסקי].

ג) לאחר כל זאת הביא דברי הגר"ש משאש ש'הפריז על מדותיו' במש"כ לבטל המנהג הזה, ושכל מי שאינו מקובל לא יניחן בפרהסיא.
וכתב הגרע"י: וליתא, שכיון שנשתנה המנהג למעליותא בהסכמת הקהל, להניח התפלין בשחרית בבהכ"נ, ולקרוא ק"ש ולהתפלל בציבור, וכמנהג העתיק בירושלים, ורשאים היו לנהוג כן, [וכמ"ש הרב ישא ברכה, שכיון שנשתנה המנהג אין מן הראוי לחזור למנהגם הראשון].
ושוב הביא מהכנסת הגדולה והשלחן גבוה שהעידו על מנהג שאלוניקי ואזמיר להניח תפילין בשחרית, ושאחרי התפילה חולצים ואומרים איכה וקינות. ושהמטה יהודה כתב שגם הוא לא היה מניח תפילין בשחרית אך כיון שהתפלל עם קהל שהניחום, חזר להניחם משום לא תתגודדו. ושכ"כ הישכיל עבדי להשיב על חכם אחד שרצה למנוע מנהגם להניח בשחרית. ושכ"כ הפקודת אלעזר שמשום 'אל תפרוש מן הציבור' הניח בשחרית [אלא שחלץ מיד אחרי שחרית].

ד) ועל מה שטען הגר"ש משאש שאם המנהג הקדום בירושלים היה להניח בשחרית, מדוע כתב מרן שנוהגים להניח במנחה, השיב הגרע"י ע"פ מש"כ החיד"א שהחכמים היושבים בצפת לא ידעו ממנהגי ירושלים 'אפילו בענינים גדולים' מפני שיבוש הדרכים. וציין עוד למש"כ ביבי"א שהרבה מנהגים שכתבם מרן הב"י, השתנו לאחר מכן כדברי האחרונים.
סוף דבר, שהגר"ש משאש בא לבטל מנהג ירושלים בדברים שאין להם שחר כלל, והעיקר שאין לזוז ממנהגי ירושלים שיסודתם בהררי קדש ונקבעו ע"פ גאוני ירושלים.
[ושוב הביא דברי האדר"ת, שהמזדמן לבהכ"נ של ספרדים יניח תפילין כמנהגם [ולא יתפלל יחיד בלא תפילין] משום לא תתגודדו, ותפלה בציבור עדיפא 'כי מצד הדין אין שום חשש בזה, שאין זה אלא מנהג, ומכיון שאין כאן איסור, יקרא ק"ש ויתפלל בתפילין בהידור].
 
כעת נבוא לנסות לבאר דעתו.

הנה הרואה יראה, שיש בזה לדעתו ארבעה נידונים.
תחילה אם אסור או מותר, והכריע כפסק מרן להיתר.
שנית אימתי להניחם, והביא מדברי מרן שמנהג העולם להניחם במנחה (והוא ע"פ מהר"ם הנ"ל), אלא שהביא שמנהג זה השתנה 'למעליותא', וגם בזמן קדום כבר היו שנוהגים כן.
שלישית אם לאחר שהשתנה המנהג יש לשוב למנהג הקודם, והכריע שלא.
רביעית אם בזמן מרן נהגו כן בירושלים, ולא הכריע בהדיא.

והנראה ממהלך דבריו, שסובר הוא שאין בזה 'הוראה' של מרן, אלא הדבר תלוי במנהג בלבד. וכמו שסיים בדברי האדר"ת שאין בזה חשש איסור כלל.

וכדי לתת את הפרופורציה הנכונה במנהג זה, לדעתו, הוא מביא את השתלשלות הדברים כפי שהם מופיעים בספרי הפוסקים:
א) כל מחלוקת הפוסקים לגבי איסור והיתר, הוא לענין אם מותר להניח תפילין ביום זה או לא. ובדבר הזה הוכרעה ההלכה להיתר גמור.
ב) אלא שיש מנהג חדש בדברי מהר"ם (שלא נזכר בראשונים שלפניו כלל) שיניח במנחה דוקא. ובזמן מרן כבר התפשט מנהג זה ביותר.
ג) בשלב שני, לא ניחא להו לחלק מהחכמים המנהג הזה שלא לקרוא ק"ש בתפילין, עד שהיו מניחים בביתם, כדי לקרוא ק"ש באופן מהודר יותר. ויש שהגדילו לעשות ואפילו התפללו יחיד בביתם, וכהמלצת הגר"ח פלאג'י.
ד) בשלב השלישי, השתנה המנהג 'למעליותא' בקרב רבים, שכיון שנהגו רבים להניח בביתם, הרי במקום לקרוא ק"ש ולהתפלל יחיד בבתיהם, החליטו שלא להפסיד תפילה בציבור, אלא להתאסף בבהכ"נ ולקרוא ק"ש ולהתפלל בציבור עם תפילין.
ומנהג זה מגדיר הגרע"י 'להחזיר עטרה ליושנה', דהיינו שלא כמנהג מהר"ם החדש.

לאחר כל זאת, כשבא הגר"ש משאש בדבריו להשאיר את המנהג הזה 'למקובלים בלבד', טוען כנגדו הגרע"י שאין בזה דוקא מנהג של מקובלים, ולא עוד אלא שהבא לבהכ"נ שנוהגים באופן זה חייב לעשות כמנהגם ולא להיפך.
ועל הטענה בדבר המנהג שבזמן מרן, זיל הכא קמדחי ליה שאפשר שכן היה המנהג בזמן מרן ולא ידעו, וזיל הכא קמדחי ליה שהמנהג עצמו השתנה.

אבל עיקר טענת הגרע"י מהשתלשלות המנהג נראה שהיא כנ"ל:
יש היתר גמור להשוות ת"ב ליום רגיל. מדברי הפוסקים לא נמצא חילוק בזמן הנחתן.
מהר"ם חידש שמניחים במנחה. ועפ"ז נהגו רבים להניחם במנחה. מנהג זה הביאו מרן להלכה.
אמנם המנהג הזה אינו 'לכתחילה' משום שקוראים ק"ש ומתפללים בלא תפילין ביום שהוא היתר גמור. וע"כ השתנה המנהג למעליותא.
לאחר שהתפשט המנהג אט אט, הרי רשאים לנהוג כן לכתחילה, להחזיר עטרה ליושנה.
 
ודבר חשוב אחרון:

הנה המדקדק בלשונו של הגרע"י יראה שלא כתב אלא כמעיד על המנהג המתפשט ['כיום רוב בהכ"נ בירושלים וברוב ערי הארץ' מתפללים שחרית בתפלין]. ולא כתב שבמקום שלא נהגו כן יש להנהיג כן, אלא עיקר דבריו שהנוהגים כן ע"פ מה שהשתנה המנהג, רשאים להמשיך במנהגם המעולה, ולא לשוב למנהג הקודם.

ולכן כל ויכוחו עם הגר"ש משאש אינו אלא למקום שכבר שינו מנהגם, שלדעת הגר"ש משאש צריכים לשוב למנהג הקודם שבא בדברי מרן, ואילו לדעת הגרע"י יש להם להשאר במנהגם.
והיינו שכיון שכל מה שכתב מרן למנהג זה אינו אלא מכח המנהג, כעת שהשתנה המנהג - ולדעת הגרע"י למעליותא - יש להשאירו על מתכונתו.

ולא עוד, אלא שכתב הגרע"י בבירור, שמי שהזדמן לבהכ"נ שלא מניחים בשחרית אלא במנחה, והוא כבר הניח בשחרית, חייב להניח במנחה עמהם, משום לא תתגודדו [וגם כדי שלא יהרהרו אחריו שאינו מניח תפילין. ובלא"ה המנהג בא"י שבכל ת"צ מניחים תפילין במנחה].

וזה היפך הדעה של אותם אנשים שהביא הרב @משיב כהלכה הנתלים בדעתו של הגרע"י 'למחות' באלו הנוהגים להניחם במנחה בלבד.
והנה לפנינו דעת הגרע"י שלא לבד שלא מחה בהם אלא סובר הוא שהבא לבהכ"נ שלהם חובה עליו להניח תפילין עמהם.
(והוא אשר אמרתי לעיל, שאינם חסידי הגרע"י כלל).
 
ועד שתדע ותחזור אלינו בע"ה עם הסבר, הרי שיש כאן סתירה גדולה ביותר לכל דרכו ושיטתו של הגר"ע ש"קיבלנו הוראות מרן", והנה כאן משכנע את הנוהגים כמרן לבטל מנהגם, לא יאומן כי יסופר.
אחרי הדברים הנ"ל, דומה שהטענה הנ"ל יש לה מקום יישוב.

א) קבלת הוראות אינה קבלת 'מנהג' אלא בכפוף למנהג. אם השתנה המנהג (או שמראש בירושלים היה אחרת) ראשים להמשיך במנהגם.

ב) לא נזכר בדבריו בחזו"ע 'שכנוע' לבטל המנהג שנוהגים שלא להניח תפילין בשחרית, אלא עדות על מנהג רבים ששינו והניחו בשחרית.

- אמנם אי קשיא, הא קשיא, מה שהבאת מברכת ההלל, שדעת הגרע"י שאין דינו כמנהג אלא כהלכה פסוקה, אף שהובא בשו"ע כמנהג ולא כהוראה. ועל זה שאלתי זה פעמים מנין שכן הוא לדעתו ז"ל?
 
העלתי

מ"מ כיון שתשובתו יותר מ- 20 עמ' העלתי כרגע 20 עמודים ובהמשך אעלה את השאר.

נ.ב- אע"פ שדבריו ארוכים מ"מ לא נ"ל שלרב @משיב כהלכה תהיה בעיה עם אורך כל שהוא

אחלק את תשובתו לסעיפים.

א. כתב שנוהג כרש"ש - זו זכותו המלאה, הוא הרי לא ביטל מנהגים של כלל ישראל בשם קבלת הוראות מרן, כפי שעשה הגר"ע יוסף.

ב. כתב שזו מחלוקת ראשונים - אבל אין מזה ראיה לנד"ד כדלהלן, ופשוט שעד הרש"ש היה המנהג פשוט ברוב העולם להניח במנחה ולא בשחרית, וגם האר"י בכללם.

ג. הביא רמב"ן כראיה - אבל לא דיבר כלל על הנחת תפילין בשחרית אלא באופן כללי בת"ב שבזה כולם מודים. הביא ריטב"א, גאונים, הרשב"א בתשובותיו, שיבלי הלקט, כולם כנ"ל, אין שמץ ראיה.

ד. הביא רמב"ם שמקצת חכמים לא נהגו להניח תפילין של ראש בת"ב, וכל זה לא קשור לנד"ד, כי הם לא הניחו כלל. ולא רק במנחה.

ה. הביא ראשונים הסוברים לא להניח תפילין כלל בת"ב, גם זה לא קשור לנד"ד האם להניח תפילין במנחה או בשחרית, שנדון זה הוא אליבא דמ"ד שיש להניח תפילין בת"ב וכדעת רוב הראשונים, או כפשרה ביניהם.

ו. גם מה שהקשה על המאירי מדוע לבטל מצות עשה דתפילין, לא קשור למנהגנו להניח במנחה.

ז. מה שכתב שסתימות דברי הראשונים להניח דוקא בשחרית, אין שום ראיה לזה.

ח. הביא המנהג שהוזכר בראשונים להניח במנחה, יתכן שזהו מנהג הראשונים הנ"ל שכתבו להניח תפילין בת"ב, ואינו מנהג מחודש, ויתכן שהונהג כפשרה בין המניחים לבין שאינם מניחים, לצאת ידי חובת כל הדעות.

ט. מה שעשה כעין סתירה בדברי מהרמ"מ, אין כלל סתירה, דכוונתו לא להניח שחרית אלא מנחה. ויתכן שזה הפשט בעוד כמה מהראשונים שכתבו לא להניח (רק אין לי פנאי לעיין בדבריהם שוב).

י. כתב שאינו יודע האם מה שכתב השו"ע שנהגו העולם כוונתו לכל העולם או רק לצפת... וברור ש"העולם" איננו העיר צפת אלא מנהג פשוט בעולם כולו.

יא. מה שכתב על הקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר, כשם שלא שייך בשבתות ויו"ט, כך לא שייך היכן שלא נהגו להניח בשחרית מהטעמים שכתבו הראשונים, ופשוט. ואיך שלא יהיה, כל גדולי הספרדים והאשכנזים הסכימה דעתם להניח במנחה ולא בשחרית, ולא הפריע להם ענין זה, או ענייני קבלה שכך צריך להיות (כולל האר"י). ולקמן בסעיף ז' ביאר זאת בעצמו.

יב. מה שנשאר בצ"ע על מרן השו"ע שכך מנהג העולם, לא מובן מה צ"ע בזה, כאשר ברור גם מדבריו שזה היה מנהג רוב העולם עכ"פ. והוא עצמו הביא מקורות נוספים שכך היה המנהג למעט מקצת מקומות כמו סלוניקי ואלגזיר.

יג. מה שהביא מקונטרס חידושי דינים כבר הופרך לעיל, ואדרבה זו ראיה לסתור.

יד. מה שכתב שנחלקו הראשונים ואף אחד לא עלה על דעתו שיניחו במנחה, אין זה מחייב וכנ"ל, כי אמנם הוזכר במפורש לגבי מהרמ"מ אבל לא כתוב שהוא חידש מנהג זה, ויתכן שזה היה מנהגם של המחייבים להניח תפילין בת"ב, רק לא ציינו זאת במפורש. או שהניחו בביתם לפני תפילת שחרית.

אבל לו יהי כדבריו, מדוע לא לקחת מנהג שהוא פשרה בין הראשונים המחייבים להניח והפוטרים מלהניח, ויוצא ידי חובת כולם, וכך היה מנהג רוב העולם, ונפסק בשו"ע?

ומילא מי שנהג להניח שחרית, יש מקום לומר שימשיך במנהגו, אבל מי שנהג להניח במנחה, אדרבה ואדרבה.

טו. מה שהביא אחד האחרונים שהעמיס בדעת השו"ע שיש להניח לכתחילה בשחרית, והרוצה להניח במנחה יש לו על מה לסמוך, אין לזה אפילו רמז בדברי השו"ע, ופשוט שפסק כמנהג העולם, וענין החיוב להניח תפילין בת"ב לא סותר כלל את המנהג הטוב להניח במנחה אלא אדרבה יוצא י"ח כולם.

טז. מה שהביא מקורות מאוחרים למנהג הירושלמי, הוא אחר שהתפשט בירושלים מנהג ק"ק בית אל ואחד העתיק מהשני כנהוג.
 
ודבר חשוב אחרון:

הנה המדקדק בלשונו של הגרע"י יראה שלא כתב אלא כמעיד על המנהג המתפשט ['כיום רוב בהכ"נ בירושלים וברוב ערי הארץ' מתפללים שחרית בתפלין]. ולא כתב שבמקום שלא נהגו כן יש להנהיג כן, אלא עיקר דבריו שהנוהגים כן ע"פ מה שהשתנה המנהג, רשאים להמשיך במנהגם המעולה, ולא לשוב למנהג הקודם.

ולכן כל ויכוחו עם הגר"ש משאש אינו אלא למקום שכבר שינו מנהגם, שלדעת הגר"ש משאש צריכים לשוב למנהג הקודם שבא בדברי מרן, ואילו לדעת הגרע"י יש להם להשאר במנהגם.
והיינו שכיון שכל מה שכתב מרן למנהג זה אינו אלא מכח המנהג, כעת שהשתנה המנהג - ולדעת הגרע"י למעליותא - יש להשאירו על מתכונתו.

ולא עוד, אלא שכתב הגרע"י בבירור, שמי שהזדמן לבהכ"נ שלא מניחים בשחרית אלא במנחה, והוא כבר הניח בשחרית, חייב להניח במנחה עמהם, משום לא תתגודדו [וגם כדי שלא יהרהרו אחריו שאינו מניח תפילין. ובלא"ה המנהג בא"י שבכל ת"צ מניחים תפילין במנחה].

וזה היפך הדעה של אותם אנשים שהביא הרב @משיב כהלכה הנתלים בדעתו של הגרע"י 'למחות' באלו הנוהגים להניחם במנחה בלבד.
והנה לפנינו דעת הגרע"י שלא לבד שלא מחה בהם אלא סובר הוא שהבא לבהכ"נ שלהם חובה עליו להניח תפילין עמהם.
(והוא אשר אמרתי לעיל, שאינם חסידי הגרע"י כלל).

מלכתחילה לא הערתי על הגר"ע יוסף (דבריו לא היו לפניי) אלא על הרב יצחק יוסף ותלמידיו (כהרב דוד שלום נקי בספריו) שאינם מסתפקים בלימוד זכות על המנהג החדש שהוא נגד השו"ע וקבלת הוראותיו לכאורה, אלא כופים או משכנעים את כל בתי הכנסת בארץ להניח בשחרית נגד מרן השו"ע, ומשכך - המשפט "קיבלנו הוראות מרן" יש לו משמעות חדשה.

אולם אתה בכבודך ובעצמך ציטטת דבריו לאמור:
וסיים: לפיכך צדקו המחזירים עטרה ליושנה.

שמזה משמע שראוי להחזיר עטרה ליושנה, ונפל פיתא בבירא.
 
קבלת הוראות אינה קבלת 'מנהג' אלא בכפוף למנהג. אם השתנה המנהג (או שמראש בירושלים היה אחרת) ראשים להמשיך במנהגם

הוא מבטל מנהגים בטענות שונות, קיבלנו הוראות מרן, מרן הוא מרא דאתרא, מנהגים שהונהגו אחר מרן, קמא קמא בטיל.

הנחת תפילין בשחרית ת"ב הוא מנהג חדש מימות הרש"ש וכאשר העיד השו"ע בעצמו על מנהג העולם, ולפי הכללים שקבע הרב עובדיה יש לבטלו לאלתר.

ובדומה לברכת ההלל בר"ח שהמנהג העתיק בארץ ישראל היה לברך על ההלל (ראה ספר דברי שלום ואמת באריכות), ובנוסף - מנהג בני מרוקו תוניס ואלג'יר ועוד מארצות הספרדים היה לברך על ההלל ועלו לארץ קהילות שלמות עם רבניהם, וכן המנהג בא"י במאות השנים האחרונות לא היה אחיד, כפי שכותב במאמר שהעליתי לעיל.
 
שהגר"ש משאש בא לבטל מנהג ירושלים בדברים שאין להם שחר כלל, והעיקר שאין לזוז ממנהגי ירושלים שיסודתם בהררי קדש ונקבעו ע"פ גאוני ירושלים.

הגר"ש משאש הרי קיים "קיבלנו הוראות מרן" הרבה יותר מהרב עובדיה, וכאשר הוכיח בספר דברי שלום ואמת, שהרב עובדיה חלק על מרן השו"ע יותר מרבני מרוקו, וא"כ שפיר יוצא נגד המנהג החדש שהוא נגד מרן ויש לבטלו (דלא כמנהגי מרוקו שנהגו דלא כמרן מאז ימות הראשונים הפוסקים כך, ולא ביטלו דעתם להשו"ע בזה).

ודברי הגר"ש משאש אינם לפניי כעת, אבל מן הסתם חרה אפו על כך שגורמים לבני מרוקו לזנוח מנהג אבותיהם שהוא כהשו"ע וללכת אחר מנהג חדש של מקובלים כאשר כל אחד הופך להיות מקובל גדול לצורך הענין.
 
מלכתחילה לא הערתי על הגר"ע יוסף (דבריו לא היו לפניי) אלא על הרב יצחק יוסף ותלמידיו (כהרב דוד שלום נקי בספריו) שאינם מסתפקים בלימוד זכות על המנהג החדש שהוא נגד השו"ע וקבלת הוראותיו לכאורה, אלא כופים או משכנעים את כל בתי הכנסת בארץ להניח בשחרית נגד מרן השו"ע, ומשכך - המשפט "קיבלנו הוראות מרן" יש לו משמעות חדשה.
ובכן, תשובתך עליהם תהיה מדברי הגרע"י גופא.
ובפרט ממה שכתב על הנוהגים במנחה את שכתב.
אולם אתה בכבודך ובעצמך ציטטת דבריו לאמור:
שמזה משמע שראוי להחזיר עטרה ליושנה, ונפל פיתא בבירא.
אין אני מדקדק את מאווייו הפרטיים של הגרע"י (שברור שראה בזה מנהג משובח מזה, כלשונו 'למעליותא', ובזה הרשות לכל פוסק לומר נטיית לבו ודעתו), אלא את הוראתו בפועל.
וכאן לא דיבר אלא למפרע לאחר שהשתנה המנהג, לומר שיפה עשו. אבל לא כפה ולא שכנע אחרים - הנוהגים כמנהג מרן - לעשות כמעשיהם של אלו.
 
אפשר לומר כך בדוחק, ושוב: לא עליו היתה תלונתי מלכתחילה.
 
ראשי תחתית