לשונו המלא של הרמב"ם ז"ל הוא "תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכוחל [- כחול המעורב עם לבן], וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו של רקיע. והתכלת האמורה בציצית צריך שתהא צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביפיה ולא תשתנה. וכל שלא נצבע באותה הצביעה פסול לציצית, אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס, או בשאר המשחירין, הרי זה פסול לציצית". עכ"ל.
ונר' כוונת הרמב"ם שיש ב' תנאים בצביעת התכלת, א' שתהיה כדמות הרקיע, ב' שתהיה עומדת ביפיה, ומה שסיים הרמב"ם "וכל שלא נצבע באותה הצביעה", כוונתו צביעה יש בו ב' תנאים הללו.
וכך הבין הג' המבי"ט ז"ל, שבספרו קרית ספר הביא את דברי הרמב"ם בזה"ל: "וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו של רקיע, וכל שלא נצבע באותה הצביעה פסול לציצית, אע"פ שהוא כעין הרקיע", וכ' שמקור הדין הוא "דתכלת קאמר רחמנא". הרי שהבין ש"כל שלא נצבע באותה הצביעה" קאי [גם] על תחילת דבריו שתכלת היא כדמות הרקיע, ובי' שמקור הדין הוא כדעת הרא"ש ז"ל דרק אותו גוון הוא פירוש המילות של "תכלת".
ובאמת, כן משמע להדיא מלשון הרמב"ם בפיה"מ [בתרגומו החדש של הגר"י קפאח זצ"ל] (מנחות פ"ד מ"א) שכ' שתכלת "אינו [מצוי] אצלנו היום, לפי שאין אנו יודעים צביעתו, לפי שאין כל גוון תכול בצמר נקרא תכלת, אלא תכלות מסויימת שאינה אפשרית היום, ולפיכך אנו עושים הלבן לבדו". הרי שתלה חסרון התכלת שאין לנו הגוון הנכון, והוא כמעט מפורש כנ"ל. בנוסח הערבי המקורית כתב הרמב"ם ז"ל "לון אזרק", ו"לון" פירושו "הגוון או המראה" [ולא "החומר הצובע"], וכמ"ש הגרי"א הרצוג זצ"ל (פסקים וכתבים או"ח עמ' ס"ה), ו"אזרק" פירושו כחול - BLUE בלע"ז.
ויש להביא כמה ראיות להבנה זו:
א) יש שכתבו לדייק מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' התכלת "האמורה בציצית" צריך שתהא צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביפיה וכו', ומשמע דשאר תכלת הנזכר בבגדי כהונה כשר באסטיס, אע"פ שאינו מתקיים, ובעת שיכהה יפסל.
אבל בתוספתא (מנחות פ"ט ה"ו) אמרי' "תכלת אינה כשרה אלא מן החלזון", ואין לומר דהיינו דוקא תכלת של ציצית, דהרי כל הפרק דהתם מיירי מקרבנות וכלי שרת ובגדי כהונה. וכן מפורש במדרש תנחומא בפרשת תרומה (סי' ה'): "תכלת, שצובעין אותו בדם, זכר לאות שכבר התקינו אבות העולם". ומפורש שאף התכלת שבמשכן צבעו אותו בדם, דהיינו בדם החלזון. וכ"כ להדיא רבינו אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל (בפירושו עה"ת ר"פ תרומה) "וצביעתו בדם חלזון ולא בזולתו, כמו שביארתו הקבלה בתכלת של ציצית". [וכבר כתב עליו מהר"ם אלשקר ז"ל (סי' צ"ו) ש"ידוע הוא שכל דבריו מדברי אביו ז"ל"].
ומוכח שחוץ מדין עומדת ביפיה יש דין אחר שיהיה נצבע מחלזון. וכ"כ הגר"ח קניבסקי זצ"ל (דרך חכמה הל' כלה"מ פ"ח הי"ג ביה"ל ד"ה תכלת): "שהחילוק [בין ציצית לבגדי כהונה] הוא רק בסממנים שנותנין בו, דבציצית בעי סממנים שלא ישתנה המראה, ולמדה מההיא דמנחות מ"ג א' איפסד חזותיה פסולה, ולכך האריך רבינו כיצד יעשה בסממנים שלא ישתנה, אבל דין חלזון נוהג בכל בגד"כ".
ב) עוד יש להוכיח כן מברייתא דמסכת ציצית (הלכה כ'), דאמרי' בזה"ל: "צבעה אפילו ד' וה' פעמים, פסולה, שאין צובעין תכלת אלא בחלזון". ובי' הגר"ח קניבסקי זצ"ל (בהערה לביאורו שם): "צבעה אפי' ד' וה' פעמים בשאר צבעים, אע"ג שמתקיים ואינו צבע יורד, אפ"ה פסולה, שאין צובעין אלא בחלזון". [אמנם, הגר"ד לנדו שליט"א (לקט שיעורים עמ"ס שבת עמ' רל"ח) כתב ביאור אחרת בדברי הברייתא, וכ"כ הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א (ס' ים החכמה תשע"ד עמ' רפ"א), אבל הוא דוחק מכמה טעמים, ואכמ"ל].
וכעי"ז כתב הגרי"א הרצוג זצ"ל (פסקים וכתבים ח"א עמ' מ"ד) לדייק בלשון התוספתא שכפל ואמר "תכלת אינה כשרה אלא מן החלזון, שלא מן החלזון פסולה", וביאר דאני הייתי יכול לטעות ולחשוב שטעם העיכוב של דם החלזון הוא משום שאין בו אותו כח הקיום, ובהמשך הזמן יתכן שימציאו צבע שאינו בא מן החלזון שיש לו אותו כח הקיום של זה שבא מהחלזון, ואז הייתי מכשירו לתכלת, לפיכך כפל התנא בלישנא יתירה, ושנה "שלא מן החלזון פסולה" בכל אופן שהיא, ע"ש.
ג) עוד יש להוכיח שיש עוד תנאי מלבד עומדת ביפיה, שהרי בזמננו עיננו הרואות שיש צבעים סינטטיים שעומדים ביפים, ופשוט שאם חז"ל אמרו "הביא שלא מן החלזון פסולה", הלכה זו קיימת בכל הדורות.
שו"ר שכיוונתי בזה לדברי הווי העמודים (סי' י"ז ס"ק ז'), שאחר שביאר דברי הרמב"ם כביאור הנ"ל, הוסיף בזה"ל: "ועיין להרדב"ז ח"ב סימן תרפ"ה שכת' דא"צ לחלזון [כוונתו שהגויים היום אינם צריכין לחלזון לצבוע כחול, ע"ש], שצבע הדומה לתכלת מצוי הרבה, דהיינו איסטית, וצובעים אותו באומנות שאינו עובר אפי' ע"י גיהוץ, ע"ש". וכוונתו ברור, דלא יתכן לפרש דברי הרמב"ם ז"ל שהתנאי היחידי הוא שתהא הצבע עומדת ביפיה, דהרי מבואר ברדב"ז שהיו להם עוד צבע שהיה עומדת ביפיה. וששתי כעל כל הון.
ד) ויש להביא עוד ראיה שאין החסרון היחיד בקלא אילן שאינו עומד ביפיה, דאמרי' בסוכה (ל"א ע"ב): "לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר. פשיטא, מהו דתימא לייתו כי היכי שלא תשתכח תורת אתרוג, קמ"ל זימנין דנפיק חורבא מיניה, דאתי למסרך". וכ' תוס' (שם ע"א ד"ה לא) והר"ן ז"ל (שם י"ז ע"א מדפי הרי"ף ד"ה לא מצא) דמשמע דדוקא פריש ורמון הוא דלא יביא, אבל לא מצא אתרוג כשר מביא אתרוג פסול.
ולפ"ז צ"ב, למה בכל הדורות לא צבעו תכלת מדבר אחר במקום החלזון, כי היכי שלא תשתכח תורת תכלת. ובשלמא אי אמרת דתכלת שלא מן החלזון אינו מינו דתכלת כלל, שפיר, דהויא דומיא דפריש ורמון דחיישינן דאתי למסרך. אבל אי נימא שפסול תכלת שלא מן החלזון הוא רק משום דבעינן צבע המתקיים, א"כ הויא להו מיניה דתכלת, אלא שפסול, והוי כמו אתרוג הפסול לגבי כשר, דהיכא דא"א לקיומי בכשר צריך להביא פסול משום שלא תשתכח תורת אתרוג. וע"ע בשו"ת בשמים ראש (סי' רמ"ד), ומ"ש בזה הגאון מראדזין זצ"ל (פתיל תכלת פרט השני או' ה'), ואכמל"י.
