על הבנתך בב"י
תכלת בזמן הזה בירור הדין ודעת רבותינו
- יוזם האשכול החש בראשו
- תאריך התחלה
עת שערי רצון
חבר מוביל
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,947
שמסביר שהיה מותר מדאורייתא
הרי ממעשה דר יהודה בר אילעי מוכח שלא שמו תכלת משום שעטנז. כי רבנן גזרו
הסתכלתי בגליון ק"ח. ונ"ל סיכום הויכוח בין הרב אלבה לחש"א. זה האם יש הוכחה על גזירות על הפורפורא בזמן רבא או אין. ז"א האם יש הוכחה לזיהוי מהגמ או לא. אך שלילת הפורפורא אין כאן גם לפי החש"א. מה גם שאם היה גזירות על צבעים מסוימים {כמו שטוען החש"א} מסתמא היה קשה לצוד בכלל את החילזון כי אולי אני צד בשביל צבעי המלכות האסורים. ממילא סביר להניח שכן התמעטה הצביעה בזמן רבא ע"י הגבלת השימוש בפורפורא גם לטענת החש"א
השאלה איזה תכלת...
זקן שקנה חכמה
חבר חדש
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 48
איזה תכלת לבשו הגרע"י והגרב"צ אבא שאול זצוק"ל?
אולי תכלת מרובעת?!
מושיב יחידים
חבר חדש
- הצטרף
- 12/11/25
- הודעות
- 160
נפלא ביותר
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 687
גילית את אמריקה...
עיי' תוס' סוכה ל"א ב', ויש עוד הרבה מה להאריך בזה ואכמ"ל.
ובעבר כתבתי בענין זה:
בירור גוון התכלת
א. שיטת רש"י וסיעתיה דהתכלת צבעו ירוק
לעיל סימן ב' נתבאר דתכלת אינו שם של צבע, אלא צמר צבוע בדם חלזון הוא תכלת, והיינו דאינו שם צבע אלא שם עצם הוא לצמר הצבוע, עיי"ש באריכות ביאור הדבר וראיות לענין זה. ומעתה יש לעיין מהו גוון וצבע התכלת. בשו"ת תשובות אביגדר הלוי (להגר"א נבנצל שליט"א, סימן י"א) כתב - "לענ"ד אפי' איננו יודעים איזה גוון אנחנו מחפשים", עיי"ש. ובסימן זה נעיין בדעות הראשונים בזה.
רש"י (שמות כ"ה ד') כתב וז"ל "ותכלת - צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק", הרי לן פשטות דברי רש"י דצבע התכלת הוא ירוק. ועיין באבן עזרא (שם) "ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק". ועו"כ רש"י (במדבר ט"ו ל"ח) "תכלת - צבע ירוק של חלזון". וכן ברש"י (ברכות ט' ב') "תכלת - ירוק הוא, וקרוב לצבע כרתי שקורין פוריי"ש", ועו"כ (שם נ"ז ב') "תכלת - ירוק הוא, ומי שפניו ירוקים חולה הוא", ע"כ. וע"ע (גיטין ל"א ב') "סרבלא דכרתי - צבע תכלת דומה לכרתי", עכ"ל.
אכן צ"ב דמאידך פירש"י (במדבר ט"ו מ"א) "פתיל תכלת - על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב", וצבע הרקיע המשחיר לעת ערב אינו ירוק. אכן נראה דרש"י יישב שיטתו ופי' (סוטה י"ז א') "הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע", ומבואר בדברי רש"י דאה"נ התכלת לא דומה כ"כ לרקיע המשחיר, ויותר הוא דומה לים. ואף דומה אינו ממש כדוגמתו, אלא דומה, וצבע הירוק הוא דומה לצבע הים. ועיו"ל באופ"א, דאה"נ צבע הרקיע הוא דומה לירוק, וכמבואר להדיא בירושלמי (ראה להלן) "התכלת דומה לים והים דומה לעשבים", ומבואר דחשיב דומה.
ויש שרצו לדחות דאין כוונת רש"י דצבע התכלת הוא ירוק ממש, אלא צבע כחול הוא, או צבע כחול בהיר, ומש"כ רש"י דצבעו ירוק הוא כמש"כ המרדכי (נידה תשל"ה) "וכל ג' מראות הללו בל"א גע"ל גרי"ן [כחול צהוב וירוק] כולן בכלל ירוק", והו"ד ברמ"א (יו"ד רי"ס קפ"ח). ואפשר דה"נ כחול הוא, ומש"כ רש"י ירוק כיון דירוק וכחול חדא נינהו. אכן יש להעיר דבמרדכי לא נתבאר אלא שכחול הוא בכלל ירוק, אך ירוק אינו בכלל כחול.
ועוד דברש"י (ברכות ט' ב') פי' "ירוק הוא וקרוב לצבע כרתי וכו'", וכרתי ידוע שהוא ירוק, וכן הוא במתני' סוכה (פ"ג) "אתרוג הירוק ככרתי ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל", ובתוי"ט הביא מהרא"ש שהוא דומה לעשבים, וכ"כ בתפאר"י (שם). ויש שרצו לדחות דלהכי דייק רש"י וכתב "קרוב לצבע כרתי", אך אה"נ כחול הוא. אך דברי הבל הם, דמש"כ רש"י "קרוב לצבע כרתי" הוא משום שכרתי אינו ירוק ממש, דומיא דאתרוג שאינו בצבע כרתי ממש אלא קרוב לכרתי, ועוד דאי ס"ל לרש"י דכחול הוא וזהו כוונת דבריו "קרוב לצבע כרתי", צ"ב מפני מה רש"י בחר להטעות ולבלבל אותנו, ומפני מה לא כתב להדיא דכחול הוא.
וגם אין לומר דבזמנם לכחול קראו ירוק, ומש"כ רש"י ירוק כחול הוא, חדא דהא רש"י פי' ככרתי, ונתבאר לעיל דכרתי הוא ירוק. ועוד דבסוכה אמרינן דאתרוג הוא ירוק, וע"כ דהירוק שאנו קוראים אותו ירוק הוא הירוק שהיה בימיהם. ועוד דצבע ירוק נקרא ע"ש ירקות השדה, ולא מצאנו ירקות כחולים. ע"כ נראה ברור דדעת רש"י דצבע התכלת הוא ירוק, וכן העלה בשו"ת מנחת אשר (להגר"א וייס, ח"ב סי' ב').
ועיי"ש בשו"ת מנחת אשר שהביא עוד סימוכין דהתכלת הוא ירוק, דבירושלמי (ברכות פ"א ה"ב) מבואר "התכלת דומה לים והים דומה לעשבים", והובא בתוס' (סוכה ל"א ב', סוטה י"ז א'), ועשבים הם ירוקים. וז"ל התוס' (סוכה שם) "ובמנחות פ' התכלת אמרינן דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע וזהו כעין צבע שקורין אירנד"א בלע"ז אבל בירושלמי משמע שהוא צבע ויר"ד כעין עשבים דאההיא דבין תכלת לכרתי מסיים ליה תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע", הרי דדעת התוס' בדעת הירושלמי דתכלת הוא ירוק [אכן הגר"א בירושלמי מחק תיבות "דומה לעשבים", אך בדברי התוס' מבואר שגרס כן ופי' דתכלת הוא ירוק].
ושוב מצאתי בביאור מראה פנים (לבעל הפני משה, על הירושלמי שם) שנקט בדעת הירושלמי דתכלת הוא ירוק. וז"ל "מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים וכו'. ובבבלי מנחות דף מ"ג לא גריס אלא התכלת דומה לים והים לרקיע וכו' ולפי הגי' דבבלי הוא כעין צבע שקורין אירנד"א בלע"ז ובלשון אשכנז בלו"א [כחול], אבל לפי הגי' דהכא משמע שהוא צבע ויר"דא בלע"ז וכעין עשבים ובלשון אשכנז גרי"ן [ירוק], כ"כ התוס' פרק לולב הגזול דף ל"א ע"ב ד"ה הירוק ככרתי ומסקו שם דעיקר מראה אתרוג הוא הצבע שקורין יא"לה בלע"ז ובלשון אשכנ"ז גע"ל [צהוב] ע"ש".
וכדעת רש"י והתוס' מצאנו ג"כ דעת המרדכי (ברכות סי' י"ט) דתכלת צבעו ירוק וז"ל "תכלת הוא צבע ירוק דומיא קצת לכרישין", ואין לדחות דכוונתו לכחול, דהא פי' דומיא קצת לכרישין והיינו צבע ירוק ככרתי. ואי ס"ל דכחול הוא, היה לו לפרש [וכמו שפי' בנדה תשל"ה צבע כחול - בל"א] ולא להטעות אותנו[1].
ב. שיטת הרמב"ם דהתכלת הוא כחול בהיר
כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' ציצית ה"א) וז"ל "תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע", וממש"כ הרמב"ם "זו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע", נראה שכוונתו לתכלת בהיר שלנו. וכ"כ בתשובות אביגדר הלוי (שם, הערה 6) דהתכלת לשי' הרמב"ם הוא כחול בהיר. ומ"מ צ"ע איזה גוון בדיוק הוא, האם כחול בהיר ממש, או יותר קרוב הוא לכחול. ונראה ממש"כ הרמב"ם "דמות הרקיע וכו' בטהרו של רקיע" דכחול בהיר ממש הוא, כצבע השמים בטהרתם בשעה שהשמש זורחת.
וכ"כ רבינו אברהם בן הרמב"ם בפי' עה"ת "תכלת צמר צבוע דומה למה שנראה הרקיע כחול טהור בין הכחול העמוק והלובן", ובמספיק לעובדי ה' "הוא באמצע קשת הצבעים מכחול כהה ללבן בהיר", ונראה כוונת דבריו דצבע התכלת הוא כחול בהיר וכמשנ"ת לעיל.
ויש מקשים ממש"כ הרמב"ם (שם) "וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית" עכ"ל, ומבואר א"כ דשחור הוא. י"ל בפשיטות דאף דם חלזון כתב הרמב"ם (שם ה"ב) דשחור הוא, וז"ל "ואחר כך מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו", ומש"כ הרמב"ם שצבע התכלת הוא כחול בהיר כצבע הרקיע, היינו משום דס"ל דצורת הצביעה היא ע"י שנותנים סממנים לדם החלזון וז"ל (שם) "ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית". וה"נ כוונת הרמב"ם לענין אסטיס או שחור, אם צבע את התכלת באסטיס או בשחור, ונתן בהם סממנים כדרך שנותנין בדם החלזון עד שנעשה כעין רקיע, מ"מ פסול דבעינן דם חלזון דוקא [וכמשנ"ת באריכות לעיל סי' א']. א"נ י"ל כמש"כ מרן הגרח"ק ז"ל בביאורו "ארגמן" לברייתא ציצית דהרמב"ם בכל פרק זה קרא לתכלת שחור, ולפי"ז ל"ק.
וכדעת הרמב"ם נראה בספר החינוך (מצוה שפ"ו) "וצבע התכלת הזה שנצטוינו בו דומה לעין הרקיע בטהרו", עכ"ל. וכ"כ המאירי (יומא כ"ג א') "שהתכלת הוא צמר בצבע רקיע". ועו"כ המאירי (ע"ז מ"ב ב') "מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע".
ג. מסקנת הדברים
יש עוד המצדדים לומר שמא תכלת הוא סגול, ומסתמכים בזה על מש"כ החוות יאיר (מקו"ח י"ח ג') ומהר"י קורקוס (פ"ח מהל' כלי המקדש הי"ג) עיי"ש. אך מכיון שאין דעה זו עיקרית, ואין לה סימוכין בראשונים, לא ראיתי להאריך בה.
עכ"פ מסקנת הדברים היא דדעת רש"י וסיעתיה דתכלת הוא ירוק, ואילו דעת הרמב"ם דתכלת הוא כחול בהיר. ולכן קשה מאוד לחדש את מצוות התכלת כאשר אין לנו מסורת מהו הגוון הנצרך לתכלת, וכמש"כ הגר"א נבנצל שליט"א. ואע"ג דדרכו של מרן הב"י לפסוק כדעת הרמב"ם, מ"מ דרכו של הרמ"א בהרבה מקומות לפסוק כהמרדכי, וודאי היכא דיש לזה סימוכין מרש"י ותוס' וירושלמי, ולפיכך כיון שאין בזה הכרעה ברורה, קשה לחדש את מצוות התכלת.
והנה יש המצדדים ודוחקים דאף לשי' רש"י וסיעתיה אי"ז ירוק אלא כחול, ומעלים בה בוקי סריקי לשבש דברי הראשונים. אך מ"מ אף לדבריהם הדבר פשוט שנחלקו רש"י והרמב"ם מהו הגוון הנצרך לתכלת, דלשי' רש"י אף אי נימא דכחול הוא, מ"מ הוא כחול כהה מאוד, וכמש"כ "וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב", ואילו לדעת הרמב"ם צבעו בהיר וכמשנ"ת לעיל מלשונו ומדברי בנו הר"א. הילכך כל עוד שאין בירור גמור בדבר מהו הצבע והגוון הנכון, מידי ספק לא יצאנו.
[1] והנה יש שטענו בדברי המרדכי דירוק היינו כחול, והביאו ראיה לדבריהם ממש"כ המרדכי (הל' נדה תשל"ה) " וכל ג' מראות הללו בל"א גע"ל גרי"ן כולן בכלל ירוק בל"א [כדאמר פ' מאימתי] משיכיר בין תכלת לכרתי וכרתי נקרא ירוק בפרק לולב הגזול הירוק ככרתי ותכלת דומה לרקיע ולים שהוא בל"א", עכ"ל. אכן יש לבאר דברי המרדכי שם דתכלת הוא ירוק וכפשטות לשונו בסוג' בברכות, ומש"כ שם שהוא בל"א אין כוונתו על התכלת אלא על הים והרקיע, דהמרדכי בדבריו שם כתב להוכיח דכחול הוא בכלל ירוק, והביא ראיה לדבר מהא דתכלת הוא ירוק וכדאמרינן דתכלת דומה לכרתי וכרתי הוא ירוק, ואילו מאיד"ג אמרינן דתכלת דומה לים, ע"כ דכחול הוא בכלל ירוק. וזה מוכח מפשטות לשונו בסוג' בברכות שכתב דירוק הוא דומיא דכרישין, ולא הזכיר אפי' ברמז שהוא צבע בל"א, ופשטות הכוונה ירוק לירוק ממש, ובפרט דהכי ס"ל לרש"י, וכן דעת התוס' בדעת הירושלמי וכמבו' בירושלמי להדיא, ואי"צ לדחוק דברי המרדכי ולבאר דכוונתו במש"כ ירוק לכחול, כ"נ.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
בלי עיון: לזכרוני הרמ"א בהל' נדה ובהל' טריפות כותב להדיא שירוק כולל ג' צבעים, גרי"ן גע"ל ובל"א