אי' במדרש (בכמה מקומות
[1]) חלזון הזה, כל מה שהוא גדל, נרתיקו
[2] גדל עמו. והביאו הערוך (ערך חלזון ב'), השבולי הלקט (סי' רי"ח, מהדו"י דף צ"ח מהדו"ח עמ' של"ג), והתניא רבתי (סי' מ"ח). וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פיהמ"ש כלים פי"ב מ"א, תרגום הגר"י קפאח זצ"ל
[3]) שיש לחלזון "צדף".
וכ"כ בפי' קדום למס' שבת (גנזי קדם ח"ד עמ' צ"ג) שהחלזון הוא "תולעת [שיש] עליה מעטפה". וכ"כ ר' תנחום הירושלמי ז"ל (בס' "אלמרשד אלכאפי"- המדריך המספיק ערך חלזון) והיד רמ"ה (סנהדרין צ"א ע"א) שהוא "חאלזון" בערבית, דהיינו חומט.
[4] [ורש"י ז"ל (ע"ז כ"ח ע"ב [בנוס' כת"י]) פי' ד"משקדי חלזוני" [פי' מין חלזון] הוא לימ"ץ,
[5] דהיינו חומט (עי' רש"י ור"י מלוניל חולין קכ"ב ע"א ועוד)].
אבל בס' הפליאה (דף ס"ט ע"ב), ובפי' ס' יצירה המיוחס להראב"ד ז"ל [והוא לרבינו יוסף הארוך ז"ל] (הקדמה ד"ה הנתיב השמיני (ב')), ועוד
[6], כ' שהחלזון ממוצע בין הצומח והחי, והוא הנקרא "צדפה"
[7].
[8] [ובתשוה"ג (הרכבי סי' מ"ז עמ' כ"ג) והערוך (ערך משקר) מבואר ש"משקרי חלזוני" (הנ"ל) הוא "צדפה", עי' מוסף הערוך וערוך השלם שם].
אבל רש"י ז"ל (סנהדרין צ"א ע"א) כ' שהחלזון תולעת, ולא מצינו בשום מקום שחומט קרוי תולעת [וכמו שלא יתכן לקרות לאריה "חתול"]. וכן מבואר ברש"י (ויקרא כ"א־כ') שדבר הדומה לתולעת קרוי חלזון. [וע"ע רש"י (שבת ק"ז ע"א, בדפוס רומי), רע"ב (שם), ורבינו ירוחם (ספר אדם נתיב י"ב ח"י דף פ' סוע"ג), דמוכח דחלזונות אינם בכלל "חומט"]. וכ"כ רבינו נתן ז"ל אב הישיבה (מנחות ריש פ"ד), הראבי"ה ז"ל (שבת סי' קצ"ד), והראב"ד ז"ל ומיוחס להר"ש [וכנר' הוא לרבינו משה ב"ר חסדאי ז"ל
[9]] (בפי' לתו"כ מצורע פרשת נגעים פר' א' הי"ד). וצ"ע מהמדרש הנ"ל.
ונר' ליישב ש"חלזון" הוא שם כללי הכולל בתוכו כמה מינים, וכולל גם חומט ו"צדפה", וגם תולעת.
[10] ויש להוכיח כן מלשון רש"י (ע"ז כ"ח ע"ב) שכ' "מין" חלזון. וכן מוכח ממה שנזכר בכ"מ
[11] חלזון שביבשה. וכן דייקו האחרונים
[12] מדברי הערוך (ערך חלזון ג' ד') שחילקם לב'. [ועי' שו"ת אמרי יושר (סי' ט' או' ה')]. אבל חלזון התכלת לכו"ע הוא תולעת, וכמ"ש רש"י בסנהדרין, ר"נ אב הישיבה, הראבי"ה, הראב"ד, והמיוחס להר"ש.
וכ"כ להדיא היד רמ"ה (הנ"ל) שהחומט אינו חלזון התכלת, אלא "מינא אחרינא". וכיון לדבריו בשו"ת דברי יוסף [להר"ב תבואות הארץ] (ח"ד סי' ל"ט).
[13] וכן העלו הר"ב יד דוד ז"ל (מנחת עני ערך לא הוכשרו למלאכת שמים) והליקוטי חבר בן חיים (ח"א הערות על החת"ס סי' ל"ט) בשם מהר"ם א"ש ז"ל, דאיכא תרי מיני חלזון, וחלזון התכלת אין נרתיקו גדל עמו. וכ"כ הר"ב באר משה זצ"ל (קובץ עץ חיים שנה י"א חוברת ב'). [וכן משמע מלשון הבאר שבע (סנהדרין צ"א ע"א ד"ה שהיום), ע"ש].
אבל מהר"י הכהן ז"ל (פי' על מדרש תהלים שם), והמתנות כהונה (על דברים רבה שם)
[14] כתבו שחלזון שבמדרש הוא חלזון התכלת. וע"ע בהערה
[15]. וצ"ל דס"ל שרש"י גרס במדרש "חומט" במקום "חלזון", וכמו שהעתיקו בפירושו עה"ת (דברים ח'־ד').
[16] אבל קשה לומר שבכל המדרשים הנ"ל [ובכל הכת"י שלהם] נכפל אותו טעות, ויותר נר' ששינה בכוונה מלשון המדרש. ובאמת, רש"י גופיה כ' שהחלזון הנזכר בע"ז (שם) הוא חומט, ועל כרחיך כמ"ש.
וכן מוכח ממה שהוכחתי מרש"י והרמב"ם לקמן (סי' ז') בענין "ברייתו דומה לדג", ע"ש. וכן מוכח ממ"ש התורי"ד (חגיגה י"א ע"א ד"ה שכן) דלא שייך צידה ב"חומט", [וחומט שבתורה הוא בריה אחרת
[17]], ואילו בחלזון אמרי' (שבת ע"ה ע"א) דיש בו צידה. [אא"כ נימא שיש חילוק בין חומט שבים לחומט שביבשה, ואין לזה הכרח, כמו שיבואר להלן (סי' ...)]. ולכאו' יש להוכיח כן מדברי כמה אחרונים שכתבו שהחלזון דג כשר, ואכמ"ל.
אכן, הרמב"ם ז"ל (בפיה"מ הנ"ל) כ' שהחלזון שבמשנה דכלים שם הוא חומט או "צדפה", וכ' הש"ר משאנץ ז"ל, הרא"ש ז"ל, והרע"ב ז"ל (שם) ששם מיירי בחלזון התכלת. וצ"ל שהרמב"ם חולק עליהם.
[1] פסיקתא דר"כ (פיס' דויהי בשלח, מהדו' באבער עמ' צ"ב), ילקוט (פר' עקב רמז תת"נ), מדרש הגדול (שם ח'־ה'), ילקוט ת"ת (שם פסוק ד'), מדרש שוח"ט (תהלים פכ"ג), ילקוט תהלים (רמז תרצ"א), שה"ש רבה (פר' ד' סי' כ"ג). וכעי"ז דברים רבה (פר' ז' סי' י"א), ילקוט ת"ת (פר' כי תבא כ"ט־ג').
[2] נ"א: מלבושו, וכ"ה בדברים רבה (שם) וילקוט ת"ת (כי תבא). ורש"י ז"ל (דברים ח'־ד') ורבינו בחיי ז"ל (שם פסוק ב') כ' "לבושו". ובפי' המיוחס להרא"ש ז"ל (דברים כ"ט־ד') כ' "ביתו".
[3]בתרגום הישן תירגם בטעות "רמש".
[4] בלשון ערבי ופרסי בזמנינו "חַאלְזוּן" (בפרסי "חַאלַאזוּן") פי' חומט, אבל לא תולעת. וע"ע ס' השרשים לר"י אבן ג'נאח ז"ל (שרש שבל) שכ' שהשבלול הוא "חאלזון". אמנם יתכן שבזמנם "חאלזון" כלל גם "צדפה" ותולעת, וכמו מילת "חַאלְזוֹנוֹ" בארמית [מזרחית] של היום.
[5] וכ"ה בפי' [י"א: תלמידי] הרגמ"ה ז"ל (בכורות ל"ח ע"ב), אבל שם מיירי במין חולי עיניים, ונר' דט"ס הוא וצ"ל לימו"ן, וכמו ברש"י שם.
[6] הרלב"ג ז"ל (מלחמות ה' מאמר א' פי"ב ד"ה ועוד), והרמ"ע ז"ל מפאנו (מאמר צבאות ה' ח"ב סי"ד וסט"ו), והגיעב"ץ ז"ל (מטפחת ספרים ח"ב פכ"ח סי' פ"א). [ועי' בסידור היעב"ץ (פר' ויאמר ד"ה תכלת) שהוא דומה לחומט]. [יש להעיר דבמדרש תלפיות (ענף חוקים ד"ה א"ה ובפרקים) הביא בשם הרמ"ע ז"ל שהחלזון הוא צורת אדם. ובאמת במאמר הנ"ל מדמה החלזון לבר נש דטורא. (וע"ע במאמרי הרמ"ע מפאנו ח"ג מאמר צבאות ה' מכת"י עמ' ל"ד ד"ה ידוע כי בים)].
[7] בע"ח שבים [עם גוף רך ובלי שדרה] שיש לו ב' קליפת מחוברות ע"י גיד, ובלע"ז הוא קלא"ם או מאסע"ל.
[8] ויתכן גם שהכוונה לאלמוג, (עי' קונ' כולו הפך לבן טהור עמ' י"ב בשם אריסטו), אבל לא מצינו שנקרא חלזון. והרלב"ג הזכיר האלמוג קודם לכן, וכ"כ בהדיא הגיעב"ץ (הנ"ל) שהוא מושל"ן בלשון אשכנז.
[9] עי' שו"ת מהר"ח או"ז (סי' נ"ד), ובפי' לתו"כ (קדושים סוף פרק ד'). ועי' מ"ש בזה במבוא לתו"כ מהדו' אופק כרך ב'.
[10] יש להעיר שבהרבה לשונות יש שם א' לתולעת וחומט, וכגון בגרמנית שנעקק"ע, וכן באנגלית מאליס"ק.
[11] עי' תרגום המיוחס ליוב"ע (דברים כ"ח־מ"ב), מדרש תנחומא "הישן"– באבער (וארא סי' י"ט) והובא בילקוט (רמז קפ"ה) [אגב, מדרש זה הובא בסנגון אחר בתנחומא (סי' י"ד), ע"ש], הריטב"א ז"ל (שבת ע"ה ע"א) בשם הרמב"ן והרא"ה ז"ל, והר"ן ז"ל (חי' שבת ק"ז ע"א).
[12] באר שבע (סנהדרין צ"א ע"א ד"ה שהיום), יד דוד (שם), נר ערוך (על הערוך שם), ליקוטי חבר בן חיים (ח"א הערות על החת"ס סי' ל"ט) בשם מהר"ם א"ש ז"ל, תועפות ראם על היראים (מצוה ת"א או' י"ז), אמת ליעקב (שבת ע"ד ע"ב סוד"ה ולפיכך), והר"ב באר משה זצ"ל (קובץ עץ חיים שנה י"א חוברת ב'). [ומ"ש הבאר שבע דהוא מין ארבה, אף שמצינו "לבוש" לארבה (עי' בראשית רבה פר' כ"א סי' ה', מדרש הגדול שמות י'־י"ז), מ"מ לכאו' אינו מוכרח, כי גם החומט משחית לעצים ופירות, והתרגום הוא דלא כרש"י וראב"ע שם].
[13] ומה שמביאים מתבואות הארץ (ח"ב פ"א) שחלזון הוא חומט, לא מצאתי [וכנר' יש טעות בציון], ויתכן שכוונתו לחלזון שאינו חלזון התכלת.
[14] וכ"כ העץ יוסף (שם), אבל שוב מחק זה בכתב ידו.
[15] וכן נקט בפשיטות התפא"י (קופת הרוכלין כללי בגדי קודש של כהונה ד"ה והנה בענין חלזון) ובעבודה תמה (שער ה' ד"ה והנה מצאתי ראיתי, דף נ"ח ע"ב). גם המוסף הערוך (ערך חלזון ג') כ' שחלזון התכלת נרתיקו גדל עמו. [אמנם בעיקר הדבר שיש ב' מיני חלזונות נר' שאינו חולק, כיעו"ש. והר"ב יד דוד הקשה עליו מנ"ל הא. ואולי משום שכ"ה בערבית, כנ"ל הע' 4]. וכן מבואר מדברי אותם אחרונים שכ' שהחלזון הוא הפורפורא (החוו"י, התועפות ראם על היראים, ורשר"ה). והרמ"ע והגיעב"ץ שכ' שהוא "צדפה", כמדומה שאינם נמנעים מלחלוק על הראשונים. [ובאמת בפי' הקדום ורבינו תנחום הירושלמי מיירי בחלזון התכלת, אבל בודאי אין לסמוך על קדמונים לא ידועים נגד רבותינו גדולי הראשונים ז"ל].
[16] וכ"ה ברבינו בחיי ז"ל (שם פסוק ב'), בדרשות ר"י אבן שועיב ז"ל (פר' עקב), וכעי"ז בפי' המיוחס להרא"ש ז"ל (דברים כ"ט־ד'), [אבל הוא כ' שבלול].
[17] [וכדעת רס"ג (ויקרא י"א־ל') ורבינו יונה אבן ג'נאח ז"ל (ס' השרשים עמ' 159) שהוא בלשון ערבי "חרבא", והוא מה שקוראים היום זיקית מחליף צבעים. ובס' השרשים לרד"ק (שרש חמט) הביא ב' דעות [וע"ע רד"ק תהילים (נ"ח־ט') וברד"ק הארוך (שם)], וע"ע רלב"ג (ויקרא שם) שכ' שאינו "לימס"א" רק "אלאברינ"ה"].
