תכלת בזמן הזה בירור הדין ודעת רבותינו

אביא דוגמא ממקום שונה. והיא אכן כואבת לי. אך צריך לחפש @אמת ...

ידוע שהחזו"א לא הסתמך על מציאות חדשות, ובכללם על כתבי יד של ראשונים שהתגלו [ודלא כהגרע"י והגרמ"מ ועוד רבים שהסתמכו כמ"ש הפוסקים בזה במפורש]. וכתב על כך גם הסברים מסויימים.

אך בתוך דבריו באיגרת כתב גם שזה לא חלקו וטבעו לחפש ולחקור בלשון וכיו"ב. וממילא מתבאר שזה קשור לתכונתו ואופיו של החזו"א. וברור שהיו גדולי ישראל נוספים עם תכונות אחרות.

והיינו שגם לגדולי ישראל יש חלקים שלא בטוח שהם וודאי כבר חשבו ע"ז וליבנו את הענין, כי זה לא חלקם.

כמובן שכדי לומר אמירה כזו צריך ג"כ סייעתא מאדם גדול, ולא כל אחד יכול לטעון כך, ואכמ"ל וי"ל.

זה לא תכונה, זו תפיסת עולם.
החזו"א טוען שא"א לסמוך על ממצאים כי לא יודעים מי הכותב, והאם כתב מדוקדק.
ושם במקום ההוא הוא מביא תשובת גאונים שנמצאה בגניזות (לגבי הכזית) ואומר אע"פ שבד"כ אין מתייחסים כאן ניכר שזו תשובת גאונים, ואז מתייחס אליה ומנסה ליישבה.
 
דוגמא נוספת: חיוב לימוד תורת הקבלה, גם בימינו אנו.

ישנם מגדולי ישראל שסברו שלא שייך בזמנינו ללמוד זאת, וכן סבר החזו"א באופן כללי [שצריך מסורה, וסבר שאין מסורה. או גילוי שמיימי].

אבל גדולי ישראל רבים אחרים שעסקו בליבון ובבירור הענין, סברו שאפשר ללמוד מספרים. או שיש מסורה גם כיום ממי ללמוד. וחלק מדבריהם ככל הנראה לא היה ידוע למרן החזו"א. אבל בכל אופן, מסתמן שזה לא היה חלקו שלו בתורה [כמו שיש איזה סיפור כזה על האלשיך אצל האריז"ל והחיד"א\מהרי"ט אלגאזי אצל הרש"ש, ואיני יודע מקורותיהם]
 
זה לא תכונה, זו תפיסת עולם.
החזו"א טוען שא"א לסמוך על ממצאים כי לא יודעים מי הכותב, והאם כתב מדוקדק.
ושם במקום ההוא הוא מביא תשובת גאונים שנמצאה בגניזות (לגבי הכזית) ואומר אע"פ שבד"כ אין מתייחסים כאן ניכר שזו תשובת גאונים, ואז מתייחס אליה ומנסה ליישבה.
וכן כתבתי להדיא שהוא כותב הסברים מסויימים. ולציטוט
וכתב על כך גם הסברים מסויימים
אבל במכתב הוא מוסיף שזה גם לא תכונתו. ואם זה לא תכונתו, נמצא שהסברים אלו הם תכונתו.
 
וכן כתבתי להדיא שהוא כותב הסברים מסויימים. ולציטוט

אבל במכתב הוא מוסיף שזה גם לא תכונתו. ואם זה לא תכונתו, נמצא שהסברים אלו הם תכונתו.
מה פירוש לא תכונתו ?
הוא יודע שזה אמיתי ומתעלם לפי התכונה, או שבתכונתו אינו נוטה להאמין למציאות חדשות.
אם כהפן השני, זוהי "תפיסת עולם" האמורה.
 
אביא דוגמא ממקום שונה. והיא אכן כואבת לי. אך צריך לחפש @אמת ...

ידוע שהחזו"א לא הסתמך על מציאות חדשות, ובכללם על כתבי יד של ראשונים שהתגלו [ודלא כהגרע"י והגרמ"מ ועוד רבים שהסתמכו כמ"ש הפוסקים בזה במפורש]. וכתב על כך גם הסברים מסויימים.

אך בתוך דבריו באיגרת כתב גם שזה לא חלקו וטבעו לחפש ולחקור בלשון וכיו"ב. וממילא מתבאר שזה קשור לתכונתו ואופיו של החזו"א. וברור שהיו גדולי ישראל נוספים עם תכונות אחרות.

והיינו שגם לגדולי ישראל יש חלקים שלא בטוח שהם וודאי כבר חשבו ע"ז וליבנו את הענין, כי זה לא חלקם.

כמובן שכדי לומר אמירה כזו צריך ג"כ סייעתא מאדם גדול, ולא כל אחד יכול לטעון כך, ואכמ"ל וי"ל.
אם בחזו"א עסקינן אז ב"מעשה אי"ש" כתוב שהחזו"א אמר שאם היה צד הכי קטן שהתכלת {ראדזין} נכונה היינו לובשים. ומי שלמד את הסוגיא של האק"ק ואין לו צד שזה נכון אינו בר דעת ופטור מכל התורה כולה...
 
אם בחזו"א עסקינן אז ב"מעשה אי"ש" כתוב שהחזו"א אמר שאם היה צד הכי קטן שהתכלת {ראדזין} נכונה היינו לובשים. ומי שלמד את הסוגיא של האק"ק ואין לו צד שזה נכון אינו בר דעת ופטור מכל התורה כולה...

אבל אם יש לו צד שאולי זה לא נכון ?
 
אם בחזו"א עסקינן אז ב"מעשה אי"ש" כתוב שהחזו"א אמר שאם היה צד הכי קטן שהתכלת {ראדזין} נכונה היינו לובשים. ומי שלמד את הסוגיא של האק"ק ואין לו צד שזה נכון אינו בר דעת ופטור מכל התורה כולה...
איפה החזו"א אמר כך?
 
א. הוא סובר מכמה סברות שהביאו לעיל, שאין זו התכלת של התורה.
קודם כל צריך לעיין האם בכלל בעינן 'תכלת של התורה' או שכל חילזון שמוציא צבע תכלת כשר לתכלת, אין הכרע ברור לכך בגמרות וראשונים
גם בהנחה שצריך מין מסוים, חילזון מסוים, צריך לראות האם זה תואם או לא ...
ב. זה דבר ברור שלומדים משתיקתם של הגדולים את ההלכה.
מנלן ? הבא מקור לטענה זו מש''ס ופוסקים
וגם בהנחה שכן, הבא מקור שמי שלא נוהג ע''פ הנ''ל, לא נוהג כשורה, יוהרא, רשע, וכו'
 
ראשי תחתית