אין מה להמשיך עם מי שלא יודע לקרא גמ' "האי לא קלא אילן ולא תכלת אלא מאי היא?"
תכלת בזמן הזה בירור הדין ודעת רבותינו
- יוזם האשכול החש בראשו
- תאריך התחלה
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 483
שכולם מהאילן
למה הבינה מלאכותית לא הביאה שאפשר לצבוע מהחי לא מהק"ק הרי יש את חילזון התכלת?. ואולי הוא נגנז למפרע גם מהספרים וגם מהעולם...
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 483
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 483
הבינה מלאכותית מושפעת מהתעמולה שלכם, והיא סבורה שבעבר היו משתמשים בפורפורא לחלזון התכלת,
אבל בעז"ה כשיבא משיח צדקינו ויביא את חלזון התכלת, הבינה מלאכותית תכתוב שישנם כמה אופנים להפיק תכלת מן הצומח.
[וכמו שכתוב ביד רמה שיש שני חלזונות, וכ"כ רביד הזהב, תועפות ראם, ועוד. והאריך בזה בקונטרס תכלא דחזלון שקיבל הסכמות נלהבות ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א ולהבחל"ח ממרן שה"ת הגרח"ק זיע"א].
אבל כבר כתבתי לעיל, לא מפיה אנו חיים והבינה מלאכותית לא האדמו"ר שלנו. רק מה שהבאתי משם שעובדתית היו עוד אפשרויות לצבוע תכלת, וכבר ברבותינו הראשונים מוזכר שהיו חלזונות פסולים לצביעת תכלת.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,542
בס"ד, ג' אדר ב', ה'תשפ"ה
לכבוד ידידי היקר, החריף והבקי, איש האשכולות המעמיק בסוגיות התורה בעוז ובתעצומות, ה"ה הרב... שליט"א,
שלום וברכה,
שבתי לעיין בדבריך, ובמשא ומתן ההלכתי החשוב והמפרה שאנו מנהלים בסוגיא דתכלת, סוגיא דחשיבא אשר רבים וטובים נתנו עליה את דעתם. וראיתי כי שורש הדיון נסוב על שתי נקודות יסוד, אשר בהן נחלקו דרכינו, ומן הראוי ללבנן עד תומן, להעמידן על בוריין ועל דיוקן, ולבסוף להעלות את המסקנה הברורה והמתחייבת להלכה ולמעשה.
לפיכך, ראיתי לנכון לסדר את הדברים במאמר מכונן זה, אשר יתחקה אחר שורשי הדברים במקורותינו, ויציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים. נתמקד בשני נושאים מרכזיים: ראשית, בשאלת טהרת החילזון, שהיא אבן פינה בכל הזיהוי. ושנית, נבחן את דברי האחרונים שהזכירו את ה"פורפורא" (הוא הארגמון), ונראה האם יש בדבריהם כדי להוות מסורת זיהוי, או שמא ההיפך הוא הנכון.
ויהי רצון שיאיר הקב"ה עינינו בתורתו, ונזכה לילך בדרך האמת והישר.
חלק א': על טהרת מקור התכלת – יסוד הדין בדעת הראשונים והאחרונים
אחת השאלות היסודיות ביותר, אשר מהווה קו פרשת המים בדיוננו, היא: האם חילזון התכלת חייב להיות מין טהור, או שמא יכול הוא להיות גם שרץ הים הטמא? שאלתך, ידידי, כאילו כל העיסוק בטהרה אינו רלוונטי שכן מדובר ב"חילזון" ולא ב"דג", מתעלמת מעצם הגדרתם של חז"ל והרמב"ם, אשר נתנו לנו סימנים כדי לזהות את החילזון המסוים והכשר למצווה , ולא הותירו את הדבר לשם סוג כללי.
פרק א': יסוד הדין – "ברייתו דומה לדג" ופסיקת הרמב"ם החותכת
הברייתא במסכת מנחות (מד, א) קובעת את אחד הסימנים המרכזיים: "וברייתו דומה לדג" . לשון זו כשלעצמה מרמזת על קרבה לעולם הדגים הטהורים. והנה, בא מרן הרמב"ם ז"ל, עמוד ההוראה, ופוסק להלכה בלשונו הזהב בספרו הגדול "משנה תורה" (הלכות ציצית פ"ב ה"ב), ואינו מסתפק בלשון "דומה" אלא קובע במסמרות: "והוא דג" .
שינוי לשון מכריע זה לא נעלם מעיניהם של גדולי האחרונים. כבר הקשו על כך בעל "מעשה רוקח" ובעל "דברי ירמיהו" , ותהו על פשר שינוי הלשון מהגמרא. מסקנתם, וכן מסקנת בעל "מעשה רוקח" שהאריך ליישב שיטת הרמב"ם כפשוטה, היא שהרמב"ם סבר כי אין זה דמיון בעלמא, אלא שהוא אכן דג ממש לכל דבר ועניין.
ומדוע נקט הרמב"ם כן? מפני שפסיקתו נטועה בעיקרון יסודי במלאכת שמיים, עיקרון ה"מותר בפיך". הגאון והחוקר רבי יוסף שווארץ בספרו "דברי יוסף" (סי' טל) ביאר על פי עיקרון זה את פסיקת הרמב"ם:
"ובאמת לא זכינו לדעת עצמות חלזון התכלת, ע''פ דברי חז''ל, כי חלזון אדומי הנמצא עד היום לעתים ידועים בשפת הים הגדול אצל חיפה ועכו, לא עליו כיונו, כי הוא שרץ טמא, וכל מעשה המשכן נעשה דווקא, מדברים טהורים, וכן אמרו במסכת מנחות דף מד ע''א, חלזון זה דומה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, משמע שהוא דג ממש, דבר טהור, והרמב''ם העתיק בהלכות ציצית פ''ב "דג שדמו דומה לעין התכלת".
ועיקרון זה כבר קדם וביארו רבינו בחיי על התורה (שמות כה, ג), ודבריו הם אבן יסוד בסוגיא זו. וזו לשונו במלואה:
"לא מצינו משי במלאכת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת, ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור , וכענין שאמרו בתחש, וצבע תולעת שני אנו מגווני התולעת אלא מתוך גרגירים שהתולעת בתוכו". שוב הראני הרב ישראל מאיר אביטן שליט''א שכן הוא גם ברמב''ם פ"ב ה"ג כרבינו בחיי. וכן הביא מספר משכנות לאביר יעקב (סי' ב'), והערות הגריש''א למסכת שבת (כז,ב אות ד').
הרי לנו יסוד מוסד: קודשי שמים, ובכללם מצוות התורה, נעשים אך ורק ממקור טהור.
פרק ב': עמודי ההוראה המצריכים מקור טהור
על בסיס יסוד זה, הלכו רובם ככולם של גדולי הפוסקים שעסקו בסוגיא, וקבעו כי חילזון התכלת חייב להיות מין טהור. נביא את דבריהם כלשונם:
הגאון בעל "נודע ביהודה" (מהדורא תנינא, אורח חיים סי' ג'): דן באריכות בשיטות רש"י והרמב"ם, וזו מסקנתו הנחרצת לדעת הרמב"ם:
"ואם כן אין ראיה כלל מתכלת, דיש לומר דחלזון הוא דג טהור, ויש לו סנפיר וקשקשת...
אך רש''י בסנהדרין בפ' חלק דף צא. ע''א בד''ה חלזון כתב תולעת שיוצא מן המים, וכן במסכת מגילה דף ו ע''א בשד''ה ע''י חלזון, כתב רש''י חלזון עולה מן הים על הארץ,
וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות ציצית ה"ב שחלזון הוא דג הנמצא בים המלח, ולפ"ז יש לומר שיש לו סנפיר וקשקשת והוא טהור".
מרן החיד"א בספרו "נחל קדומים" (פרשת תרומה, אות ד'): אחר דיון מקיף, מסקנתו ברורה: "שהיה מין טהור".
הגאון מהר"ם בן חביב בספרו "גינת ורדים" (אורח חיים, כלל ב' סי' טז): אף שהעלה צד להקל בדבר שאינו ראוי לאכילה כלל ודינו כעפר, חזר והביא את דעת רבינו בחיי כראיה מכרעת לצד המחמיר, ומדבריו ניכר כי דעתו נוטה להחמיר: ...דדבר שאינו ראוי לאכילה הוי כעפר, ולעולם לא נאסר באכילה ולא בעינן מותר בפיך, אלא דרבינו בחיי כותב (שמות כה, ג) דהוי טהור 'לא מצינו משי במלאכת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת, ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור...'".
עוד הובא בשם המהר"ם בן חביב בכתב יד (על ידי מהר''י כולי שהיה מסדר כתביו של מהר''ם בן חביב במעם לועז ח''ג הערה מט) חילוק בין תכלת הבא מהים, שיש לו דין דג טמא שצִירו אינו טמא מן התורה, לבין תולעת שהיוצא ממנה אסור. אך גם שם מסיים: "וכ"ש אם נאמר שהוא דג טהור", מה שמראה שזוהי הסברא המרכזית והפשוטה בעיניו.
ובעיקר דברי המהר''ם בן חביב חשבתי לדון דהנה רבינו יונה בברכות מוכיח לגבי המוס''ק דהוי שינוי בידי שמים, ופנים חדשות, ולכן הוא מותר. ולכאורה כבר לפני כן אינו ראוי למאכל, וא''כ לא הוי אינו מותר בפיך לפי דבריו מהרמב''ח. ומאי איצטריך רבינו יונה לשינוי כדי להתירו. שו''ר שדן בזה באבהא''ז בהל' כלי המקדש פ''א ה''ג ומצדד להתיר מצד דלא הוי דם ממש אלא פרשא בעלמא, ודן מצד המור, ע''ש ודו''ק.
ועיין גם למרן בעל ה"חתם סופר" (שו"ת יורה דעה סי' רע"ו): אף שכתב בקצרה "כמדומה שהחלזון טמא", פסק להלכה למעשה בנחרצות להחמיר ליקח דווקא טהור כמו שמבואר שם, ולא סמך על "כמדומה" זה. ועיין גם להגאון בעל ה"אבני נזר" (אורח חיים, סי' טו אות ט').
מן המקובץ עולה שיטה הלכתית רחבה, מבוססת ומנומקת, מבית מדרשם של גדולי עולם, הקובעת כי חילזון התכלת חייב להיות מין טהור.
ואף בעל השפוני טמוני חול, שלא הלך בדרך זו אלא הלך כנגד רוה''פ ולא הצריך טהור מ''מ כתב, ואמנם בס' שפוני טמוני חול, מבאר דכל שבים קרוי דג, אולם כוונת הגמ' והרמב''ם שיש לו סנפיר ששט בו כעין דג, וזה אינו בחלזון שלפנינו,
זה לשונו; "אלא נראה, דקאי על תבנית חמרו ותכונתו, שנמצא בו כעין סנפיר - ששט בו, מעין תבנית - ותכונת דגי הים, וממשפחת דגי הים יחשב, ולא ממשפחת חית הים, מיהו, ודאי שאינו כדג ממש, שהרי יכול לחיות, ולהשריץ גם ביבשה,
כדמוכח מהא דסנהדרין (צא.) וכן מבואר מדברי התוס' בשבת (עה. ד''ה הצד) שאינו כמו דש ואינו חייב בצידה שלו משום נטילת נשמה".
ואף שלפענ''ד מן השיקול הזה בפני עצמו, היה אפשר להסתפק ביישובים שונים של המהר''ם בן חביב, או יישובים אחרים, אך כל זה אם היה עולה ככל הסימנים האחרים, והיה נשאר טענה זו לבדה היה מקום לדון בזה להכשיר, אך כשזה סותר את כל הסימנים יש בדברים הללו תוספת חיזוק לכל היתר. לפום ריהטא, זיהויו של הארגמון קהה קוצים, שהוא שרץ ים טמא לכל הדעות, נדחה על הסף.
חלק ב': על זיהוי ה"פורפורא" ומשמעותו
כעת נפנה לנושא השני, והוא אזכורו של חילזון ה"פורפורא" (Purpura, הוא הארגמון) בדברי כמה אחרונים, ויש שביקשו לראות בכך ראשיתה של מסורת זיהוי. אך עיון מעמיק בדבריהם יגלה תמונה הפוכה לחלוטין.
פרק א': הצגת המקורות המזכירים את הפורפורא
אכן, מצאנו מספר אחרונים שהזכירו חילזון זה בהקשר של תכלת:
"שלטי הגיבורים" (לר' אברהם הרופא ממנטובה, ואינו מבעל שלטי גיבורים על הרי"ף):
"רמש הים הנקרא פורפורא והוא החלזון שצובעים בו התכלת".
הגאון בעל "חוות יאיר" בספרו "מקור חיים" (סי' י"ח ס"ק ב'):
"בחידושים כתבתי דדם חלזון שבו צובעים תכלת אינו בלו"א [כחול] רק צבע הפורפ"ר [סגול] שנעשה מצבע דג שנקרא הדג פורפר".
הגאון בעל "תפארת ישראל" (בועז, יכין, קופת הרוכלים): מזכיר את שיטת החוקר געזעניוס. וזה לשונו:
"וכעין זה כתב געזניוס, שהתכלת נעשה מדם מושעל, הנקרא פורפור שנעקע (Purpur Schnecke – חילזון ארגמן), וצבעין דמו, פורפור בלויא (Purpur Blau – ארגמן כחול), נוטה לפילאעט (Violett – סגול), וכתב עוד שנמצא בים האמצעי, והקליפה שגדלה על הבריה ההיא צבעה בלוי״א (Blau – כחול) עכ״ל.
הנה גם במה שכתב שנמצאת בים הגדול הוא אמת, כך הביאו חז״ל. אמנם במ״ש שבדם החומט צובעין ורפור בלויא, דהיינו דונקעל בלויא (Dunkel Blau – כחול כהה), בזה לא נשמע לו, דעל כרחך שהוא דלא כקבלתנו, דהרי אמרו חז״ל תכלת דומה לרקיע (מנחות מג, ב) וכת כתב הרמב״ם שהבאנו שצבעו כטוהר הרקיע נגד זריחת השמש, והיינו העללעס הימעל בלויא (Helles Himmel Blau – תכלת שמיים בהיר), ועל כרחך אינו אותו שבלול שהזכיר געזניוס, אחר הוא בל חזה שמש".
פרק ב': ניתוח המקורות ושלילתם כבסיס למסורת
עיון בדברים אלו, לא זו בלבד שאינו מבסס זיהוי, אלא הוא מחזק את דחייתו.
ראשית, יש להבחין כי שני המקורות הראשונים (שלטי הגיבורים וחוות יאיר) מזהים את הפורפורא עם צבע ארגמן (סגול-אדום), ולא עם התכלת (כחול-שמיים). ה"חוות יאיר" אף מדגיש זאת במפורש!
שנית, והוא העיקר, יש לשים לב לדברי ה"תפארת ישראל". הוא מביא את הזיהוי הזה לא מידיעה עצמית או ממסורת, אלא מדברי חוקר גוי ("געזניוס"). ולאחר שהוא מביא את דבריו, הוא דוחה אותם מכל וכל משתי סיבות מכריעות:
1. הגוון אינו נכון: "על כרחך שהוא דלא כקבלתנו, דהרי אמרו חז"ל תכלת דומה לרקיע... והיינו העללעס הימעל בלויא [כחול שמיים בהיר]".
2. הוא מבטא את גישתו העקרונית: ה"תפארת ישראל" מראה לנו את דרך הלימוד הנכונה – כאשר דברי חוקרים סותרים את קבלת חז"ל, יד קבלת חז"ל על העליונה.
כמו כן נשים לב שעדות געזניוס, אינה תקפה לגבי חלזון התכלת מורקס, שבידינו, שכן גם הוא מספר שהקונכיא שלו היא בצבע "בלוי"א". ואם כן מזה נלמד גם לגבי עדות השלט''ג שאינו החלזון הלזה. ולגבי החוות יאיר, אין לנו כל אורך דבריו, וודאי דבהאי סוגיא דבריו מחודשים מאד, והיפך רוה''פ, והמקובל. ומ''מ א''א להכריע בכהאי גוונא ע''פ דבר ספר המפתחות של החוות יאיר בלי לראות דבריו.
מכאן אנו למדים מסקנה הפוכה לחלוטין. לא זו בלבד שאין כאן "מסורת" המזהה את הארגמון, אלא שהפוסק המרכזי שעסק בו (התפארת ישראל) ראה אותו, שמע עליו, ובחן אותו – ודחה אותו במפורש כיוון שהוא סותר את דברי חז"ל.
חלק ג': תשובה לטענות הנגד וסיכום הלכתי
כבוד תורתך העלה מספר טענות נגד, כגון: חילזון הוא לא בריה ש"גדל ולבושו עמו"? "נתמלא ההר כולו חלזונות"... איך חילזון יכול להיות דומה לדג?.
והתשובה לדברים אלו פשוטה: ודאי שישנם מיני חלזונות רבים, ובהם כאלו שעולים על ההר. אך חז"ל והרמב"ם לא דיברו על כל חילזון באשר הוא, אלא נתנו סימנים מובהקים כדי לזהות את ה מין הספציפי והיחיד הכשר לתכלת. כשאמרו "ברייתו דומה לדג", אין זו שאלה זואולוגית, אלא סימן זיהוי הלכתי . הם לימדונו כי החילזון המסוים הזה שונה משאר אחיו, ויש לו מאפיינים הדומים לדג, ומכאן גם שורש דיונם של הפוסקים אם צריך להיות טהור. לדחות את כל דיונם של עמודי העולם בטענה ש"חילזון אינו דג", היא החטאת המטרה והתעלמות מפשטות כוונתם. הם לא טעו בקריאה, הם הבינו שהסימנים הם המגדירים את היצור, ולא שם הסוג הכללי שלו.
מסקנה סופית להלכה ולמעשה
מן המקובץ עולה תמונה ברורה, חדה וחד-משמעית.
זיהויו של הארגמון קהה קוצים כחילזון התכלת של התורה נכשל בכל מבחן הלכתי יסודי:
1. במבחן טהרת המקור: הוא שרץ ים טמא, בניגוד לשיטתם המבוססת של עמודי ההוראה (רמב"ם, רבנו בחיי, נוב"י, חיד"א, חת"ס ועוד) שדרשו מקור טהור.
2. במבחן סימני הגמרא: הוא אינו עונה על אף אחד מהסימנים המובהקים שנתנו חז"ל: קונכייתו חומה (ואינה "דומה לים"), הוא מצוי בכל עת (ואינו "עולה אחד לשבעים שנה"), ודמו אינו "שחור כדיו".
3. במבחן המסורת: אין לו כל מסורת זיהוי, ואדרבה, הפוסק המרכזי שבחן אותו, ה"תפארת ישראל", דחה אותו במפורש.
היות והזיהוי המוצע סותר באופן חזיתי את דברי חז"ל ואת פסיקתם של רובם המכריע של גדולי ישראל, הרי שאין להתייחס אליו אלא כטעות. המטיל צבע זה בבגדו לא זו בלבד שאין לו כל ודאות שהוא מקיים מצווה, אלא שהוא מסתכן בחשש כבד של איסור קלא אילן, ועובר על דעתם של רוב ככל גדולי ישראל.
מוטב לנו להודות על האמת, להחזיק במסורת אבותינו ללבוש לבן, ולצפות בכליון עיניים לגילוי האמיתי, אשר יבוא עם מורה הצדק במהרה בימינו.
בברכת התורה ובהוקרה רבה על הדיון המפרה,
דורש שלומך וטובתך,
לכבוד ידידי היקר, החריף והבקי, איש האשכולות המעמיק בסוגיות התורה בעוז ובתעצומות, ה"ה הרב... שליט"א,
שלום וברכה,
שבתי לעיין בדבריך, ובמשא ומתן ההלכתי החשוב והמפרה שאנו מנהלים בסוגיא דתכלת, סוגיא דחשיבא אשר רבים וטובים נתנו עליה את דעתם. וראיתי כי שורש הדיון נסוב על שתי נקודות יסוד, אשר בהן נחלקו דרכינו, ומן הראוי ללבנן עד תומן, להעמידן על בוריין ועל דיוקן, ולבסוף להעלות את המסקנה הברורה והמתחייבת להלכה ולמעשה.
לפיכך, ראיתי לנכון לסדר את הדברים במאמר מכונן זה, אשר יתחקה אחר שורשי הדברים במקורותינו, ויציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים. נתמקד בשני נושאים מרכזיים: ראשית, בשאלת טהרת החילזון, שהיא אבן פינה בכל הזיהוי. ושנית, נבחן את דברי האחרונים שהזכירו את ה"פורפורא" (הוא הארגמון), ונראה האם יש בדבריהם כדי להוות מסורת זיהוי, או שמא ההיפך הוא הנכון.
ויהי רצון שיאיר הקב"ה עינינו בתורתו, ונזכה לילך בדרך האמת והישר.
חלק א': על טהרת מקור התכלת – יסוד הדין בדעת הראשונים והאחרונים
אחת השאלות היסודיות ביותר, אשר מהווה קו פרשת המים בדיוננו, היא: האם חילזון התכלת חייב להיות מין טהור, או שמא יכול הוא להיות גם שרץ הים הטמא? שאלתך, ידידי, כאילו כל העיסוק בטהרה אינו רלוונטי שכן מדובר ב"חילזון" ולא ב"דג", מתעלמת מעצם הגדרתם של חז"ל והרמב"ם, אשר נתנו לנו סימנים כדי לזהות את החילזון המסוים והכשר למצווה , ולא הותירו את הדבר לשם סוג כללי.
פרק א': יסוד הדין – "ברייתו דומה לדג" ופסיקת הרמב"ם החותכת
הברייתא במסכת מנחות (מד, א) קובעת את אחד הסימנים המרכזיים: "וברייתו דומה לדג" . לשון זו כשלעצמה מרמזת על קרבה לעולם הדגים הטהורים. והנה, בא מרן הרמב"ם ז"ל, עמוד ההוראה, ופוסק להלכה בלשונו הזהב בספרו הגדול "משנה תורה" (הלכות ציצית פ"ב ה"ב), ואינו מסתפק בלשון "דומה" אלא קובע במסמרות: "והוא דג" .
שינוי לשון מכריע זה לא נעלם מעיניהם של גדולי האחרונים. כבר הקשו על כך בעל "מעשה רוקח" ובעל "דברי ירמיהו" , ותהו על פשר שינוי הלשון מהגמרא. מסקנתם, וכן מסקנת בעל "מעשה רוקח" שהאריך ליישב שיטת הרמב"ם כפשוטה, היא שהרמב"ם סבר כי אין זה דמיון בעלמא, אלא שהוא אכן דג ממש לכל דבר ועניין.
ומדוע נקט הרמב"ם כן? מפני שפסיקתו נטועה בעיקרון יסודי במלאכת שמיים, עיקרון ה"מותר בפיך". הגאון והחוקר רבי יוסף שווארץ בספרו "דברי יוסף" (סי' טל) ביאר על פי עיקרון זה את פסיקת הרמב"ם:
"ובאמת לא זכינו לדעת עצמות חלזון התכלת, ע''פ דברי חז''ל, כי חלזון אדומי הנמצא עד היום לעתים ידועים בשפת הים הגדול אצל חיפה ועכו, לא עליו כיונו, כי הוא שרץ טמא, וכל מעשה המשכן נעשה דווקא, מדברים טהורים, וכן אמרו במסכת מנחות דף מד ע''א, חלזון זה דומה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, משמע שהוא דג ממש, דבר טהור, והרמב''ם העתיק בהלכות ציצית פ''ב "דג שדמו דומה לעין התכלת".
ועיקרון זה כבר קדם וביארו רבינו בחיי על התורה (שמות כה, ג), ודבריו הם אבן יסוד בסוגיא זו. וזו לשונו במלואה:
"לא מצינו משי במלאכת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת, ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור , וכענין שאמרו בתחש, וצבע תולעת שני אנו מגווני התולעת אלא מתוך גרגירים שהתולעת בתוכו". שוב הראני הרב ישראל מאיר אביטן שליט''א שכן הוא גם ברמב''ם פ"ב ה"ג כרבינו בחיי. וכן הביא מספר משכנות לאביר יעקב (סי' ב'), והערות הגריש''א למסכת שבת (כז,ב אות ד').
הרי לנו יסוד מוסד: קודשי שמים, ובכללם מצוות התורה, נעשים אך ורק ממקור טהור.
פרק ב': עמודי ההוראה המצריכים מקור טהור
על בסיס יסוד זה, הלכו רובם ככולם של גדולי הפוסקים שעסקו בסוגיא, וקבעו כי חילזון התכלת חייב להיות מין טהור. נביא את דבריהם כלשונם:
הגאון בעל "נודע ביהודה" (מהדורא תנינא, אורח חיים סי' ג'): דן באריכות בשיטות רש"י והרמב"ם, וזו מסקנתו הנחרצת לדעת הרמב"ם:
"ואם כן אין ראיה כלל מתכלת, דיש לומר דחלזון הוא דג טהור, ויש לו סנפיר וקשקשת...
אך רש''י בסנהדרין בפ' חלק דף צא. ע''א בד''ה חלזון כתב תולעת שיוצא מן המים, וכן במסכת מגילה דף ו ע''א בשד''ה ע''י חלזון, כתב רש''י חלזון עולה מן הים על הארץ,
וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות ציצית ה"ב שחלזון הוא דג הנמצא בים המלח, ולפ"ז יש לומר שיש לו סנפיר וקשקשת והוא טהור".
מרן החיד"א בספרו "נחל קדומים" (פרשת תרומה, אות ד'): אחר דיון מקיף, מסקנתו ברורה: "שהיה מין טהור".
הגאון מהר"ם בן חביב בספרו "גינת ורדים" (אורח חיים, כלל ב' סי' טז): אף שהעלה צד להקל בדבר שאינו ראוי לאכילה כלל ודינו כעפר, חזר והביא את דעת רבינו בחיי כראיה מכרעת לצד המחמיר, ומדבריו ניכר כי דעתו נוטה להחמיר: ...דדבר שאינו ראוי לאכילה הוי כעפר, ולעולם לא נאסר באכילה ולא בעינן מותר בפיך, אלא דרבינו בחיי כותב (שמות כה, ג) דהוי טהור 'לא מצינו משי במלאכת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת, ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור...'".
עוד הובא בשם המהר"ם בן חביב בכתב יד (על ידי מהר''י כולי שהיה מסדר כתביו של מהר''ם בן חביב במעם לועז ח''ג הערה מט) חילוק בין תכלת הבא מהים, שיש לו דין דג טמא שצִירו אינו טמא מן התורה, לבין תולעת שהיוצא ממנה אסור. אך גם שם מסיים: "וכ"ש אם נאמר שהוא דג טהור", מה שמראה שזוהי הסברא המרכזית והפשוטה בעיניו.
ובעיקר דברי המהר''ם בן חביב חשבתי לדון דהנה רבינו יונה בברכות מוכיח לגבי המוס''ק דהוי שינוי בידי שמים, ופנים חדשות, ולכן הוא מותר. ולכאורה כבר לפני כן אינו ראוי למאכל, וא''כ לא הוי אינו מותר בפיך לפי דבריו מהרמב''ח. ומאי איצטריך רבינו יונה לשינוי כדי להתירו. שו''ר שדן בזה באבהא''ז בהל' כלי המקדש פ''א ה''ג ומצדד להתיר מצד דלא הוי דם ממש אלא פרשא בעלמא, ודן מצד המור, ע''ש ודו''ק.
ועיין גם למרן בעל ה"חתם סופר" (שו"ת יורה דעה סי' רע"ו): אף שכתב בקצרה "כמדומה שהחלזון טמא", פסק להלכה למעשה בנחרצות להחמיר ליקח דווקא טהור כמו שמבואר שם, ולא סמך על "כמדומה" זה. ועיין גם להגאון בעל ה"אבני נזר" (אורח חיים, סי' טו אות ט').
מן המקובץ עולה שיטה הלכתית רחבה, מבוססת ומנומקת, מבית מדרשם של גדולי עולם, הקובעת כי חילזון התכלת חייב להיות מין טהור.
ואף בעל השפוני טמוני חול, שלא הלך בדרך זו אלא הלך כנגד רוה''פ ולא הצריך טהור מ''מ כתב, ואמנם בס' שפוני טמוני חול, מבאר דכל שבים קרוי דג, אולם כוונת הגמ' והרמב''ם שיש לו סנפיר ששט בו כעין דג, וזה אינו בחלזון שלפנינו,
זה לשונו; "אלא נראה, דקאי על תבנית חמרו ותכונתו, שנמצא בו כעין סנפיר - ששט בו, מעין תבנית - ותכונת דגי הים, וממשפחת דגי הים יחשב, ולא ממשפחת חית הים, מיהו, ודאי שאינו כדג ממש, שהרי יכול לחיות, ולהשריץ גם ביבשה,
כדמוכח מהא דסנהדרין (צא.) וכן מבואר מדברי התוס' בשבת (עה. ד''ה הצד) שאינו כמו דש ואינו חייב בצידה שלו משום נטילת נשמה".
ואף שלפענ''ד מן השיקול הזה בפני עצמו, היה אפשר להסתפק ביישובים שונים של המהר''ם בן חביב, או יישובים אחרים, אך כל זה אם היה עולה ככל הסימנים האחרים, והיה נשאר טענה זו לבדה היה מקום לדון בזה להכשיר, אך כשזה סותר את כל הסימנים יש בדברים הללו תוספת חיזוק לכל היתר. לפום ריהטא, זיהויו של הארגמון קהה קוצים, שהוא שרץ ים טמא לכל הדעות, נדחה על הסף.
חלק ב': על זיהוי ה"פורפורא" ומשמעותו
כעת נפנה לנושא השני, והוא אזכורו של חילזון ה"פורפורא" (Purpura, הוא הארגמון) בדברי כמה אחרונים, ויש שביקשו לראות בכך ראשיתה של מסורת זיהוי. אך עיון מעמיק בדבריהם יגלה תמונה הפוכה לחלוטין.
פרק א': הצגת המקורות המזכירים את הפורפורא
אכן, מצאנו מספר אחרונים שהזכירו חילזון זה בהקשר של תכלת:
"שלטי הגיבורים" (לר' אברהם הרופא ממנטובה, ואינו מבעל שלטי גיבורים על הרי"ף):
"רמש הים הנקרא פורפורא והוא החלזון שצובעים בו התכלת".
הגאון בעל "חוות יאיר" בספרו "מקור חיים" (סי' י"ח ס"ק ב'):
"בחידושים כתבתי דדם חלזון שבו צובעים תכלת אינו בלו"א [כחול] רק צבע הפורפ"ר [סגול] שנעשה מצבע דג שנקרא הדג פורפר".
הגאון בעל "תפארת ישראל" (בועז, יכין, קופת הרוכלים): מזכיר את שיטת החוקר געזעניוס. וזה לשונו:
"וכעין זה כתב געזניוס, שהתכלת נעשה מדם מושעל, הנקרא פורפור שנעקע (Purpur Schnecke – חילזון ארגמן), וצבעין דמו, פורפור בלויא (Purpur Blau – ארגמן כחול), נוטה לפילאעט (Violett – סגול), וכתב עוד שנמצא בים האמצעי, והקליפה שגדלה על הבריה ההיא צבעה בלוי״א (Blau – כחול) עכ״ל.
הנה גם במה שכתב שנמצאת בים הגדול הוא אמת, כך הביאו חז״ל. אמנם במ״ש שבדם החומט צובעין ורפור בלויא, דהיינו דונקעל בלויא (Dunkel Blau – כחול כהה), בזה לא נשמע לו, דעל כרחך שהוא דלא כקבלתנו, דהרי אמרו חז״ל תכלת דומה לרקיע (מנחות מג, ב) וכת כתב הרמב״ם שהבאנו שצבעו כטוהר הרקיע נגד זריחת השמש, והיינו העללעס הימעל בלויא (Helles Himmel Blau – תכלת שמיים בהיר), ועל כרחך אינו אותו שבלול שהזכיר געזניוס, אחר הוא בל חזה שמש".
פרק ב': ניתוח המקורות ושלילתם כבסיס למסורת
עיון בדברים אלו, לא זו בלבד שאינו מבסס זיהוי, אלא הוא מחזק את דחייתו.
ראשית, יש להבחין כי שני המקורות הראשונים (שלטי הגיבורים וחוות יאיר) מזהים את הפורפורא עם צבע ארגמן (סגול-אדום), ולא עם התכלת (כחול-שמיים). ה"חוות יאיר" אף מדגיש זאת במפורש!
שנית, והוא העיקר, יש לשים לב לדברי ה"תפארת ישראל". הוא מביא את הזיהוי הזה לא מידיעה עצמית או ממסורת, אלא מדברי חוקר גוי ("געזניוס"). ולאחר שהוא מביא את דבריו, הוא דוחה אותם מכל וכל משתי סיבות מכריעות:
1. הגוון אינו נכון: "על כרחך שהוא דלא כקבלתנו, דהרי אמרו חז"ל תכלת דומה לרקיע... והיינו העללעס הימעל בלויא [כחול שמיים בהיר]".
2. הוא מבטא את גישתו העקרונית: ה"תפארת ישראל" מראה לנו את דרך הלימוד הנכונה – כאשר דברי חוקרים סותרים את קבלת חז"ל, יד קבלת חז"ל על העליונה.
כמו כן נשים לב שעדות געזניוס, אינה תקפה לגבי חלזון התכלת מורקס, שבידינו, שכן גם הוא מספר שהקונכיא שלו היא בצבע "בלוי"א". ואם כן מזה נלמד גם לגבי עדות השלט''ג שאינו החלזון הלזה. ולגבי החוות יאיר, אין לנו כל אורך דבריו, וודאי דבהאי סוגיא דבריו מחודשים מאד, והיפך רוה''פ, והמקובל. ומ''מ א''א להכריע בכהאי גוונא ע''פ דבר ספר המפתחות של החוות יאיר בלי לראות דבריו.
מכאן אנו למדים מסקנה הפוכה לחלוטין. לא זו בלבד שאין כאן "מסורת" המזהה את הארגמון, אלא שהפוסק המרכזי שעסק בו (התפארת ישראל) ראה אותו, שמע עליו, ובחן אותו – ודחה אותו במפורש כיוון שהוא סותר את דברי חז"ל.
חלק ג': תשובה לטענות הנגד וסיכום הלכתי
כבוד תורתך העלה מספר טענות נגד, כגון: חילזון הוא לא בריה ש"גדל ולבושו עמו"? "נתמלא ההר כולו חלזונות"... איך חילזון יכול להיות דומה לדג?.
והתשובה לדברים אלו פשוטה: ודאי שישנם מיני חלזונות רבים, ובהם כאלו שעולים על ההר. אך חז"ל והרמב"ם לא דיברו על כל חילזון באשר הוא, אלא נתנו סימנים מובהקים כדי לזהות את ה מין הספציפי והיחיד הכשר לתכלת. כשאמרו "ברייתו דומה לדג", אין זו שאלה זואולוגית, אלא סימן זיהוי הלכתי . הם לימדונו כי החילזון המסוים הזה שונה משאר אחיו, ויש לו מאפיינים הדומים לדג, ומכאן גם שורש דיונם של הפוסקים אם צריך להיות טהור. לדחות את כל דיונם של עמודי העולם בטענה ש"חילזון אינו דג", היא החטאת המטרה והתעלמות מפשטות כוונתם. הם לא טעו בקריאה, הם הבינו שהסימנים הם המגדירים את היצור, ולא שם הסוג הכללי שלו.
מסקנה סופית להלכה ולמעשה
מן המקובץ עולה תמונה ברורה, חדה וחד-משמעית.
זיהויו של הארגמון קהה קוצים כחילזון התכלת של התורה נכשל בכל מבחן הלכתי יסודי:
1. במבחן טהרת המקור: הוא שרץ ים טמא, בניגוד לשיטתם המבוססת של עמודי ההוראה (רמב"ם, רבנו בחיי, נוב"י, חיד"א, חת"ס ועוד) שדרשו מקור טהור.
2. במבחן סימני הגמרא: הוא אינו עונה על אף אחד מהסימנים המובהקים שנתנו חז"ל: קונכייתו חומה (ואינה "דומה לים"), הוא מצוי בכל עת (ואינו "עולה אחד לשבעים שנה"), ודמו אינו "שחור כדיו".
3. במבחן המסורת: אין לו כל מסורת זיהוי, ואדרבה, הפוסק המרכזי שבחן אותו, ה"תפארת ישראל", דחה אותו במפורש.
היות והזיהוי המוצע סותר באופן חזיתי את דברי חז"ל ואת פסיקתם של רובם המכריע של גדולי ישראל, הרי שאין להתייחס אליו אלא כטעות. המטיל צבע זה בבגדו לא זו בלבד שאין לו כל ודאות שהוא מקיים מצווה, אלא שהוא מסתכן בחשש כבד של איסור קלא אילן, ועובר על דעתם של רוב ככל גדולי ישראל.
מוטב לנו להודות על האמת, להחזיק במסורת אבותינו ללבוש לבן, ולצפות בכליון עיניים לגילוי האמיתי, אשר יבוא עם מורה הצדק במהרה בימינו.
בברכת התורה ובהוקרה רבה על הדיון המפרה,
דורש שלומך וטובתך,
שקר גס במזיד
שקר. הוא כותב שהתכלת הוא לא בלוא אלא צבע סגול אבל הפורפורא הוא התכלת. מה תרויח אם תשקר לא הבנתי!! רח"ל לזייף את דברי א' מגדולי האחרונים! בוש והכלם לך!
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,542
בפירוש הראב"ד לתורת כהנים ששייך "קלא אילן" גם מן החי, וזה לשונו: "אי תולעת, יכול יביא אחד מן הצבעים - בתולעת, כגון תכלת שהוא צבוע בדם חלזון, או בקלא אילן" וכבר תמהו המפרשים מה ענין קלא אילן לתולעת שהיא מן החי? והעיר על זה הרב אריאל בוקוולד במאמרו והביא מפקופ' מפורסם שאין שום תולעת ממש הצובעת בכחול, אלא הכוונה או לחלזון הידוע כיום לעשיית לתכלת, או בעל חי אחר שמוציא צבע תכלת שאינו החלזון האמיתי, ואף הוא קרוי קלא אילן.
ובהיות שהיו שטענו שאולי זוהי טעות הדפוס שהוסיף הראב''ד קלא אילן לגבי בע''ח. מצורף צילום כתב היד (כת''י ל' הנקרא המדוייק ביותר) שכותב כן בפירוש. (הצילום באדיבות הרב @אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י)
נערך לאחרונה:
מסקנת התפא"י: אם הפורפורא היה צובע כחול הרי הוא היה חילזון התכלת! וכיון שצובע סגול אז לא! אבל מה לעשות שהוא צובע כחול? אם היה רואה שצובע כחול היה מאשר את הזיהוי כמו שאישר את הארגמן של געזניוס. נורא פשוט
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,542
לשון התפא''י
וע''פ זה.
ואולי זה קשור לחלזון זה מטוניס שהביא הרב אריאל בוקוולד במאמרו. ואכמ''ל
קבצים מצורפים
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,542
ובנוסף ציין הרב @אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י לעיל לדבר מופלא למקור געזניוס שאינו מדבר על האק''ק כלל ועיקר.
יוצא שהארגמן זה הינטינה שהרי אומר שארגמן זה פורפורא
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,542
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,542
לא עינתי בזה כל הצורך אך שלחו לי את זה לעיון "דג החלזון"
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 592
יש כמה מינים מהאילן ומין א בלבד מהחי מה לא ברור כאן?
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 483
החילזון עליו דיבר התפא"י הוא המורקס ואף המתנגדים הגדולים {כהרב בוקוולד} לא טוענים כזה דבר.