תורת הרב חנן אפללו שליט"א

[מתוק מדבש]

בחלק י' מתיר לכבס בחוה"מ נגד ככככככככככללללללללל הפוסקים עד הגרע"י.
ושם מתיר לשמוע מוזיקה בבין המיצרים נגד כללללללללללללל גדולי הדור עד הגרע"י.

 

[עת שערי רצון]

@מתוק מדבש מעלה טיעונים קשים מאוד,
מה יש ל- @משיב כהלכה לומר ע''ז ?

 

[משיב כהלכה]

ושם מתיר לשמוע מוזיקה בבין המיצרים נגד כללללללללללללל גדולי הדור עד הגרע"י.

גלריה רחבה של פוסקים מתירים שמיעת מוזיקה בבין המיצרים. ואף הגר"ע נקט "יש להחמיר" (לגבי ימי הספירה).

 

[משיב כהלכה]

@מתוק מדבש מעלה טיעונים קשים מאוד,
מה יש ל- @משיב כהלכה לומר ע''ז ?

טיעונים קשים או בורות ועם הארצות?

 

[עת שערי רצון]

טיעונים קשים או בורות ועם הארצות?

אדרבה, לו יהי כדבריך...

 

[משיב כהלכה]

בחלק י' מתיר לכבס בחוה"מ נגד ככככככככככללללללללל הפוסקים עד הגרע"י

גם הגרע"י התיר דברים נגד כל הפוסקים עד הגרע"י. אז מה?

הוא גברא רבה וכתב תשובה ארוכה בזה, מילתא בטעמא ודפח"ח, כאשר יראה הרואה. אני בטוח שלא קראת מילה מהתשובה.

 

[עת שערי רצון]

גלריה רחבה של פוסקים מתירים שמיעת מוזיקה בבין המיצרים. ואף הגר"ע נקט "יש להחמיר" (לגבי ימי הספירה).

מי זה???

 

[משיב כהלכה]

למעשה האיסור על שמיעת כלי שיר הוא כל השנה, אלא שנוהגים כיום להקל בזה כל השנה, ויש על כך ביאורים וטעמים שונים, ובימי הספירה ובימי בין המיצרים נוהגים להחמיר.

ומקור המנהג לא לשמוע מוזיקה בימי הספירה ובימי בין המיצרים הוא במגן אברהם, באו"ח סי' תצ"ג, שכתב "לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור".

יש לשים לב שהמג"א מדבר על ריקודים ומחולות, בלשון רבים, ולא על אדם הרוקד בביתו לעצמו, ודעת לנבון נקל שריקודים ומחולות המוניים הם ביטוי עצום של שמחה.

אחריו בא ערוך השולחן שם, וכתב "כל שכן שאסור לזמר בכלי זמר". הסיבה - כלי זמר מביאים לידי ריקודים ומחולות.

אחריו באו פוסקי זמננו, ואסרו גם מוזיקה מוקלטת מרדיו או דיסק, ואחריהם באו עוד ואסרו גם שמיעת שירים באוזניות. כל זה השתלשל מ"ריקודים ומחולות".

דעת לנבון נקל שיש לחלק בין הופעה חיה של נגנים וכלי שיר המביאה לידי שמחה עצומה, לבין שמיעת שירים מרדיו או דיסק, שהפכה אצלנו לשגרה שאף אחד אינו מתייחס אליה במיוחד. וכדלהלן (בדברים הבאים מעורב ימי ספירת העומר עם ימי בין המיצרים שהם יותר חמורים בכמה עניינים, אבל המנהג להחמיר בשמיעת שירים שווה בשניהם כאמור לעיל).

הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה יו"ט, כתב: "נכון להחמיר שלא לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר". וידוע שלשון זה הוא "מותר מעיקר הדין" ורק נכון להחמיר. וכן בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן לד, לגבי שמיעת מוזיקה במשך כל ימות השנה) כתב לחלק בין כלי שיר ממש לבין מנגינות מרדיו או טייפ במשך ימות השנה, כיון שכלים אלה לא היו בזמן חז"ל ולא גזרו עליהם. וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (סב, ב).

וכן בספר "שיעורי הראש"ל" (ח"א עמ' ל"ד ד"ה בענין) להגר"ע יוסף כתב "בענין מכשירי הטייפ והרדיו שבהם שומעים שירים, מותר הדבר, כיוון שאין רואים את כלי הזמר, כי כידוע עיקר השמחה היא במראה העיניים, כשרואה את הלהקה ושומע התזמורת, אז שמחתו שלמה ואסור, אבל בטייפ וכיו"ב מותר, כן כתבו הפוסקים האחרונים".

וכן הגאון הרב אליהו שלזינגר, רבה של גילה, כתב בספרו "אלה הם מועדי" (ספירת העומר עמ' תד) שכל החומרא של השו"ע לא לשמוע כלי זמר הוא בתזמורת ממש, ולא מה ששומעים מתוך קלטות. והוסיף לחלק שם בין שירים שקטים לבין שירים רועשים שמביאים לידי מחולות וריקודים, שזהו עיקר המנהג לאסור. וכך כתב בספרו שו"ת שואלין ודורשין (חלק ד' סימן ל"ז):

"כל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין". ומתוך כך קבע: "על כן הדבר פשוט דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א".

וכתב שם שכן דעת הגאון רבי ישראל פסח פיינהנדלר (הביא שם מכתב ממנו), וכן דעת הגרח"פ שיינברג והגר"א נבצאל.

וכן דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (ספירת העומר עמ' שס"ה), לחלק בין שירים רועשים שמביאים לידי ריקודים שזה המנהג לאסור, לבין שירים שקטים שזה מותר.

וכן בשו"ת ווי העמודים (חלק ב' סימן י"ז) להרב אבישי טהרני, כתב "לפי שבזמנם כלי שיר היה דבר נדיר וכאשר היו שומעים אותו מיד היו שמחים בו והיה להם עונג גדול ויו"ט ממש כי לא היה מצוי לנגן בכלי שיר, מה שאין כן כיום שבכל מקום נשמעים שירים, וכל אדם יש לו מקלט רדיו שבו נשמעים שירים, אין בני אדם מתפעלים משירה מוקלטת, אלא רק מכלי שיר ממש, לכן נראה שיש להתיר" (בכל השנה לשמוע שירים, למרות האיסור בשו"ע לשמוע שירים כל השנה).

ומכאן בא להתיר בימי בין המיצרים שירים המלווים בכלי נגינה, כאשר אינם מביאים לידי ריקודים ומחולות, כגון שירי רגש או שירת הבקשות, ופיוטים שהמקצב שלהם אינו מביא לידי ריקוד.

ובהמשך כתב: "דאנן נקטינן שיש חילוק בין שמחה ע"י כלי שיר ממש, לבין שמחה ע"י הקלטות של ניגוני כלי שיר, כי ההקלטות אינם גורמים שמחה כמו כלי שיר ממש, כי בראותם הכלי שיר, יתעוררו לשמחה. ובפרט בזמננו ששמיעת מוזיקה נמצאת בכל מקום, ואפילו מכשיר הטלפון מצלצל ע"י מנגינה עריבה, וכן בשמיעת הרדיו בכל מקום, יש שירים וניגונים, באופן שאין מי שמתפעל משירה סתם, אלא רק משירה שיש בה הרקדה... ואם הם שירים רגועים אין זה מביא לידי שמחה אלא לידי אוירה טובה".

והגאון רבי שלמה דיכובסקי, חבר בית הדין הרבני העליון, הביא מהגר"מ פיינשטיין (מפי נכדו הרב שבתי רפפורט ששמע ממנו) שמותר לשמוע מוזיקת רקע בימי בין המיצרים, כמו מוזיקה שאדם שומע תוך כדי שעוסק במלאכתו, לומד או נוהג. והסביר הגר"ש דיכובסקי הטעם, כיון שאין מוזיקה זו מביאה לידי ריקודים ומחולות (מעין הטעם של הגרש"ז אויערבאך) וכדלהלן.

ולהלן תמצית דבריו:

א. בשו"ע אין רמז לאסור מוזיקה דוקא בימים אלה, אלא אסר כל השנה ובימינו התירו זאת.

ב. המג"א אסר ריקודין ומחולות (מי"ז בתמוז ואילך) ולא דיבר על מוזיקה כלל.

ג. הראיה לאסור שהביא במנחת יצחק (א, קיא) היא מהפמ"ג שכתב שמותר לישראל להתפרנס מכלי זמר, ומהר"ם שיק (יו"ד שס"ח) שדן באבל האם מותר לשמוע מוזיקה. וע"ז כתב הגר"ש דיכובסקי שאין ראיה מהפמ"ג לאסור, כי לא ציין שיש כאן דין מחודש, וכל כוונתו שאמנם המנהג לאסור ריקודים ומחולות, אבל המנגן לצורך ריקודים ומחולות לפרנסתו, מותר. ומנין לאסור מוזיקה שלא נועדה לריקודים, כמו אחד הנכנס לרכבו ומדליק מוזיקה כדי להנעים את זמנו? גם תשובת מהר"ם שיק מדברת על אבילות יחיד שהיא יותר חמורה מאבילות של רבים.

לכן הסיק הגר"ש דיכובסקי שאדם שעבורו מוזיקה היא צורך חיוני למנוחת הנפש (הרמב"ם בשמונה פרקים: "מי שהתעורר במרה שחורה, יסירנה בשמיעת הניגונים") אין לזה שום קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המיצרים לפי המג"א, והיא מותרת.

גם הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, חבר בית הדין הרבני העליון, בשו"ת "בנין אריאל" חלק אורח חיים עמ' 61, התיר שמיעת מוזיקה מרדיו או דיסק וכיו"ב:

"לצורך מנוחת הנפש מותר תמיד לשמוע מוזיקה. יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי) כו' מוזיקה זו שהיא חיונית לנפש אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המצרים, לפי המגן אברהם, והיא אינה אסורה בימים אלו".

וכן הרב דב אהרון בריזמן בשו"ת שלמי חובה, חלק אורח חיים סימן עח, התיר שמיעת מוזיקה מרדיו או דיסק וכיו"ב:

"נראה לעניות דעתי, כשם שידוע שלקשיים כלכליים יש השלכות על שלום בית ושלום החברה, כך ידוע כיום בעוסקים בתורת הנפש כי לשמיעת מוזיקה יש השלכה חיובית על מידת הרוגע של האדם ונוחיותו לבריות באופן תת-מודע, כך שדווקא בימים אלו של ספירת העומר וימי בין המצרים שיש להרבות אהבה ואחווה וריעות, איסור שמיעת מוזיקה אפילו מ'כלי שני' כדיסק או רדיו וכדומה עלול להביא באופן תת-מודע לתוצאה ההפוכה, ברמות מסוימות... המוזיקה, שנפוצה וזמינה כל כך בימינו לכל דורש ומבקש, שלא כמו בזמנים עברו, כבר לא מרגשת את האדם ומשמחת אותו כפעם, והחוש יעיד על כך".

וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הרבני העליון, בשו"ת שהוציא לאור הרב משה צוריאל, התיר שמיעת מוזיקה מרדיו או דיסק וכיו"ב:

שאלה - "האם מותר לשמוע מוזיקה ובפרט בספירת העומר?" תשובה - "מותר לשמוע מוזיקה מקלטת או מרדיו. דאינו כלי הניגון ממש. וכן מותר לשמוע שירי קודש. ובספירת העומר אין לחשוש כלל לשום דבר".

וכן הגאון רבי יהושע אהרנברג זצ"ל, בשו"ת דבר יהושע חלק ג' סימן ס"ג, כתב להתיר שמיעת מוזיקה להנאה:

"אומרים שגם בימי הספירה אין לשמוע כלי זמר, אבל יתכן שנשתררב מה שאסור לעמוד במקום מזמוטי חתן וכלה וכמ"ש לעיל דגם כלי זמר שמעודדין שמחה בכלל, אבל זמירות שאינם לשמחה אלא להנאה או לכבוד כנ"ל לא ידענא שום מקור לאיסור, ועיין במגן אברהם סימן תצג שנהגו לאסור לעשות ריקודין ומחולות של רשות בימי ספירת העומר, ואילו משמיעת כלי זמר לא הזכיר כלום".

וכן העיד הרב אבישי טהרני בשו"ת הנ"ל: "זכורני כי מהר"ר רבי בן ציון אבא שאול ז"ל ראש ישיבת פורת יוסף תכב"ץ, אמר בישיבה כי מי שהוא שומע בכל השנה שירים וסומך על דעת המקילים לשמוע בכל ימות השנה, אף בבין המיצרים יכול לשמוע, ואין שום הבדל בזה".

לסיכום, נראה שהמג"א דיבר על ריקודים ומחולות המוניים, והבאים אחריו דיברו על כלי זמר כמו בהופעות חיות שההמון מתקבץ ושומע כלי זמר, וזה מביא לידי ריקודים כמו שמצוי. ולא מתאים הדבר לאווירת האבלות של הימים הללו.

אבל טעות נפוצה היא שהמנהג לאסור ריקודים ומחולות נהפך ל"מיעוט תענוג", ואם אדם שומע באוזניות שלו, רוצים לאסור לו משום שנהנה מהשיר... ואין זו כוונת המג"א, להמציא "איסור הנאה" חדש, נוסף על מה שאנו רגילים להקל כל השנה לשמוע מוזיקה.

 

[עת שערי רצון]

למעשה האיסור על שמיעת כלי שיר הוא כל השנה,

אין הכי נמי, כן פסק בשו''ת אור לציון ח''ג יעו''ש

ובימי הספירה ובימי בין המיצרים נוהגים להחמיר

ולכן אין להקל, לא גרע מ''דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, א''א רשאי להתירם וכו'''

אחריו באו פוסקי זמננו, ואסרו גם מוזיקה מוקלטת מרדיו או דיסק, ואחריהם באו עוד ואסרו גם שמיעת שירים באוזניות. כל זה השתלשל מ"ריקודים ומחולות".

כדאי הוא בית המקדש להתאבל עליו, פעם אנשים היו חיים את החורבן, היום גם ה''קצת מן הקצת'' שיש שזה בין המצרים, לבטל??!! שכינה מה תהא עליה??!! זה כבר לא ענין הלכתי, אבל זה שיקול בהלכה...

דעת לנבון נקל שיש לחלק בין הופעה חיה של נגנים וכלי שיר המביאה לידי שמחה עצומה, לבין שמיעת שירים מרדיו או דיסק, שהפכה אצלנו לשגרה שאף אחד אינו מתייחס אליה במיוחד.

ובדיוק מהאי טעמא לאסור, כדי שיהיה היכר ל'צער השכינה' - בין המצרים, אם לא כן ישתכח בין המצרים והחורבן...

וכדלהלן (בדברים הבאים מעורב ימי ספירת העומר עם ימי בין המיצרים שהם יותר חמורים בכמה עניינים, אבל המנהג להחמיר בשמיעת שירים שווה בשניהם כאמור לעיל).

ואין אחר המנהג כלום - בין להקל ובין להחמיר

הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה יו"ט, כתב: "נכון להחמיר שלא לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר". וידוע שלשון זה הוא "מותר מעיקר הדין" ורק נכון להחמיר.

ימי הספירה זה לא בין המצרים, וזה לא משנה - כי בכל דור מתחדשים מנהגים, גם ''מנהגי מרוקו - קודש הקודשים'' לא הלכה למשה מסיני, גדולי הדורות הנהיגו מנהגים ותיקנו תקנות במהלך הדורות, וכל בר דעת מבין כמה זה נצרך להחמיר לא לשמוע שירים בבין המצרים

וכן בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן לד, לגבי שמיעת מוזיקה במשך כל ימות השנה) כתב לחלק בין כלי שיר ממש לבין מנגינות מרדיו או טייפ במשך ימות השנה, כיון שכלים אלה לא היו בזמן חז"ל ולא גזרו עליהם. וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (סב, ב).

ישר כח, כל השנה...

וכן בספר "שיעורי הראש"ל" (ח"א עמ' ל"ד ד"ה בענין) להגר"ע יוסף כתב "בענין מכשירי הטייפ והרדיו שבהם שומעים שירים, מותר הדבר, כיוון שאין רואים את כלי הזמר, כי כידוע עיקר השמחה היא במראה העיניים, כשרואה את הלהקה ושומע התזמורת, אז שמחתו שלמה ואסור, אבל בטייפ וכיו"ב מותר, כן כתבו הפוסקים האחרונים".

כנ''ל

וכן הגאון הרב אליהו שלזינגר, רבה של גילה, כתב בספרו "אלה הם מועדי" (ספירת העומר עמ' תד) שכל החומרא של השו"ע לא לשמוע כלי זמר הוא בתזמורת ממש, ולא מה ששומעים מתוך קלטות. והוסיף לחלק שם בין שירים שקטים לבין שירים רועשים שמביאים לידי מחולות וריקודים, שזהו עיקר המנהג לאסור. וכך כתב בספרו שו"ת שואלין ודורשין (חלק ד' סימן ל"ז):

קי''ל שאסור להורות קולות לציבור, כמו שהנסיון מעיד, אם תתיר מוזיקא שקטה,אח''כ יתחילו דיונים מה הגדר של 'שקט' וכו' וכו' ובסוף ישמעו גם מוזיקה לא שקטה... וטוב עשו ישראל שנהגו להחמיר בזה, 'פורץ גדר ישכנו ......'

"כל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה,

אולי ימי הספירה קיל טפי
בלאו הכי, הרי קי''ל דמעיקר הדין יש לאסור כל השנה, לפחות בזמן בין המצרים והעומר, חודש וקצת בשנה לנהוג 'עיקר הדין'

וכן דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (ספירת העומר עמ' שס"ה), לחלק בין שירים רועשים שמביאים לידי ריקודים שזה המנהג לאסור, לבין שירים שקטים שזה מותר.

אין הכי נמי, הרבה מקילים בשירים שקטים, שירים רועשים זה וודאי אסור

ומכאן בא להתיר בימי בין המיצרים שירים המלווים בכלי נגינה, כאשר אינם מביאים לידי ריקודים ומחולות, כגון שירי רגש או שירת הבקשות, ופיוטים שהמקצב שלהם אינו מביא לידי ריקוד.

אם מדובר על זה, זה לגיטימי, למרות שכבר כתבתי סיבות טובות להימנע גם מזה, וכן המנהג (95% מהציבור) ד'לא פלוג'

ולהלן תמצית דבריו:

א. בשו"ע אין רמז לאסור מוזיקה דוקא בימים אלה, אלא אסר כל השנה ובימינו התירו זאת.

לפחות חודש בשנה, ינהגו לפי עיקר הדין, וכדאי הוא בית מקדשנו להתאבל עליו... אם מישהו היה יושב 'שבעה' ח''ו, הוא לא היה מחזר כל היום אחרי התרים שונים לשמוע שירים... חורבן בית המקדש לא גרע
ידוע מעשה עם הרב שטיינמן זצ''ל, שבא אליו ת''ח ואמר לו שמצא התר להתקלח במים קרים בט' הימים, וא''ל הרב: 'אין הכי נמי', אבל אח''כ חזר בו ואמר: 'לא צריך להקל בזה, כדאי הוא בית מקדשנו וכו'

ב. המג"א אסר ריקודין ומחולות (מי"ז בתמוז ואילך) ולא דיבר על מוזיקה כלל.

מ''מ המנהג לאסור, ומנהג ישראל תורה הוא
מענין שמי שדוגל במנהגים, יזלזל במנהג שקבלוהו רוב ישראל...

 

[משיב כהלכה]

ולכן אין להקל, לא גרע מ''דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, א''א רשאי להתירם וכו'''

הגדולים הנ"ל שהבאתי לא סברו כן.

 

[משיב כהלכה]

ובדיוק מהאי טעמא לאסור, כדי שיהיה היכר ל'צער השכינה' - בין המצרים, אם לא כן ישתכח בין המצרים והחורבן...

יש היכר, והוא - שלא הולכים להופעות חיות בימים האלה.

 

[עת שערי רצון]

הגדולים הנ"ל שהבאתי לא סברו כן.

תשאל אותם

 

[משיב כהלכה]

ואין אחר המנהג כלום - בין להקל ובין להחמיר

מדובר בשנים האחרונות עם התפתחות הטייפ והדיסק וה-MP3, אינני יודע אם יש בזה לקבוע "מנהג".

 

[משיב כהלכה]

תשאל אותם

הבאתי מה שכתבו.

 

[משיב כהלכה]

ימי הספירה זה לא בין המצרים

בענין זה הם זהים.

 

[משיב כהלכה]

קי''ל שאסור להורות קולות לציבור, כמו שהנסיון מעיד, אם תתיר מוזיקא שקטה,אח''כ יתחילו דיונים מה הגדר של 'שקט' וכו' וכו' ובסוף ישמעו גם מוזיקה לא שקטה... וטוב עשו ישראל שנהגו להחמיר בזה, 'פורץ גדר ישכנו ......'

רוב יביע אומר הוא "קולות לציבור", וא"כ קי"ל להיפך.

 

[משיב כהלכה]

לפחות חודש בשנה, ינהגו לפי עיקר הדין, וכדאי הוא בית מקדשנו להתאבל עליו... אם מישהו היה יושב 'שבעה' ח''ו, הוא לא היה מחזר כל היום אחרי התרים שונים לשמוע שירים... חורבן בית המקדש לא גרע

אה"נ, מחמירים בכלי שיר ממש אבל לא במוזיקה מוקלטת שהיא איננה כלי שיר.

 

[מרוקאי]

אשר חנן חלקים ו-ז

 

[אור תורה]

רוב יביע אומר הוא "קולות לציבור" וא"כ קי"ל להיפך.

רוב "יביע אומר" הם מפסקי מרן השו"ע שמקור דבריו הם דינא דתלמודא, שהרי דברי הרי"ף הרמב"ם והרא"ש בנויים על התלמוד. ומרן השו"ע ברובו בנוי על הראשונים הנ"ל ועוד, ולא על מנהגים וחששות שהביאו גדולי הראשונים כהמרדכי ותה"ד ומהרי"ו ועוד שלא הוזכרו בתלמוד.

האם דברי התלמוד הם קולות לציבור ? אתמהה.

אכן, ביבי"א, אחר שהביא בתשובותיו דברי השו"ע שקבלנו הוראותיו, אך מחמת שהאחרונים הקשו או חלקו על השו"ע כתב ליישבם או לצרף צירופים או ס"ס לרווחא דמילתא. אבל העיקר הוא שההלכה מושתתת על התלמוד, ודי לנו בזה.

ואפשר לציין במנהגי אשכנז שנהגו להקל דלא כהתלמוד מטעמים שונים, ולא יעיז מאן דהוא לומר שהוא קולות לציבור.

 

[מהחבורה]

הנ"ל ת"ח עצום אבל דעותיו וסגנונו מאוד שונים מהקו החרדי של רוב גדו"י להלן דוגמאות (הדגשים שלי)
אשר חנן ח"ט
עמוד כג': "אבל אלו הספרדים המכונים מרביצי התורה שבועטים ברגל גסה ברבותינו הספרדים ישנים וחדשים והולכים אחרת רבות אחרת המה לא פחות מכת הדרדעים שצריך להוקיע אותם מהחברה וק"ו שלא להתפלל איתם וכאמור בשביל מחאה עדיף להתפלל יחיד, האמנם שגם מתוכם לא כולםשוים בדעותיהם וצריך לחלק בכל כה"ג."
עמוד פא': "וכבר ידועה דעתי הדל' שאין לומר וידוי בימים אלו (יום העצמאות וק"ו יום ירושלים) שהוא נס והצלה של כלל עם ישראל, וכך ראוי להורות ולעשות, וכן אני מורה בשיעורים היכא דאפשר, וכת"ר לא ישמע לאותם המלעיגים עליו כי הם מסכנים שמלופפים באותם השקפות שלא שלנו שנתפסו עליהם מליטא ואירופה ושאר החסידויות עם הפסים והגרביונים. ק"ו שלא תחוש ותשמע לאותם הזועקים בקול גדול שכל המאמין במדינה ובציונות הוא כופר גדול בתורה, וההיפך הוא, כי הכופר במציאות שלנו העכשוית, הוא הכופר הגדול בקב"ה ובהנהגתו שהבטיח "ולקחתי אתכם מןהגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם"
עמוד קה': "ומה ששמעת בכמה ערים שישנם מנהלים ועסקנים שסילקו את הילדים מהת"ת בגלל שלהוריהם יש פלאפון שאינו כשר, ולחלקם אף יש טלפונים חכמים כהאייפון והדומה לו, ושאלת אם זה נכון ע"פ ההלכה ואם בכלל יש להם זכות לבטל ת"ת מהבנים לכאורה "בעוון" הוריו. והשבתי לכת"ר בע"פ על אותה עולה שיצאה בחודשים אחרונים שהגזימו ראשי הקהילות ויד העסקנים בה החפצים להעמיד את הדת על תילה בכח הזרוע להחשיב כל איש ואיש בעלי טלפון שאינו כשר כמנודה בטענה שקרית שודאי האוחזים בטלפונים אלו חוטאים בעריות וכיו"ב ואפילו אותם שאין בידיהם הטלפון החכם אלא הפשוט שביניהם (בלי אינטרנט וכד') רק שאינו בחותמת "מאושר" כבר עשו אותו כחשוד על העריות שאפילו פסולהו לעדות קידושין, ונוסף על זה גם הענישו את הבנים והבנות להוציאם מהמסגרת עד שהוריהם "יחזרו בתשובה" ויצטרפו לכת ה"מאושרים".
קטנתי מלהביע דעה אישית עליו אחרי שהנ"ל ת"ח חשוב מאוד אבל ההולך אחר הנהגתו, ראוי שיהיה פרוס לפניו משנתו של האי גאון.

 

[דרופתקי דאורייתא]

המה לא פחות מכת הדרדעים שצריך להוקיע אותם מהחברה

פלאי פלאים
אם אינני טועה, בעל אשר חנן הי"ו כתב באיזהו מקומן כנגד ספר הזהר הק', ואם כן מה לו לצרף את הדרדעים

 

[אביעד]

מישהו יודע באיזה ישיבה למד?

 

[משיב כהלכה]

פלאי פלאים
אם אינני טועה, בעל אשר חנן הי"ו כתב באיזהו מקומן כנגד ספר הזהר הק', ואם כן מה לו לצרף את הדרדעים

אז אתה מוציא שם רע ומאבד את חיי העולם הבא שלך אם הינך טועה?

 

[משיב כהלכה]

הנ"ל ת"ח עצום אבל דעותיו וסגנונו מאוד שונים מהקו החרדי של רוב גדו"י להלן דוגמאות (הדגשים שלי)
אשר חנן ח"ט
עמוד כג': "אבל אלו הספרדים המכונים מרביצי התורה שבועטים ברגל גסה ברבותינו הספרדים ישנים וחדשים והולכים אחרת רבות אחרת המה לא פחות מכת הדרדעים שצריך להוקיע אותם מהחברה וק"ו שלא להתפלל איתם וכאמור בשביל מחאה עדיף להתפלל יחיד, האמנם שגם מתוכם לא כולםשוים בדעותיהם וצריך לחלק בכל כה"ג."
עמוד פא': "וכבר ידועה דעתי הדל' שאין לומר וידוי בימים אלו (יום העצמאות וק"ו יום ירושלים) שהוא נס והצלה של כלל עם ישראל, וכך ראוי להורות ולעשות, וכן אני מורה בשיעורים היכא דאפשר, וכת"ר לא ישמע לאותם המלעיגים עליו כי הם מסכנים שמלופפים באותם השקפות שלא שלנו שנתפסו עליהם מליטא ואירופה ושאר החסידויות עם הפסים והגרביונים. ק"ו שלא תחוש ותשמע לאותם הזועקים בקול גדול שכל המאמין במדינה ובציונות הוא כופר גדול בתורה, וההיפך הוא, כי הכופר במציאות שלנו העכשוית, הוא הכופר הגדול בקב"ה ובהנהגתו שהבטיח "ולקחתי אתכם מןהגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם"
עמוד קה': "ומה ששמעת בכמה ערים שישנם מנהלים ועסקנים שסילקו את הילדים מהת"ת בגלל שלהוריהם יש פלאפון שאינו כשר, ולחלקם אף יש טלפונים חכמים כהאייפון והדומה לו, ושאלת אם זה נכון ע"פ ההלכה ואם בכלל יש להם זכות לבטל ת"ת מהבנים לכאורה "בעוון" הוריו. והשבתי לכת"ר בע"פ על אותה עולה שיצאה בחודשים אחרונים שהגזימו ראשי הקהילות ויד העסקנים בה החפצים להעמיד את הדת על תילה בכח הזרוע להחשיב כל איש ואיש בעלי טלפון שאינו כשר כמנודה בטענה שקרית שודאי האוחזים בטלפונים אלו חוטאים בעריות וכיו"ב ואפילו אותם שאין בידיהם הטלפון החכם אלא הפשוט שביניהם (בלי אינטרנט וכד') רק שאינו בחותמת "מאושר" כבר עשו אותו כחשוד על העריות שאפילו פסולהו לעדות קידושין, ונוסף על זה גם הענישו את הבנים והבנות להוציאם מהמסגרת עד שהוריהם "יחזרו בתשובה" ויצטרפו לכת ה"מאושרים".
קטנתי מלהביע דעה אישית עליו אחרי שהנ"ל ת"ח חשוב מאוד אבל ההולך אחר הנהגתו, ראוי שיהיה פרוס לפניו משנתו של האי גאון.

יישר כח על ההשקעה האדירה לעבור סימן סימן בכל כרכי השו"ת שלו וללקט "דברים מפלילים". מוטיבציה כזו יכולה לבוא רק מיראת שמים טהורה.

לגופו של ענין: אתה כותב שדעתו "שונה מהקו החרדי של גדולי ישראל", אבל הגדול הכי מקובל בציבור הספרדי החרדי הוא הגר"ע יוסף זצ"ל, וכמעט כל מה שכתבת מתאים למשנתו של הגר"ע יוסף.

א. דבריו על ה"מרביצי" תואמים פחות או יותר לדעת הגר"ע יוסף עליהם, כמובן שלא לציטוט.

ב. דבריו על יום העצמאות תואמים מילה במילה לדברי הגר"ע יוסף, למעט התיאור הציורי על הגרביונים החסידיים.

ג. על הסילוק מהת"ת בגלל פלאפון כשר למהדרין (מסונן כדבעי, שרק לא קיבל את חותמת ועדת הרבנים) כמדומה שגם הגר"ע יוסף היה מסכים, ועל הפסול לעדות דיבר הרב יצחק יוסף בריש גלי ולעג לזה, ואמר שהיה רוצה לראות מי שיתיר אשת איש לעלמא בגלל עד עם אייפון.

ואגב, בבתי הספר ובת"תים שדורשים מההורים אישור ממו"צ כדבעי ומבקשים הוכחה שהסמארטפון שלהם מוגן ומסונן, בדרך כלל אין בעיות, אבל אצל אלה השוללים הכל מכל וכל ודורשים רק טלפון בהכשר ועדת הרבנים, אצלם יש את הדברים הכי גרועים, כי ההורים "האנוסים" שמסתירים את הסמארטפון שלהם ואת האינטרנט שלהם עושים בסתר את הדברים הגרועים ביותר (ואיני רוצה להאריך בדוגמאות מעשיות שיצא לי לשמוע).

ד. הגר"ע יוסף כידוע לא אהב את "הגר"ש גורן" אבל את הרב קוק (שנחשב לאבי הציונות הדתית, סמל לפשרנות ונהייה כוזבת אחר הציונות) הגדיר כמלאך אלוקים וכו' כפי שהוסרט ופורסם, ובספריו הוא מכנהו "מרן" (!!) וכן "מרא דארעא דישראל".

 

[מהחבורה]

יישר כח על ההשקעה האדירה לעבור סימן סימן בכל כרכי השו"ת שלו וללקט "דברים מפלילים". מוטיבציה כזו יכולה לבוא רק מיראת שמים טהורה.

חבל על הסגנון, אני כתבתי בסגנון נקי.
1) מעודי כשיצא לי לעיין בספריו הנכבדים ראיתי שהשקפתו וסגנונו הם לא קלאסיים לציבור החרדי, גם זה ההולך לאורו של הרב עובדיה, ופה בפרום היה נשמע שרוצים לשבש את דמותו, לכן כתבתי את כל הנ"ל (אגב: תזכורת לדברי החזו"א שלדעת את מידתם והנהגתם של רבותינו הם לא לשון הרע) ורק תשים לב שאני ציטטתי רק מח"ט, ויש סגנונות דומים בשאר חלקיו.
2) על המרביצי הרב עובדיה אמר ש'המה לא פחות מכת הדרדעים'? וגם אם כן, הא קמן שהרב עובדיה לא אמר כן ברבים והוא כן.
3) גם הרב יצחק יוסף אמר שלכתחילה וודאי שלא לקחת עד עם סמארטפון.

ד. הגר"ע יוסף כידוע לא אהב את "הגר"ש גורן" אבל את הרב קוק (שנחשב לאבי הציונות הדתית, סמל לפשרנות ונהייה כוזבת אחר הציונות) הגדיר כמלאך אלוקים וכו' כפי שהוסרט ופורסם, ובספריו הוא מכנהו "מרן" (!!) וכן "מרא דארעא דישראל".

אני בכוונה לא הבאתי את דבריו על הראי"ה קוק כיוון שרוב מוחלט של גדו"י (אלו שאני יודע בברור זה הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרש"ז אוירבך זצ"ל) אחזו נוראות וגדולות מהאיש הענק הזה וציטטתי דבריו רק על גורן, שכולם אחזו שהוא מתיר איסורים בשאט נפש וברגל גסה.

 

[מרנן ורבנן]

יישר כח על ההשקעה האדירה לעבור סימן סימן בכל כרכי השו"ת שלו וללקט "דברים מפלילים". מוטיבציה כזו יכולה לבוא רק מיראת שמים טהורה.

יכול להיות שבחלק מן הדברים הוא יכול למצוא משפטים "דומים" שנאמרו ע"י מרן הגר"ע או גדולי ישראל אחרים, אבל זה כל העניין שהוא מקצין ברמה מאוד גבוהה וממש משבש את כל הדברים. לא חושב שהדברים שיצאו לו אחרי ההקצנה תואמים למרן או לאי מי מגדולי ישראל. (לדוג המרביצי, גם אם היה לגר"ע הערות ואמירות חריפות עליהם לא חושב שכתב עליהם מה שלעיל..)

מה שהוא עושה זה כמו שאם לדוג' מרן הרב לנדו יגיד שצריך לצאת מההסתדרות, וידגיש במכתבו "ולא מהכנסת" יבוא מאן דהו ת"ח עצום ורב שידמה מלתא למתלא ויגיד שצריך לצאת גם מהכנסת אע"פ שהרב במקור חילק. ואתה תבוא ותגיד הנה גם הרב אמר שצריך לצאת והזכיר בהמשך את המילה כנסת. זה בערך מה שקורא כאן.

אגב, לעניין הרב קוק (שגם זה להגדירו כאבי הציונות הדתית של היום זה כמו שתגיד שהרב שך היה אבי החרדים העובדים. וד"ב) כבר פורסם מכתב לפני מספר שנים בו החזו"א מכנהו "מרן" (!!). ו"מרא דארעא ישראל" זהו סה"כ תרגום של תפקידו רב ראשי.

 

[משיב כהלכה]

חבל על הסגנון, אני כתבתי בסגנון נקי.

להשמיץ בסגנון נקי זה בסדר מבחינתך?

מעודי כשיצא לי לעיין בספריו הנכבדים ראיתי שהשקפתו וסגנונו הם לא קלאסיים לציבור החרדי, גם זה ההולך לאורו של הרב עובדיה, ופה בפרום היה נשמע שרוצים לשבש את דמותו, לכן כתבתי את כל הנ"ל (אגב: תזכורת לדברי החזו"א שלדעת את מידתם והנהגתם של רבותינו הם לא לשון הרע) ורק תשים לב שאני ציטטתי רק מח"ט, ויש סגנונות דומים בשאר חלקיו.

איך היה נשמע שרוצים "לשבש את דמותו"? דמותו ניכרת היטב בספריו. סגנונו אינו סגנון חרדי מצוי, יש לו סגנון ייחודי והוא סכינא חריפא, גם זה נכתב באשכול לעיל.

על המרביצי הרב עובדיה אמר ש'המה לא פחות מכת הדרדעים'? וגם אם כן, הא קמן שהרב עובדיה לא אמר כן ברבים והוא כן.

אז ההבדל היחיד שהרב עובדיה היה אומר זאת שלא לציטוט (אגב, יש ציטוטים מאוד נחמדים ממנו על גדולים אחרים).

גם הרב יצחק יוסף אמר שלכתחילה וודאי שלא לקחת עד עם סמארטפון

סמארטפון פרוץ.

ודעתו על האינטרנט באופן כללי שלא ראוי לכתחילה (האינטרנט שאתה כותב בו...) מחמת שכותבים עליו ומשיגים עליו באינטרנט, וזה לשונו: "משום שאר הבעיות הקיימותבאינטרנט כגון ההתמכרות, לשון הרע וביזוי וזלזול בחכמים, ועוד בעיות נוספות. ולצערינו אף באתרים חרדים נכשלים בתגובות בביזוי חכמים ממש, גדולי תורה שכל ימיהם עמלים בתורה, מתייחסים אליהם כבעלי אינטרס צר, וגורמים לבזיון כבוד התורה".

 

[משיב כהלכה]

אני בכוונה לא הבאתי את דבריו על הראי"ה קוק כיוון שרוב מוחלט של גדו"י (אלו שאני יודע בברור זה הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרש"ז אוירבך זצ"ל) אחזו נוראות וגדולות מהאיש הענק הזה וציטטתי דבריו רק על גורן, שכולם אחזו שהוא מתיר איסורים בשאט נפש וברגל גסה.
ורצוני לשאול את כבודו, אתה באמת חושב שדרכו היא כדרך תלמידי מרן החרדים??

וכי הוא תלמיד של הרב גורן? וכי השקפתו של הרב אפללו היא כהשקפת הרב גורן? כבודו מוזמן לעבור על התשובה שכתב בענין צה"ל ולראות אם הדברים תואמים את השקפתו של הרב גורן.

אלא מאי, דיבר על האשכנזים המזלזלים (מדי) ב"הגר"ש גורן"... ומאי שנא מהגר"ע יוסף שהספידו במילים חמות?

"הרב שלמה גורן שקדן עצום היה משחר נעוריו, הבבלי והירושלמי היו נגד עיניו תמיד בהתמדה נפלאה ובאהבה עצומה... עליו יש לומר הפסוק גם במעלליו יתנכר נער... אף מתנגדיו מודים שהיה גדול בתורה בש"ס ובפוסקים, ועליו יאמר אשרי מי שעמלו בתורה... הגאון רי"א הלוי הרצוג שם עינו הבדולח על העילוי הרב שלמה גורן בצעירותו ומינה אותו רב ראשי לצה"ל, כי ידע את אומץ לבו העשוי לבלי חת, ובעוז רוחו פנה לשר הבטחון דאז דוד בן גוריון ודרש ממנו שיתן פקודה למטכ"ל שבכל מטבחי צה"ל יהיה רק אוכל כשר בלבד... תבע ודרש וכן נעשה עד היום הזה... גם לחם בעוז על שמירת שבת ומועד בצבא... אין אף אחד שיוכל להכחיש דברים אלו, שאם יש כשרות ושבת בצה"ל זהו הודות לו ורק לו.

ואמנם כאשר שירתנו יחד ברבנות הראשית בתל אביב, היינו רעים אהובים זה לזה, אני כיבדתיו והוקרתיו ואף הוא השיב לי אהבה רבה על אהבתי, והיינו יחדיו כשבת אחים גם יחד בביקורים הדדיים ובהשתתפות בשמות זה עם זה, אך כשקבלנו משרת רבנים ראשיים לישראל, באו אנשים מסויימים והפרידו בינינו... לאחר מכן הקדיש עצמו למען ישיבת אידרא אשר הקים לאברכים מצויינים, וכיתת רגליו למרחקים להחזקת הכולל".

הגר"ח אפללו בקושי הזכיר שהאשכנזים מזלזלים בהרב גורן, וכבר רצית לא להגדירו חרדי "כתלמידי מרן החרדים", מה היית עושה אם היה כותב דברים כאלה כפי שאמר מרן בהספדו?

 

[משיב כהלכה]

זה כל העניין שהוא מקצין ברמה מאוד גבוהה וממש משבש את כל הדברים

מקצין כן, משבש ממש לא.

 

[משיב כהלכה]

אגב, לעניין הרב קוק (שגם זה להגדירו כאבי הציונות הדתית של היום זה כמו שתגיד שהרב שך היה אבי החרדים העובדים. וד"ב) כבר פורסם מכתב לפני מספר שנים בו החזו"א מכנהו "מרן" (!!). ו"מרא דארעא ישראל" זהו סה"כ תרגום של תפקידו רב ראשי.

כעת בהגלות נגלות דבריו של הגר"ע יוסף על "הגר"ש גורן" כבר אין צורך להתווכח על הרב קוק... ובכל זאת אצטט כמה, למען לא תנסה לשכתב את ההיסטוריה.

מכתב מאת בית הדין בירושלים וזקני הדור מרן הגרי"ח זוננפלד ומרן הגרי"י דיסקין שנשלח לגדולי הדור בחו"ל:

"הננו מוכרחים הפעם לצאת מגדרנו מדת השתיקה ולהודיע צערנו גלוי גם לכבוד תורתו הרמה שיחי' – הן הובא לפנינו חוברת נדפסה מקרוב לרב אחד מפה, והנה נשתוממנו לראות ולשמוע דברים גסים וזרים לתורת ישראל כלה, וראינו כי את אשר יגורנו לפני בואו לכאן, כי יחולל חדשות לילך בדרכים עקלקלות אשר לא שערום רבותינו ואבותינו מעולם. בא ונהייתה לעובדא, ועוד יותר מזה אשר לא פללנו כלל. גם הובא לפנינו מה שהדפיס זה מכבר אשר לא ראינו עד כה וכי הפיץ כבר חוברות ברוח העת החדשה רוח הכפירה "ותרבות" חדשה, אבל האחרון הכביד אשר בשם "אורות" קראה מחוללה, ורעל מות בתוכה, יש בה הרבה דברים שאסור לשמען וכ"ש לכתבם ולהדפיסם. ולדאבון הלב הנם נקראים לבני הנעורים אשר לא ידעו ואשר אינם רוצים לידע ולהבחין בין אור לחושך, ובשגם כי שם רב נקרא על כותבם והם נכנסים בקרבם כארס של עכנאי, ומתקדשים ומטהרים על הגנות, ושם שמים מתחלל וסכנה והריסת דת משה ויהודית נשקפה בעטים של דברים כאלה על כל רוחו וחינוכו של הדור הצעיר, ואם אמנם החרשנו בגלוי עד כה מחשש מחלוקת וקטטה וחלול ה' שיכול לצאת עי"ז, אבל כבר עברו ושטפו כל גבול ופלך השתיקה ואם אנו מחשים ומצאנו עוון ח"ו – רצו"פ המחברת הזאת אשר כמה פרקים מלאים תהלות ותשבחות לרשעים, שם חושך לאור "ואור לחושך" ואומר לרשעים צדיקים אתם כמו שצועק: (בפ' מ"ג, מ"ה, כ' וט"ז) "ואפילו לאותם הצעירים והצעירות בעלי ההתעמלות וההוללות אשר אנו מכירים בהם שעושים שבתם חול בפרהסיא, שהם מומרים לכל התורה, ועוסקים בפריצות נפרזה וכל מיני ניאפופים וכדומה. אומר שעוסקים ועובדים "עבודת הקודש" (פרק ל"ד) ואת אשר נפש רשעים ופושעי ישראל חפצה נתן להם בכתביו, ולעומת זה דוקר ועוקץ בעקיצות גסות את שלומי אמוני ישראל. (פ' כ' כמעשה עמלק וכו') וכי נפשם של פושעי ישראל יותר מתוקנת מנפש שלומי אמוני ישראל (פ' מ"ג) וכן נפש כל המחזיקים בתוה"ק עפ"י מסורת האבות מקטין ומרעיל אותם בסם (אל מות) ובכמה דברים מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ר"ל. ועל כגון דא עקא. ואסור לנו למשתק שלא נתחייב ח"ו בדמם של כל אותם בני הנעורים והתלמידים אשר ישתו את המים הרעים הללו, ואיך נאמר אח"כ ידינו לא שפכו וכו', וכאשר שמענו מפי נאמנים כי כבר פשתה נגע הצרעת הזאת אצל הצעירים הישרים עד כה, בטענה ותואנה שהרי הרב אומר כך "להתעמל" ולהתעלס ועליזת החיים היא מעלה את השכינה כמו אמירת שירות ותשבחות שאמרם דוד המלך ע"ה בספר תהלים, אשרי אזן שלא שמע כל האלה, והנה זאת היא חובתינו בתור הקרובים אל החלל, ואל מקום המשפט לקדם פני הרועים רועי ישראל הנאמנים ולקרא להם כי יתנו ידם לעמוד בפרץ ולגדור גדר סביב חומת אש דתוה"ק וגדרי הצניעות והמוסר, וע"כ הננו פונים היום אל הדרת גאונותו שליט"א ואנו מעוררים אותו עוד הפעם כי כבר יצאה ההבערה הזאת "מקברות התאוה" ותאכל כמה נפשות יקרות בחורי חמד פרחי בני הישיבה ואם לא נמהר כלנו יחד לעצרו בעד הרעה ונאכל ח"ו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית כרם ה' צבאות.

יקום נא לעזרת ה' בגיבורים ויעורר נא את מכיריו ומיודעיו הרבנים הגאונים שליט"א לתת ידם לה' אמונה, ולדון על ספריו אם ספרי קוסמים הם, ולפרסם אותו ברבים כי אסור לעיין ולסמוך על כל הבליו ועל חלומותיו, ועתה הנה אנחנו עשינו את שלנו והודענו את צערנו גלוי להדרת גאונותו שליט"א, ומעתה הרי חובה זו מוטלת עליו להצטרף עמנו יחד לפרסם זה האיסור ברבים, ימלא נא את חובתו הקדושה וה' יהיה בעזרנו ע"ד כבוד שמו כי תמלא הארץ דעה את ה' ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ונזכה לראות בביאת גואל אמת צדק במהרה בימינו אמן.

יצחק ירוחם בהגאון החסיד מו"ה, יוסף חיים זנענפעלד, משה יהושע יהודא ליב זצ"ל דיסקין רב ואב"ד לקהלת האשכנזים בעיה"ק ירושלם ת"ו, משה יוסף האפמאן, משה נחום וואללענשטיין, מרדכי ליב רובין, יצחק במוהר"א ז"ל פרענקעל.

מכתב זה של גדולי וזקני הדור בא"י יחד עם בית הדין בירושלים נתפרסם בין השאר גם כחלק מקונטרס שיצא אז בשם "קול השופר" ועקב המשקל הכבד של דעת גאוני ישראל, ניסו גורמים שונים להפיץ שמועה כאילו שגדולי ישראל פרסמו מכתב הכחשה בקשר לדברים החריפים שנכתבו בקונטרס.

זקן חכמי ירושלים מרן הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין משיב (במכתב להגאון רבי משה שמעון זיויטש מיום כ' שבט תרפ"א) אודות טענה זו וז"ל:

"בתשובה על שאלת כבוד תורתו הרמה ממני בדבר מחברת קול השופר אשר לפי דברי כבוד גאונותו נתפרסמו כבר מכתבי הכחשה גם בשמנו, הנני להשיב לכבוד תורתו הרמה מפני הכבוד ומפני כבוד שמים, כי אנחנו אין אנו יודעים כלל ממכתבי הכחשה בענין זה ואם נתפרסמו כאלה הנם מזויפים ומבקש אני מאת כבוד תורתו הרמה אם אפשר להמציאם לידי, המחברת קול השופר אם כי לא מאתנו יצאה, לבד המכתב הראשון שמצאנו תועלת גדולה לפרסם להסיר מכשול, הנה נתפרסמה ע"י אנשים חרדים לדבר ד' ומקנאים קנאתו מאת אנשים בעלי שיטות משובשות, ולדעתנו אין כאן שום הפרזה יתירה בדבריהם.

לו היה לנגד עיני כבוד תורתו הרמה ספר האורות וראה בו הדברים הזרים המוזרים לא היה אפשר לו להתאפק מלמחות ולצאת בזרוע נגד זה.

צר לנו כי קשה בעוה"ר בזמן הזה למנוע בעד דברים מסוכנים כאלו המטילים דופי בשיטתנו המקובלה והמסורתית והנותנים כח ועוז להסטרא אחרא, אנחנו לעצמנו מכירים את הרב הזה עוד מנעוריו ורעיונותיו המשובשות ידועים לנו מאז ובכל מקום שהוא נמצא הוא גרמא בנזקין להכניס רוחות זרות בצעירי ישראל ולהרחיקם מעל תורתנו הקדושה, ואם אנו מכסים טפחים הוא רק מפני שחוששים אנו לחלול שם שמים ומפני הכרתנו כי הוא לא ישוב מדרכיו ומצוה שלא לאמור דבר שלא נשמע.

ידע נא מע"כ כ"ג ידידי שיח' כי אני נמנע מלהשיב בענין זה מפני המחלוקת ואך הפעם יצאתי מגדרי בידעי את כבוד תורתו הרמה כי הוא חפץ לדעת אמיתן של דברים, ובהיותי חושב כי ידיעת כתר"ה יכולה להיות לתועלת גדול בהרבה ענינים, ואין כוונתי לפגוע בזה במישהו כי אני נחבא אל הכלים ובורח מן המחלוקת כמטחוי קשת, כחכמתו יעשה למסור את דברינו אלו רק לאנשים צנועים וידועים לו במקום שימצא לתועלת.

דברי ידידו דוש"ת באה"ר מוקירו ומכבדו כערכו הרם מברכו בהצלחה רבה בדרכי ד' ובעבודתו הק' החותם למען כבוד התורה והמצוה, יצחק ירוחם דיסקין.

לפסק זה של גדולי וזקני הדור בירושלים הצטרפו גם גדולי וגאוני העדה הספרדית. כך כותבים שניים מראשי העדה הספרדית בירושלים, מרן הגאון רבי יוסף חיים סופר (בעל "כף החיים" על שו"ע או"ח [ומקצת סימנים ביו"ד]) ורבי יצחק ברוך:

ב"ה תזלרו"נ היום י"א לחו' רחמים ש' פר"ת

גם אני הח"מ ראיתי את המחברת הנזכרת אשר יש בו כמה דברים נגד תוה"ק ואסור לעיין וצריך ביעור כמ"ש הגאונים הנז', ואינני אלא כנטפל להם במצוה, וע"כ המצוה מוטלת על כל אחד ואחד אשר בידו כח לעזור ולכתוב איזה דברים נגדיים בכל כח לבטל המכשול ולהרים דגל התוה"ק כדי שלא תעשה עוד כזאת שהרשות תהיה נתונה ביד כל אחד לכתוב דברים שעולה מלבו נגד התוה"ק, וע"כ נא בבקשה שיתאספו כל חו"ר בה"מ הי"ו ויכתבו דברים הנצרכים לפי ראות עינם במחברת הנז' ויחתמו כולם, וכל המרבה ה"ז משובח ותשובתם הרמתה מהרה תצמח כי הרבנים החותמים הנז' הם רבני וגאוני פעה"ק ירושת"ו כידוע, וזכות תוה"ק תגן עליכם ועלינו לקרב קץ הגאולה בב"א.

יעקב חיים סופר, ח' יצחק ברוך

גם הגאון הגדול רבי יוסף מרדכי ידיד הלוי [ראב"ד העדה החלבית, בעמח"ס שו"ת ימי יוסף, ספרי תורת חכם, ברכת יוסף, ויחי יוסף] כתב מכתב חריף בענין זה [תוך שהוא מתייחס גם לקבלתו של הראי"ה קוק את רבנות ירושלים] להגאון האדיר זקן רבני ספרד באה"ק הסבא קדישא מרן רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי וז"ל:

לכבוד מעלת הרב האי גאון שר התורה חד בדרא ראש כל בני הגולה הרב הגדול מעוז ומגדול כמהר"ר אלעזר מלכאדו אלפאנדארי נרו אלקי אברהם יהי' בעזרו וישמרו כרועה עדרו וכסא תורתו ירום ויגדל לעד אכי"ר.

נא גבור איש אלקים קדוש הוא יעמוד לימין התורה הקדושה שנתחלל כבודה אשר בעוה"ר איש אחד קם להשתרר על עם ד' ובתחבולותיו ישב רב על עדה קדושה וגדולה עדת אשכנזים שיש רבנים וגאונים חסידים ואנשי מעשה, ולא יגיע בתורה אפי' לקרסולי רגליהם של הגאונים הגדולים ובפרט זקני ישראל ראשי הרבנים הגאונים הגדולים המפורסמים בתורה ויראה ובחסידות ה"ה מ"ע כבוד רבינו הגאון יצחק ירוחם דיסקין שליט"א והרב הגאון יוסף חיים זאנענפעלד שליט"א, ובעו"ה זה האיש לרוב גאותו כי גבה לבו מאד כמעט נטרפה דעתו וחבר ספר אשר כתוב בו דברים של דופי ודברי אפיקורסות נגד תוה"ק והוא ודאי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה דברים שאסור לשומען כמו שיראה כת"ר במחברת הנ"ל הנק' "אורות", אוי לאזנים שכך שומעות (לעינים שכך רואות) על חילול שמו הגדול ותורתו הקדושה, אוי לזמן שנתקע הדור בכך, שבמקום שהרב ידרוש דברי מוסר ודברי כיבושין לומר בואו אחי בואו ריעי לעבוד את ד' לשמור את השבת ולהניח תפילין וציצית הוא דורש דברים של דופי, ובלי ספק שספר הנ"ל טעון שריפה שלא יהיו נגררין אחריו, ובודאי גם כת"ר לעוצם גדולתו וקדושתו יטה אוזן לדברי מע' כבוד הגאונים הרה"ג הנז' להעמיד פרצת הדת ולפרסם איסור ללמוד בספרי המחבר הנ"ל, ומצפים אנו לתשובתו הרמה ואני אברך ברכת הדיוט יהי רצון שיאריך ימים ושנות חיים ויכתב לאלתר לחיים טובים ולשלום אכי"ר.

העבד העובד לא-ל יחיד, יוסף מרדכי ידיד הלוי ס"ט

רבי יוסף יהודא ליב בלאך -אב"ד ור"מ טלז: קבלתי מכתבו עם כל החמר הציונים והציטוטים מספרי הרב קוק, ואומנם הדברים מבהילים מאד וסוערים לב כל איש ישראל נאמן לתורת ד' ודת קודשו...

מכתב הרב יקותיאל יהודא רוזנברגר (בעל שו"ת "תורת יקותיאל"): "...כללא דמלתא בקצירת אומר. ספרי קוק נידונים כספר מינים ודינם בשריפה, כל איש ירא ד' יתרחק ממנו ומספריו הרחק כמטחוי קשת כי פורש רשת לצוד בנ"י לכפירה ח"ו"

מרן האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טיטלבוים: "איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר הרחיב גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה..." (שו"ת דברי יואל חו"מ סי' קל"א ועיי"ש גם סי' קל"ב).


האדמו"ר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא: (מתוך מכתב שכתב למרן ה"אמרי אמת" מגור): "האחרון הכביד מ"ש לייקר את שמו של רב קוק המסית ומדיח בחיבוריו הטמאים שמלאים מינות וכפירה ר"ל כנודע, ואיך כתב עליו במכתב הנדפס הנ"ל שהוא אדם גדול שונא בצע וכוונתו לשמים ומדמה אותו לגדולי ירושלים החרדים שהללו מוסרים נפשם ללחום נגדו (של קוק) שחטא והחטיא את הרבים! אוי ואבוי! היש מכאוב כזה ללב יהודי מאמין?" (מתוך מכתב תוכחה שכתב למרן האדמו"ר מגור ( רבי אברהם מרדכי אלתר-ה"אמריאמת") בעקבות מכתבו המפורסם שכתב על האניה אחרי ביקורו בא"י. תגובתו של האדמו"ר מגור למכתב זה היתה: הלא יש אתי צרורה מכתב כת"י הרב קוק שהוא חוזר מדבריו בחיבוריו". (ראה בס' "תיקון עולם", מונקאטש תרצ"ו, עמ' יח'-יט').

ה"אמרי אמת" (רבי אברהם מרדכי אלתר-האדמו"ר מגור): מרן האדמו"ר מגור פרסם מכתב לאחר פגישתו הראשונה עם הראי"ה קוק ובו כתב: "אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול עד שאומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבעה הלכה כמותו ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו... גם שיטתו בענין העלאת הניצוצות הוא דרך מסוכן..." (שם עמ' שכח')

בשנת תרפ"א, לפני בואו של מרן ה"אמרי אמת" לביקור זה בא"י שלח גיסו האדמו"ר חנוך צבי מבענדין מכתב לידידו הר' הירש דוד הירשבין וכתב לו שם בין היתר: "והנה כאשר כבוד תורתו מאוהביו של הרב הגאון הרא"י קוק שליט"א, צריך לראות שיבטל דעתו מפני דעת הרבים, כי כל הגדולים בפה מרעישים על חיבוריו כי יכולים חס ושלום לעשות קלקול גדול בעולם רחמנא ליצלן, והנה כתבתי כן לרב בעצמו.."

למכתב זה צורף גם מכתב של ה"אמרי אמת" וז"ל:

ב"ה ה' לסדר כי השוחד יעור עיני פקחים

"גם אני דורש שלום ידידי הרב הירש דוד נ"י. כנים דברי גיסי שי' מעל"ד- ויותר ממה שכתוב הקולות נשמעים על חיבורים כאלה המערבים רע בטוב, וחושך באור ואומרים לרשע צדיק אתה - האומנם הותרה כלאים בלבושי כהונה- אך בזמן בית המקדש, ובשעת עבודה ובלבוש החיצון ובגזירת הכתוב, אולם עירבוב בדעת ובהנפש הפנימי- בזה אי אפשר לאור וחושך לשמש כאחת. בטח ראית דברי אבי מורי ז"ל בשפת אמת פ' קדושים שנת תרנ"ה בפי' יכול כמוני- וכבר הוזהרנו לבל להתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה, לזאת רק יתפרדו מפועלי און, ויקבלו דברי חברות יוכל הרב שי' לקרבם ולקבלם, אולם לא בעוד שהשרץ בידם לא יועיל כל מימות שבעולם לטהרם אפי' מי זהב".

הרוגוטשובער (רבי יוסף רוזין בעל שו"ת "צפנת פענח", מהבולטים מגאוני דורו של הראי"ה קוק):

ב"ה עש"ק י"א שבט תרפ"ז דווינסק

"קבלתי ג' מכתביך על דבר הבור השוטה המכונה בשם אשר רש"י ז"ל פותר עצמו: עי' חולין דף ס"ג ע"א (אר"י קאת זו "הקוק") ודף קל"ח ע"ב ודף ק"מ ע"ב אם הוא מין טמא או טהור ובאמת לפי הנראה הוא מגדר המין דחולין דף ס"ב ע"ב ונדה דף ג' ע"ב ע"ש בתוספות תרנגלא דאגמא דהזכר טמא והנקבה טהור גדר עמוני שהם נפנו על ס"ת יבמות דף ט"ז ע"ב ולמסקנא כולם טמאים. וצא טמא יקרא לו ואסור להתוכח עמו כמבואר בסנהדרין דף ל"ח ע"ב כל שכן דפקר טפי. ועיי' מכילתא פ' בשלח מלחמה לד' בעמלק מדור דור דורו של משיח והרי הוא כופר בהשגחה עליונה".

ועוד מאב"ד סאטמאר רבי יהודה גרינוואלד בעל שו"ת "זכרון יהודה":

"קול נהי נשמע מציון איך שודדנו כי יצא איש אחד מאנשי בליעל למעול מעל דרך לשונו קבר פתוח גרונו מלעיב במלאכי ה' קולו כנחש, נחש שרף ועקרב לעקר להרס ולסתור יסודי אמונתנו הקדושה ויסודי תוה"ק בדברי כפירה ואפיקורסות ומייקר שם ע"ז נקוב בשם רשעים ירקב אברהם יצחק קוק חובר חברים ספרי מינים וספרי אפיקורסות מלאים על כל גדותיהם דרשות של דופי ופורש רשת ופח יקוש להציד ציד להביא בחורי ופרחי ישראל לכפור באלקי ישראל ובתוה"ק רח"ל ודין גרמא להסית ולהדיח כי עטף מעיל חסידות ודמיו עוזרים לו, כי פזר נתן להבאים אליו לשמוע בקול דבריו הארסיים השורפים אתנשמת ישראל וכמה אלפים מישראל נלכדו ברשת אשר טמן להם...ע"כ דינא דהאי אברהם יצחק קוק שאין לו נאמנות בשום איסור והיתר וכש"כ שהוראתו אסורה וסדרי קידושין שלו הם בטלים וספריו ידונו בשריפה כספר מינים ואסור להתחבר עמו ולא עם סיעתו וכל אשר בשם ישראל יכונה יתרחק ממנו ומכת דילי' בכל מיני ריחוק בעולם כמבואר בתשובת מהר"ם שיק סי' ש"ו וכל המתחברים אליו דינם כמותו. ע"כ כל אשר יראת ד' בלבבו יתחבר אל מקהלות האשכנזים שבא"י אשר כבר נפרדו ממנו ומכת דילי' ועומדים תחת דגל הרב הגאון הישיש הצדיק וכו' כש"ת מו"ה יוסף חיים זאנענפעלד שליט"א והשומע תבוא עליו ברכת טוב".

הגאון רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי (זקן הרבנים הספרדים באה"ק וז"ל אחרי שמסביר מדוע מתחילה נסה לדון לכף זכות את הראי"ה קוק למרות הטענות ששמע אודותיו):

"אולם הן עתה בראותי עתה את החוברת בשם "אורות", מה שכותב על אותן האנשים דבזמן הזה נושאי דגל ההפקרות ביד רמה ושהם רשעים ופושעים, שעל ידי אלו ביותר יתגלה המשיח ונתן להם השבח. עמדתי מרעיד ונבהלתי מראות שיגעון כזה, ונשתוממתי על המראה, ולא ידעתי מאי אידון ביה, איך שם אור לחושך וחושך לאור, ולא ירא לנפשו מעלבון תוה"ק וכל הנביאים צועקים עליו במרה על זה במרום קודשם. ואף התינוקות יודעים שבתנ"ך מקללים אותן להרשעים ושהם אויבי ה'...והנה עתה ראיתי בחבורתו בפרק כ' שכתב: שיש דעות דבזמן הזה שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה ויש מחלוקת הדעות אם ראוי להפריד את האומה שהכשרים נושאי דגל שם ה' לא יהיה להם שום יחס עם פורקי העול והפושעים והוא הכריע נגד זה, דהחיבור הכללי הוא הטוב, משום דיסוד צדקת הצדיקים בכל דור נתמך ע"י הרשעים, שעם כל רשעתם כל זמן שהם דבקים לכללות האומה הרשעות שלהם מועילה היא לאמץ כחם של צדיקים כדורדיא לחמרא.

והנה כדי לפשוט ספק זה כפה פסכתר על כל דברי תורה שבכתב ותורה שבע"פ, והעלים עיניו מהם, ורק הביא איזה דמיונות כוזבות לסמות עיני העם אשר אין להם חכמה. כי העיני בשר יראו כי גם לפי חלומותיו בשקר אשר דימה לשמרים ביין, הרי משם תברא, דצריך ליזהר שלא יתערבו השמרים עם היין ויקלקל היין, ורק לפי שעה ישארו בתחתית החבית ואח"כ ישפוך השמרים לאיבוד...על כן אני אומר דעשה כן בכוונה להרבות במרד האנשים האלו ביותר ממה שהם, ומ"ש שעכ"ז צדקת הצדיקים נתמך על ידם, כדי ליתן אצבעו בין שיני נושאי דגל ה' וליתן פתחון פה להם מה שלא עלה במחשבה בדברים בדויים, דודאי לא ישתוקו ויוכיחו בחכמה ודעת ובראיות נכונות להרחיקם".