באנר תרומה

תורת הרב שמואל (ב"ר יהודה זצ"ל) הכהן שליט"א

ראשית אעתיק צילום מסך של רשימת ספריו העדכנית
1777841754790.png
 
זה מתוך קונטרס "יהודה לקדשו" שהוציא כעת לעילוי נשמת אביו שנפטר בחודש ניסן האחרון.
מצורף כאן הקובץ.
לצערי השרת אומר שהקובץ גדול מידי
 
ואת עלית על כולנה ספרו האחרון
בהל' מחילה בטעות
כא' הגדולים אשר בארש'
טובה ורחבה, שמורה בכל וערוכה
ויש עתיד לח' הספרדיים בדור הבא בעזה"י
קיבלתיו השבוע, ולא הצלחתי לעוזבו לרוב המתיקות והחביבות
 
אכן אשרינו שזכינו, ויש לידע כי זהו הקובץ שלא הצליח לעלות כאן.
נ.ב. גילוי נאות. זכיתי ליתן את השם לקונטרס זה, הכי קרא שמו "מוחל טובות"...
 
בהמשך בעז"ה אעלה גם בקבצי 'עורי דבורה' (י"ג חלקים) שהוציא לאור לע"נ אמו.
בינתיים מצאתי שם:
1777842098701.png

וכתב שם על זה: כתב יד זה, הינו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, ממה שכתב על פרשיות התורה בספר בראשית. וקיבלתיו לפרסום כאן לכבוד אמא ע"ה, מת"ח גדול בירושלים, שבנותיו התחנכו אצלה. תנצב"ה.
 
חושבני שזה יהיה לתועלת גדולה:

מפתח כללים לי"ג החלקים

אביי - היה כהן (ח"ג עמ' עח. וח"ד עמ' צה).

אגדות - יש בהם יותר עומק וסודות התורה מאשר בגופי ההלכות (ח"ד עמ' ק).

אדם - האם שם אדם כולל אשה (חי"ג, בחידושים לתחילת תפלת שחרית).

אורי ליה – אינו בהכרח שהורה לעשות כן לכתחילה, אלא שבא מעשה לידו והורה להכשיר (ח"ו ר"ס א בהערה).

אחד - גדר לשונות: 'בבת אחת' - 'כאחד' - 'ביחד', 'מיד', האם ממש כאחד הם (ח"ט עמ' ח).

אחרונים - מצוי מאד שבמשך הזמנים מוסיפים ציונים על מה שכתבו, ובשעת ההדפסה שיבצו לכל ההוספות בלא פתיחה מחדש לגוף הדברים (ח"ד סימן ט. וע"ע בח"י ר"ע סו).

איכא בינייהו - הא דלא אמר התלמוד דאיכא בינייהו הא, דלא חייש לומר אלא חדא או תרי מילי (ח"ז עמ' קיח).

אלא - ידוע שכל 'אלא' חזרה הוא (ח"א סימן א ריש אות ב. וע"ע בש"ך חו"מ ר"ס שסה).

אליה רבה - טעויות סופר רבות נפלו בספרו (ח"ח עמ' כח בהערה).

אפושי פלוגתא לא מפשינן - אף שיהיה בדרך דוחק, כי חובה להשוות דברי הפוסקים ככל האפשר (ח"ט עמ' י).

אשתמיטיתיה - לא שייך להשיג בלשון זו על מחבר מספר שלא נדפס בימיו (ח"ג עמ' עא. ח"י עמ' נה).

אשתמיטיתיה - נראה שאינו נאמר דוקא 'כהשגה' ממש, אלא הכוונה שלא הביא אף שלא ראה, ולכן אין הכרח שיתפסו לדינא כמותו (ח"ג עמ' עא).

באר היטב - ידוע שחידושים רבים שכתב בבאר היטב מקורם ביד אהרן (ח"ג סימן ד אות ב בהערה. וח"ה עמ' קנו).

באר היטב - מקומות שכתוב שהיו ב' באר היטב (ח"י עמ' ל).

בגדאד - לעיתים תדירות היתה פורצת שם מגפה, ומכלה שם רבים, עד כדי שלא השאירה להם אפי' רב אחד! והוצרכו הנשארים ל'יבא' להם רב מבחוץ (ח"ח סימן א אות ה).

בדיעבד - אף שלכתחילה אין לעשות דבר מסויים, מ"מ אחר שנעשה אין עדיפות לדבר שלא נעשה בו כן (ח"ח עמ' לה).

בית יוסף - האם לא היו לפניו תוספות של רוב הש"ס (ח"ז עמ' קטו ואילך).

בית יוסף - מצינו שהיה לו תוספות ישנים ולא תוספות שמצוי לפנינו על הדף (ח"ח עמ' קנא).

בית יוסף - לפעמים אינו כותב הדין בשם כל הפוסקים שאמרו אותו, אלא מביאו בשם אחד מהם ובוחר להביאו משם הפוסק הנעלם יותר מהמפורסם (ח"ז עמ' קטו).

בית יוסף - אע"פ שספר בנימן זאב נדפס בשנת רצ"ד, וזה היה בימי מרן, מ"מ היתה למרן סיבה לא להזכירו בבית יוסף (ח"ב עמ' יט).

בית יוסף - האם שייך לומר שלא ראה לדברי התלמוד ירושלמי (ח"ו עמ' קכא. וח"י עמ' קז-ח בהערה).

בני ארץ ישראל - שוקדים על היראה יותר מעל התורה, והפוך בבני בבל (ח"ט עמוד קי. וח,י עמ' קנח).

בני הדרום - הרבה דברים אודותם (ח"ד עמ' צו ואילך).

בני הצפון - יותר יפים בתואר ובמראה, וחייהם ארוכים יותר מאנשי דרום. ואנשי דרום יותר גבוהים בקומה וחזקים מאנשי צפון (ח"ד עמ' צט).

בנימן זאב - משקל דבריו היכן דפליג עם איזה פוסק רשום ומוחזק אצלנו לרב ועצום (ח"ב עמ' יט).

בן איש חי - דרכו להעתיק מדברי הגר"ז (ח"ז סימן ב אות ג).

בן איש חי - מצאנו שנשמטו איזה תיבות בספרו ולא תיקנו גם במהדורות החדשים (ח"א סימן ב אות יא).

בעל הטורים - כתב את פירושו על החומש בליל פורים, לתתו לאביו משלוח מנות (ח"ג ס"ס ג).

ברכי יוסף - אין הכרח שבא להורות הלכה כדעות שמביא בספרו, כל עוד ולא גילה שדעתו מסכימה לזה (ח"ו עמ' כט בהערה).

גברא בגוברין - הכוונה שהוא חשוב מצד חכמתו וצדקתו (ח"ו עמ' ה בהערה).

דגים - האם נחשבים לגידולי קרקע, וממה ניזונים (ח"א סימן א).

דרבנן - יש שני מיני דרבנן (ח"ו סי' ה סוף אות ה בהערה).

דרכי משה - על אבן העזר וחושן משפט, לא היה מצוי בדורות הקודמים אלא ליחידים, וגם למי שכן היה, מ"מ לא היה לפניו תדיר. והאם זה גם בד"מ על אורח חיים ויורה דעה (ח"ו עמ' פא. וע"ע בח"י ס"ע סד).

דרכי תשובה - מרבוי הבקיאות בו, נתרבה גם חוסר הדיוק, ויש לפתוח ולעיין במקור דבריו (ח"י ס"ע סו. וחי"ג במילואים לחי"ב סימן א אות ב).

דרשנים - הדרשנים מלפנים שלא ידעו בין ימינם לשמאלם הרכיבו דברים כאלו (חי"ג, דברים כה, טו-יז. אות ב).

האריז"ל - אודות ילדותו, חברתו, והייחס אליו בפרט בתחילת דרכו, ועוד הרבה פרטים עליו (ח"ב סימן א אות יג).

האריז"ל - הגם שנראה מפשטות הזוהר דלא כדבריו, לא שייך להקשות מזה עליו, כי כל רז לא אניס ליה, והבין אמיתות העניינים מה שאין בכח עיני בשר לראות ושכל מגושם להבין (ח"ב עמ' מב).

האריז"ל - אין לומר שהיה נכבד בעיני הקהל, ואם היה עולה ש"צ היו הולכים אחר מעשיו (ח"ב עמ' מז).

האריז"ל - האם היה מאריך בתפלתו בגלל הכוונות (ח"ב עמ' מו-ז).

הגדה של פסח - מי חיברה (ח"ד עמ' ק בהערה).

הגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש - מטרת הגהותיו היו ראשית הכל להביא על דברי הלבוש (שהיה מחכמי האשכנזים) מדברי המהריק"ש שהתקבלו בין חכמי הספרדים, ולכן הרבה פעמים העתיק ממה שהיה לפניו מהמהריק"ש בכתב יד, ויש בהם הרבה שינויים מהערך לחם שנדפס לפנינו (ח"ד עמ' קיד).

הוראה - האם אין לחכם לעשות כשמועתו, כשאחרים חולקים עליו, ומהו לגבי בנו (ח"ד עמ' קיב. וח"ה עמ' קמד).

הוראה - אין לנו לחפש קולות במקום שאינו נוגע להפסד כ"א למניעת רווח (חי"ג, תהלים פו, ב. בהערה).

הלכה - דרך הפסיקה בדברים שאין ראיות להחמיר או להקל (ח"ו עמ' קיז).

הלכה - פוסק הלכה צריך להיות מי שראוי להורות בכל התורה כולה, כי כולה אחד (ח"ט עמ' ה בהערה).

הלכה - המברר דין אחד על בוריו, אע"פ שמחמת זה נאלץ לפרוש באותו הזמן הממושך מלימוד בשאר חלקי התורה, מ"מ כאילו קיים אורייתא כלא (חי"א עמ' ב בהערה).

הלכות גדולות - משקל דבריו כשחולק על גדולי הפוסקים (ח"ו סי' ה אות ב בהערה).

הלכות גדולות - מה שלא נמצא בידינו איזה דין שכתבו הקדמונים משמו, אין זה טענה, כי ספר בה"ג שבידנו הוא חמישית מהמקור (ח"ו עמ' קלח).

הרי"ף - שהעתיק לדברי הגמ', גם אם יפרש כתוס', אינו מכריח לשיטת הרמב"ם, ובפרט כשאי"ז דין גמור (ח"א סימן ב אות ה). אבל בעלמא עדיף לנו להשוות את שיטת הרמב"ם עם הרי"ף (ח"ג עמ' לב).

הרמ"א - יש שכתבו כי האשכנזים לא קיבלו להוראות הרמ"א בדרכי משה, אלא בהגה. והאם קיבלו להוראותיו בספר תורת חטאת (ח"ו עמ' פב).

הרמ"א - הטעם שהנושאי כלים העדיפו להביא מדבריו בתורת חטאת יותר מדבריו בדרכ"מ (ח"ו עמ' פב).

הרמ"א - דרכו לשנות הרבה מל' הפוסקים אף כשכותב - עכ"ל, ולכן אין לדקדק גירסאות מלשונו, אלא לעיין במקור הדברים (ח"ו עמ' פ. ח"ח עמ' קכה).

הרמ"א - כשהשמיט דבר, האם קיצר למעיינים בש"ע לבד וסמך על המעיין במקור הדברים, או בגלל שלא ברירא ליה הא מלתא ולא רצה להחמיר בזה (ח"ו עמ' פא-ב).

הרמ"א - האם ספרו תורת חטאת נתחבר קודם הגהות הרמ"א על השלחן ערוך או איפכא (ח"ו עמ' פב).

הרמ"א - מה שמביא משו"ת מהרי"ל החדשות, היינו ממה שראה בספר האגור, או בספרי המהרי"ל (ח"ב עמ' ה בהערה).

הרמב"ם - אין דרכו לכתוב דברים שאינם מעיקר הדין (ח"ב ר"ס ג).

הרמב"ם - כבר נודע שדרכו של הרמב"ם שאינו משמיט שום דין השנוי בגמרא אליבא דהלכתא (ח"א סימן ב אות י בהערה).

הרמב"ם - האם ראה והשתמש בספר הזוהר (ח"ב סימן ג סוף אות ה. וח"ח סימן יג אות ד).

הרמב"ם - דבריו מכוונים עם חכמת האמת, אף שלא פירש זאת (ח"ב סימן ג סוף אות ה).

הרמב"ם - האם ראה לפרש"י, והאם ובמה דרכו כרש"י (ח"ט עמ' יג).

הרמב"ם - ראוי לנו להשוות את שיטת הרמב"ם עם הרי"ף (ח"ג עמ' לב. וח"ט עמ' י). אבל אי"ז בהכרח (ח"א סימן ב אות ה).

הרמב"ם - יש להשוות לדעת הרמב"ם עם שאר הראשונים ואפי' בדוחק (ח"ט עמ' י).

הרמב"ם - האם מקפיד לצייר לדין דוקא בדוגמא שאין בה איסור צדדי (ח"ז סימן ט אות ג).

'וכן' - נחלקו האם לשון 'וכן' היא השוואה גמורה והקש גמור, או סגי במה דדמי לצד אחד (ח"ד עמ' קכו).

'וכן כתב' - לשון וכ"כ אינו דווקא להשוות לדעות לגמרי, אלא יתכן שחולקים בפרטים (ח"ד עמ' קכו. וח"י עמ' יט בהערה).

זוהר - יש מי שכתב, כי ספר הזוהר אינו עשוי מקשה אחת ושיטה אחת, אלא יש בו מאמרים דפליגי אהדדי, וככל אשר נמצא בשאר מדרשי הלכה דרבותינו (ח"ה עמ' צד).

זוהר - יש מי שכתב, ואל תשיבני מלשון הזוהר, שאין הדברים כמשמען וכו', ועוד לאלוה מילין בסודו של מאמר זה, ואין למדין ממדרשים הנעלמים שלא ניתנו ליפרש אלא ליודעי חן. ואין לנו לדינא אלא דברי הש"ס והפוסקים כי דבריהם ברור מללו (ח"ב עמ' מב בהערה).

זוהר חדש - יש מי שכתב, כי הכניס בו המדפיס הוספות משלו (ח"ה עמ' ס"ע קכג).

זוהר מהדורת מכון המאור - במדור 'שינוי נוסחאות' עבודתם אינה מושלמת. [ולכן אין ללמוד ממה שלא הביאו נוסח אחר] (ח"ו עמ' קס).

זכוכית - שבזמן חז"ל האם היתה שקופה (ח"ז עמ' לד-ה בהערה).

חדש - הבא לחדש דין חדש עליו להביא ראיה. ואין להמציא סברות ודינים מחודשים בשביל דקדוק קלוש. ומנין לנו להמציא חילוקים שלא נזכרו בש"ס ובפוסקים קדמונים (ח"ו עמ' קלו בהערה. ובמילואים לשם בחי"ג).

חומרות - אין לחדש חומרות על ישראל מה שלא החמירו הראשונים, והלואי שישמרו מה שהוטל עליהם דתפסת מרובה לא תפסת ולא ישאר בידם לא זה ולא זה (ח"ח עמ' קיב).

חומרות - אין מעלה לחומרא שאינה יוצאת מהשו"ע (ח"ד סימן ג אות ג).

חומרות - על חשבון דברים אחרים (ח"י עמ' קכג).

חומרות - אין ליחיד להחמיר בפני רבים שנוהגים להקל (ח"ה סימן ה אות יז).

חזון איש - אודות חוסר הסמכות למה שמוסרים בשם החזו"א (ח"ב עמ' נג).

חזון איש - לגבי לימוד מהנהגותיו, יש מי שסובר שאנחנו יכולים ללמוד ממנו רק את הענינים של בן אדם לחבירו, אבל לא את הנוגע בין אדם למקום, כי זה לא בדרגות שלנו (ח"ה עמ' מד בהערה. וע"ע בעמ' סב).

חז"ל - גם מי שחולק על רז"ל דאמרו שפישון הוא נילוס לפי חכמתו בציור העולם, אין להמנע מלקבל ממנו לשאר דברי חכמתו, כיון שאין חולק על רז"ל בדין מן הדינים או בדבר המקובל או בדבר הנלמד מי"ג מדות (חי"ג, איוב לא, כו-ז. בהערה).

חידושי הריטב"א - לא היו נפוצים כל כך בין האחרונים (ח"ד עמ' נח בהערה. וח"ה עמ' קלד).

חמדת ימים - אודות אמירת התפלות שבו (ח"ד ס"ס ב בהערה).

חמדת ימים - אודות דברים הנמצאים בו ובספר השל"ה כאחד (ח"ו עמ' מא בהערה. וחי"ב ס"ע צו, ובמילואים לשם בחי"ג).

טור - בהרבה מקומות מעיר מרן בבית יוסף על לשון הטור שאינה מדוקדקת (ח"ג ס"ע נז).

ט"ז - כתב בתחילה את חיבורו על סדר הטור, ורק אח"כ נדפס על סדר השו"ע. ולכן יש בו הרבה קטעים שאינם מתייחסים למבואר בשו"ע (ח"ח עמ' קיד).

ט"ז - דרכו של הט"ז להביא חידוש אף שכבר נאמר בראשונים או באחרונים, ואינו מציין את המקור לדבריו. [משא"כ דרכו של הש"ך] (ח"ו עמ' פב).

ט"ז - לא הזכיר את חידושי הר"ן כי לא נדפסו בימיו, ואם היה רואה היה חוזר בו (ח"ד עמ' נז-ח בהערות).

ט"ז - לא ראה את 'חידושי' הרשב"א, והריטב"א, והר"ן (ח"ט ס"ע יט).

טייעא - מה שנזכר בכמה מקומות 'טייעא', האם היה יהודי (ח"ה עמ' פז. ח"ו עמ' קנב).

טעמי המקרא - האם הטעמים הינם תורה (ח"י עמ' צב בהערה).

טעמי המקרא - אפשר לפרש למקראות דלא כטעמי המקרא (ח"י עמ' צב בהערה).

ילקוט יוסף - טיבו, ואודות המקורות שמביא ומציין (ח"ה סימן ה אות יא. ובסימן ח עמוד קלה).

ים - האם הוא בכלל ארץ (ח"א סימן א אות ו).

כהנא מסייע כהנא - בכמה מקומות מצאנו שכהן אמר מילתא ע"ד כהנא מסייע כהנא (ח"ד עמ' קג).

כולי עלמא - אין חובה לומר 'פסק' שכולם יודו לו. ורק אצל 'הקראים' שמאמינים רק בתורה שבכתב הפסק עולה בלי מחלוקת, משא"כ אצלנו (ח"ה עמ' סג).

כל דבר שאין לו תקנה - חשיב דיעבד (ח"ד ס"ס ז).

כף החיים - היה 'מקובל', ודרכו להעיר על כל דבר שהביא מהפשטנים כשאינו עולה בקנה אחד עם דעת המקובלים, ואם שתק, משמע שס"ל שאין לפקפק בזה גם ע"פ הקבלה (ח"ב סימן א ריש אות ג בהערה).

כף החיים - אודות הנראה כסתירא בדבריו מאו"ח ליו"ד (ח"א סימן ב אות ז).

לא עבד עובדא בנפשיה - משמע דלא פליג, אלא שרצה להחמיר על עצמו (ח"ח עמ' נה).

לאו הבא מכלל עשה עשה - אומרים כן רק אלא היכן שיכל הכתוב לכתוב לדבריו בנוסח אחר או בלי תיבות אלו (ח"ב ס"ס ד).

לבוש - היה לפניו תמיד ספר בית יוסף לכתוב ממנו רוב דבריו (ח"ה ס"ס א בהערה).

לעיל ולהלן - פעמים רבות התחלפו בספרים (ח"ז עמ' קיד).

מאור עינים (לר"ע מהאדומים) - אודות ספר זה (ח"ה עמ' עג).

מאורי אור - אודות ספר זה ומחברו (ח"ג סוף עמ' כ).

מגן אברהם - לא היה בידו כ"א ספר יראים הקצר (ח"י עמ' נה).

מהרח"ו - אף על פי שכתב בשם האריז"ל לא לומר פיוטים, מ"מ כשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הוידויים וכל הפיוטים. וישמע חכם וממנו יקח חכמה ומוסר והשכל (ח"ב עמ' מח).

מהרח"ו - אודות קשריו עם האריז"ל, וכמה זמן למד אצלו, והאם יש ללמוד הלכה ממה שלא העיד שראה שהאריז"ל נהג בו (ח"ב סימן א אות יג).

מורה הוראה - האם צריך לחתור לקולא (חי"ג, תהלים פו, ב).

מחזור ויטרי - קטעים רבים בו אינם מבעל המחזו"ו אלא נוספו בכת"י לונדון ושובצו בתוך דבריו. ומסיבה זו הקשו סתירות בדברי המחזו"ו מריש דבריו לדברי ספר התרומה ששובצו בהמשך דבריו (חי"ב סימן יא אות ג).

מנהג - אינו מה שסתם נהגו להחמיר, אלא רק מנהג שיש לו סמך ומקור (ח"ד סימן ג אות ג).

מנהג - מה משקלו, ומתי (ח"ב עמ' כב. וע"ע בח"ה ס"ע לג).

מנהג - לא שייך מנהג בדבר שאינו מצוי (ח"ט עמ' סד).

מנהג - כל ספק במנהג מוקמינן ליה אעיקר דינא לקולא (ח"ה סימן ה אות טז).

מניעת ריוח - האם נחשבת כהפסד (ח"ח עמ' לב).

מעין אומר - אודות הסמיכה על הכתוב בספר זה, ומשקל דבריו (ח"ב עמ' לא-ב בהערה. וח"ה עמ' סב. וח"י עמ' עח).

מעשה - מעשה דמייתי הש"ס ולא הוזכר שמו ושם אביו או שם עירו, האם אפשר לומר משל בעלמא הוא ולא אירע דבר זה מעולם (ח"י עמ' קמד).

מקרא - בכל מקום במקרא, כששנה הכתוב מה שהזכיר כבר, הוא משנה כתיבתו או נקודתו. [ויל"ע האם זה גם היכן שאין זה כפל של אותו הדבר, אלא רק הדבר זהה]. (חי"ג, שמות לו, ח).

מקרא - כאשר נכפל דבר בכתובים הינו בא בשינוי לשון. אבל כל היכן שיש לנו לפרש לשינוי מפרשינן (חי"ג, בראשית מב, יג. אות א).

מר - מצינו שרב קורא לתלמידו 'מר' (ח"ה עמ' קנד). [ובענין האם אומרים 'מר' או 'מור' (שם עמ' קכג)].

משל - האם יש ללמוד הלכה למעשה גם מהמשלים של רבותינו (ח"ה עמ' צו בהערה).

משנה וגמרא - אין בהם אפילו אות אחת לבטלה, ולפעמים יש להוציא מאות אחת הלכה, ואם תמצא במשנה או בגמרא שום תיבה מיותרת, הוא סימן שלא ציירת בדעתך כוונת המאמר ההוא (ח"י עמ' קמג).

משנה וגמרא - איזה שמות מהאבות לא מצאנו שנקראו בהם חז"ל (חי"ג, בראשית מח, טז, אות ד).

משנה וגמרא - לא לחינם חז"ל הדגישו שמות המקומות (ח"י עמ' קמג).

משנה ברורה - במקומות רבים לא נמנע מלפרש לדברי השו"ע שלא אליבא דסברת עצמו (ח"ב ס"ע יח).

משנה ברורה - כשמעתיק לדברי הפוסק, האם אינו מקפיד לסרס ללשונו – במה שלא ס"ל כוותיה (ח"ז עמ' קיד).

משנה ברורה - האם בזמננו שייך לומר הלכה כבתראי על המשנה ברורה (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - כשחולק עם החיי אדם, הלכה כמי (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - כשחולק עם ה'ערוך השלחן', הלכה כמי (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - כשחולק עם החזון איש, הלכה כמי (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - היה מחוסר ספרי שו"ת. [וספרי קבלה] (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - רבים מספרי גדולי הספרדים ומנהגיהם, כלל לא נזכרים במשנ"ב (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - מה שמחנכים שהלכה כמשנ"ב בכל דבר בין להקל ובין להחמיר, זה מכיון שאין להם פנאי להתעמק בברור הלכות (ח"ח עמ' סז).

משנה ברורה - גדר מה שכותב בלשון 'אפשר' (חי"ב ס"ע סז).

משנה ברורה -
כאשר כותב דבר ומציין 'אחרונים', אין כוונתו שדבר זה נולד מדברי האחרונים, ולא מהקודמים להם, אלא שדבר זה הובא באחרונים (חי"ב ס"ע לו).

משנה ברורה - כשכותב 'לא נוכל למחות', האם כוונתו להתיר במקום הפסד (ח"ז עמ' קטו).

משנה ברורה - מי שיש בידו לקנות משנ"ב או תפילין מה קודם (חי"א עמ' קיג).

נטעי גבריאל - בסדרת ספרים זו אף שרבתה הבקיאות, מ"מ גם התרבו השיבושים, בציון מקורות להלכות והנהגות, והמעיין בשורש הדברים יראה שלא נמצא שם זכר לדבר. ואולי גם הפוך מתבאר במקור שציין (ח"ה סימן ה סוף אות יא בהערה).

ניצוצי אורות - חיבורו של החיד"א על הזוהר בשם זה, לא כל הנדפס בו הינו מהחיד"א, אלא רק מה שחתים עליו החיד"א (בר"ת 'מאי"ן'). והשאר הוא ממה שליקטו מדפיסי הזוהר בוילנא את כל ההגהות שנדפסו בדפוס ליוורנו (ח"ב עמ' מא בהערה).

סגולה - כלל גדול נאמר בדברים הסגוליים, שהם רק כפי שנמסרו לנו, כי הסגולה פועלת רק על פי מה שכתוב חז"ל ולא כשיש שינוי והוא לא בדיוק כפי שחז"ל קבעו (ח"א סימן ב אות ט).

סוד מישרים - ספר סוד מישרים שמצויין בתוך פרש"י, מה ענינו (ח"א סימן ב אות ו. בהערה. וח"ג עמ' עג).

סכנה - יתכן שהפוסקים שכתבו היתר וזה רק מצד גופי תורה, אבל לא מצד לתא דשמירת הנפש והגוף (ח"א סימן ב אות י).

סמ"ג - אודות ספרו, וזיקתו לרמב"ם (ח"ט עמ' ו).

ספק ברכות להקל - כלל גדול יש בידנו, דאמרינן סב"ל אפילו נגד רוב הפוסקים ומרן בכללם (ח"ט עמ' סה).

ספק ברכות להקל - מדעות שלא הובאו בשו"ע ומפרשיו (ח"ט עמ' לו).

ספק דרבנן לקולא - מתי (ח"ה עמ' קמז-ח).

ספק ספיקא - מתי עושים (ח"ה עמ' קנו-ז. וע"ע בח"י עמ' פא). ובברכות (ח"ו עמ' קו בהערה).

ספר - מי שמחבר ספר אין לו להעלים דבר שחושב שהוא אמת בגלל מה יאמרו הבריות (ח"ו עמ' מ בהערה).

ספר הברית - מאז הדפסתו תוכניו משמשים כמקור ואסמכתא לפוסקי הלכות (חי"א ס"ע יא. וע"ע בח"ח עמ' פ).

ספר 'הקנה' - אודותיו, ומי חיברו (ח"ט עמ' ז. וע"ע בחי"ב ס"ע לח).

ספר התרומה - האם אפשר ללמוד מהכתוב במפתחות שלו (חי"ב סימן יא סוף אות ד).

ספר יצירה - מי כתבו (ח"ו סי' ד ריש אות ה בהערה).

ספר יראים - מתי נדפס ספר יראים השלם (ח"י סימן ח אות ב).

ספר פלא יועץ - כל מה שהביא, ס"ל שאינו קשה לקיום (חי"א ס"ע ס).

ספר 'קול התור' - אודותיו (ח"ט עמ' ע).

עבירה - לשון עבירה בביטול מצוה, ובדבר שלא מחוייב בו (ח"ז עמ' קכג).

עד כאן לשונו - גם היכן שכתוב 'עכ"ל' יתכן שאי"ז לשונו ממש (ח"ז עמ' סח בהערה).

עיקרי הד"ט - הזהירונו רבותינו שלא לסמוך על הכתוב בספרי קיצורים בלא עיון בשורש הדברים, וייחדו את הדיבור בפרט אודות ספר עיקרי הד"ט (ח"ב עמ' ח בהערה. וע"ע בחי"א ס"ע צח. וחי"ב עמ' כה).

ערב - לשון 'ערב' שייכת גם על היום, כערב שבת וכדומה (ח"ח עמ' קכה)

פוסקים - מצינו בפוסקים שכתבו דבריהם לפי ענין מקומם וסמכו על מ"ש במק"א. אבל יותר פשוט דאמרינן להאי כללא בדברי המשנה והאמורא, אבל לא בדברי הפוסקים, שהיה להם לגלות דעתם בהדיא שעכ"פ אסור מצד אחר (ח"א סימן ב אות י. ובהערה שם).

פוסקים - בדבר שאינו מצוי או שאין רבים בקיאים בו, אין ללמוד מהשמטת הפוסקים לפרטי ההלכה (ח"ט עמ' סד).

פיוטים - בענין סמיכה על הפייטנים הקדמונים בפרטי הלכות (ח"ג עמ' לב).

פסול - יש לפרש דהיינו רק לכתחילה (חי"ב עמ' קא).

פסקי תשובות - לא תמיד הכתוב בספר פסקי תשובות למעלה, משקף לכתוב במקור הדברים (ח"ד עמ' נז, סב, בהערות, והרבה דוגמאות בעמ' עה. ועוד שם בעמ' פו. ח"ו עמ' ח-ט, סב. וח"י עמ' יז, יט. חי"א עמ' יב בהערה, וס"ע כב, ועמ' פד, ועמ' קכו).

צריך להזהר - גדר לשון זו (חי"ב עמ' קא).

קבלה - דברי קבלה שמזהירים משום סכנה, אינם חידוש של רב מקובל אחד, אלא דבר שצריך לעבור במסורת, ויש הערה על מי שאינו חושש לו (ח"א סימן ב אות ו).

קובץ תשובות (ח"ג) - נכנסו בו כתבים מהגריש"א אף שאינם מסקנתו ההלכתית הסופית, אלא מרשימות ראשונות שכתב לעצמו לצורך עריכת התשובה (ח"ו עמ' עו בהערה. וח"י עמ' לב).

ראב"ד - ג' ראב"ד היו, והראב"ד שחיבר את ספר בעלי הנפש, הוא הראב"ד שחיבר חידושים על התלמוד והראשונים מביאים משמו (ח"ח סימן יג אות ט).

ראב"ד - לא כתב להשגותיו לפי סדר דברי הרמב"ם. ואין מוקדם ומאוחר בדבריו (חי"ב עמ' קיד).

ראיה - מצאנו במקומות רבים שלשון 'ראיה' מתפרשת לאו דוקא למראה חזותי ולראיית העין (ח"ז עמ' כד בהערה).

ראוי לבילה - כאשר איסורא הוא דרביע עליה (ח"ג סימן א אות ו).

רב הונא - ב' חכמים היו בשם זה, והאם הוא היה אביו של ר' זירא (ח"ד עמ' קה בהערה).

רב פעלים (שו"ת) - האם ידי זרים שלטו באיזה מתשובותיו הנדפסות (ח"ה עמ' כג).

רבא - היה כהן (ח"ג עמ' עט).

רבי אבהו - האם היה כהן (ח"ד עמ' צו).

רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים - כמה דברים עליו, ואודות קשריו עם הג"ר שמואל סלנט (ח"ח סימן ז אות ז).

רבי אליהו מלונדריש - בפירושו הניח ליסוד את שטתו של רמב"ם, וכמה פעמים הוא מצטט את דבריו בלשונם מבלי להזכיר את שמו (ח"ט ס"ע ו).

רבי אלעזר בן עזריה - בכמה מקומות אמר לרבי עקיבא – עקיבא! מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות (ח"ד ס"ע צו).

רבי אסי - היה כהן (ח"ג עמ' עט).

רבי אריה לוין - רגיל בדברי תורה מהכתוב בספר העמק דבר להנצי"ב, ומשם מקור דבריו (חי"ג, דברים כה, טו-יז. אות ד בהערה).

רבי בן ציון אבא שאול - קיים לכל הכתוב במאמר הכבוד שבסוף ספר יעלזו חסידים, למרות שהצניע לדרכיו מאד (חי"א ס"ע פ).

רבי זירא - הרבה בירורים חדשים אודותיו (ח"ד עמ' קג ואילך. וח"ט עמ' קי ואילך. וע"ע בח"ה עמ' קנד. וח"ט עמ' קנג).

רבי זירא ורבא -
נחלקו הפוסקים כמי ההלכה בפלוגתתם (ח"ה עמ' קנד).

רבי חייא - שנזכר בספר הזוהר, ב' הם, הראשון נקרא רבי חייא הזקן, והשני רבי חייא שהיה בזמן רבי (ח"ה עמ' ק בהערה).

רבי חיים פלאג'י - בכמה מקומות האחרונים השיגו ותמהו על דבריו, ולא ראו דכל רז לא אניס ליה וכבר תיקן והסביר דבריו במקום אחר מחבוריו היקרים (ח"ז עמ' קיג בהערה).

רבי חיים פלאג'י - הטעם שמציין למקורות מאוחרים ולא ממי שקדמו (ח"ח עמ' קלז. וע"ע בח"ט עמ' כו - בענין שמביאים מדברי החוקרים ולא מחז"ל).

ר' חיים פנחס שיינברג - יתכן שלא ידע ולא התבונן במציאות שסביבו (ח"ח עמ' כח).

רבי טרפון - היה כהן (ח"ג עמ' עח).

רבי יהודה בר אלעאי - האם היה כהן (ח"ד עמ' צו).

רבי יהודה הלוי - היה תלמידו של הרי"ף, ולא היה רק משורר ופייטן שבקי בתנ"ך (ח"ג עמ' לב).

רבי יוסי - סתם, האם היינו רבי יוסי בן חלפתא, או ר"י הגלילי (ח"ה עמ' קב-ג. ח"ו עמ' קמג. וח"ט עמ' קנג).

רבי יוסי - היה אחוז במידת השתיקה (ח"ה עמ' ק).

רבי יוסי ור' חייא - הנזכרים בזוהר, האם היו אב ובנו (ח"ה עמ' צז ואילך).

רבי יוסף חיים מבבל - מביא דברים בסתם, ומקורם בספר הברית (ח"ח עמ' פ. וע"ע בחי"א ס"ע יא).

רבי יוסף חיים מבבל - מקור המעשיות שכותב (ח"ח עמ' פ).

רבי יוסף חיים מבבל - האם יש להורות הלכה על פי ספרי הדרוש והאגדה שלו (ח"ט עמ' מא).

רבי יוסף חיים מבבל - כשעלה בידינו דלא כהוראתו, האם כשיבא מעשה לידינו לא נזוז ממסקנתו (ח"ט עמ' נ).

רבי יוסף שלום אלישיב - אודות שמועות שנכתבו על שמו (ח"ו עמ' עו בהערה).

רבי יחזקאל עזרא הלוי זצ"ל - בספרו תפארת הלוי דרכו להמשך אחר דברי הגרי"ח בס' בא"ח, ויש לפענח משם ספיקות שנופלים בבא"ח (ח"א סימן ב אות יא).

רבי יעקב חיים סופר (הנכד) - ספר בית שערים לא היה מצוי לפניו (ח"ד עמ' צה).

רבי יקותיאל אריה קאמלהאר זצ"ל - אודותיו (ח"ג סימן א ריש אות ב).

רבי ישר מקדנדיאה - היה ממהר בהליכה באמרו כי אין לאבד הזמן היקר שבנמצאות בהילוך לאט (ח"א סימן ד סוף אות ו בהערה).

רבי לוי - הנזכר בירושלמי, האם הוא הנזכר בבבלי (ח"ט עמ' קיא).

רבי עובדיה יוסף - דרכו לעשות צירופים ולהביא סניפים וצדדי צדדים באין חולק, כאילו אין עקולי ופשורי באותם הדעות כלל, אע"ג דאיהו לא סבירא ליה לדינא כדעות אלו (ח"ג ס"ס א. וע"ע בח"ה סימן ב סוף אות ח).

רבי עובדיה יוסף - אע"פ שחזר בספריו על פסקיו כמה פעמים, וזה נראה ככפל דברים, לפעמים בכל ספר הוסיף שורה אחת הכוללת פלפול רב אצל אחרים (ח"ג ס"ס א בהערה).

רבי עובדיה יוסף - מצאנו שבספריו מ'מהדורא מתוקנת' הוסיף דברים שמיישבים מה שיש להעיר על הכתוב במהדורא הראשונה (ח"ד סוף עמ' קיז).

רבי עובדיה יוסף - יתכן שב' קטעים בספרו נכתבו בזמנים שונים, ובשעת ההדפסה נקבעו בסמיכות (ח"י ר"ע סו. וע"ע בח"ד סימן ט).

רבי עובדיה יוסף - מצאנו בספריו המאוחרים, שנעתקו הרבה תשובות כלשונם מספריו הקדמונים, אף שבמשך הזמנים כבר חזר בו מכמה פרטים שבהם כתובים (ח"י ס"ע טז).

רבי עובדיה יוסף - כאשר בספריו המאוחרים כתב בקצרה דין היפך דבריו בתשובה מוקדמת ארוכה, ולא ציין אליה, בהגיע תור הכרעת ההלכה יש לדון לאיזה נוסח יותר נשמע (ח"י עמ' עז).

רבי עובדיה יוסף - באופן שבספריו המאוחרים כתב דבר שאינו כבספרו המוקדם, אבל אח"כ שוב הדפיס לספרו המוקדם עם שינויים ולא שינה לפרט זה, האם שייך לומר שחזר בו (ח"ה סימן ב אות י).

רבי עובדיה יוסף - אודות שמעות בהלכה הנאמרים משמו (ח"ה עמ' סב).

רבי עובדיה יוסף - אודות ספרי שיכתוב (אות ש' בחיריק) דבריו (ח"י עמ' סט בהערה).

רבי עובדיה יוסף - התייחסות לכתוב בספר 'רבינו' לעומת הכתוב ביבי"א. ובמשקל דברי יבי"א ח"י (ח"י עמ' סט בהערה).

רבי עובדיה יוסף - התנגד להוצאת 'אלבום שמע' של שיעוריו בצורה רישמית (ח"י עמ' סט בהערה).

רבי עובדיה יוסף - במקרים מסויימים אומרים, כי אף שמקורותיו אינם מדוקדקים הדק היטב, מ"מ הוא עצמו רב גובריה לסמוך עליו (ח"י עמ' יט).

רבי עובדיה יוסף - כשכותב בספריו "וכן כתב", כוונתו שאותו מחבר שהוא מזכירו כתב בדיוק אותו דבר. וכאשר כותב "ועיין עוד", כוונתו שהמחבר כתב כעין הדברים האלו, אבל לא בדיוק (ח"י בס"ע יט).

רבי עובדיה יוסף - כשבהערות על ספריו ההלכתיים, 'פלפל' בשיטות הפוסקים, האם כוונתו להורות מהיוצא מזה הלכה (ח"י עמ' סג).

רבי עקיבא - אודותיו (ח"ד עמ' צז ואילך).

רבי שמלאי - ב' חכמים היו בשם זה (ח"ד עמ' קב בהערה).

רבי שמעון בר יוחאי - שיטתו שהכל הולך אחר המחשבה והכוונה (ח"ה עמ' קכא).

רבינו פרחיה - היה גיסו של ר' אברהם בן הרמב"ם, ולמד בבית מדרשו עמו ועם תלמידי הרמב"ם האחרים. ומצטט מפירושו של הרמב"ם על המסכת, ומבהיר את שיטת הרמב"ם בסוגיות רבות (ח"א סימן ב אות ה).

רבן גמליאל - בביתו ובבית אביו היו רגילים להחמיר על עצמם בדברים המותרים לכל ישראל (ח"י עמ' קכב. וע"ע בספר המאיר לארץ, דרגולי, עמ' שפג).

רשב"א - בענין הסתירות בדבריו. [ואודות ח"א מתשובותיו] (ח"י עמ' קי).

רשב"א - אי אפשר לומר שהרשב"א לא זכר מדברי הירושלמי (ח"י ס"ע קח).

רש"י - דבריו מועט המחזיקים למרובה, ואין כלל מניעה ללמוד הלכה מתיבה אחת בפירושו (ח"ט עמ' סב).

רש"י - אע"ג דלפעמים רש"י ז"ל פליג אדידיה, היינו בפירושים ובטעמים, אבל בדין לא פליג אדידיה אחד מני אלף (ח"י ס"ע ד).

רש"י - יש מי שהתנגד למדקדקים מי הכריחו לרש"י לפרש כך, או לומר פסוק הוא בישעיה וכדו'. דאי דייקינן כולי האי לא הוי תנינן, ושהם מכלים ימיהם לריק ושנותם לבהלה, לעיין דברי הבאי ושקר וכזב (ח"ד עמ' קב).

רש"י על הרי"ף - הפירוש שנדפס על הרי"ף בשם רש"י, אינו ממנו (ח"י סימן א אות ב).

שולחן ערוך - דבריו נכתבו ברוח ה', ובדקדוק מושלם (ח"ח סימן יב אות א).

שולחן ערוך - דרכו להעתיק לכל לשון הפוסק, אע"פ שלא סובר כוותיה בכל הפרטים (חי"ב סי' ד אות יג).

שולחן ערוך - הכלל שסתם ויש הלכה כסתם, היכן שמצאנו עוד בשו"ע במק"א שסתם כדעת היש ולא הזכיר שם לדעת החולקים, הלכה כיש (ח"ח עמ' קכ).

שולחן ערוך - במקומות רבים לא נמנעו נושאי כלי השו"ע מלפרש לדבריו שלא אליבא דסברת עצמו, [מ"מ פשיטא שאומרים כן רק במקום המוכרח] (ח"ב ס"ע יח).

שולחן ערוך - במקומות רבים שהטור טרח לכתוב לסדר התפלה ומי יאמר לקדיש, השו"ע השמיט לכל הענין, ואם כבר מביאו, כשמדובר בקדיש שבעצם התפלות שינה מלשון יחיד לרבים (ח"ג סימן י).

שולחן ערוך - לשון ירא שמים - בשולחן ערוך (ח"ח סימן יב).

שולחן ערוך הרב - מדוע יש דברים שכתובים בו במוסגר, ומי כתבם (ח"ז עמ' יב בהערה).

שולחן ערוך הרב - נמשך כדרכו אחר הלבוש (ח"י ס"ע נד).

שולחן שלמה (לגרשז"א) - יש מי שפקפק בסמיכה על הכתוב בו, כי הביאו בו את כל הרהורי לבו וכו' (חי"ג במילואים לח"ז סימן ג אות ו).

"שומר פתאים ה'" - דבר שנאמר בו "שומר פתאים ה'", האם עדיין יש מקום להחמיר בו למי שרוצה שלא רוצה לסמוך על שומר פתאים (ח"ג עמ' עא).

שוק - אין הכוונה בתיבה זו דוקא למקום המסחר, אלא באה תיבה זו כביטוי למקומות שהם חוץ מהבית (ח"ו ר"ס ד בהערה).

שו"ת ב"י - אודות דרכו (ח"ה עמ' סג).

ש"ך - ציטט רק לריש דברי הדרכי משה בחו"מ, וכפי הנראה לא היה ההמשך בנוסח הדרכ"מ שהיה לפניו (ח"ו עמ' פא).

שמואל - הנזכר בתלמוד היה כהן (ח"ד עמ' צג).

שמועות - אנו מוזהרים, מפי ספרים וסופרים, שלא להאמין לעדותן של אנשים, המעידים מפיהם של חכמים, כי אינם מדקדקים בדבריהם, ומהפכים דברי אלקים חיים (ח"ה עמ' סב בהערה).

שני לוחות הברית (ספר) - לא היה לו את שער הכוונות, שהיה אצל מהרח"ו ולא נתנם לשום איש. וכל מ"ש השל"ה בשם האר"י ז"ל הוא מכתבי הרמ"ע מפאנו ומשאר תלמידי האר"י ז"ל (ח"ו עמ' מא בהערה).

שני לוחות הברית (ספר) - מצאנו כמה דברים בשל"ה, שמקורם מדברי החמדת ימים (ח"ו עמ' מא בהערה. וחי"ב ס"ע צו, ובמילואים לשם בחי"ג).

שעת הדחק - תמצא באיזה דברים פרטיים שלא השוו שעת הדחק לדיעבד אמנם הם מעט מזער (ח"ג סימן א אות ב בהערה. וע"ע בח"ד ס"ס ז).

תהלים - כבר מזמן רש"י חלוקת פרקי התהלים (לפחות עד רוב הספר), היתה כלפנינו (ח"ו סוף עמ' צה, צט).

תוספות הרא"ש - אין הכרח שהרא"ש ס"ל לדינא כדבריו בתוספותיו (ח"ח ס"ס יג).

תורה - לפעמים צריך ללמוד מהרבה מקומות לברר ענין אחד (ח"ט עמ' ה בהערה).

תורה - יש ללמוד ממספר הפעמים של כל תיבה שנזכרה בתורה (כה, ז בהערה).

תורה - אין לתמוה על מי שמסביר ומתרץ דברי תורה על פי מנהגי עמים הקדמונים, כי מגדולי חכמי ישראל לא ראו בכך כל רע (חי"ג, איוב לא, כו-ז).

תורה תמימה - דרכו להשתית לדבריו ולהעתיק מדברי אחרים בלא להזכיר לשמם (ח"ד עמ' לה. וחי"ג, בראשית לא, ד. אות ב).

תורה תמימה - כמעט לעולם אינו מזכיר מדברי אביו, אף כשהיה מתבקש לעשות כן (ח"ז עמ' סח בהערה).

תורת ארץ ישראל - הירושלמי וספר הזוהר וכל המדרשים הולכים בשיטה אחת – כי הם מתורת ארץ ישראל (ח"י עמ' צ).

תלמוד - אע"פ דמרן בב"י הביא משם המדרש, כיון דתלמודין הוא בתרא קאמר וכו' קשה להניח תלמודא דידן (ח"ה עמ' סט בהערה).

תלמוד - אף שיש בגרסא זו מעט דוחק טוב להעמידה כי נסחא ספרדית היא. וספרי ספרד יותר נאמנים מספרינו. והראשונים היו מחשיבים נסחת ספרי ספרד. כי בנוסחאות התלמוד דידן שלטו קולמוסן של מהי ספרים ואינם מדוייקים, משא"כ בנוסחאות הספרדיות וגירסאות הגאונים, ולכן הם העיקר אף אם הם המעט (ח"ה עמ' סט-ע בהערה).

תלמוד - האם אין להאריך בדבר שכל השורש שלו אינו מן התלמוד (ח"א עמ' מד. וסוף ח"ב).

תלמוד ירושלמי - מקובלים אנו שכל מה שיש בידינו להשוות בין התלמוד הירושלמי לתלמוד בבלי ולעשות שלום בינהם עדיף ואפילו בתירוץ דחוק (ח"י עמ' צג).

תלמוד ירושלמי - דבר הלכה שהנזכר בירושלמי ולא בבבלי, או דקדוק ופירוש וכדו' שנזכר בירושלמי ולא בבבלי, האם נקטינן כירושלמי, או מכיון שלא נזכר בבבלי משמע שלא סובר כן (ח"י עמ' קט-קיב).

תלמוד ירושלמי - כשנחלקו הבבלי והירושלמי בדעת רבי יוחנן, כמאן נקטינן (ח"י עמ' קט).

תלמוד ירושלמי - האם מנהגו ודרכו של הירושלמי לדקדק בלשון המשנה (ח"י ס"ע קט).

תלמוד ירושלמי - לשון 'בעי' בירושלמי, אינו בהכרח לשון ספק, אלא ששאל בפני חכמים, אבל לדידיה פשיטא ליה (ח"י עמ' קכא).

תלמוד ירושלמי - יש מרבותינו הראשונים שלא ראו לירושלמי כי לא היה מצוי בידיהם הרבה ספרים מפני העניות (ח"ו עמ' קכא. וח"י עמ' קז-ח בהערה).

תלמוד ירושלמי - פשוט וברור שא"א בשום אופן לומר שנעלם מכולם דברי ירושלמי ערוך (ח"ו עמ' קכא. וח"י עמ' קז-ח בהערה).

תלמיד - דרך תלמיד ללכת בשיטת רבו (ח"ג עמ' לב).

תלמיד חכם - השתתפותו בתפלות ושאר ענינים שתיקנו הקדמונים (ח"ו עמ' צד).

תלמידי חכמים - שכיח דטעו אגב דטרידי בגירסייהו (ח"ז עמ' נ-נא).

תפארת למשה - היה נכד להג"ר העשיל, והיה גאון מובהק ומפורסם בעולם, וכדאי לסמוך עליו (ח"י עמ' עד בהערה).

תפלה - אסור לו לאדם שיתפלל ויכניס בתפלותיו פיוטים לא ידע פירושם, ולא יסמוך על המחבר הראשון כי אין איש אשר לא יחטא או המעתיקים חטאו, והטוב שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה, ויהי דברינו מעטים ולא נענש בדין (ח"ב ס"ע מז).

תקנה - כל תקנת חכמים שנתקנה, אע"פ שבטלה הסיבה שתיקנוה, התקנה לעולם עומדת (ח"ח סימן יג אות ה).

תשובה - כשנראה איזו תשובה בשם אדם גדול שאין הדעת נוחה הימנה, האם יש לנו רשות לומר שלא אמרה הגדול ההוא מעולם (ח"ה עמ' סד בהערה. וע"ע בח"ט ס"ע ס).
 
מיהו, מהו והיכן לומד/מלמד, ואנכי לא שמעתי עד כה.
שמואל הרואה הכהן הגדול שמקטין עצמו, שתול בבית ה' בבית מדרשנו 'ברכת אברהם' (מחוץ לקלמר), ולמד בישיבת 'מאור התורה'.
 
כאן יעלו דברים מתורת ידידי, אשר דברי תורתו חובקי עולם, אלא ש(עם כל עשרות ספריו, הוא) כרוב חכמי הספרדים הבקיאים אינם מנגישים חכמתם לעמך בית ישראל.
הוא אחיו של הגאון רבי דוד כהן שליט"א בעל אור ההלכה?
 
הלכות ספירת העומר, ימי הספירה, ול"ג בעומר

* שמיעת מוזיקה בחגיגת המימונא, כאשר היא יום אחרי איסור חג: ח"ה עמ' מז, וח"ו עמ' קנב

* גדר 'תמימות' בספירת העומר: ח"ה סימן א

* האם מי ששכח לספור יום אחד, ברכותיו לבטלה ממש: ח"ה סימן ב

* מי שיש בידו אפשרות לקיים או ק"ש או ספירת העומר – מה יעדיף: ח"ה סימן ב אות יג

* מי שהוציא את חבירו בברכה ובספירה, ואחר כמה ימים המוציא שכח לספור, האם חבירו שיצא ממנו י"ח מדין שומע כעונה – יוכל להמשיך לספור בברכה: ח"ה סימן ב

* דין מי שהשיב כמה היום לעומר ונתכוין לא לצאת י"ח ספירה, ושכח לספור: ח"ה סימן ב אות יד

* תספורת הזקן בימי העומר: ח"ה סימן ג

* מעמד הכנסת ס"ת בימי הספירה ובל"ג בעומר: ח"ה סימן ה אות ט

* בירור מקיף בדין שמיעת כלי זמר וריקוד - בל"ג בעומר: ח"ה סימן ה

* מדוע יש שעושים הילולא בל"ג בעומר בציון 'שמעון הצדיק' בירושלים:
ח"ה עמ' מג. וח"ו עמ' קנא

* מנהג אכילת ביצים וחלב [ומדורות] - בל"ג בעומר: ח"ה סימן ד אות א

* ארבעים יום לעומר – וסגולתו לזכירה: ח"ה סימן ו

* סוד המנורה לתורה - ואמירת 'למנצח בנגינות' בצורתה בעומר: ח"ו סימן י. וח"י עמ' קלח

הלכות חג השבועות

* עשיית קידוש בליל חג שבועות מבעוד יום: ח"ה סימן א אות ג

* האם בחג השבועות מותר לרקוד וכדו' - לכבוד התורה:
ח"ו סימן ב

* פלפול לחג השבועות: ח"ו סימן ד

* טעם אכילת מאכלי חלב בחג השבועות: ח"ו סימן ו (וע"ע שם בסימן ד)

* האם בחג השבועות אין צריך להמתין ו' שעות אחר אכילת בשר כבכל השנה: ח"ו סימן ז אות ג

* האם יש לצרף לסברא שבזמן הזה יו"ט של עצרת הוא מדרבנן: ח"ו סימן ה אות יב

* אודות קריאת תהלים בחג השבועות: ח"ו סימן ט

* האם מי שמצטער בנדנוד שינה מעיניו, אסור לו להיות ער בליל חג השבועות:
ח"ז עמ' נט- ס בהערה

הלכות בין המצרים, י"ז בתמוז, וט' באב

* קישור חמשה הדברים שאירעו בי"ז בתמוז - זל"ז: ח"ח סימן ז אות א

* דין מעוברת בתעניות, ובפרט בט"ב: ח"ח סימן א

* הליכה יחידי, ובין חמה לצל, והכאה, בבין המצרים:
ח"ח סימן ד

* דין 'ציור וכיור' [וסיוד] - בט' הימים: ח"ח סימן ב

* דין 'תוף' - בזמנים ובמקומות האסורים בשמיעת כלי שיר:
ח"ח סימן ג

* סיום מסכת בבשר בתשעת הימים - למי שאינו רגיל לכך: ח"ח סימן ז אות ב

* כתיבת חידושי תורה - בט' באב: ח"ח סימן ה

* כשחל ט' באב ביום ראשון, והתחדשו ביום השבת חידו"ת, האם מותר לכותבם ביום א: ח"ה סימן ה אות ז

* קריאת שמע בתשעה באב - כשלא יוצא בה ידי חובה: ח"ח סימן ו

* מי שבט"ב קרא ק"ש קודם התפילה, האם יוכל לחזור ולאומרה בסדר התפילה: ח"ח סימן ו אות ז

* אמירת קדיש 'תתקבל' - בתפלות ט"ב [הערות בדברי הגרע"י ובניו] : ח"ח סימן ז אות ג

* לבישת כובע וחליפה - בתפלה בט"ב: ח"ח סימן ז אות ד

* נטילת ידים גמורה - במוצאי ט"ב, והאם גם כהנים יחמירו בזה: ח"ח סימן ז אות ה, וח"ט עמ' קמט

* מלוה מלכה - למי שאינו מתענה : ח"ח סימן ז אות ו

* חיבת האדר"ת לירושלים, וסיבת פטירתו בקיצור ימים: ח"ח סימן ז אות ז

* מט"ו באב - הלילה מתארך או היום: ח"ח סימן ז אות ט

הלכות סליחות, ר"ה, עשרת י"ת, יוהכ"פ

* אמירת סליחות לבחורי ישיבה ואברכים: ח"ט עמ' קג

* התחלת אמירת פסוקי הסליחות לפני חצות לילה: ח"ז עמ' ע בהערה

* אמירת סליחות בצהרים: ח"ט עמ' קג, וח"י עמ' קמח

* תן טל ומטר לברכה "בעתו" בארץ או "בעתם": ח"ט סימן ד אות ו

* בענין נפילת אפים בער"ה: ח"ט סימן ד אות א, וח"י עמ' קנו

* מדוע ברכת ש'החיינו' בליל ב' של ר"ה - אינה הפסק בקידוש: ח"ט סימן ד אות ב

* מדוע לא נוהגין לשפוך מהכוס של היין על הארץ, בראש השנה, לסימן ברכה: ח"ז עמ' קכה, וח"ח עמ' קנז

* זמן אכילת 'תמרים' בליל ר"ה: ח"ט סימן ב, וח"י עמ' קמה

* אכילת ענבים ואגוזים בר"ה: ח"ה עמ' קי

* אכילת חריף בר"ה: ח"ט סימן ד אות ג, וח"י עמ' קנז

* מה עדיף - שליח ציבור הגון או תוקע הגון, או רב: ח"ט סימן ג, וח"י עמ' קנו

* אודות מה שנוהגים בכמה מקומות לקדש על הכוס בר"ה לפני התקיעות: ח"ט עמ' קכב, וח"י עמ' קמח

* השמעת תפלת מוסף של ר"ה לאוזניו: ח"ט סימן ד אות ד, וח"י עמ' קמז

* האם יש לקרוא תהלים ביום ראש השנה, וגם תלמיד חכם יעשה כן: ח"י עמ' קלח

* בענין ג' ספרים נפתחים בר"ה: ח"ט סימן ד אות ה

* שמחה בעשרת ימי תשובה: ח"ט סימן ד אות ט

* תוכחה לאשה, במה כן ובמה לא: חי"ב עמ' קיא

* אשה שטעתה וברכה בערב יוהכ"פ להדליק ושהחיינו, האם יכולה להדליק הנרות: ח"ז עמ' קיט

* אמירת פסוק והוא רחום בערבית של ליל יום כיפור: ח"י עמ' קמט

* יולדת בשתית יין של המילה ביוהכ"פ: ח"ט סימן ד אות ז

* איך בנות ישראל היו 'חולות בכרמים' ביום הכפורים: ח"ו סימן ב אות ו

* הערות קלים בספר חזון עובדיה - י"נ: ח"ט סימן ד אות ח

הלכות סוכה, ארבעת המינים, שמיני עצרת

* מה עדיף יותר - סוכה או ד' מינים: ח"י סימן ג

* דין מעמיד לסכך במק"ט: ח"י סימן ד

* האם צריך לקשור לסכך, ובמה: ח"י עמ' קכד

* דין דופן סוכה מבד: ח"י סימן ח אות א

* תפלה בסוכה או בבית הכנסת: ח"י סימן ה

* מקום ברכת לישב בסוכה בקידוש היום - כשמקדש לאשתו: ח"י סימן ו

* חולים ומשמשיהן שפטורים מהסוכה, האם עדיף שיקיימו סעודת מלוה מלכה עם פת כיסנין או בפת גמורה: ח"ז עמ' קכו, וח"ט עמ' קל

* אתרוג עם נקודות שחורות - מחמת ריסוס: ח"י סימן ז

* אתרוג שכתוב עליו שם בעליו: ח"י ס"ס ז

* טעם פסול אתרוג ככדור: ח"י סימן ח אות ב

* דין לולוב שקצהו העליון דק, ונשרף מחום השמש או התייבש:
ח"י עמ' קכה

* הדס שוטה - האם מין בפני עצמו הוא: ח"י עמ' קכו, וחי"ב עמ' קנ

* האם יש חשש בתחיבת הערבות וכדו' בתוך האגד: ח"י עמ' קכז

* נטילת ד' מינים ביד אחת או בב' ידים: ח"י עמ' קכח

* נטל ד' מינים בלילה ונשארו בידו עד שהאיר היום: ח"י עמ' נה

* האם הלולב 'מוקצה' בלילה הראשון של החג: ח"י עמ' נה

* האם צריך לטבול לקראת שמיני עצרת, אע"פ שטבל בערב יו"ט א' של סוכות ולא נטמא בינתיים: ח"ו סימן ג

* ההיתר לרקד ביום שמחת תורה בשעה שאומרים קילוסין לתורה - האם הוא רק לפני הס"ת: ח"ו סימן ב אות ה

הלכות חנוכה

* האם צריך צורת הפתח לנר חנוכה: חי"ב סימן ה

* טעם חדש ונפלא להדלקת נר חנוכה בפתח הבית: חי"ג, דברים כב, כא

* המדליק בחלון - באיזה צד יניח לנרות: חי"ב סימן ו

* מה עדיף הדלקה בפתח הבית - או רבוי בפ"נ בחלון: חי"ב סימן ז

* בירורים חדשים בדין שמן שאינו ראוי לאכילה, ובמשנת הגרי"ח מבבל:
חי"ב סימן ח

* מראה שווה לכל הנרות: חי"ב סימן ט

* גדר חנוכיה מדימוי זהב או כסף: חי"ב סימן י

* מה עדיף - להכין פתילות לנר חנוכה בבית, או לקנות מוכנים: חי"א עמ' קלג

* האם בחור ישיבה צריך להדליק במקומו: חי"ב סימן יא

* סמיכה על הנס בחנוכה:
חי"ב סימן יב

* הערות וציונים קצרים בספר חזון עובדיה - חנוכה: חי"ב סימן יג

* שם הלכות חנוכה ופורים ברמב"ם, ונוסח ברכת נר חנוכה ושבת: חי"ב סימן יד

* מקור הרמב"ם ב'חביבות' נר חנוכה. וסגולת חנוכה לת"ת:
חי"ב סימן טו

הלכות חודש אדר ופורים

* נשים בפרשת זכור: ח"א סימן ט

* כל הלילה כשר לקריאת המגילה - מדוע לא גזרו עד חצות: חי"ג, ויקרא יט, יג

* מי ששמע מקרא מגילה, ולבו בל עמו: ח"ג עמ' סב

* מי שקרא מגילה בליל פורים משולש (בירושלים), ונמלך הקורא ביום שישי אחה"צ ונסע מחוץ לעיר, האם יצאו השומעים בקריאתו: ח"ה עמ' יב

* משלוח מנות ומתנות לאביונים - קודם פורים: ח"ג סימן ד

* גדר מצות 'מתנות לאביונים' – מדין צדקה או משמחת היום: ח"ג סימן ב

* דין משלוח מנות בדברי תורה: ח"ג סימן ג

* משלוח מנות - מפירות היתר מכירה: ח"ד סימן ה

* ביאור חדש בדין 'חייב איניש לבסומי בפוריא': ח"ג סימן ו

* שכרות בפורים כשיבטל מצוה, ובפרט בערב שבת: ח"ג סימן ז

* מנהג שריפת המן בפורים: ח"ג סימן ח

* מנהג אכילת ביצים בפורים: ח"ה סימן ד אות ב

הלכות בשר וחלב, תערובות, הכשר כלים, סכנה, ע"ז

* כמה זמן צריך להמתין בין חלב לבשר: ח"ה עמ' קטז

* אכילת חלב אחר בשר - למי שישן - ולא עברו ו' שעות: ח"ו סימן ז

* הערות בהלכות תערובות (יורה דעה סימנים צח-קא): ח"ו סימן ח

* האם 'לשון' נחשבת חתיכה הראויה להתכבד: ח"ו עמ' פו

* דין כלי לאחר י"ב חודש: ח"ד סימן ד, וח"ה עמ' קמט

* האם הכלים שבזמן הזה בולעים: ח"ד סימן ד אות ט

* האם יש חשש בהסרת 'עור יבש' שברגלי האדם - ע"י דגים: ח"א סימן ב

* הגבהת הידים מעל הראש, מתי צריך להמנע מזה, ומתי אין חשש: ח"י עמ' קיח ואילך.

* האם יש איזה סיכון לתינוק שמסתכל 'במראה' טרם שגדלו לו השינים: ח"ד עמ' קד

* שינה על גבי כלים: ח"ו עמ' קל

* בדין ציור צורות - 'שמש ירח וכוכבים', ועשיית 'בובות': ח"י סימן י

הלכות נדה

* ממה צריך לפרוש בשעת וסתה: ח"ח עמ' קיב

* מי צריך לברר האם טבלה - האיש או האשה: ח"ח עמ' קיד

* האם מותר לדבר עם האשה בימי נדתה אודות זמן טהרתה: ח"ח עמ' קטו

* על מי מוטל לשאול לרב אודות מראה הדמים: ח"ח עמ' קטז

* האם מועיל היכר בפריסת מפה על השולחן: ח"ח עמ' קכב

* האם מותר לאשה בימי טומאתה להאיר לבעלה בנר: ח"ח עמ' קכב, וח"ט עמ' קלח

* לישת בצק לפני הטבילה: ח"ח עמ' קכד

* הסרת שער על ידי שעוה לפני הטבילה: ח"ע עמ' קכה

* חפיפה בדברים שמשאירים על השער והגוף מראה מבריק: חי"ב עמ' קטו

* הערות וחידושים בהלכות נדה (יורה דעה סימנים קפד-קצט): ח"ח סימן יד

הלכות כיבוד אב, ת"ת, צדקה, מילה, ס"ת

* באיזה אופנים מותר להזכיר את שמו הפרטי של אביו: ח"ו עמ' קכב

* גדר מצות 'ושננתם': ח"י ס"ס א

* האם צריך להשמיע לתלמודו בקול, או די להוציא בשפתיו, ואף עדיף ללמוד בלחישה: ח"ו עמ' קכג ואילך

* לגרוס איניש ואע"ג דלא ידע מאי קאמר, האם זה קאי על גירסא בתורה שבכתב דוקא, או גם על תורה שבע"פ: ח"י סימן יא אות ב

* לימוד בבית המדרש וכדו' בקול רם, באופן שזה מפריע לאחרים: ח"ו עמ' קכז

* מה גדרם של מילי דעלמא שנקבעו בתורה: ח"י סימן יא אות ד

* האם יש ענין לקרוא את תיבות הלע"ז שכותב רש"י:
ח"י סימן יא

* האם יש מצות ת"ת בקריאת שמות התנאים: ח"י סימן יא אות ב

* תורה מגינה ומצילה, האם זה דוקא בלומד תורה לשמה: ח"ז סימן ה' אות ז', וח"ח עמ' קמז

* הנמנעים ממקרא תנ"ך בלילה האם זה גם כשקוראים עם פירוש: ח"י עמ' צב

* הערות קצרות ברמב"ם - הלכות ת"ת: ח"ו סימן יב

* האם מותר לדבר באמצע קריאת תהלים: ח"ו עמ' קלה. וח"ז עמ' קנא, קנד

* כמה אחוזים יכול גבאי צדקה לקחת לעצמו: ח"י סימן ט

* מעשר כספים מתוי קניה: ח"א עמ' עג

* מצות סנדקאות בשלימות, כיצד?:
ח"א סימן ג

* השתתפות תלמיד חכם בברית: חי"ג, בראשית מח, טז, אות ב

* קריאת שם הבן כשם האב: חי"ג, בראשית מח, טז, אות ד בהערה

* מקור המנהג של קריאת שם הנולד רק משעה שנכנס למצות ברית המילה: חי"ג, בראשית כא, ג-ד

* מכירת ספרים כפולים: חי"א עמ' צד
 
הלכות שמחות​

* נשים בבית הקברות: ח"ה עמ' קו

* קבורת בן אצל אביו: ח"ה עמ' קיב ואילך

* האם מותר ל'אבל' ללמד תינוקות: ח"ה עמ' נד

* האם מותר לכתוב חידושי תורה בז' ימי האבלות: ח"ח סימן ה

* מצות ניחום אבלים - על ידי עסק התורה: ח"ב בפתיחה

* 'נתרפאה המשפחה' - הביאור בזה, והנלמד ממנו: ח"ה עמ' קו-ט. [וע"ע לעיל בחידושים לבראשית לה, ח-יא]

* 'נתרפאה המשפחה' - בהוצאת ספר: ח"א בפתיחה

* דין ישיבת האבלים על כסאות בליל השבעה: ח"ז עמ' קנה

* אמירת וכתיבת 'הריני כפרת משכבו': ח"ז עמ' קנז

* דין ניחום לאחר ז', וכמה פעמים: ח"ח סימן ח, וח"ט עמ' קלט

* מהי נחמה? שינוי המחשבה: ח"ח סימן ט

* נחמה - מירושלים:
ח"ח סימן י

* מה מועיל יותר לנשמת המתים - קדיש או תפלה:
ח"ב סימן א' ענף ג

* האם רק קדיש מועיל להוציא מגיהנם: ח"ב עמ' מא

* איך יחלקו לתפלה כשיש בבית הכנסת יותר מאבל אחד:
ח"ב סימן א

* הפסקה מאמירת קדיש יתום בסוף י"ב חודש: חי"ב סימן ג

* מתי יום השנה הראשון בשנה מעוברת, אחר יב"ח, או לאחר יג"ח: ח"ט עמ' קמ

* טעם חדש למנהג שעורכים סעודות בתשלום ל' יום ו-י"ב חודש: חי"ג, במילואים לח"ב עמ' טל

* ביאור חדש למניעה מלהתקשות על המת יותר מדאי: סוף הפתיחה לחי"ג

* מנהג לקשור דבר מה בפתח האבלים שידעו העוברים שיש הספד שם: ח"י ר"ס יב

* מכתב הערות על ספר 'רץ כצבי' - הלכות אבלות: ח"ח סימן יא

* האם בעת שבירת כלי בבית - יש להמנע מלומר 'מזל טוב': ח"ח סימן ז אות ח

* האם יש דין 'וקידשתו' בעמידה בתור: ח"ט עמ' קז

הלכות חו"מ ואבה"ע​

* לדון דיני תורה בלילה: ח"ה עמ' צו

* מכירת תווי קניה - ללקוחות שקונים במזומן: ח"א סימן ד

* ביאור שיטת הרמב"ם ומרן בהלכות פריקה וטעינה - מצד צער בע"ח: ח"ז ס"ס ט

* האם משחק הקטן, נחשב מספיק 'צורך' האדם שלא נאמר בו איסור צער בע"ח: ח"ז סימן ט אות ה

* דין החובל בבעלי חיים כדי לקרר דעתו: ח"ז סימן י

* האם מותר למנהלי מוסדות להגזים במספר הנפשות, כדי להגדיל את התמיכה בהם:
חי"א עמ' קיד

* גזל דעת במקום דרך ארץ: חי"ג, בראשית יט, ג. דיבור שני

* הגשת תלונה לשירות הלקוחות על פגם במוצר, לשם קבלת פיצוי יותר מההפסד: חי"ג, שמות ה, ב-ה בהערה

* האם ראוי לתת לכובס או לכובסת את בגדי הזיעה הפנימיים וכדו': ח"י עמ' פח

חידושי תלמוד ירושלמי, זוהר, רמב"ם, ועוד​

* חידושים בתלמוד ירושלמי - מסכת ביצה: ח"ו סימן יג

* חידושים בתלמוד ירושלמי - מסכת פסחים: ח"ד סימן יב

* חידושים בתלמוד ירושלמי - מסכת ראש השנה:
ח"ט סימן ה

* חידושים בתלמוד ירושלמי - מסכת יומא:
ח"י סימן יב

* חידושים בתלמוד ירושלמי - מסכת סוכה: ח"י סימן יג

* חידושים וביאורים בספר הזוהר: ח"ה סימן ז

* ביאורים והערות קצרים ברמב"ם:
חי"ב סימן טז

* יסוד עירובי תבשילין, נר שבת, כיסוי הדם, וברכות התורה, במשנת הרמב"ם. ומדוע דוקא במצוות אלו כתב הרמב"ם לשון 'חיוב' על הברכה: ח"ו סימן יא

* ספרא וכספא - בירור יסודי בדין תשלום על מצוות ותורה:
כל חלק יא. ובסופו סיכום הכולל קרוב למאה סעיפים

* גליונות הגר"י עדס על ספר צלותא דשמואל:
חי"ב סימן יז
 
מ'בית שמש', אכן. אבל סגנון אחר, כאשר יראה המעיין וד"ל.
ודאי סגנון אחר, התכתבתי כו"כ פעמים עם ר' שמואל הנ"ל, וקיבלתי כל חלקי העורי דבורה בזמן הוצאתם. אך רק כעת עלה בדעתי שהם אחים, בעקבות פטירת אביהם.
 

סימן יז​

גליונות הגר"י עדס על ספר צלותא דשמואל​

הנה בסימן הקודם, בחידושים לרמב"ם הלכות קידוש החודש, כתבנו דלכאו' יש הבדל מהותי בין משמעות דברי הרמב"ם לבין דברי החזו"א והגרח"ק, והיא - שמדברי הרמב"ם נראה שאינו בא להוסיף על דברי התורה אלא להגדיל ולהאדיר לדברי התורה עצמה. והיינו שהדברים הללו הינם תורה מצד עצמם, והוא רק כנסם לפונדק אחד. [וכמו שכתבנו שזה א"ש היטב עם מ"ש בספר זוהר הרמב"ם (סימן י) כי חכמי הגויים לקחו לדבריהם בזה מאיתנו, וזה היה מתורת ישראל]. ומאידך מדברי החזו"א והגרח"ק מבואר שרק בגלל שהרמב"ם כתבם בספרו נעשו לדברי תורה, אבל הדברים מצד עצמם הינם רק כשאר חכמות אומות העולם. ויתכן שיש בזה נפק"מ רבתית - לו יצוייר שימצא איזה חשבון בזה שאינו תואם למציאות הנראית לנו (וכדאשכחן בכ"מ). שלדברי הרמב"ם עדיין יש בלימוד זה מצות ת"ת. (כשאר מילי שבדברי חז"ל ואינם נראים במציאות לפנינו). ולדברי החזו"א והגרח"ק לכאו' כבר בטל מזה שם תלמוד תורה.

וכתבנו שדוגמא לדבר כתב בזמנו הגר"י עדס שליט"א על גליונות חיבורי צלותא דשמואל. ולחיבת הקודש הנני מציגם כאן.

ותחילה נציג ברצף לכל מה שכתב על גליונות חיבורי<sup>[1]</sup>. [והכתוב במוסגר המרובע זה הוספות שלי]. ואח"כ נציג לצילום עצם כתי"ק. (והקטע הנ"ל הינו באות ד - בגליון של עמוד תשלה).

א': סוף עמוד כ"ה ד"ה וראה נמי שורה ב בסוף המוסגר כתב:

בגמ' יבמות ע"ח [צ"ל ע"ז] א' ותענית ה' ע"ב ומכות ט' [צ"ל כ"ג] ע"ב שדברו על שמואל הנביא אמרו שמואל הרמתי. [דוגמאות בעלמא נקט ותנא ושייר כי באמת יש עוד מקומות בתלמוד שנזכר שמואל הרמתי]. וצ"ב אמאי הזכירו מקומו טפי משאר נביאים? ואולי מפני שהתלמוד מלא משמואל האמורא סיימו דזה אינו הוא. אי נמי מפני שיש בתנ"ך שמואל מקודם לו בפרשת מסעי פרק ל"ד [פס' כ] בנשיאים המסייעים לחלוקת הארץ בנשיא שמעון. [וראה מה שהוספתי לפ"ז בדברי שלמה ושמואל בב"ק דף נט ע"ב]<sup>[2]</sup>.

ב': בסוף עמוד מ"ח כתב:

א. במשנ"ב סימן קל"ד ס"ק יג שאם לא אמר בריך שמיה בזמן יכול לאומרו אח"כ עד שפותחין לקרותו. וכ"כ בכף החיים מכמה פוסקים. ויל"ע דהוי בארמית<sup>[3]</sup>.

ב. ועיין במשנ"ב סימן ק"א ס"ק י"ט ליקום פורקן והביאו מאור זרוע הגדול ע"ש.

[כבר ייחדנו בגוף הספר להלן את הדיבור בדעת המשנ"ב. והרב כתב לדברים בתחילת הספר לפני שהגיע לשם. ואכן עיין נמי במאמרו (של הגר"י עדס שליט"א) הנדפס עתה בסוף ספר אור ההלכה (אב"ש ח"ג ענין ב ס"ס ב). שדן בזה. וכתב שבספר צלותא דשמואל יש בזה אריכות עצומה והרבה מאד מראה מקומות וכו'. (וכבר בהזדמנות אחרת סיפר לי שהתקשר למחבר - הג"ר ב"צ אב"ש - וביקש ממנו שיוסיף זאת במאמרו שבספר שהיה לפני ההדפסה)].

ג': בעמוד תרי"ז סד"ה וכמדומני כתב:

ואאמו"ר שליט"א פירש דלכל היינו כל אדם, אלא שקריאה זו תהיה מעומק הלב.

ד': סוף עמוד תשל"ה בשורה 2 מהסוף לפני המוסגר כתב:

כמדומה שהמציאות לא כך, ואין בחז"ל סמך ראיה נגד המציאות הזו, ואם כן לא מקיימים בכל זה מצות תלמוד תורה כלל ועיקר. [זה חידוש, שאף יסוד שנזכר כדבר פשוט בקדמונים ובאחרונים, אם אין המציאות כזו וכו', אין מקיימים בזה מצות ת"ת. ואכמ"ל].

ה': עמוד תשצ"א בכותרת לעמוד תשל"ב שורה ב' לאחר קבין תלתא כתב:

עיין בספר המחכים (?) אמאי לא אמרו בקצרה כ"א קבין. ואולי תירוצו מועיל גם לזה. ודוחק.

ואגב יש להביא שיטה מחודשת מאד בת"י בכריתות ו' ע"א דמלח סדומית רק באופן של חמר חיוור ולא עם יין קפריסין.

[ס"ה ה' הוספות, ודף מפתחות להוספות (שנכתב ע"ג ההכריכה מבפנים) בכתי"ק >].















[1] כפי שמסר לי בר"ח אלול תשע"ז. והיינו - שלפני כחצי שנה מזה, כשיצא הספר לאור מסרתיו לו, וגיליתי דעתי שאשמח לקבל הערות והוספות וכו'. וכשראני בסמוך לזה הודיעני שאכן כתב בכמה מקומות בגיליונות הספר, ורצה להראותם לי, אך באותה השעה פשפשנו מקופיא בין ערימות הספרים שבחדרו ולא מצאנו את הספר. ואמר לי שהוא ימשיך לחפש אח"כ, וכאשר ימצא יראה לי. ולאחר כמה חודשים (זמן אקטואלי לנושא הספר = ר"ח אלול שבו מתחילים באמירת הסליחות, ונפגשים בקטעים שבארמית) שלח לקרוא לי, והביא לי לפי שעה את הספר עם הארות (עם מפתח בכתב ידו בסופו). ואף ביקש לעצמו גם לספרי 'תורת המינקת', שפגש בו בשבוע זה. ועל אתר אמר לי בו - ב' הארות (עמ' פא, ושמד) שהתעורר בזמן שעיין בספר זה כשראוהו השבוע. ושוב קרא לי ודיבר עימי אודות חידוש האור שמח שהבאנו שם (בויניקהו דבש אות צ). ואמר לי עוד דברים. בכמה נושאים. (ובפרט עורר שצריך לפרסם לאיסור הנקה בשבת אף אצל בני תורה, כי רבים נכשלים בזה. ולדעתו יש ללמד זאת כבר בשעת שיעורי הדרכת חתנים. וכשאמרתי לו שזמן הדרכת חתנים קצת רחוק הוא מזמן ההנקה, אמר לי אדרבה בזכות שילמדו להלכות אלו יזכו שיפקדו תיכף בזרע של קיימא. והביא דוגמא לזה וכו'. – והוסיף שאף שכבר אמר לי בעבר לעורר על זאת, וגם כ"כ בקצרה בספרו דברי יעקב בעניני הלכה, מ"מ לחשיבות הדברים חוזר הוא שוב ומעורר על זאת). וברכני שאזכה להוציא עוד ספרים וכו'.

ואף כעת אחר כמה שנים (ביום ב' אור לכ"א אדר א' תשפ"ב), כשהבאתי לו ל-ב' החלקים הראשונים של עורי דבורה, תיכף הזכיר לספרים צלותא דשמואל ותורת המינקת, ושכתב לי הערות בזמנו. והוסיף שאני ידע - שהוא מאד נהנה גם מספרים שלא כתב לי עליהם, כי הינם כתובים מאד יפה. ושגם שמע מאחרים שהם מאד נהנים מהספרים, וכנראה שכותבם ירא שמים, כי חז"ל אמרו כל שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. וחזינן שהדברי נשמעים. ואח"כ סיים בצחות, שיש מי שפירש שדבריו נשמעים - היינו שלומד בקול. (וע"ע בעורי דבורה ח"ו ס"ס ה). [והיו לנו בזה עוד דברים שאכמ"ל].
[2] והרה"ג דוד אריה שלזינגר (מח"ס ארץ דשא) כתב על זה: הא שכינו לשמואל שמואל הרמתי יש לומר כיון שהיה דרכו להסתובב בקרב ישראל כמו שדרשו על כי שם ביתו לכן רצו לציין דמ"מ מקומו היתה ברמה. (גליון מריח ניחוח פ' וילך מס' 383 עמ' 28).
[3] והרה"ג דוד אריה שלזינגר (מח"ס ארץ דשא) כתב על זה: ממה שכתב המ"ב שיכול לומר אח"כ בריך שמיה מוכח דלא צריכים ציבור ממש לומר בארמי אלא כל שיש עשרה בבית הכנסת וכמו במ"ב סי' נט לענין קדושה דיוצר, ומ"מ בלאו הכי לא קשה כיון שהוא מאמר הזוהר ומותר ללמוד זוהר ביחידות, וכמו כ'גוונא' שעיקרו נתקן למי שמתפלל ביחידות ואינו יכול לומר ברכו, ואף שיש לחלק דכאן כוונתו לבקש, מ"מ אין דינו כי"ג מידות שכל הקהל צריכים לומר ביחד ואין להקדים ולאחר.
 
המשך.
 

קבצים מצורפים

המשך.
 

קבצים מצורפים

ואת עלית על כולנה ספרו האחרון
בהל' מחילה בטעות
כא' הגדולים אשר בארש'
טובה ורחבה, שמורה בכל וערוכה
ויש עתיד לח' הספרדיים בדור הבא בעזה"י
קיבלתיו השבוע, ולא הצלחתי לעוזבו לרוב המתיקות והחביבות
אכן אשרינו שזכינו, ויש לידע כי זהו הקובץ שלא הצליח לעלות כאן.
נ.ב. גילוי נאות. זכיתי ליתן את השם לקונטרס זה, הכי קרא שמו "מוחל טובות"...
 

קבצים מצורפים

ראשי תחתית