דברים שנכתבו ונאמרו ע"י רבים מתלמידיו.
(רק לענין פא"נ יש מכתב של כמנין מתלמידיו החתומים על הסכמתו של הרב ברוך שרגא לספר דבר ה' נסיר בבירור דעת האול"צ דלא כמו שכתבו בשמו באול"צ. וכפי שאומר הרב שרגא פעמים רבות, שבאול"צ ח"א כתוב בכותרת דין אלמנה וגרושה בכיסוי ראש, ובח"ב העורכים הרחיבו היתר זה לכל אשה).
דוקא בהסכמתו של הרב ברוך שרגא מופיעים דברים שהם ההיפך הגמור ממה שכתב בספרו,
שפאה לא רק מותרת אלא עדיפה ממטפחת מצויה (היינו מטפחת שלא מצליחה לכסות היטב את כל השערות, ובתמידות).
והמחבר הרגיש במבוכה הזו, וניסה לתרץ תירוצים מביכים עוד יותר, ע"ש.
אבל בכל אופן אין שום ענין במנין תלמידים לכאן או לכאן (בוודאי שיש יותר ממנין שמעידים שהתיר להם, ורב אחד מפורסם העיד שפעם אחת התיר לו ופעם אחת אסר לו).
והענין הזה
כתוב במפורש בספר תפארת ציון שהוא בכוונה תחילה בלבל את התלמידים וענה לכל אחד לפי מה שראה שמתאים לו לשמוע, ומסתיר את פסק ההלכה שלו.
וגם בשו"ת אור לציון זה מוסתר, התשובה העוסקת בחלק א' מוחבאת תחת הכותרת 'כיסוי ראש לאלמנה וגרושה', ופסק ההלכה מוצג כ"ישוב דברי הרמ"א", וכן בחלק ב' זה מובלע בהערה בענין ק"ש מול פאה, שם כתוב בדרך אגב שבחלק א' התרנו לצאת בפאה לרה"ר.
ולכן מה שכתבת כאן על "סתירה" כביכול,
וכן מה שכתבת כאן:
ובספרו כתבו דברים שלא רצה שיתגלו. הוא אשר אמרתי שלא הוא כתב זאת.
לא נגע ולא פגע, ואין שום סתירה, כי אדרבה רואים בספריו שגם שם הבליע את הענין ולא רצה לצאת בריש גלי נגד ידידו הגר"ע יוסף שכל ימיו שכנע את הנשים להוריד את הפאה וללבוש מטפחת ואע"פ שהרבה מטפחות מכסות טפחיים ומגלות טפח.