טיסה לחו"ל לאברכים ובני תורה

אתה אפילו לא מתחיל להבין את הביקורת, כאשר נערים מעתיקים לשונות כמו "אין סיפק בידי" ומכניסים ראשם בין ההרים ללא מו"מ מינימלי בדבריהם משל היו פוסק הדור שכולם חרדים למוצא פיו, ועיין ודו"ק.
נתתי מראה מקום מסויים, תעיין שם, ותצטט אותו בלי לפחד. אין טעם להביא רק את המקורות המתירים. אם יש לך אומץ תצטט את דעת האוסרים!
[בל"נ אשתדל היום לחפש].
מה שמאוד מזכיר את דברי מרן הגר"ש משאש זצוק"ל:

"דרך אגב... לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח... ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר... והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים".

יש לך מושג כמה אלפי בני תורה, אברכים, רבנים, מו"צים, פוסקי הלכה, טסים לאומן בכל שנה?
א. בענין אומן ספציפית יש להם תורה שלמה של "צדיקים יירשו ארץ", שלקבר צדיק יש מעלה של אר"י.
ב. יש לך מושג כמה אברכים ת"ח ומוצי"ם מדברים לשה"ר כל יום?
יש לך מושג כמה מגדולי ישראל טסו לנופש בחו"ל?
רק אדמורי"ם, וכנ"ל.
כמעט לא מצאנו גדו"י שיצאו רק לצורך טיול [פעמים שיצאו לאסוף כסף ואדהכי והכי טיילו קצת, או שתלמידיהם הטרידום באר"י ולא היה להם ברירה אלא לטיייל בחו"ל וחשיב צורך רפואה].
 
כאשר פשטות השו"ע והמשנ"ב מורים לאיסור, אין שום שמץ גאוה חלילה לאסור בזה

לעצמך אתה יכול לאסור הרבה דברים, אבל לציבור מהיכי תיתי, ועוד בלשון גאווה מגוחכת כזו, ועוד בצירוף הטפת מוסר על גשמיות ותאוות?
 
לגבי אדמורי"ם וכו' שנהגו בזה, א' רוב הגדולים שאנו מכירים שנהגו בכך, זה היה בתקופה שבלאו הכי היו חיים בחו"ל, ויצאו לנפוש בארץ אחרת

אני דיברתי על אדמו"רים שחיו וחיים בארץ ישראל ויצאו לנופש בחו"ל, ולא מסיבות בריאותיות אלא בפשטות רק בחו"ל יכלו לנפוש ללא הטרדות. לדוגמא, רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל היה נופש בשווייץ בכל שנה (כך אמר לי מקורבו בעבר).
 
או שמא באר"י חסידיהם ותלמידיהם יטרידו אותם בשאלות וכדו', ולא תהיה להם מנוחה, וע"כ מותרים הם לצאת לחו"ל

כמה מדהים, אתה יודע ללמד זכות!

ואם יש בן תורה שמרגיש מנוחה אמיתית דוקא בחו"ל בגלל הניתוק מההוויה הישראלית, אז אצלו זה גשמיות ותאוות?
 
ואני יודע בא' מראשי הישיבות זצ"ל, שזכיתי לקרבתו, והיה מקפיד שלא לצאת לחו"ל לצורך טיול כלל

ואני יודע שהנופש של הרבי מליובאוויטש זצ"ל היה ישיבה משותפת עם אשתו במרפסת ביתו במשך 5 דקות בשנה.

אז מה?

נפסוק הלכה לכולם שכך צריך לנהוג?
 
נתתי מראה מקום מסויים, תעיין שם, ותצטט אותו בלי לפחד. אין טעם להביא רק את המקורות המתירים. אם יש לך אומץ תצטט את דעת האוסרים!

אתה חושב שמדובר במשחק פינג פונג, אני מצטט את המתירים, אתה מצטט את האוסרים.

אני מציע שתשב ותלמד היטב את דברי האוסרים והמתירים, טעמיהם ונימוקיהם.
 
יש לך מושג כמה אברכים ת"ח ומוצי"ם מדברים לשה"ר כל יום?

השוואה כל כך מגוחכת לא ראיתי מעודי.

גם אם מאן דהו נכשל בלשה"ר, בוודאי אין זה במזיד, וחזקה על ת"ח שבוודאי עשה תשובה.

כאן מדובר ביציאה לחו"ל בכוונה תחילה וביודעין, ובגאוותך אין לך כלל בעיה להוציא שם רע לכל אותם רבנים דיינים ומו"צים שהגיעו לשם, כולם חוטאים ורק אתה הצדיק המעונה מטיף להם מוסר.
 
אתה עכשיו גם קובע מי גדול אמיתי ומי לא?

אדמו"רים הם לא גדולי תורה, בלי שום קשר מי גדול אמיתי ומי לא. זה שני מושגים שונים שהפוליטיקה משום מה החליטה לערבב ביניהם.

יש אדמו"רים שהם גם תלמידי חכמים, אבל ברור שאין ביניהם משתווה לעמל התורה של הרב חיים פרץ ברמן נניח או הרב יעקב חיים סופר, שכל הווייתם שקועה רק בתורה ופחד מה', ולא בעסקנות ובניית קהילה וניהול חצר.

ממילא הערתו בעינה עומדת, שלא ראה גדולי תורה יוצאים לנפוש בחו"ל.
 
יפה כתבת, שלא כל אדמו"ר הוא גדול בתורה, אבל יש ביניהם גדולים בהחלט (ואין כאן המקום לפרטם), שאפשר להשוותם בקלות לאלה שהזכרת.

גם "ניהול חצר" היא לא בהכרח "עסקנות".
 
ועכ"פ לא מצאנו כן אצל מרנן הגריש"א, הגריי"ק, הגרח"ק, הגראיל"ש, הגריג"א, ולהבחל"ח הגד"ל שליט"א ושאר גדו"י. לא שמענו מעולם שיצאו לצורך טיול!].
כמדומה שהנ''ל רובם אפי' בארץ בקושי יצאו לנופש
 
עוד לפני הדיון בעניין היציאה מהארץ שעל פניו מדובר בהיתר דחוק לציבור שנוהג לצרוך קולות ככל שהדבר נצרך לצורך העולם הזה שלהם, ועוד לפני הדיון בסעיף שמירת העיניים, ועוד לפני נידונים נוספים הכרוכים בטיסה ונספחיה, הכותרת מדברת על "אברכים ובני תורה". רק מזכיר.
 
מעולם התעניינתי בתחום,
אך אשאל,
יש מלונות ומקומות נופש ברמת כשרות של העד"ח וכיו"ב בהכשרים המהודרים כאן בארץ?
יש מקומות נופש שאפשר לנפוש בהם בלי להיתקל כל רגע מראות נגעים? [ואל תענה לי שגם בארץ זה כך, כי יש מקומות, האם גם בחו"ל יש?]
 
אפשר למצוא גם בחו"ל הכשרים מהודרים. ומראות נגעים יש בכל מקום, תוכל לצאת בחורף כשכולם מכוסים, או פשוט לעשות את המוטל עליך ולשמור על העיניים (ואז כבר לא תדע היכן יש מראות נגעים והיכן אין).
 
בהיתר דחוק לציבור שנוהג לצרוך קולות ככל שהדבר נצרך לצורך העולם הזה שלהם

לֵךְ לְךָ לדיני ממונות, לשון הרע, ובאופן כללי כל מה שקשור ל"בין אדם לחבירו", ותראה איך כל הציבור ה'מחמיר' בולע את כל הקולות הקיימות (במקרה הטוב, כשלא עוברים על שום איסור).
 
בעלון האחרון של ארגון אגדלך
הובא מאמר נחמד ומקיף בעניין יציאה מא"י ע"י אחד התלמידי חכמים
ניתן לשלוח לו הערות במייל הכתוב שם,
בד"כ הוא מברר את הדין מהיסוד.
 

קבצים מצורפים

כל שהדבר נצרך לצורך העולם הזה שלהם

אברך פשוט שיוצא לחו"ל לנפוש על מנת לנוח, עדיף פי כמה על אדמו"ר שעוטף זאת בדברי הבאי.

להלן דברים שפורסמו בתקשורת (כלשונם):

"בעת שהותם של האדמו"רים במקומות הנידחים בכל קצווי תבל, נוהגים הם לתקן ניצוצות קדישין, ע"י כך שעולים למעלה, לפסגות רמות בהרים המושלגים, ושם נוהגים לברך בסילודין ובכוונה גדולה על מיני מאכל ומשתה, וכך זוכים לתקן את כל המקום הנ"ל, ומי יעמוד בסוד קדושים וטהורים"

"על אחד מגדולי האדמו"רים, המכהן באדמו"רות זה למעלה משלושים שנה, מספרים, שנוהג לצאת לפוש מעמלת היום, לחודשיים בהרי שוויץ, כשהוא מתבודד בגפו עם קונו, ואין לאיש רשות לבוא במחיצת הקודש, לחזות בנועם עבודתו הטמירה, בה הוא עובד את ה' בסילודין כשרק רעייתו הרבנית תליט"א, ומשמש אחד שנוהג להסיעו ממקום למקום לתקן ניצוצות זוכים לראותו מעת לעת"

"יש להדגיש כי בניגוד למחשבת החסידים שהאדמו"רים יוצאים למנוחה לצורך אגירת כוחות, הסיבה העיקרית היא להזדהות עם השכינה הקדושה המתפלשת בעפר"
 
עוד לפני הדיון בעניין היציאה מהארץ שעל פניו מדובר בהיתר דחוק לציבור שנוהג לצרוך קולות ככל שהדבר נצרך לצורך העולם הזה שלהם, ועוד לפני הדיון בסעיף שמירת העיניים, ועוד לפני נידונים נוספים הכרוכים בטיסה ונספחיה, הכותרת מדברת על "אברכים ובני תורה". רק מזכיר

רק מזכיר שהגאון רבי דוד יוסף (אם הוא נמצא בתמונת הפרופיל שלך, מסתמא אתה מעריך אותו מאוד) לקח לפני מספר שנים את כל משפחתו לנופש בכל ימי חג הפסח, אצל תורם מחו"ל שהזמין אותו.

כמובן שרב במעמדו המגיע למקום כזה, מטבע הדברים מבקשים ממנו למסור שיעורים במקום, אבל זה לא סותר שמדובר בנופש עבורו ועבור משפחתו.
 
כמה אברכים פשוטים אתה מכיר שנוסעים לנפוש בחו"ל?

ב"ה ציבור האברכים גדל מאוד, ואף שלרובם יש תקציב בקושי לנופש במלון נוף כינרת, אבל למיעוטם יש תקציב נדיב לנופש בחו"ל. רק שבמקומות מסויימים זה יכול להחשב כמודרניזם, ולכן רובא דרובא ישמרו זאת בסוד ולא יפרסמו את הדבר.

ככלל, כל דבר שקשור לכסף יש לו הילה של מודרניזם, בין אם זה וילה עם בריכת שחיה ובין אם זה ג'יפ שחור נוצץ. אברך טוב זה אברך שהולך כפוף עם פרצוף איכה, מתגורר בקומה רביעית בבית מתקלף ורהיטי אספנות, נוסע באוטובוסים וכו'.

זהו גם הבדל מהותי בין אשכנזים לספרדים - אפשר להשוות בין דירתו (רכבו, כסאו וכו') של הגר"ע יוסף לבין זו של הגראי"ל שטיינמן. עבור אשכנזי זה גנאי גדול מאוד לגור או להתנייד בפאר והדר, גם אם נפשו חשקה בתורה והעולם הזה לא מעניין אותו כהוא זה.
 
כתבתי בזה בעבר, ואשתדל לפרוס כמה ממחשבותיי בזה בהתאמה לטענות החשובות שעלו כאן:

אכן הרב וואזנר התיר, וגם המנחת יצחק ח"ג סימן כו אות ז התיר והסתמך על המג"א בהלכות חוה"מ שהביא כת"ר (תקל"א סק"ז).

מה ששוכחים לציין כל אלה שמביאים את הרב וואזנר שהוא כותב שם : "שבדעתו לחזור אסור לצאת שלא לצורך כלל, אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול על פי סברא לא נקרא צורך ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאוד לראיית פלאי הטבע של יוצר בראשיצת יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה".

הרי שלא סבירא ליה כלל שנופש נקרא צורך, מצד עצם זה שהוא רפואת הנפש.

ומה שכתב שאם דעתו לחזור לא גזרו צ"ע רב מההיא דגיטין עו ע"ב שהיו מלווים עד עכו שהיא גבול א"י כי אסור לצאת וכו', ולדבריו מה החסרון הרי בדעתם לחזור וצ"ע.

[ובעוסקי בזה בעבר מצאתי שלטי גיבורים בשבועות ח ע"א מדפי הרי"ף שהתיר לצאת על מנת לשוב, ובהערות הגרי"ש אלישיב בכתובות בסוף שתמה טובא על זה, והסיק שכוונתו שאין זה עיקר האיסור מדאורייתא].

קצת משונה שהרב דיכובסקי הנ"ל לא מביא את סוף דברי המשנ"ב שאוסר להדיא בטיול, וטיול היינו על מנת לחזור, ומשמע דס"ל שאין סברא להקל מצד מנוחת הנפש וכו', א"כ המשנ"ב סובר שעל מנת לחזור זה לא סיבה להתיר, וכן שמנוחת הנפש איננה נחשבת צורך.

[וזה גם תמיהה על הגר"ש וואזנר, אע"פ שבכמה מקומות נתקלתי שהוא מורה דלא כהמשנ"ב, רק שכאן אפילו לא הביא אותו, ואולי התשובה לא נכתבה עבור הספר אלא עבור השואל בקצרה ולא ראה לפרוס את כל היריעה, וכן יש ללמוד זכות על הגר"ש דיכובסקי שלא ראיתי את התשובה עצמה ולא זכיתי להכירו בעוונותי].

בהליכות שלמה תפלה עמוד רעו מביא שהגרש"ז אוירבאך אסר, וכן ראיתי באוצר החכמה שמביאים מספר שומר מצוה עמוד רפא בשם ר' בן ציון קוק שהרב אלישיב אסר.

וכן המשנה הלכות וכמו שהביא כאן הרב מאמין בניסים.

זכורני שחכם עובדיה מדבר בזה ביחוה דעת וכן ביביע אומר בכמה מקומות, [האחרונה שראיתי היא בחלק יא יורה דעה דומני סימן לד, ואין לי לפני כרגע שום אפשרות לחפש], אם אינני טועה דעתו נוטה יותר לאסור. [הגר"מ מאיה אומר תמיד שאסור, ואפשר לומר שהוא תלמידו המובהק].

מה שהבאתם מהשדי חמד לגבי קברי צדיקים מופיע כבר בחיד"א והובאו דבריו ביחוה דעת בתשובה הרלוונטית.
 
הפוסקים התייחסו לכך בדבריהם וכתבו דעיקר האיסור הוא דוקא בדירת חו"ל... אבל בדעתו לחזור - אסור לצאת ללא צורך כלל, אבל בצורך כל דהו לא גזרו. וטיול, על פי סברא, לא נקרא צורך, ולכן יש לאסור טיול שכל כולו לצרכי הנאה ובילוי, אבל די בצורך כל דהו הכרוך בטיול - לימוד, הרווחה בסחורה, בבריאות הגוף או הנפש ולצורך התבוננות בפלאי הבריאה - כדי להתירו.

ביוצא לטייל על מנת לטייל, ודו"ק.
אי אפשר לומר שהרב וואזנר והר"ש דיכובסקי מפרשים את המשנ"ב באין דעתו לחזור, זה מאוד רחוק ודחוק לומר שטיול היינו שלא על מנת לחזור והמשנ"ב מדבר על טיול, וסתם טיול הוא שחוזר לביתו, ולכן אפשר להסתמך על הרב וואזנר וכו' אבל לא לומר שאין מי שאסר להדיא בזה, וחלק נכבד מגדולי המורים בדור האחרון אסרו כמו המשנ"ב הגרשז"א והגרי"ש אלישיב, ואני כמעט בטוח שגם חכם עובדיה.

וכבר כתבתי שבגיטין עו ע"ב מוכח שגם על מנת לחזור נאסר, אמנם בשלטי גבורים נראה כדבריהם וכבר תמה הגרי"ש אלישיב ונדחק ליישב דבריו, זכורני שיש גם רא"ש וריטב"א במו"ק דף י לגבי לחזור ואעיין בעת הפנאי אי"ה.
 
יש לך מושג כמה מגדולי ישראל טסו לנופש בחו"ל?
אין למדין הלכה מפי מעשה.

ולגבי אדמורים יש לומר שעושין כן ללקט ניצוצות [איני בקיא בזה - אבל כת"ר הביא כן ושמעתי מעוד אנשים] :
להלן דברים שפורסמו בתקשורת (כלשונם):

"בעת שהותם של האדמו"רים במקומות הנידחים בכל קצווי תבל, נוהגים הם לתקן ניצוצות קדישין, ע"י כך שעולים למעלה, לפסגות רמות בהרים המושלגים, ושם נוהגים לברך בסילודין ובכוונה גדולה על מיני מאכל ומשתה, וכך זוכים לתקן את כל המקום הנ"ל, ומי יעמוד בסוד קדושים וטהורים"

"על אחד מגדולי האדמו"רים, המכהן באדמו"רות זה למעלה משלושים שנה, מספרים, שנוהג לצאת לפוש מעמלת היום, לחודשיים בהרי שוויץ, כשהוא מתבודד בגפו עם קונו, ואין לאיש רשות לבוא במחיצת הקודש, לחזות בנועם עבודתו הטמירה, בה הוא עובד את ה' בסילודין כשרק רעייתו הרבנית תליט"א, ומשמש אחד שנוהג להסיעו ממקום למקום לתקן ניצוצות זוכים לראותו מעת לעת"

"יש להדגיש כי בניגוד למחשבת החסידים שהאדמו"רים יוצאים למנוחה לצורך אגירת כוחות, הסיבה העיקרית היא להזדהות עם השכינה הקדושה המתפלשת בעפר"

ואומן זה סוגיא נפרדת של קברי צדיקים שגם החיד"א התיר, והשדי חמד כפי שהביא כת"ר.

האשכול כאן הוא לגבי טיול.
 
מעולם התעניינתי בתחום,
אך אשאל,
יש מלונות ומקומות נופש ברמת כשרות של העד"ח וכיו"ב בהכשרים המהודרים כאן בארץ?
יש מקומות נופש שאפשר לנפוש בהם בלי להיתקל כל רגע מראות נגעים? [ואל תענה לי שגם בארץ זה כך, כי יש מקומות, האם גם בחו"ל יש?]

אפשר למצוא גם בחו"ל הכשרים מהודרים. ומראות נגעים יש בכל מקום, תוכל לצאת בחורף כשכולם מכוסים, או פשוט לעשות את המוטל עליך ולשמור על העיניים (ואז כבר לא תדע היכן יש מראות נגעים והיכן אין).
חפץ חיים כלל ו סעיף קטן יד :
ואין להקשות על סוגיא זו מהא דאמרינן בבבא בתרא (נ"ז ע"ב) מאי דכתיב ועוצם עיניו מראות ברע זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה וקפריך הגמרא היכי דמי אי דאיכא דרכא אחריתי רשע הוא ואי דליכא דרכא אחריתי אנוס הוא, לעולם דליכא דרכא אחריתי ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה, ופירש הרשב"ם רשע הוא ואף על פי שהוא עוצם עיניו דלא היה לו להתקרב בהאי דרך דקיימא לן הרחק מן הכיעור וכו' עי"ש.

ואם כן הכא נמי אמאי פסקינן דאפשר ולא מכוין, דהיינו שאפשר לו לילך בדרך אחר ולא יפגע באיסור הנאה של עכומ"ז והוא הולך בדרך זו, כיון שהוא הולך לדרכו ואינו מכוין להנות שרי ולאו דוקא בעכומ"ז דכל שכן הוא בכל אסורין שבעולם כמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן קמ"ב בסופו, ומה דשרינן הוא אפילו אם הוא רואה ושומע וכנ"ל, והכא בב"ב קרינהו הגמרא רשע לפירוש הרשב"ם אפילו אם הוא עוצם עיניו כיון שיש לו דרך אחרת, ואפילו לפסק החכמת אדם שהובא למעלה שפסק דצריך לאטום אזניו ולעצום עיניו גם כן קשה דהלא על כל פנים באטימת אזנים ועצימת עינים שרי אפילו אם יש לו דרך אחרת כיון שהוא הולך לדרכו ואינו מתכוין בשביל להנות, ואם כן הכא נמי הרי הוא הולך על שפת הנהר כמו שמשמע בפירוש הרשב"ם שם ואינו הולך בשביל זה ואפילו הכי קוראתו הגמרא רשע.

... ונראה לי, דסברת הגמרא דבעריות מפני שנפשו של אדם מחמדתן צריך להחמיר יותר, דהגם שעתה חושב שלא ניחא ליה בהנאה זו, פן יתגבר יצרו עליו בעל כרחו ויבוא להרהר עי"ז, וכן מצינו בכמה ענינים שהחמירו יותר בעניני הסתכלות מכל האיסורים שבתורה אף בלא אפשר ולא מכוין, וכענין שאמרו בברכות (דף ס"א) אחורי ארי ולא אחורי אשה, פגע באשה בדרך רץ אחריה ומסלקה לצדדין, ומשמע מדברי האחרונים באה"ע דאפילו לית ליה דרכא אחרינא למיזל ולא ניחא ליה בהסתכלות אפילו הכי אסרו חז"ל והכל מטעם שכתבתי כנ"ל. ומ"ש רשב"ם דקי"ל הרחק מן הכיעור היינו בענינים כאלו שמצוי פתוי היצר וגם לעז הבריות מאוד.
 
ראשי תחתית