בחור ביש"ק שקם ב12 בבין הזמנים

כמו כן אסור לשכוח שבסוף לילד יש בחירה, ולא הכול קשור לחינוך של ההורים.
אנו רגילים להאשים את עצמנו בכישלון בחינוך ילדינו
והורגלנו לכך מסיפורים, כגון: שהרב שך אמר שבנו פרש, שאינו שר אתו שירי שבת וכדו'
אבל ברור שההורים צריכים לעשות הכול שהבן יתחנך, אבל בסוף יש לו בחירה, ואם אנו עשינו את שלנו והערנו אותו בזמן וכדו'
מכאן ואילך זה בחירה שלו, ואין להורים יותר מה לעשות ואין זה אשמתם כלל וכלל.

ושמעתי מאדם גדול שסיפר,
שבנו של הרב וולבה זצוק"ל [נראה לי שהוא מזרוחניק] אמר לאביו הגדול שהוא כשל בחינוך שלו, ותראה איך יצאתי.
הרהר הרב וולבה זצ"ל ואמר לבנו אני לא כשלתי בחינוך שלך אני עשיתי כל מה שצריך ומחויב לעשות,
וזה שבחרת בדרך אחרת, זו היתה בחירה שלך בלבד!
לפעמים גם אנו כהורים , אם הבן בחר בדרכו לאחר שעשינו כל מה שצריך, צריכים לשחרר ובפרט שזה לא יעזור.

ברור ויפה.
אבל, וזה האבל הגדול:

אני מאמין שאם הורה יכול לומר בלב שלם ובנפש חפיצה,

שעשה כל מה שצריך ומחויב לעשות הרי שהדברים ברורים.

אבל מי יכול לומר דבר כזה?!?!

אמנם קשה מאוד לומר כך,

אבל צריך לזכור שאדם הוא אדם
ולא נתנה תורה למלאכי השרת, ואם נאמר שהטעות וודאי אצלינו וכל חיסרון בחינוך הילדים כרוך הוא בעקבנו ליום הדין,
עדיף שנתייאש ונרים ידיים כבר מההתחלה, כי המלאכה מורכבת עד למאוד ואלמלא הקב"ה עזרו אין יכול לו.

לכן, נחזק את עצמינו כי נכול נוכל לה, נעלה ונצליח, מתוך הבנה כי אם לנו נתנה המלאכה, אנחנו יכולים להצליח בה.
מה בעצם הנפק"מ מי אשם במקרה של כשלון ח"ו ?
אין שאלה שצריך לעשות את המקסימום, ואין שאלה שאין שום ערך בלשבת ולבכות על העבר, אלא רק ללמוד ולתקן.
אני יודע מקרוב על אחד הת"ח הגדולים שליט"א שתורתו וכן השיחות חולין שלו עולות הרבה בפורום, שמצא לנכון לפני שנים ללכת וללמוד קורס בנושא מפי מומחה ירא שמים ות"ח אבל שיש לו התמחות ספציפית בתחום.
וזה בדיוק מה שצריך לזכור, זה שאם יהיה ח"ו נפילה לא תמיד זה באשמת ההורים, אמת הוא, אבל מעיקרא עלינו להיות פתוחים מחשבתית, ולהבין שיש נפק"מ בשינויים אצל הדור הזה, ולהטות אוזן בלב פתוח ונפש חפצה לאלה שהצליחו ולברר עד הסוף באיזה כלים השתמשו, והשאר ה' הוא הטוב בעיניו יעשה.
 
אמנם קשה מאוד לומר כך,

אבל צריך לזכור שאדם הוא אדם
ולא נתנה תורה למלאכי השרת, ואם נאמר שהטעות וודאי אצלינו וכל חיסרון בחינוך הילדים כרוך הוא בעקבנו ליום הדין,
עדיף שנתייאש ונרים ידיים כבר מההתחלה, כי המלאכה מורכבת עד למאוד ואלמלא הקב"ה עזרו אין יכול לו.

לכן, נחזק את עצמינו כי נכול נוכל לה, נעלה ונצליח, מתוך הבנה כי אם לנו נתנה המלאכה, אנחנו יכולים להצליח בה.
אין ספק.
אבל השאלה מתי אנחנו אומרים לעצמינו שלילד יש בחירה?!

כל זמן שיש בידינו לחנכו לדרך הטובה - חובה עלינו לעשות כל טצדקי עבור כך,
ולא להימלט בטענות שוא של בחירה.

גם הרב וולבה כשאמר זאת - אמר רק כאשר בנו כבר היה גדול, [ושמא היה הוא כמתריס ה"י].
אבל כל זמן שנשמה באפינו - ויש בידינו לעשות - חובה עלינו לנסות ולעשות.
 
תפקיד האבא הוא להאהיב את המצוה על הבן, אך לא לבחור בשבילו.
אתה יכול לחנן אותו שזה חמור כמו להדליק אש בשבת, אבל אתה לא יכול לבחור במקומו.
זה כן, אתה תתנהג בדיוק שאתה מלמד אותו שצריך לעשות, אבל אם לעשות או לא הוא יחליט, לא אתה. (בדיוק כמו שלך, אתה מחליט ולא הוא).
 
ברור ויפה.
אבל, וזה האבל הגדול:

אני מאמין שאם הורה יכול לומר בלב שלם ובנפש חפיצה,

שעשה כל מה שצריך ומחויב לעשות הרי שהדברים ברורים.

אבל מי יכול לומר דבר כזה?!?!
ברור שצריך לעשות הכל.
אבל כשהילד ישן בשעה 12 ועשית מה שאתה יכול להקיצו
אין בזה כבר שום מצפון, זה כבר בחירה שלו וכדברי הגראי"ל.
ומה שברור שלנדנד זה הדבר האחרון שצריך לעשות, וזה הדבר האחרון שיעזור.
 
מצורף מאמר מתוך מגזין 'כיכר השבת' בנושא
 

קבצים מצורפים

מצורף מאמר מתוך מגזין 'כיכר השבת' בנושא
האחרונים שיתנו עצות בחינוך
ביודעי קאמינא מי כותב טורים אלו
אנשי סמרטפונים וחרדקים מובהקים, שבכל זמן שהותם בישיבה אפילו ב -12 לא הקיצו
אמנם ידעתי שיהיו שיגיבו קבל את האמת ממי שאמרה
ואכתי אין ראוי לפורום חשוב זה שרובו ככולו סלתה ושמנה, לקרוא מאמרים מאנשים כאלו....
 
האחרונים שיתנו עצות בחינוך
ביודעי קאמינא מי כותב טורים אלו
אנשי סמרטפונים וחרדקים מובהקים, שבכל זמן שהותם בישיבה אפילו ב -12 לא הקיצו
אמנם ידעתי שיהיו שיגיבו קבל את האמת ממי שאמרה
ואכתי אין ראוי לפורום חשוב זה שרובו ככולו סלתה ושמנה, לקרוא מאמרים מאנשים כאלו....

לכן שאלו למה אז לא דאגתם לנו, ומה השתנה עתה...
 
אומר ממה שראיתי בשנותי הרבות בעולם החינוך וממה שקיבלתי מרבותיי שצריך להעיר לו ע''ז פעם אחת, ואח''כ בפשטות לחבק אותו ולומר לו ''אני אוהב אותך בכל מצב, רק כואב לי לראות שאתה לא מנצל את הזמן שלך בצורה נורמאלית'' וכע''ז הדרך ולאט לאט לעזור לו ולהציע לו פתרונות ותיגמולים כספיים וכ'
 
אומר ממה שראיתי בשנותי הרבות בעולם החינוך וממה שקיבלתי מרבותיי שצריך להעיר לו ע''ז פעם אחת, ואח''כ בפשטות המילה לחבק אותו ולומר לו ''אני אוהב אותך בכל מצב, רק כואב לי לראות שאתה לא מנצל את הזמן שלך בצורה נורמאלית'' וכע''ז הדרך ולאט לאט לעזור לו ולהציע לו פתרונות ותיגמולים כספיים וכ'

אמר ר"ט תמיה אני יש מי שיודע לקבל תוכחה, אמר לו ר,ע תמיה אני אם יש מי שיודע להוכיח.
ואומר אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך.
פירש (השל"ה ?): אל תוכיח אותו "לץ אתה" פן ישנאך, אלא הוכח אותו "חכם אתה (ולא מתאים לך)" ויאהבך.
 
אומר ממה שראיתי בשנותי הרבות בעולם החינוך וממה שקיבלתי מרבותיי שצריך להעיר לו ע''ז פעם אחת, ואח''כ בפשטות לחבק אותו ולומר לו ''אני אוהב אותך בכל מצב, רק כואב לי לראות שאתה לא מנצל את הזמן שלך בצורה נורמאלית'' וכע''ז הדרך ולאט לאט לעזור לו ולהציע לו פתרונות ותיגמולים כספיים וכ'

אמר ר"ט תמיה אני יש מי שיודע לקבל תוכחה, אמר לו ר,ע תמיה אני אם יש מי שיודע להוכיח.
ואומר אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך.
פירש (השל"ה ?): אל תוכיח אותו "לץ אתה" פן ישנאך, אלא הוכח אותו "חכם אתה (ולא מתאים לך)" ויאהבך.
ועל זה נאמר לשון חכמים מרפא.
ומה שכתב הרב @ומתלמידי יותר מכולם הם ממש דברי הגראי"ל שטיינמן שהביאו לעיל.
 
אתה מתכוין לפרגן לו... או לעקוץ אותו ???
לפרגן! רק לפרגן! לחבק ולאהוב! כשיגדל ויקבל מוחין כבר יקום בזמן, ויהיה בר דעת לחנך בניו באהבה ובמתינות, וירווו מהם נחת.
 
לפרגן! רק לפרגן! לחבק ולאהוב! כשיגדל ויקבל מוחין כבר יקום בזמן, ויהיה בר דעת לחנך בניו באהבה ובמתינות, וירווו מהם נחת.

איך מפרגנים על זה לבר דעת,
איזה יופי, קמת ב-12, כ"כ מוקדם לפני ארבע ???
 
אתה מתכוין לפרגן... או לעקוץ ???
לפרגן! רק לפרגן! לחבק ולאהוב! כשיגדל ויקבל מוחין כבר יקום בזמן, ויהיה בר דעת לחנך בניו באהבה ובמתינות, וירווו מהם נחת.
לי אישית יש בן שקם לפעמים מאוחר
אני מקפיד איתו על זמן ק''ש הגר''א
כמובן אם פספס לא כועס
תוך כדי שאני מכין לו קפה אומר לו שזה לא מתאים לו

אני חושב שגם אדישות היא לא הדבר הכי טוב בחינוך

ומצד שני בלי כעס ורוגז

והוא יודע שתוך כדי וגם אחרי כל מה שהוא רוצה וצריך יכול לפנות אלי

החכמה היא לא לא להמנע מלחנך

וגם לא לשבור את הכלים

אלא לקבל את החולשה שלו

אבל להדריך אותו בדרכי נועם

זו דעתי
 
אם היה כבר כעת בר דעת לא היה קם ב12.

ברצינות, בחור בן 18 שיודע להגיד חבורה,
תפרגן לו שקם ב-12 ולא ב-4, איך ?
אלא מה, לא צריך לפרגן בכלל, זו עקיצה !!!
הוא בר דעת הרבה יותר ממה שאתה חושב.
צריך להתעלם מהנתון הזה, (זה תחשוב בלב, ב"ה שהוא לא קם ב-4, אבל בפה הס מלהזכיר),
תפרגן לו ב-10.000 דברים אחרים.
שהוא לומד, שהוא מסיים מסכתות, שהוא כתב חבורה יפה, שהוא עוזר בבית, וכל מה שהוא לא עושה...
אבל שלא תעיז לפרגן לו על שהשעה שהוא לא קם בה... (או זו שכן קם בה).
ואם הזמן בעזה"י...
 
ברצינות, בחור בן 18 שיודע להגיד חבורה,
תפרגן לו שקם ב-12 ולא ב-4, איך ?
אלא מה, לא צריך לפרגן בכלל, זו עקיצה !!!
הוא בר דעת הרבה יותר ממה שאתה חושב.
צריך להתעלם מהנתון הזה, (זה תחשוב בלב, ב"ה שהוא לא קם ב-4, אבל בפה הס ולא להזכיר),
תפרגן לו ב-10.000 דברים אחרים.
שהוא לומד, שהוא מסיים מסכתות, שהוא כתב חבורה יפה, שהוא עוזר בבית, וכל מה שהוא לא עושה...
אבל שלא תעיז לפרגן לו על שהשעה שהוא לא קם בה... (או זו שכן קם בה).
ואם הזמן בעזה"י...
תאמר לו כל הכבוד שקמת ולא נמרחת במיטה עוד ג' שעות.
שכחתי לציין שוודאי לנסות להעירו בעדינות בזמן. אבל אם לא עלתה בידינו, אז כנ"ל.
 
תאמר לו כל הכבוד שקמת ולא נמרחת במיטה עוד ג' שעות.
שכחתי לציין שוודאי לנסות להעירו בעדינות בזמן. אבל אם לא עלתה בידינו, אז כנ"ל.

לא, משפט כזה לדעתי זו עקיצה.
(אא"כ אתם ברמת חברות כזו ש..., אבל זה נדיר).
אא"כ יש לך נסיון שזה עובד טוב.
 
לא, משפט כזה לדעתי זו עקיצה.
יתכן שאתה צודק
(אא"כ אתם ברמת חברות כזו ש..., אבל זה נדיר).
ב"ה יש קשר מאוד חם עם הילדים אבל לא חברות...
אא"כ יש לך נסיון שזה עובד טוב.
ב"ה איני מכיר בעיה זו כתופעה. למעט לעיתים נדירות ביותר כגון בליל ל"ג בעומר שבו קרה האסון רח"ל, ושבו ממירון לפנות בוקר וכו' לתקפ"ץ.
 
לדעתי
כלומר איך שחינכו אותי, לא לקום לקריאת שמע זה לא אפשרי

אמנם כמובן א''א לדרוש מבן אדם עייף שיקום לבד
אז אבי היה מעיר אותי וקוראים את שמע, ואפשר לחזור לישון

אבל אני באמת מתקשה להבין איך יש מצב שילד ובחור יכול לחשוב שמעירים אותו לקריאת שמע, והוא לא קם, מה הוא עבריין?
כמו שאף בן אדם נורמלי לא מחלל שבת, כי חינכו אותו שזה לא אופציה, כך בחור צריך להתחנך שלא לקום כשמעירים אותו לקריאת שמע זה לא אופציה
 

לדעתי
כלומר איך שחינכו אותי, לא לקום לקריאת שמע זה לא אפשרי

אמנם כמובן א''א לדרוש מבן אדם עייף שיקום לבד
אז אבי היה מעיר אותי וקוראים את שמע, ואפשר לחזור לישון

אבל אני באמת מתקשה להבין איך יש מצב שילד ובחור יכול לחשוב שמעירים אותו לקריאת שמע, והוא לא קם, מה הוא עבריין?
כמו שאף בן אדם נורמלי לא מחלל שבת, כי חינכו אותו שזה לא אופציה, כך בחור צריך להתחנך שלא לקום כשמעירים אותו לקריאת שמע זה לא אופציה

אם הרבה הורים היו מחכנים מתחילה שאפשר לקום ולקרא ולחזור לישון, אולי היה כך.

הבעייה שהרבה הורים חינכו ש-חייבים לבוא לביהכ"נ, ואסור לצאת משם, ואסור לדבר שם.

וגם שחייבים ללמוד, וגם שאסור וחובה וכו', וגם שק"ש זה כמו שבת. (כן, גם אסור לקום משלחן שבת, ואסור לדבר דברים בטלים בשבת, ואסור לדבר פוליטיקה בשולחן שבת ועוד ועוד).

ואתה יודע כמה מחללים שבת ? (לא מדליקים אור, אבל לא מקפידים בדיוק על המותר ואסור בשבת).
 
אם הרבה הורים היו מחכנים מתחילה שאפשר לקום ולקרא ולחזור לישון, אולי היה כך.

הבעייה שהרבה הורים חינכו ש-חייבים לבוא לביהכ"נ, ואסור לצאת משם, ואסור לדבר שם.

וגם שחייבים ללמוד, וגם שאסור וחובה וכו', וגם שק"ש זה כמו שבת. (כן, גם אסור לקום משלחן שבת, ואסור לדבר דברים בטלים בשבת, ואסור לדבר פוליטיקה בשולחן שבת ועוד ועוד).

ואתה יודע כמה מחללים שבת ? (לא מדליקים אור, אבל לא מקפידים בדיוק על המותר ואסור בשבת).
זה וודאי נכון

בקשר למשפט האחרון תספר לי על כך
אני הייתי בישיבה
מעולם לא נתקלתי בזלזול בוטה בשבת [אולי חוץ מחשש מגיס בגניבת הצונט']
אבל בבחורים שיכולים לקום בשתים עשרה ראיתי גם ראיתי
 
אני מכיר אברך ת"ח,
ששח לי,
שבהיותו נער בגילאים הנ"ל,
אביו שהוא איש חינוך באחת הישיבות הגדולות הידועות,
מעולם לא אמר לו מילה אחת על זמן קריאת שמע!
ומעולם לא אמר לו מילה על זמן תפילה!
עד כדי הדברים הגיעו, שטען לי שהבין את המשמעות של זמן ק"ש בש"ב ישי"ק כשהר"מ עשה להם איזה מבצע על ימי ביה"ז בהקשר הזה...

מאידך,
אביו לא היה מעיר אתו 'לתפילה', הוא היה מעיר אותו 'כי צריך כבר לקום',
וכשהיה מדבר איתו על כך, היה אומר לו זה צורה של בן אדם,
שקם בשעה סבירה וכו',
ולישון עד הצהריים זה לא סביר...

כלומר,
האבא הוציא את ההערה מהמקום היהודי \ תורני \ הלכתי,
והכניס אותה תחת מטריה של להיות בן אדם.
[לכאורה בכך אולי גם נטרל את היצר...]

למעשה, הוא לא היה מתעורר מאוחר כשהיה בבית בביה"ז, אכן בישיבה גדולה זה כבר היה סיפור אחר... אבל כיום הוא אברך ת"ח ויר"ש.

זה הביא אותי לחשוב הרבה אם נכון או לא נכון, והלוואי והייתי יכול לשאול את אותו אבא על כוונתו בזה.
 
זה וודאי נכון

בקשר למשפט האחרון תספר לי על כך
אני הייתי בישיבה
מעולם לא נתקלתי בזלזול בוטה בשבת [אולי חוץ מחשש מגיס בגניבת הצונט']
אבל בבחורים שיכולים לקום בשתים עשרה ראיתי גם ראיתי

קודם לאו מלתא זוטרתא היא,
ב' יש הרבה דברים שאינך יודע, וב"ה.
ובכלל, אתה יודע שיש הרבה ששוכחים להניח תפילין ?
הרבה שלא קוראים ק"ש ?
הרבה שמסתובבים בלילה מחדר לחדר בלי כיפה ?
הרב סמוך ובטוח, שבורר ובישול ועוד ועוד יכולים להיכשל. זה לא מרשעות, זה מחוסר שימת לב, וחוסר ידיעה, ועוד ועוד.
(וחוץ מאלו יש גם כאלו שהם ממש פורקי עול, רח"ל).
 
אני מכיר אברך ת"ח,
ששח לי,
שבהיותו נער בגילאים הנ"ל,
אביו שהוא איש חינוך באחת הישיבות הגדולות הידועות,
מעולם לא אמר לו מילה אחת על זמן קריאת שמע!
ומעולם לא אמר לו מילה על זמן תפילה!
עד כדי הדברים הגיעו, שטען לי שהבין את המשמעות של זמן ק"ש בש"ב ישי"ק כשהר"מ עשה להם איזה מבצע על ימי ביה"ז בהקשר הזה...

מאידך,
אביו לא היה מעיר אתו 'לתפילה', הוא היה מעיר אותו 'כי צריך כבר לקום',
וכשהיה מדבר איתו על כך, היה אומר לו זה צורה של בן אדם,
שקם בשעה סבירה וכו',
ולישון עד הצהריים זה לא סביר...

כלומר,
האבא הוציא את ההערה מהמקום היהודי \ תורני \ הלכתי,
והכניס אותה תחת מטריה של להיות בן אדם.
[לכאורה בכך אולי גם נטרל את היצר...]

למעשה, הוא לא היה מתעורר מאוחר כשהיה בבית בביה"ז, אכן בישיבה גדולה זה כבר היה סיפור אחר... אבל כיום הוא אברך ת"ח ויר"ש.

זה הביא אותי לחשוב הרבה אם נכון או לא נכון, והלוואי והייתי יכול לשאול את אותו אבא על כוונתו בזה.
באמת קשה לומר דברים אחדים לכולם

בבריסק מחנכים עם שתי סטירות וזה עובד יופי
הכל כפי המבייש והמתבייש
 
ראשי תחתית