מעולה
אז לפי הנחתכם, לחם שום וכד', ששמים בעיסה שום וקצח וזעתר וכד'
הוא ג"כ מזונות??
לא נראה לי- שמישהו פה בירך על זה מזונות
ומאי שנא?- אלא על כרחכם כדכתבתי
בעניין לחמניות וחלות מתוקות, הערה על חזון עובדיה
- יוזם האשכול כאחד העם
- תאריך התחלה
מעולה
אז לפי הנחתכם, לחם שום וכד', ששמים בעיסה שום וקצח וזעתר וכד'
הוא ג"כ מזונות??
לא נראה לי- שמישהו פה בירך על זה מזונות
ומאי שנא?- אלא על כרחכם כדכתבתי
אכן כן, לחם "שנילוש" עם התבלין וטעמו נרגש ממש בעיסה ברכתו מזונות.
(רוב הלחמי שום שמוכרים בחנויות, מורחים תערובת על הלחם "מלמעלה", ובאמת אם מכינים באופן הנ"ל יש לברך מזונות)
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
הדבר תלוי בחקירה המפורסמת האם ג' הפי' שנקטו הראשונים בפהב"כ (ממולא, נילוש, נכסס), הם סיבה לברך מזונות, דהיינו שכך אמרו חז"ל שעל מאכלים אלו מברך מזונות, כיון שלא היו קובעים עליהם סעודה בזמנם, וכיון שלא תקנו עליהם ברכת המוציא אף אם נאכלים כיום לקביעו"ס ברכתם מזונות, כיון שחז"ל לא תקנו עליהם ברכת המוציא, ולנו אין כח לתקן עליהם ברכת המוציא. או שג' הפירושים בפהב"כ הם רק סימן שאין קובעים עליה סעודה, ואה"נ אם יהיה פת שאין לה סימן מסימנים אלו, ונאכלת שלא לקביעות סעודה, ברכתה מזונות. וכן להיפך אם יהיה פת שיש לה א' מהסימנים הללו, ובכ"ז רגילים לקבוע עליה סעודה, מברכים עליה המוציא.
ובאמת שבדברי רבים מרבותינו הראשונים, מבואר בפשטות שהוי סימן. וכן מבואר ברבים מרבותינו האחרונים בני אשכנז עד אחרון המשנ"ב בכמה דוכתי, וכן מבואר בשד"ח (אסיפת דינים מע' ב סי' א אות יא).
אולם בס' עמק הברכה (פומרנצ'יק, דין לחם אות ב) כ' דאזלי' בתר זמן חז"ל.
וכן מבואר בד' כמה מרבותינו גאוני ספרד, (א) כן מבואר בד' הגינת ורדים (כלל א סי' כד) גבי פת שנילושה בתבלין שמביאים בחתונות, שברכתה מזונות. וכן מבואר בדבריו בגן המלך (סי' סד, הו"ד בחזו"ע עמ' סא-סב) דהמצות הקשות מן הדין ברכתם מזונות אף בפסח, ורק משום שהם לחמו של חג ברכתם המוציא בפסח. וכן מבואר בד' בעל לבושי מרדכי שהובאו ביחו"ד ח"ג (סי' יב בהע') ובחזו"ע (עמ' סה) דאין יוצאים יד"ח מצה בליל פסח.
ומד' הט"ז (ס"ק כ) שכ' דפשטידא ממולאת בשר או גבינה בלא קביעו"ס ברכתה מזונות, לכאו' מבואר דס"ל דהוי סיבה, דהרי אינן נאכלים לקינוח אלא לשביעה.
ואף דלכאו' מד' המג"א (ס"ק מד) שחולק על הט"ז וסובר שברכת הפשיטד"א המוציא גם בלי קביעו"ס, מבואר דהוי סימן. וכ"כ בהגהות מהר"ח צאנזר (ע"ד הט"ז הנ"ל) כד' המג"א בד' השו"ע דהוי סימן. ע"ש. אולם אינו מוכרח דס"ל למג"א דהוי סימן, די"ל דאף איהו ס"ל דהוי סיבה, אלא דס"ל דבעי' מילוי ממיני מתיקה. שו"ר שכ"כ בס' פרי אליעזר (פולק). אח"ז ראיתי שכן מבואר בד' המחה"ש (שם, ד"ה ואפשר) שכ' "ולא מיקרי פהב"כ אלא ממולא בדבש וסוכר וכד'". וע"ע בכה"ח (ס"ק קלז) מהשל"ה. ודו"ק.
וגם הכה"ח (סס"ק קכ) כ' ע"ד השד"ח (הנ"ל) דהסכמת רוה"פ דהוי סיבה. ע"ש.
ובמשנ"ב מאורות (הע' צט) הביא משו"ת בשמים ראש (סי' כב) שכ' להדיא דהוי סימן. ושכן מבואר בבית דוד ובשד"ח. ושמד' הב"י מבואר דהוי סיבה, דס"ל דפליגי.
ומד' מרן הגרע"י זיע"א בכמה דוכתי מבואר דס"ל דהוי סיבה, [(א) בחזו"ע ברכות (עמ' נה) כ' שברכת הלחמניות וחלות מתוקות מזונות, ואם הוי סימן הרי ודאי שעל חלות מתוקות הדרך לקבוע סעודה, וכמבואר בהגה' מהר"ח צאנזר ובבית מאיר ובשו"ת צל הכסף שהביא שם (בעמ' נו), (ב) וכן מבואר ממה שהשיב ע"ד הרב משה לוי (באו"ת, ושוב נדפס בברכ"ה) שהאריך להוכיח שברכת לחמניות מתוקות המוציא, וכ' מרן זיע"א (בעמ' נז) "ולא כן אנכי עמדי, כי נראה שכל שנרגש טעם מתיקות בלחמניות, אנו אין לנו אלא ד' מרן שקבלנו הוראותיו, שאין לברך המוציא וברהמ"ז עליהם". (ג) וכן נראה מהמשך דבריו שכ' שמד' הגר"ש משאש יש להשיב עמש"כ בשו"ת עולת יצחק, ובעולת יצחק כל חילה הוא מדהוי סימן. (ד) וכן מבואר ממש"כ (בעמ' ס) לגבי ברכת הפיצה שאם ניכר טעם החלב ברכתה מזונות ואם לא ניכר ברכתה המוציא, וודאי שלא משתנה צורת וסיבת אכילתה בגלל זה. (ה) וכן מבואר ממש"כ (עמ' סא) לגבי ברכת המצות הקשות, שברכתם בימות השנה מזונות. ואם הוי סימן ודאי שנאכלות לשובע ולא לקינוח, והיה צריך לברך עליהם המוציא. (וכן מבואר מד' האח' שהביא שם, כמבואר לעיל [ד"ה וכן מבואר], ומש"כ "ויש להם על מה שיסמוכו" וכו', הוא רק מחמת שבפסח מברכים עליה המוציא, ולכן לכאו' היה להמשיך לברך עליה המוציא גם בימות השנה). (ו) וכן מבואר ממש"כ (עמ' סז-סח) לגבי ברכת פשטידא או פאסטיל הממולאים בבשר או דגים או גבינה, שאם הוא מבצק של עיסה רגילה ברכתו המוציא, ואם הוא נילוש בשמן ברכתו מזונות. למרות שלכאו' אין משתנה צורת וסיבת אכילתה בשל כך. (ז) וביותר מוכח כן מכך שבכל דבריו בדיני פהב"כ לא הזכיר שהיה הדבר תלוי האם אוכלים מאכל זה לשבוע ולקביעות סעודה, או שאוכלים מאכל זה לקינוח וכד'. ומבואר דס"ל דהוי סיבה וכל שיש בו תנאי של א' הפירושים, ברכתו מזונות. [ודלא כמש"כ ידידי בברכה נאמנה (בשו"ת שבסוה"ס סי' י ד"ה הן עתה)].
ובהליכות ברכות (סעי' כה והע' קנט) האריך בחקירה זו, והעלה שצריך גם סיבה וגם סימן, והיינו שצריך גם שיהיה לפחות א' התנאים, וגם שנאכל דרך עראי ולא אכילת קבע. ושרק במצה מחמת הספק יש לברך מזונות, היות וכך המנהג. [אולם לפי"ז צ"ע למה כתב על כמה מאכלים שיש להם את א' התנאים (סיבה) אבל לא נאכלים דרך קבע (סימן) שמברך מזונות. א'. על לחמניות מתוקות (סעי' כג, ובהע' קלח כ' שנאכלת ממש כסעודת פת), ב'. על פיצה כשהבצק מתוק (סעי' כב, ובהע' קכט כ' שאף שלא נאכלת לתענוג וקינוח מ"מ לא נאכלת בכמות מועטת למזון ולשובע אלא לשבירת הרעב ובדרך עראי. ומלבד שודאי שפיצה נאכלת באותה צורה ולאותה מטרה בין כשנרגש טעם המתיקות בבצק בין כשאינו נרגש, וודאי נאכלת לשובע ממש, כתחליף לסעודה. עוד בה שלא מצינו חילוק זה בין "שבירת רעב" ל"לשובע" בפוסקים, וכל שאינו נאכל לתענוג הוא בעצם לשובע). ג'. וגם מהמנהג לברך על מצות קשות מזונות מוכח דס"ל שמספיק סיבה ולא צריך סימן].
ובאמת שיש להסביר זאת ע"פ ד' ר"א בן חיים תלמיד הרשב"א בס' הפרדס (שער א אות יג) שכ' שפהב"כ ברכתה מזונות בלא קביעו"ס משום שאין לה תואר פת, ולפי"ז יש לבאר דנחלקו מהו גדר תואר פת. וכן מבואר בדבריו שנחלקו שכ' "אבל הרמב"ם". אלא שמד' שאר הראשונים לא משמע כן, וסבירא להו שהוא משום שאין דרך לקבוע עליה סעודה, וכמשנ"ת. וכמש"כ המו"ל שם (מהדו' צפונות הקדמונים, הע' 142 והע' 154). [ועי' לעיל (אות א ד"ה ובס' ברכת ה') אי ס"ל דהשיטות בפהב"כ נחלקו או לא].
ובעיקר הנידון של לחמניות וחלות מתוקות, אמאי ברכתם מזונות, מלבד הטעם הנ"ל דס"ל דג' תנאים הם "סיבה". יש לבאר זאת בעוד דרכים:
ב'. עוד יש לחקור, מהו "לחם שדרך בני אדם לקבוע עליו" שכתב הב"י שרק עליו מברך מזונות, האם כוונתו ללחם שבד"כ כשאוכלים אותו קובעים עליו סעודה, ולפי"ז לחמניות מתוקות כיון שבד"כ אוכלים אותם לקביעו"ס ברכתם המוציא. או דכוונתו שבד"כ שקובעים סעודה קובעים עליו, ולפי"ז לחמניות מתוקות כיון שבד"כ כשאדם קובע סעודתו אין קובע עליהם, ברכתם מזונות. (וכן נראה קצת באול"צ [ח"ב עמ' צו] שכ' שאין רגילים לאכול מצה לקביעות בשאר ימות השנה). וידידי ר' ירמיהו טפיירו נר"ו אמר שכן מבואר ביחו"ד ח"ג (סי' יב בהע') שכ' "בטלה דעתו אצל כל אדם". ע"ש. שו"ר בשו"ת מנחת יצחק ח"א (סי' עא אות ט) שכ' כן, דכל שלא נעשה לשביעה לרוב בנ"א לא מהני להשוותו לחם גמור. ע"ש.
ג'. ועוד יש לחקור מהו גדר קביעות סעודה, האם די שכשאוכלו אוכלו כתחליף ללחם בסעודות וכד', ולפי"ז לחמניות מתוקות ברכתם המוציא. או שצריך שיסכים להיות קבוע באכילתו, ולפי"ז בלחמניות מתוקות שעיקר מטרתם היא שהאדם לא יתחייב בנט"י וברהמ"ז, הרי מוכח שאינו רוצה להיות קבוע בסעודה, ולא נקרא קביעו"ס. וכ"כ בשו"ת שמש ומגן ח"ב (עמ' שיח). וע"ע להגר"א וייס בהסכמה לס' פרי אליעזר פהב"כ (פולק). (וכעי"ז מצינו ב'לחמית', עי' וזאת הברכה עמ' יט). וכעין סברא זו כ' בערוה"ש (סעי' יח) להליץ על המנהג.
ד'. ועוד י"ל דאה"נ מן הדין היה לברך עליהם המוציא וברהמ"ז, אולם המנהג לברך עליהם מזונות, וי"ל סב"ל. וכ"ב בחזו"ע שם, וכ"כ בשמש ומגן, וכ"כ באול"צ ח"ב (עמ' צז) שהמנהג לברך עליהם מזונות, אף שודאי רגילות לקבוע עליהם סעודה. וסיים שיר"ש לא יאכלם אלא בתוך סעודת פת. [והמנהג בזה מבואר בדברי רבותינו דהנה בגינת ורדים (הנ"ל ד"ה ותו איכא) כ' שבסעודות גדולות של חתנים וכיוצא היו עושים את הפת מתובל בשמן ושומשמין. ובשו"ת דבר משה (אמרליו, ח"א סי' טז) כ' משם הבני חיי (סי' קסט) שעל פשטידא ממולאת בשר או גבינה שעשו מעיסה שנילושה בשמן, לכ"ע ברכתה מזונות. והביאוהו היד אהרן (מהדו"ב הגב"י אות טו), והברכ"י (ס"ק ז) הביאו וכ' "וכן עמא דבר". (והמו"ל הע' י, כ' וכ"כ גם בחי' רבני ירושלים הקדמונים משנת הרס"ט, נדפסו בסוף ספר חיים וחסד למהרח"י מוספיא וכן בסוף טל אורות למהר"י בן ג'ויא הנד"מ ח"ב אות כג). וכ"כ מהר"י אשכנזי בבית מנוחה (סוף אות טל). והו"ד בכה"ח (ס"ק קלח)].
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
גם אני התפלאתי על דברי הראש"ל שליט"א בזה, ויש לפלפל בהם, מד' המחה"ש גבי ממולא שכתב שבעי' מילוי מתיקה.
גם אני הערתי על זה בכתב תחת ידי, ושוב ראיתי שבמעיין אומר (נראה לי חלק טז) כתב להעיר על דבריו והכריע שברכתו מזונות.
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
אכן, גם אני ראיתיו.
בזמנו דנתי לגבי תשובה זו קמי הראש"ל שליט"א, והודה לכמה מדברי, ואכן בילקו"י ברכות חלק מהנדונים בתשו' זו תוקנו, וחלק הושמטו. אולם גבי לחם שום השאיר דינו כבראשונה.
בחופשי בספרים, מצאתי כמה ת"ח חשובים ומעיינים, שכתבו כדבריי, והיינו- שגם לשו"ע אם זה דרך שקובעים עליו סעודה אזאי א"כ ברכתו המוציא
וברוך שכיוונתי לדבריהם
א. הר' יצחק דרזי בשם הגריש"א
ב. הר' עמנואל טולידאנו [בעל עטה אור]
ג. הר' יצחק רצאבי
ד. שו"ת עין אברהם [לר' אברהם כהן, תלמידם של חכם יהודה צדקה וחכם בן ציון]
![לחם מתוק- עין אברהם- שו''ת [אברהם כהן, תלמיד הר' צדקה והר' בן ציון].JPG](https://forum.mizrach.co.il/data/attachments/7/7836-714f7ea1d82dcd882bf1d18c71f518a8.jpg?hash=VFauSYlUMU "לחם מתוק- עין אברהם- שו''ת [אברהם כהן, תלמיד הר' צדקה והר' בן ציון].JPG")
![לחם מתוק- ברית הלוי א [איתמר מחפוד].JPG](https://forum.mizrach.co.il/data/attachments/7/7837-20e638aefde1d4ecddd967eee9fcbafc.jpg?hash=QIhhzmRBCC "לחם מתוק- ברית הלוי א [איתמר מחפוד].JPG")
![לחם מתוק- תורת מאיר [פנחסי].JPG](https://forum.mizrach.co.il/data/attachments/7/7838-6d5694db756922618a28ad7b2c6d63f2.jpg?hash=4HK7jkJcNX "לחם מתוק- תורת מאיר [פנחסי].JPG")
![לחם מתוק- והאיש מרדכי [חיים רביבו].JPG](https://forum.mizrach.co.il/data/attachments/7/7839-1f2643aa03cf37f4bb234a4d219e572c.jpg?hash=gmGiVqcROo "לחם מתוק- והאיש מרדכי [חיים רביבו].JPG")
ומנגד יש את הרב משאש זצוק"ל ועוד כמה ת"ח שכתבו לברך מזונות על לחמניות מתוקות.
- וזו מחלוקת ידועה כבר שנים...
![לחם מתוק- אור יצחק [עבאדי].JPG](https://forum.mizrach.co.il/data/attachments/7/7841-4a320e87558eb427437461e436fbe865.jpg?hash=a0T6tP1cnl "לחם מתוק- אור יצחק [עבאדי].JPG")
ברור וידוע
אלא שאני אמרתי את הצד שלי, שהוא לענ"ד נראה יותר מבורר, ויותר נכון וכדכתבתי לעיל
והבאתי כסייעתא לדברי מהנ"ל
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
אבל צריך לדעת שהמנהג היה פשוט לברך מזונות, וכל המשנה צריך להוכיח דבריו מעבר לכל ספק, שאל"כ י"ל סב"ל.
מה ההערה על דבריו. לכאורה הסברא בזה, שאם במילוי צריכים דוקא מילוי של מיני מתיקה, של הלחן הוי סוג "לחם" שעומד לקינוח ולא לשביעה, וה"ה בתבלין צריך ג"כ תבלין שהופך את הלחם לסוג העומד לקינוח ולא לשביעה.
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
ברמב"ם ובכל הפוסקים כתוב אם נתן תבלין, ללא שום חילוק, למרות שכמעט כל התבלינים אינם מתיקה.
לפי ההנחה הנ"ל, אכן כך צריך להיות.
ומודינא שלפי החשבון הנ"ל בדעת הגרע"י מסתברא שכן היה מורה.
ואם לא יורה כן, תהיה זו קושיא.
אם אתה שואל מהמנהג, ואתה סבור שיש להוכיח ממנו, בודאי הצדק עמך שמוכח ממנו שהגדר הוא כדבריך.
אלא שעדיין אין להוכיח ממנו שכך הבינו בעלי המנהג בדעת מרן הב"י, שהרי יתכן שהבינו בדעתו כנ"ל, אלא שנקטו כהחולקים על דבריו, וסברו כהאחרונים שמבינים שבאמת אין מחלוקת בראשונים לגבי פהב"כ, והכל תלוי רק בקביעות סעודה שבאותו מקום.
בדעת מרן הב"י עצמו, עדיין צריך להוכיח מיניה וביה את דעתו. מה היה מורה על הלחם שום וכדו'.
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,046
זה:
ולפי המבואר לעיל, גם הראשל"צ פסק כן: