לא כתבתי שהוא משום שבאים לאכול מזון, אלא משום שרוצים את טעם הדגן.
לא כתבתי שנכנס כאן, אלא שדבריו מסתדרים לפמש"כ בספרו.
מרן כתב הטעם שלא באים לאכול "לחם", והכי נמי כאן לא באים לאכול "עוגיה". וד''ב.
מחילה, אבל יש ב' נידונים, א' של מאכל אחד שמעורב בו מין דגן, וזה שו"ע בסי' רח, וב' זה ב' מאכלים שאחד מהם טפל לשני, וזה נידון בסי' ריב.
גם למטוניה דמר, ראה סברת הרב סירוטה הנ''ל. וד''ב.
בעיקר ד' המשנ"ב, מפשטות ד' האח' נראה דלא ס"ל הכי, וכן העלה ביבי"א ח"ז (סי' לג אות ד) וח"ט (סי' קח אות צז) ובחזו"ע ברכות (עמ' רצא), ובאור לציון ח"ב (עמ' קכו) ובשבט הלוי ח"ז (סי' כו אות ו) ג"כ העיר בד' המשנ"ב. ע"ש.
לא ידעתי איך זה ברור. שם מדובר שמשתמש עם הרקיקין במקום להחזיק את הדבש ע"י כף. כאן בודאי נותנים להשביח טעם המאכל. ועל זה יש לדון...
מגן אברהם סימן קסח ס"ק טו
לא בכל מקרה אם אתה תופס זאת כפשוטו, שאם אין מכון לאכול העיסה מברך, זה סותר את מש''כ מרן שאם אין כוונתו לאכול לחם אינו מברך. הטעם שכתבת שבא להחזיק הוא הסיבה שידוע שלא בא לאכול לחם, אבל הטעם שנקט מרן הוא שלא מתכון לאכול לחם.
איפה ראית שלדעת הרב וובר והרב סירוטה שהכל?
לדעת הרב סירוטה הולכים אחר החשוב וכדין עיקר וטפל הרגיל, ולטענתך כיף כיף עיקר. ולא נ''ל. לגבי הרב וובר צדקתי בכל מה שכתבתי חוץ מכיף כיף ובאמת יש בו הרבה יותר ופל. ואולי אפי' רובו ולא דייקתי כי נזכרתי כעת מלפני הרבה שנים שאכלתי ממנו. ויש''כ
אלא מה? בכיף-כיף השוקולד עיקר?! זה כמו וופל מצופה שוקולד...
כתבת שלדעתו פסק-זמן שהכל, ולא כן הוא, אלא שיש להסתפק.
אתה אוכל אותו כדי לאכול ופל? או כדי לאכול שוקולד. האמת שבזה כמו שכתבתי לעיל
בשביל לאכול שוקולד אני קונה שוקולד, בשביל לאכול וופל אני קונה וופל, כשאני רוצה את השילוב של הטעם של שניהם אני קונה פסק זמן/כיף כף בונבון וכו'.
וופל בטעם שוקולד. (עשוי בצורה מיוחדת).
