לחצו כאן – תרומה לשמואל

ברכה על 'פסק זמן'

לכאורה נראה ברור שאנשים לא באו לאכול כאן מזון. לכולי עלמא, ואם כן דברי מרן השו''ע הם ממש על הנדון הזה.
לא כתבתי שהוא משום שבאים לאכול מזון, אלא משום שרוצים את טעם הדגן.
כאן הרב וובר לא נכנס למחלוקת זו, אלא אמר סברא ברורה ופשוטה לכל מבין. והיא ממש מה שכתב מרן השו''ע. ואני חושב שהברכה היא שהכל בדברים אלו.
לא כתבתי שנכנס כאן, אלא שדבריו מסתדרים לפמש"כ בספרו.
ומי שאוכל פסק זמן כי חפץ בשילוב של השוקולד עם הוופל (כמותו וכמו רבים), לענ"ד פשוט שצריך לברך מזונות.
הנידון מתחיל במי שלא רוצה את הטעם של הוופל, אלא אוכל זאת רק בשביל למתן את המתיקות. וכמשנ"ת.
 
מרן כתב הטעם שלא באים לאכול "לחם", והכי נמי כאן לא באים לאכול "עוגיה". וד''ב.
מחילה, אבל יש ב' נידונים, א' של מאכל אחד שמעורב בו מין דגן, וזה שו"ע בסי' רח, וב' זה ב' מאכלים שאחד מהם טפל לשני, וזה נידון בסי' ריב.
 
גם למטוניה דמר, ראה סברת הרב סירוטה הנ''ל. וד''ב.
בעיקר ד' המשנ"ב, מפשטות ד' האח' נראה דלא ס"ל הכי, וכן העלה ביבי"א ח"ז (סי' לג אות ד) וח"ט (סי' קח אות צז) ובחזו"ע ברכות (עמ' רצא), ובאור לציון ח"ב (עמ' קכו) ובשבט הלוי ח"ז (סי' כו אות ו) ג"כ העיר בד' המשנ"ב. ע"ש.

והגרי"ש אלישיב זצ"ל (הו"ד בס' פרי אליעזר פולק, בענין פת הבאה בכסנין בריש הספר) העיר עוד שבד' האור שמח (ברכות פ"ג ה"ו) מבואר שגם בנאפה יחד אינו נקרא דבר אחד. (והמחבר שם ביאר דס"ל להגריש"א שאף החזו"א פליג בזה ע"ד המשנ"ב). ע"ש.
 
נראה ברור שבכה''ג לית מאן דפליג שההגדה ש"הדבר ידוע שאין מתכונים לאכול מיני דגן" שייכת כאן.
לא ידעתי איך זה ברור. שם מדובר שמשתמש עם הרקיקין במקום להחזיק את הדבש ע"י כף. כאן בודאי נותנים להשביח טעם המאכל. ועל זה יש לדון...
 
מרן כתב הטעם שלא באים לאכול "לחם", והכי נמי כאן לא באים לאכול "עוגיה". וד''ב.
מגן אברהם סימן קסח ס"ק טו
ואף ע"ג דמוליתא עיקר ואין מכוונין לאכול העיסה מ"מ מין דגן חשוב ולכן מברך במ"מ
 
מגן אברהם סימן קסח ס"ק טו
ואף ע"ג דמוליתא עיקר ואין מכוונין לאכול העיסה מ"מ מין דגן חשוב ולכן מברך במ"מ
לא בכל מקרה אם אתה תופס זאת כפשוטו, שאם אין מכון לאכול העיסה מברך, זה סותר את מש''כ מרן שאם אין כוונתו לאכול לחם אינו מברך. הטעם שכתבת שבא להחזיק הוא הסיבה שידוע שלא בא לאכול לחם, אבל הטעם שנקט מרן הוא שלא מתכון לאכול לחם.
ועיין כאן באול''צ, ואף שתאמר שם להחזיק וכו', אין זה עיקר הטעם. ומ''מ גם כאן לפי מה ששאלתי אנשים רבים, הם קונים זאת בתורת שוקולד, אחד אמר לי שיהיה פריך, השני אמר לי כדי שלא יהיה מתוק מדאי, מעדן את המתיקות וכל כיו''ב, אך ודאי שאין הכוונה לאכול כאן עוגיה. וזה פשוט בעיני. ומי שחושב אחרת יהא לו אשר לו אין זמני בידי להתווכח בדברים פשוטים.
1752172179587.png
 
מחילה אני רואה שמסקנתם על קליק, פסק זמן, כיף כיף וכדומה, לדעת הרב וובר והרב סירוטה שהכל, ואינו בכלל הכללי. ורק הרב קופשיץ חולק בזה.
איפה ראית שלדעת הרב וובר והרב סירוטה שהכל?
בעלון שהובא לעיל נכתב:
1752177975252.png
מה שכתוב שם, שלדעת הרב וובר: על כיף-כיף מזונות, ועל פסק-זמן יש להסתפק.
ולדעת הרב סירוטה: הולכים אחרי הרוב והחשוב. (וא"כ על כיף-כיף מזונות, ועל פסק-זמן יש להסתפק).
וגם לדעת הרב קופשיץ מברכים מזונות.
א"כ, על כיף-כיף לכו"ע מזונות, ועל פסק-זמן שהכל או יש להסתפק.
 
איפה ראית שלדעת הרב וובר והרב סירוטה שהכל?
בעלון שהובא לעיל נכתב:
הצג קובץ מצורף 7849
מה שכתוב שם, שלדעת הרב וובר: על כיף-כיף מזונות, ועל פסק-זמן יש להסתפק.
ולדעת הרב סירוטה: הולכים אחרי הרוב והחשוב. (וא"כ על כיף-כיף מזונות, ועל פסק-זמן יש להסתפק).
וגם לדעת הרב קופשיץ מברכים מזונות.
א"כ, על כיף-כיף לכו"ע מזונות, ועל פסק-זמן שהכל או יש להסתפק.
לדעת הרב סירוטה הולכים אחר החשוב וכדין עיקר וטפל הרגיל, ולטענתך כיף כיף עיקר. ולא נ''ל. לגבי הרב וובר צדקתי בכל מה שכתבתי חוץ מכיף כיף ובאמת יש בו הרבה יותר ופל. ואולי אפי' רובו ולא דייקתי כי נזכרתי כעת מלפני הרבה שנים שאכלתי ממנו. ויש''כ
 
מרן הגר"ד קוק שליט"א הערה חשובה בהלכות ברכות

א. כבר כתבנו בעבר את דעתו של מרן הגר"ד קוק שליט"א שיש לברך על "פסק זמן" ו"כיף כיף" וכיו"ב - ברכת "בורא מיני מזונות", כיון שיש שם "מין דגן", והדין הוא שהדגן חשוב גם אם הוא "מיעוט" לעומת דברים אחרים [כגון כאן שהשוקולד מרובה], כל שלא בא הדגן "לדבק" בעלמא, וכמבואר יסוד הלכה זו בשו"ע (סי' רח).

ב. וכ"כ בס' "ברכה נאמנה" (סי' רח), ובס' "הליכות ברכות" (שם), שיש לברך על החטיפים הנ"ל ברכת "מזונות". וכן העלה הרה"ג המנוח ר"א חנניה זצ"ל בשו"ת שערי יושר ח"ה (סי' לח). וע"ע בס' "מעשה הברכה" (פ"ב סי"ט). ועוד. ואמר רבינו שליט"א שה"ה "שניצל" שיש בתוכו "חזה עוף", וכן "שניצל תירס" וכו' שיש לברך עליהם בורא מ"מ. ונפק"מ מזה לחציל העטוף במיני דגן כפי שנפוץ לאחרונה. וכמ"ש בס' באר הלכה (סי' ה, עמ' כח). ע"ש.

ג. ואמר רבינו שליט"א שאמנם השוקולד שברכתו "שהכל" נפטר ע"י ברכת מזונות של הקמח שבתוכו, והשוקולד נחשב טפל לעומת חשיבות הדגן שבמאכל וכמבואר לעיל, מ"מ הטעימה הראשונה הסמוכה לברכה צריכה להיות על דגן בפועל, ולא רק על שוקולד, ולכן יש להזהר כאשר אוכל ממיני מאכל הנ"ל ודומיהם, לטעום בטעימה הראשונה מן הדגן, כי טוב פט'ר בכה"ג. וכעי"ז העיר הגרש"ז אוירבך זצ"ל כמ"ש בשמו בס' "וזאת הברכה" (עמ' צד).

ד. וכן יש להזהר כשאוכל "סלט פירות", והרוב מברכה מסויימת, שאמנם מברך ברכה אחת ופוטר את הכל, אך יש להזהר שיטעם מיד לאחר הברכה מן המאכל שעליו מבוררת הברכה שמברך, שהטפל אינו נהפך להיות מציאות חדשה כמו העיקר, [וכנודע שיש מהגדרה זו כמה נפק"מ, כגון היכא דנשאר לו כמות חשובה מהטפל לאחר שסיים העיקר, ע' משנ"ב (סי' קסח ס"ק מו), וכן אם הטפל הוא מין חדש שיש עליו שהחיינו, ראה שלמי תודה (ברכות עמ' נה) בשם הגראי"ל שטיינמן, ועוד].
 
לדעת הרב סירוטה הולכים אחר החשוב וכדין עיקר וטפל הרגיל, ולטענתך כיף כיף עיקר. ולא נ''ל.
אלא מה? בכיף-כיף השוקולד עיקר?! זה כמו וופל מצופה שוקולד...
לגבי הרב וובר צדקתי בכל מה שכתבתי חוץ מכיף כיף
כתבת שלדעתו פסק-זמן שהכל, ולא כן הוא, אלא שיש להסתפק.
 
אלא מה? בכיף-כיף השוקולד עיקר?! זה כמו וופל מצופה שוקולד...
אתה אוכל אותו כדי לאכול ופל? או כדי לאכול שוקולד. האמת שבזה כמו שכתבתי לעיל
חוץ מכיף כיף ובאמת יש בו הרבה יותר ופל. ואולי אפי' רובו ולא דייקתי כי נזכרתי כעת מלפני הרבה שנים שאכלתי ממנו
 
אתה אוכל אותו כדי לאכול ופל? או כדי לאכול שוקולד. האמת שבזה כמו שכתבתי לעיל
בשביל לאכול שוקולד אני קונה שוקולד, בשביל לאכול וופל אני קונה וופל, כשאני רוצה את השילוב של הטעם של שניהם אני קונה פסק זמן/כיף כף בונבון וכו'.
 
אתה אוכל אותו כדי לאכול ופל? או כדי לאכול שוקולד. האמת שבזה כמו שכתבתי לעיל
וופל בטעם שוקולד. (עשוי בצורה מיוחדת).
עכ"פ ודאי בעיני שהעיקר הוא הוופל, גם הרוב, גם המורגש, גם הבסיס, גם השם, גם העיקר.
זה בערך כמו שקד מצופה וכד'.
 
שמעתי, שפעם באו שני אברכים לשאול את חכם בן ציון שאלות בהלכה. הראשון שאל את שאלתו וכשיצא ממנו אמר שחכם בן ציון הורה לברך על קרמבו מזונות, וכשהשני יצא סיפר שהרב הורה לו לברך שהכל. חזרו שניהם ושאלו למה שינה הרב את דבריו מזה לזה, אמר להם כששאלתם אותי את השאלה שאלתי אתכם מהו קרמבו, אחד מכם ענה שזהו ביסקויט שיש עליו הרבה קצף מלמעלה, והשני ענה שזהו קרם שמוחזק על ידי ביסקויט, ממילא לראשון העיקר הוא הביסקויט ולשני הוא הקרם.
ונראה דהוא הדין בנידון דידן.
אם כי, ידידי בדק את טעם הוופלה לבדו, וטען שאין לו כמעט טעם, ולא ייתכן שמרגישים את טעמו בנוכחות טעם השוקולד החזק, ולכן על כרחנו שהאפקט שלו הוא רק הפריכות, וממילא דינו כניתן לדבק, כמו שכתב מרן השולחן ערוך (מהרא"ש) שדבר שנותן סמיכות במרק, וכן כתב הרמב"ם לענין חלב חיטה וסוכר (הנקרא רח'ת חלקום) דאלו נחשבים לדבק, ונראה דהוא הדין לכאן.
 
ראשי תחתית