אז תחזור על דברי ותראה שכל ההוכחה שלי הייתה הוא שהב"י עצמו בירך
וכיון שכן אז המשכתי לשלב ב', שגם פה בא"י זה רק מצד מנהג כהרמב"ם ולא מצד ברכה לבטלה [אם הב"י עצמו בירך]
ואז התקדמתי לשלב ג' שלפי"ז אין חשש לענות אמן על מי שנוהג לברך כי גם הב"י עצמו בירך, אז דיינו שהמנהג כהרמב"ם שלא לברך, אבל לענות אמן שפיר דמי, כי אין זה אמן על ספק ברכה כי הב"י עצמו בירך
