למעשה לא ראינו פוסק מעדות המזרח שחלק להדיא על השו"ע ופסק לברך, אלא כולם נמשכו אחר המנהג, דכיון שנהגו כן ויש פוסקים הסוברים שיכולות לברך השאירו אותם במנהגם.
מרן הגר"ע זצ"ל דיבר על מקור המנהג, דכיון שלא ראינו שגדולי ישראל הם שקבעו המנהג אלא "רבים מעמי הארץ אחרי צאתם מבית הכנסת נוטלים לולב ואתרוג ממקומם ונותנים לברך לבני ביתם ולנשותיהם" (כלשון החמדת ימים הנז' לעיל) ומקצת נשים בארץ הצב"י (כלשון הברכ"י).
ומנהג שלא נעשה ע"י גדולי ישראל לא חשיב מנהג. ע"ש ביבי"א.
וע"ש שכתב בשם שו"ת עין משפט שכל מנהג סתם שלא ידענו אם הוקבע ע"י גדולים, יש לתלות שנהגו כן מאליהם, ומה שלא מיחו בהם הרבנים הקודמים, י"ל שחששו שמא לא יקבלו מהם, או שלא נסתייע הדבר בידם למחות, ומקום הניחו לאחרונים להתגדר בו, והובא ג"כ בספר משא חיים אות צה עכ"ל יבי"א הנ"ל.
ובודאי שאין להביא ראיה למנהג, מנשים שבזמנו לא ידעו קרוא וכתוב ורבים מהם לא בירכו ברכת המזון, שהם חייבים בבהמ"ז ובכ"ז לא בירכו, ובירכו על נטילת לולב, שפטורים מזה.
ואכמ"ל.
מרן הגר"ע זצ"ל דיבר על מקור המנהג, דכיון שלא ראינו שגדולי ישראל הם שקבעו המנהג אלא "רבים מעמי הארץ אחרי צאתם מבית הכנסת נוטלים לולב ואתרוג ממקומם ונותנים לברך לבני ביתם ולנשותיהם" (כלשון החמדת ימים הנז' לעיל) ומקצת נשים בארץ הצב"י (כלשון הברכ"י).
ומנהג שלא נעשה ע"י גדולי ישראל לא חשיב מנהג. ע"ש ביבי"א.
וע"ש שכתב בשם שו"ת עין משפט שכל מנהג סתם שלא ידענו אם הוקבע ע"י גדולים, יש לתלות שנהגו כן מאליהם, ומה שלא מיחו בהם הרבנים הקודמים, י"ל שחששו שמא לא יקבלו מהם, או שלא נסתייע הדבר בידם למחות, ומקום הניחו לאחרונים להתגדר בו, והובא ג"כ בספר משא חיים אות צה עכ"ל יבי"א הנ"ל.
ובודאי שאין להביא ראיה למנהג, מנשים שבזמנו לא ידעו קרוא וכתוב ורבים מהם לא בירכו ברכת המזון, שהם חייבים בבהמ"ז ובכ"ז לא בירכו, ובירכו על נטילת לולב, שפטורים מזה.
ואכמ"ל.