הפורש מדרכי צבור, ואע"פ שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן, אין לו חלק לעולם הבא.
הסברתי כבר לעיל, שלפעמים אי ההשתתפות וההכרזה על כך - היא השתתפות גדולה. אבל להתעלם ולעשות משהו אחר זה נקרא לפרוש.
ולכאורה הוא מתכוון לעסקנים זוטרים שבעת שכלל ישראל מתאחדים בצורה יוצאת דופן, הם מוצאים זמן למחות על כבוד רבם שלא הושם בראש העצרת. (ואשמח לדוגמה מחצר אחרת שהתנהגה באופן מפליא זה, כולם באים ומשתתפים ומארגנים איזו פינה לרב, בלי הרבה נסיונות לעורר תשומת לב מיוחדת, ורק קבוצת נערים ומשבקים מסויימת עושה הכל בכדי שכולם ירימו גבה. עצוב)
בית הבחירה (מאירי) מסכת ברכות דף נח עמוד א
הרואה אכלוסי ישראל מברך ברוך חכם הרזים ופירשו למטה שאין אכלוסא פחותה מס' רבוא ואם היתה אכלוסא נכבדת חשובה בעיני הכל כששים רבוא או אפי' ב' תלמידי חכמים שלמים יש מי שאומר שמברך עליה חכם הרזים
"שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה"
אני חושב משהו, אפילו כותב אותו בפורום ...
תאר לעצמך, יש מאות אלפים כיווני חשיבה שונים, וכולם מקובלים על הדעת,
לא מוכרח על הדעת שלך, אבל כן על דעת של אדם שפוי ומיושב ...
מותר לחשוב, מותר לצעוק את הדעה שלי, הכל בסדר,
אבל תפנים שה' יתברך ברא את המחשבה החולקת עליך, תכיל אותה תזרום איתה.
הסתכלתי ימין ושמאל, הרבה פרצופים, אחד יחיד ומיוחד שיכול לברוא כל כך הרבה חותמות מחותם אחד,
ברא גם את המחשבות שלהם, תנתב נכון את התגובות שלך, לפעמים תשתוק גם אם אתה פשוט כבר בסוף הפתיל
הרב אביעד צודק
יש בזה נידון גדול
עכ"פ הבית דוד נוקט שאין חומרא של ברכה לבטלה
וכך ראיתי ביפה ללב מסברא דיליה בעניין חידושו של הבית דוד סימן שנט בסופו, שברכה שאין אומרים בה וציוונו אין חיסרון של לא תשא, נראה שכוונתו לומר שכל החיסרון של לא תשא היינו כשאומר בשם השם לעשות פעולה שאינה נצרכת וכאן יש חיסרון של לא תשא, אבל כשמשבח אף אם אסור לברך בסתם משום מוציא שם שמים שלא במקום צורך אבל חומרא דלא תשא ליכא הכי, וא"כ כשיש ספק שפיר אפשר לברך דהרי לא גרע מכל הודאה, וכבר אפשר לשאול א"כ מדוע אף במקום שאין צורך לא יולכ לברך בסתם, ושמא היות ונתקן כברכה אי"ז כשאר הודאה.
כלומר כל עיקר חידושו הוא שאין חומרא דלא תשא בברכה של השבח אבל אי"ז היתר גמור.
דברים שכתבתי פעם
הרמב''ם בהלכות כותב בלשון ''אין ראוי לברכן'' ורבינו אברהם בנו האריך בשמו שברכות השחר שהרמב''ם פוסק שנתקנו על סדר הפעולות ושאלו אותו מה לעשות במקום שמברכים בתפילה
ואז הוא מחלק ענט''י שזה ברכת המצוות זה ברכה לבטלה וחייבים לבטל את המנהג, ושאר ברכות יצא בדיעבד ולא יעורר מחלוקת ע''ז
תשובת רבינו אברהם מובאת בארוכה בהערות למהדורת מכון ירושלים של שות הרמב''ם [פריימן פג]
המציאות שפעם קודמת המשטרה אמרה 700000 והפעם מאתיים
זה בכלל משנה למישהו הכל אינטרסים פוליטיים
מדברים בעובדות ואתה מתעסק מה פלוני אמר ומה אלמוני חשב
ואין לשרשור הזה סוף
מסתמא מי שבירך היה לבטלה
אם נצא מנקודת הנחה שההגדרה של חרדי היא בן 9 ל13 אחוזים מהאוכלוסייה (למס)
יוצא שאם הציבור הוא 1300000 ומחציתו נשים ישנם 650000 וכמובן שרוב הילדים לא הגיעו וכן רבים שעובדים לפחות באזור מגורי
א"כ ודאי שלא היו
אגב ההשוואה למצביעים שס בבחירות היא מופרכת, ופשוט
לא זה ההבדל.
כי לא בטוח בכלל שפעם שעברה היו יותר, ואולי אדרבה הפעם היו יותר מפעם שעברה... חלקם טוענים שהיו הפעם 800,000
וגם הגיוני יותר שהפעם יהיו יותר והרבה יותר בגלל הגידול הטבעי [12 שנה לאחר העצרת הקודמת]
אלא שפעם שעברה דעתו של מרן הגרח"ק היתה ברורה כ"כ שיש לשער גם לפי אומדנא ולכן ברכו, והיות שהוא היה גדול הדור, אז רבים הורו ועשו. וגם הגר"ח עצמו בירך בשם ומלכות
לעומת זאת, הפעם לא היה מי שיחשוב כן. אמנם מרן הגר"י זילברשטיין פסק שמספיק אומדנא, אבל היות והוא לא נמצא 'במרכז העניינים', לכן לא עשו מזה רעש כ"כ, ובטוחני שהיו שברכו. ואפשר לברר אם הגרי"ז עצמו בירך [ובל"נ אברר]. ואם הגר"ד לנדו היה אומר לברך, בלי ספק שהיו מברכים.
זה לא מופרך, אלא זה בא להפריך את הטענה שגם אם כל מצביעי ש''ס ודגל כולם ללא יוצא מן הכלל היו באים היו מגיעים 'רק' 300,000, ועוד קצת ילדים ובחורים ועדה חרדית - חנוק 400,000. מה שלא קרה ...
מה שנראה שהפעם לא ברכו משום שזה התפרס למקומות אדירים... מהכניסה לעיר בואכה כניסה לגאולה (יקירי) ועד צומת בר אילן - מרן. והבמה של העצרת היתה במקום שבקושי ראו את ההמונים, אפי' לא את גשר המתרים (אולי רק בחלקו) משא"כ מפעם שעברה.
בכל מקרה דעתו של הרב יצחק לברך, מצ"ב. וכן שמעתי משמו של הרב זעפראני.
במהלך תחילת העצרת בירושלים, דנו מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א ומרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בשאלה האם יש לברך ברכת "חכם הרזים" הנאמרת במפגש של ששים ריבוא יהודים
mizrach.co.il
הרבנים נגשו לחלון:
בזמן העצרת: דיון הלכתי בין הרבנים סביב שאלת ברכת "חכם הרזים"
במהלך תחילת העצרת בירושלים, דנו מרן הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א ומרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בשאלה האם יש לברך ברכת "חכם הרזים" הנאמרת במפגש של ששים ריבוא יהודים
default
במהלך מפגש הרבנים שנערך בזמן תחילת העצרת, התקיים דיון מרתק בין מרן הגאב"ד הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א ובין מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, בשאלה ההלכתית האם יש לברך ברכת "חכם הרזים" הנאמרת במפגש של ששים ריבוא מישראל.
השניים דנו האם ניתן להסתמך על אומדן המספרים ולהחיל את הברכה גם במקרה של ספק, או שמא אין לברך אלא כאשר קיימת ודאות גמורה. לשם כך קמו הרבנים ממקומם והביטו אל הציבור, בניסיון לבחון האם יש היתכנות להגעתם של ששים ריבוא. הגאב"ד אמר כי ישנה הבנה כי המשטרה בד"כ ממעיטה מעט ממספר המשתתפים בפועל, ולכן אם המשטרה תאשר שיש שש מאות אלף איש – ניתן יהיה להסתמך על כך ולברך.
לבסוף החליטו הרבנים כי אין לברך כל עוד אין ביטחון מוחלט בכך שנכחו במקום ששים ריבוא יהודים. בהמשך היום אכן התברר כי מספר המשתתפים היה ככל הנראה רחוק מכך, ועמד ע"פ הערכות המשטרה על כ-350,000 איש.
מעניין לציין כי נושא זה עורר הדים גם בפורום "כותל המזרח", שם התקיים דיון תוסס בין תלמידי חכמים ועמיתים לפורום. חלקם סברו שיש מקום לברך גם בספק, משום שהעיקר הוא ריבוי הציבור, ואילו אחרים טענו שאין לברך כל עוד אין ודאות גמורה, מחשש לברכה לבטלה. הדיון נמשך גם בימים שלאחר מכן, והדעות נחלקו – מה שממחיש עד כמה הסוגיה ההלכתית סביב ברכת "חכם הרזים" נותרה רלוונטית גם בעידן העצרת ההמונית של דורנו.