בירור השמועה על שריפת ספרי הגר"ע יוסף לפני שנים רבות

  • יוזם הנושא יוזם הנושא ידידיה
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

ידידיה

חבר ותיק
הצטרף
8/12/24
הודעות
582
בתחילת דרכו שרפו את ספריו והוא נחלה מזה מאוד ושכב חודש בביתו (והגר"ע עטיה בא לבקרו וכו') ובשוק מחנה יהודה זרקו עליו עגבניות, ביזו אותו מאוד והפסיקו את שיעוריו בבתי הכנסת.
ישנה התייחסות שלו עצמו לאגדה זו?
 
ידוע למי?
למיטב ידיעתי לא היו דברים מעולם, לא שריפה ולא עגבניות כמובן שהיתה התנגדות קשה של רבני בבל.
מונח לי בראש הסיפור הנ"ל של השרפה (לא זוכר אם שרפו ממש או רצו לשרוף ואחד הרבנים מנעם) מסתמא מקריאה באחד מספרי התולדות
 
למיטב ידיעתי לא היו דברים מעולם, לא שריפה ולא עגבניות כמובן שהיתה התנגדות קשה של רבני בבל.

כך מספרים במשפחת יוסף.

לדבריהם, הגר"ע יוסף בגיל צעיר חלק על מרן ה'בן איש חי' וספג ביקורת נוקבת מאת חכמי בבל, כפי שסיפר בנו הגר"י על חכם עיראקי נודע שכשעלה לארץ ישראל אמרו עליו "ארי עלה מבבל", ושמו חכם ניסים כדורי, שנחשב בפי רבים ממשיכו של מרן ה'בן איש חי' (כ"כ הגר"מ מאזוז). שכששמע שהגר"ע יוסף "מקעקע את ההלכות של רבינו יוסף חיים מבגדאד", יצא נגדו בשצף קצף.

הדברים הגיעו שהוא לא מיחה בתלמידיו ששאלוהו האם ניתן לשרוף את ספרי 'יביע אומר', וענה להם "תעשו מה שאתה מבינים". או אז לקחו את ספרי 'יביע אומר' והלכו לפתח בית הכנסת 'מנחת יהודה' במחנה יהודה והעלו אותם באש.

ומספר הגר"י יוסף: באחת השבתות הלך הגר"י עם אביו למסור שיעור בבית כנסת במחנה יהודה "ובדרך היו כמה עיראקים – שהיו מושפעים מכמה רבנים שהתסיסו נגדו – זרקו עליו עגבניות, וכך הגיע לבית הכנסת ובגדיו מלוכלכים" (ראו בעלון 270 פרשת נח תשפ"א).

השריפה.jpg

אבל העיתונאי ישראל שפירא כותב:

בשיחה שערכתי עם מספר חכמי בבל מירושלים תובב"א, נאמר לי שהם לא מכירים אירוע של שריפה פומבית של ספרי מרן הגר"ע יוסף, ולא שמעו זאת מאבותיהם מעולם. עוד ציינו, שגם הגאון רבי ניסים כדורי חלק על מורו ורבו ה'בן איש חי', וכדרכם של תלמידי חכמים בכל הדורות.

לדבריהם, הנידון היה שחכמי בגדאד כעסו על בן עדתם מרן הגר"ע יוסף, שהיה החכם הספרדי הראשון שנגרר אחרי גאוני אשכנז, וחלק על האריז"ל, וביטל את סמכותו הבלתי מעורערת בקרב הספרדים, והיה הראשון במשך 300 שנים מזמנם של גאוני אר"ץ (עיין שו"ת דברי יוסף אירגאס, סי' ג) שחלק על סמכותו.

דבריהם תואמים למעשה שפורסם בספר "מרן הרב עובדיה יוסף" של אבישי בן חיים (נדפס בתשע"ח), מעשה שאירע בחורף שנת התשט"ז, ונמצא במחברותיו של הרב כדורי. לאחר שהעיר לרב עובדיה (שהיה אז בן 36) על שהתבטא בזלזול נגד האר"י, "תיכף נתכעס והכה אותי על ראשי וניגש לקרוע גלימתי, ויצעק בקללות וחירופים וגידופים תצלנה אוזניים משמוע בחוצפא גדולה בבית הכנסת לפני הרבנים המקובלים, ואנשים שנתאספו לקול זעקותיו"...

הרב עובדיה עצמו נמנע לימים מלהשיב מה בדיוק אירע, אך הסכים להודות שלרב כדורי, המבוגר ממנו ביותר מ–20 שנה, עף איכשהו הכובע... ובקונטרס "דברי ריבות" כתב על הגר"י כדורי: "איש שמעולם היה צנוע בירכתי ביתו ולא קינא קנאת ה' מעולם על גופי עבירות והפעם יצא מגדרו, ועליו יכונו דברי מרן בשו"ת בית יוסף אבן העזר דיני כתובות סימן יד בד"ה והקנאה. והאיש הזה עוסק בכריכת ספרים ובסגולות וקמיעין, ותו לא מידי" (מובא במאמרו של בנימין לאו בספר 'אורתודוקסיה יהודית: היבטים חדשים').

ולהלן דברי מרן הבית יוסף שם:

"והקנאה הזאת שהוא לובש בדבר הפשוט להתיר, הוה ליה לקנאה נגד שום אדם שעובר עבירה, אבל מאחר שעד היום לא נשמע שקנא על שום דבר עבירה ועתה אומר שמקנא לייסר את מי שעשה מעשה בהוראת חכמים שלמים וכן רבים, הכל יכירו וידעו כי אין זה כי אם אהבת הניצוח, ולכן יחוס על כבוד תורתו ולא יחזיק עוד במחלוקת".

ידוע גם שבאותה תקופה שחכמי בבל יצאו נגד הגר"ע, הם גרמו להרחקתו מבתי הכנסת בהם מסר שיעורי הלכה.
 
כך מספרים במשפחת יוסף.

לדבריהם, הגר"ע יוסף בגיל צעיר חלק על מרן ה'בן איש חי' וספג ביקורת נוקבת מאת חכמי בבל, כפי שסיפר בנו הגר"י על חכם עיראקי נודע שכשעלה לארץ ישראל אמרו עליו "ארי עלה מבבל", ושמו חכם ניסים כדורי, שנחשב בפי רבים ממשיכו של מרן ה'בן איש חי' (כ"כ הגר"מ מאזוז). שכששמע שהגר"ע יוסף "מקעקע את ההלכות של רבינו יוסף חיים מבגדאד", יצא נגדו בשצף קצף.

הדברים הגיעו שהוא לא מיחה בתלמידיו ששאלוהו האם ניתן לשרוף את ספרי 'יביע אומר', וענה להם "תעשו מה שאתה מבינים". או אז לקחו את ספרי 'יביע אומר' והלכו לפתח בית הכנסת 'מנחת יהודה' במחנה יהודה והעלו אותם באש.

ומספר הגר"י יוסף: באחת השבתות הלך הגר"י עם אביו למסור שיעור בבית כנסת במחנה יהודה "ובדרך היו כמה עיראקים – שהיו מושפעים מכמה רבנים שהתסיסו נגדו – זרקו עליו עגבניות, וכך הגיע לבית הכנסת ובגדיו מלוכלכים" (ראו בעלון 270 פרשת נח תשפ"א).

השריפה.jpg

בכל אופן אני מחפש מקור יותר אמין.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:
ומספר הגר"י יוסף: באחת השבתות הלך הגר"י עם אביו למסור שיעור בבית כנסת במחנה יהודה "ובדרך היו כמה עיראקים – שהיו מושפעים מכמה רבנים שהתסיסו נגדו – זרקו עליו עגבניות, וכך הגיע לבית הכנסת ובגדיו מלוכלכים" (ראו בעלון 270 פרשת נח תשפ"א).

השריפה.jpg
איך מצאת את העלון הזה?
 
אולי יש לומר שהיו אלו עגבניות של ההיתר המדומה...
לא השליכו עגבניות ולא עשו מדורות.
כך מובא באביר הרועים של הרב יעקב ששון ח"ב עמ 317 ובעוד מקומות
אגב מנין הביטחון שהסיפורים לא נכונים וכי אתה היסטוריון?
 
כך מובא באביר הרועים של הרב יעקב ששון ח"ב עמ 317 ובעוד מקומות
אגב מנין הביטחון שהסיפורים לא נכונים וכי אתה היסטוריון?
כל זקני הבבלים, שחיו את הסיפור ואת התקופה מכחישים
גם זקיני בבלי שהיה חי אז באהל רחל, סיפר כ"פ שלהד"מ וזה שקר מוחלט ממש.
תנצב"ה.
 
מי הם אותם זקנים עלומי שם ?
זקני היה מראשי מנחת יהודה
והיה מכיר כל העיננים היה מקושר בלו"נ לחכם שמואל דרזי [אביו של השבות יצחק]
וח' שמואל ד' ניהל את כל המלחמה והוא היה לצידו
צריך לדעת אצל ספרדים מעולם!!!!!! אבל מעולם!!!! לא זלזלו בחכמים!
תמיד כיבדו
וזקני היה מספר איך שכעסו על הבן של 'יעקב גלה' [אביו של מרן] ויעקב גלה היה ממש בשר מבשרם
והיה מתנצל וכו'
אבל שמרן היה עובר והיה צעיר מאוד כולם כיבדוהו כיון שידעו שהוא ת"ח וגאון נוראי
וכבר בצעירותו בירושלים ידעו שהוא גאון בתורה,
זכותם של הבבלים לכעוס, אבל מעולם לא ביזוהו ולא אף א' אחר.
 
כך מספרים במשפחת יוסף.

לדבריהם, הגר"ע יוסף בגיל צעיר חלק על מרן ה'בן איש חי' וספג ביקורת נוקבת מאת חכמי בבל, כפי שסיפר בנו הגר"י על חכם עיראקי נודע שכשעלה לארץ ישראל אמרו עליו "ארי עלה מבבל", ושמו חכם ניסים כדורי, שנחשב בפי רבים ממשיכו של מרן ה'בן איש חי' (כ"כ הגר"מ מאזוז). שכששמע שהגר"ע יוסף "מקעקע את ההלכות של רבינו יוסף חיים מבגדאד", יצא נגדו בשצף קצף.

הדברים הגיעו שהוא לא מיחה בתלמידיו ששאלוהו האם ניתן לשרוף את ספרי 'יביע אומר', וענה להם "תעשו מה שאתה מבינים". או אז לקחו את ספרי 'יביע אומר' והלכו לפתח בית הכנסת 'מנחת יהודה' במחנה יהודה והעלו אותם באש.

ומספר הגר"י יוסף: באחת השבתות הלך הגר"י עם אביו למסור שיעור בבית כנסת במחנה יהודה "ובדרך היו כמה עיראקים – שהיו מושפעים מכמה רבנים שהתסיסו נגדו – זרקו עליו עגבניות, וכך הגיע לבית הכנסת ובגדיו מלוכלכים" (ראו בעלון 270 פרשת נח תשפ"א).

הצג קובץ מצורף 1041

אבל העיתונאי ישראל שפירא כותב:

בשיחה שערכתי עם מספר חכמי בבל מירושלים תובב"א, נאמר לי שהם לא מכירים אירוע של שריפה פומבית של ספרי מרן הגר"ע יוסף, ולא שמעו זאת מאבותיהם מעולם. עוד ציינו, שגם הגאון רבי ניסים כדורי חלק על מורו ורבו ה'בן איש חי', וכדרכם של תלמידי חכמים בכל הדורות.

לדבריהם, הנידון היה שחכמי בגדאד כעסו על בן עדתם מרן הגר"ע יוסף, שהיה החכם הספרדי הראשון שנגרר אחרי גאוני אשכנז, וחלק על האריז"ל, וביטל את סמכותו הבלתי מעורערת בקרב הספרדים, והיה הראשון במשך 300 שנים מזמנם של גאוני אר"ץ (עיין שו"ת דברי יוסף אירגאס, סי' ג) שחלק על סמכותו.

דבריהם תואמים למעשה שפורסם בספר "מרן הרב עובדיה יוסף" של אבישי בן חיים (נדפס בתשע"ח), מעשה שאירע בחורף שנת התשט"ז, ונמצא במחברותיו של הרב כדורי. לאחר שהעיר לרב עובדיה (שהיה אז בן 36) על שהתבטא בזלזול נגד האר"י, "תיכף נתכעס והכה אותי על ראשי וניגש לקרוע גלימתי, ויצעק בקללות וחירופים וגידופים תצלנה אוזניים משמוע בחוצפא גדולה בבית הכנסת לפני הרבנים המקובלים, ואנשים שנתאספו לקול זעקותיו"...

הרב עובדיה עצמו נמנע לימים מלהשיב מה בדיוק אירע, אך הסכים להודות שלרב כדורי, המבוגר ממנו ביותר מ–20 שנה, עף איכשהו הכובע... ובקונטרס "דברי ריבות" כתב על הגר"י כדורי: "איש שמעולם היה צנוע בירכתי ביתו ולא קינא קנאת ה' מעולם על גופי עבירות והפעם יצא מגדרו, ועליו יכונו דברי מרן בשו"ת בית יוסף אבן העזר דיני כתובות סימן יד בד"ה והקנאה. והאיש הזה עוסק בכריכת ספרים ובסגולות וקמיעין, ותו לא מידי" (מובא במאמרו של בנימין לאו בספר 'אורתודוקסיה יהודית: היבטים חדשים').

ולהלן דברי מרן הבית יוסף שם:

"והקנאה הזאת שהוא לובש בדבר הפשוט להתיר, הוה ליה לקנאה נגד שום אדם שעובר עבירה, אבל מאחר שעד היום לא נשמע שקנא על שום דבר עבירה ועתה אומר שמקנא לייסר את מי שעשה מעשה בהוראת חכמים שלמים וכן רבים, הכל יכירו וידעו כי אין זה כי אם אהבת הניצוח, ולכן יחוס על כבוד תורתו ולא יחזיק עוד במחלוקת".

ידוע גם שבאותה תקופה שחכמי בבל יצאו נגד הגר"ע, הם גרמו להרחקתו מבתי הכנסת בהם מסר שיעורי הלכה.

ערבבו כאן בין יצחק לניסים, ואין הכוונה לרבי יצחק ניסים, אלא בין רבי ניסים כדורי (שקצף על מרן הגרע"י זצ"ל) לבין רבי יצחק כדורי (שהיה ידידו של הגרע"י כל הימים כידוע). תקנו אותי אם אני טועה.
וזו טעות מאותם ימים שלא הייתה בינה מלאכותית, אלא הכתבים (וגם הרבה רבנים בדורנו, וכבר צעק מר בריה דרבינא הגרד"י שליט"א בהלוויית מרן הגאון הנאמ"ן זצ"ל על המלחמה בשטחיות) ראשם רדוד פי כמה מאותה בינה, והתוצאות בהתאם.
 
ערבבו כאן בין יצחק לניסים, ואין הכוונה לרבי יצחק ניסים, אלא בין רבי ניסים כדורי (שקצף על מרן הגרע"י זצ"ל) לבין רבי יצחק כדורי (שהיה ידידו של הגרע"י כל הימים כידוע). תקנו אותי אם אני טועה.
הגר''י כדורי זצ''ל היה מגדולי מתנגדיו בתחילה, לא פחות מהר' יצחק ניסים, ר"נ כצורי והר''מ אליהו ואחרים.
בהמשך, עמד על טיבו וחזר בו והיה בקשרים טובים עמו עד הסוף.
הדברים ידועים ואכמ''ל.
 
אינני יודע אם "עמד על טיבו", לענ"ד זו לשון מזלזלת כלפי הרב כדורי (כביכול בתחילה לא עמד על טיבו), יותר סביר להניח שהשלים עם המצב שנוצר.
מה הבעיה ?
בהתחלה ראו אברך צעיר שמוציא פסקים נגד מסורת הפסיקה ונגד מנהג עדות המזרח הרחב, חשבו שהוא גאוותן וכדו' ולא ת"ח
בהמשך הכירו בגדולתו, שהוא ת"ח ושקוע כל כולו בתורה וכו'
 
שמתי לב לדבר נפלא
כל מי שהכיר את הגרע"י באותה תקופה [הגר"ע עטייה, הג"ר אפרים כהן, ועוד] - כולם יצאו להגנתו
וכל מי שיצאו נגדו - לא היה להם היכרות קודם לכן
הגר"י נסים מתחילה תמך בו ואח"כ יצא נגדו [כנר' עיקר טענתו היה על מה שחולק על הבא"ח בלשון החלטית] - ואכן, הוא הכיר אותו רק קצת
והמחפש בתולדות הימים ההם יראה שאין יוצא מן הכלל בכלל הזה!
פשוט כך.
ונקודת הענין, שמרן הגרע"י עשה דברים בתור צעיר מאוד, מה שמתאים לאנשים עם זקן לבן ארוך.
אבל שעמדו על טהרת ליבו, הכל הסתדר.
כולו היה טהור.
כך גם עם מרן הגר"אמ שך. ויש להאריך ואכמ"ל.
 
שמתי לב לדבר נפלא
כל מי שהכיר את הגרע"י באותה תקופה [הגר"ע עטייה, הג"ר אפרים כהן, ועוד] - כולם יצאו להגנתו
וכל מי שיצאו נגדו - לא היה להם היכרות קודם לכן
הגר"י נסים מתחילה תמך בו ואח"כ יצא נגדו [כנר' עיקר טענתו היה על מה שחולק על הבא"ח בלשון החלטית] - ואכן, הוא הכיר אותו רק קצת
והמחפש בתולדות הימים ההם יראה שאין יוצא מן הכלל בכלל הזה!
דברים ברורים ונכונים, שמעתי כן מעוד רבים.
זה לא רק מי שהכירו, אלא כל הדור הקודם אחזו ממנו (הדור של ר"ע עטיה ר"א הכהן הגרצ"פ פראנק, הרב מטשיבין, וכל זקני הדור ההוא), ורק בדור הצעיר יותר של תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם היו שיצאו נגדו.
פשוט כך.
ונקודת הענין, שמרן הגרע"י עשה דברים בתור צעיר מאוד, מה שמתאים לאנשים עם זקן לבן ארוך.
אבל שעמדו על טהרת ליבו, הכל הסתדר.
כולו היה טהור.
כך גם עם מרן הגר"אמ שך. ויש להאריך ואכמ"ל.
כנ"ל, מי שהכירו ראה וידע שהוא אדם גדול.
 
ראשי תחתית