אם הוא אוכל ושותה משלו, למה שאעיר לו על כך?אולי אם מגיע אליך עובד חילוני לצורך עבודה כלשהיא, והוא גם ככה אוכל ושותה, אם תציע לו שיברך ע"כ או לא.
וכידוע כל דרבנן זה גברא וכד' הנתיבות.
כידוע למי?ובפרט שכל דרבנן בלא"ה זה גברא.
לשונו שם:וע"ע במש"כ בזה ביבי"א ח"ד (או"ח סי' יב אות טו במוסגר).
אין קשר.לכאו' מוכח במשנה ברורה שבכה"ג אינו מברך,
משנה ברורה סימן קצו ס"ק ד
אם גנב או גזל חטים וטחנן ואפאן [ו] י"א שאע"פ שקנאן בשינוי והרי הם שלו אלא שחייב לשלם לו דמים עבורם מ"מ אסור לברך ע"ז בין ברכה ראשונה ובין בהמ"ז [ז] דלענין ברכה דאית בה הזכרת השם חמיר טפי ותמיד הוא בכלל נאוץ [ח] וי"א דהואיל וקנה יכול לברך ודעת המ"א דלענין בהמ"ז אם אכל כדי שביעה יש להורות בזה שיברך בהמ"ז [ט] דהוא דאורייתא ויש להחמיר ולברך:
ומעתה אף אם קנה בשינוי שיכול לצאת בזה יד"ח מצוה אינו מברך, ק"ו בנ"ד.
ועי' מהרש"ם בדע"ת סי' רעא דמי שאכל לפני קידוש מברך "כיון שבידו לקדש".
ומפורש, דאף שאינו חפצא, ורק גברא, מ"מ רק מטעם זה יכול, אבל בצום אינו מברך.
וראיה לדברינו,
שהרי נחלקו רבותינו במי שבירך ביום צום אם יטעם, דלהגרע"י יטעם ולהרבה פוס' לא יטעם ובכללם השד"ח.
ומעתה,
לד' השד"ח, אפי' אם בירך לא יטעם, אז נאמר לו לכתחילה לברך???
וגם להגרע"י, זה רק משום חומר ברכה לבטלה.
ופשוט, שבנ"ד זה חשש ברכה לבטלה לאידך גיסא, וחמור הדבר.
וד' הרב יצחק צע"ג.
מפורש באוח סימן שלד במשנה ברורה שהעובר על איסור דרבנן בשבת צריך לצוםלשונו שם:
ותבלין לזה י"ל ע"פ מה שהסברתי בס"ד טעם מחלוקת הפוסקים אם מותר למספי לקטן בידים איסור דרבנן, שהנה כל איסורים דאורייתא חשיבי כאיסור חפצא, משא"כ איסורים דרבנן י"ל דהוי כאיסור גברא משום לא תסור, ולא חשיבי כאיסור חפצא. וכמ"ש בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאו"ח סי' לא אות ה). ובשו"ת דברי משה תאומים (חאו"ח סי' יט). וזהו טעמו של הרשב"א שמתיר למספי לקטן בידים איסור דרבנן, דבקטן ליכא איסור גברא. אבל להרמב"ם וסיעתו י"ל דס"ל דאיסורים דרבנן נמי חשיבי איסור חפצא, ולהכי אסרו למספי בידים אפי' איסו' דרבנן. וכבר מצאתי עיקר ד"ז (דאיסורין דרבנן חשיבי איסור חפצא) להגאון ר' אלחנן ווסרמן בקובץ הערות (סי' ח אות טו). וכן בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' עא). ע"ש. ומעתה איסורים דרבנן התלויים בזמן וכנ"ד ודאי דלא חשיבי איסור חפצא, רק איסור גברא, ומש"ה שרי למספי לקטן בידים. וכ"ז אני אומר לחדודי בעלמא, כי לדין יש תשובה, ואכמ"ל.
מבואר בדבריו שהוא מחלק בין איסורי דרבנן דעלמא, שבהם יש מחלוקת אי הוו גברא או חפצא, לבין איסורי דרבנן התלויים בזמן וכנ"ד.
(וכן הביא חילוק זה בהליכו"ע ח"ז עמ' לח-לט, שהוא נידון דלעיל, ע"ש)
(גם בח"א יו"ד סי' ד שציינת, רומז לחילוק זה בהע' [וכן שם אות ז], אלא שמחלק בנידונו גבי בב"ח, דשמא לא חשיב 'הזמן אוסרו' לפי הטעם שהמתנת שש שעות היא משום הבשר שבין השיניים).
ואגב, מה שציינת שהיבי"א כתב שכ"ד הרמב"ם, הנה דבריו על זה בח"ב יו"ד סי' ה אות ג (ונכפל בהליכו"ע ח"ז סוף עמ' לג):
והנה ידי"נ הגאון ר' אברהם חיים נאה ז"ל, כ' להעיר לי עמש"כ שם בענין זה, (מאשר היה מוכן להדפיס בקצות השלחן, ובעוה"ר נטרפה לו השעה וחלי"ש תנצב"ה.) וז"ל: והנה דבר חריף השמיענו ידידי הרב הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א, בטעם לשבח. ואיידי דחביבותיה דהגאון המחבר שליט"א גבן, אמרתי להשתעשע בדבריו, ולתת מקום בספרנו להביע אומר הנ"ל בזה. כי כל גדולי האחרונים פשיטא להו דאיסור דרבנן הוא איסור גברא ולא חפצא. ע' תורח"ס (סי' לא). ואדרבה ד' הריב"ש דאף איסורי תורה איסורי גברא הם. וכמש"כ לעיל. וכן בתשו' מהרי"א הביא מהריטב"א קידושין שדברים האסו' כחזיר הוי איסור גברא. וקשה לומר דהרמב"ם יסבור שגם איסור דרבנן הוא איסור חפצא. עכת"ד בזה. והנה גם אני בעניי לא כתבתי שם ד"ז להלכה. אלא דרך פלפולא עפ"ד המנחת יחיאל. ומצאתי לו חבר הוא הגאון הק' ר' אלחנן ווסרמאן זצ"ל בקובץ הערות (סי' ח אות טו), [שבא לידי כעת בתורת שאלה]. שכ', שהיה נראה דבאיסור דרבנן אין המעשה מצד עצמה אסורה, אלא שמצוה לשמוע ד"ח. מיהו היסוד הזה אינו מוסכם, וכבר נתבאר בקונ' דברי סופרים, כי איסורין דרבנן הם אסורים מצד עצמם. וכו'. וכן במצות חינוך לקטן, להסוברים שהמצוה מוטלת על הקטן עצמו, אף שהקטן אינו מוזהר על לא תסור. ע"ש עוד ראיות לזה. ולפ"ז גם בשוגג באיסור דרבנן קמתעביד איסורא. עכ"ל. וע"ע בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' עא).
ובאמת בכמה מקומות הגרע"י נוקט בהחלט שאיסורי דרבנן איסורי גברא ומבאר לפ"ז כמה עניינים, ונראה שסומך ע"ז.
[ואגב אעיר, שהנה בהליכו"ע (ח"ז עמ' קמא) כתב שכ"ד האריז"ל והרמ"א שכתבו להצריך כפרה גם למי שעבר אאיסורא דרבנן בשוגג, ודלא כהנתיבות וסיעתו. אמנם לענין ד' האריז"ל, יד הדוחה נטויה שלא אמר כן אלא למהרח"ו לגודל קדושתו, ומידת חסידות שנו כאן, אבל לא שסובר שכל העובר על דרבנן בשוגג צריך כפרה מדינא].
ייש"כ.מפורש באוח סימן שלד במשנה ברורה שהעובר על איסור דרבנן בשבת צריך לצום
מרן המשנה ברורה פוסק לכל בית ישראל נגד הנתיבות ותו לא מידיייש"כ.
כוונתך בודאי 'בשוגג'. כי על מזיד כו"ע מודו.
אלא שהדברים כמובן שנויים במחלוקת (השעה"צ לא הביא שם זולתי מכלכלת שבת שאומר כן).
ומה שהערתי לא שייך לזה.
קשר רשעים אינו מן המניןהוא לא כותב כזה דבר שהמנהג יסייע להמשיך ולברך, אלא כותב שהמנהג במציאות כדבריו.
למה להמציא בשמו דברים שהוא לא אמר?
?קשר רשעים אינו מן המנין
שכחת שיש פה ג' ספיקות לברך??והדברים מפליאים:
זה שעושה איסור בידים ואוכל ביום תענית, עונים אחריו אמן לכתחילה.
לעומת זאת כתב שם, שמי שמברך פעמיים אשר יצר (כדעת מרן) - לכתחילה לא יענה אמן.
כן, נכון שלא מזניחים אותו לברך, אבל ברור שאתה לעניין אמן לכתחילה לא תענה.וזה שעושה כדעת מרן (שמעיקר הדין אפילו אם היה מבקש לברך לא היינו מזניחין אותו) - גרע טפי, עד שלכתחילה אין עונים אחריו אמן?
ראיתי פעמים רבות חילוניים שמברכים.יצאתי וחיפשתי וראיתי שחילונים אינם נוהגים לברך.
אינו רבו, רק משתמש בו לנגח.חבל שאתה לא מסתכל במה שהביא מור"ך בהלכה ברורה. בסימן קצו.
נראה לי שהחילוק ברור, כי כשאנחנו דנים על הברכה, לזה שעושה איסור בידיים איננו מורים שלא לברך. (לדעת הרב יצחק). ולכן אפשר לענות על ברכתו אמן.ואם כבר דנים על השיעור השבועי, יש שם עוד פרט שצל"ע.
מבואר שם שלמסקנה סובר שלא לומר לחילוני ההוא לברך, אבל אם הוא מברך יכול לענות אמן.
לעומת זאת כתב שם, שמי שמברך פעמיים אשר יצר (כדעת מרן) - לכתחילה לא יענה אמן.
והדברים מפליאים:
זה שעושה איסור בידים ואוכל ביום תענית, עונים אחריו אמן לכתחילה.
וזה שעושה כדעת מרן (שמעיקר הדין אפילו אם היה מבקש לברך לא היינו מזניחין אותו) - גרע טפי, עד שלכתחילה אין עונים אחריו אמן?
ייש"כ. ואני רואה שאתה מסכים לדבריי.ראיתי פעמים רבות חילוניים שמברכים.
לא שאני חושב שזה נקרא מנהג, אבל אכן יש הרבה חילונים שמברכים.
מנהג אין כאן.
ברור שזה לא נחשב "מנהג".ייש"כ. ואני רואה שאתה מסכים לדבריי.
ברור שזה לא נחשב "מנהג".
ועוד פוק חזי מה המנהג, שלא שמענו בעולם חילוני שנוהג לברך על כל מאכל ובצומות שאוכל אינו מברך. (וכן מרן זצוק"ל לגבי אכילה ביוה"כ לא חשש לסב"ל מטעם המנהג)
אני רואה שיש כאלה שלא מבינים, וסתם צוחקים כהרגלם בקודש...
אז נסביר לך ביותר פירוט, כיון שיש לנו כמה ספיקות לברך וודאי שחילוני שמברך לא "נמנע" ממנו לברך ונורה לו לא לברך, מחמת שכבר כולם נוהגים כך. (והיינו שאע"פ שס"ס בברכות לא מורים לברך, אבל מי שכבר מברך וודאי שיכול לסמוך על כל הנ"ל)
ואולי אם לא היו נוהגים כך ועכשיו אנחנו באים "לחדש" שכן יברכו היה מקום יותר לחשוש, אבל בנידוננו שהמקרה הפוך, אין לחשוש.