עיונים בתורת רבי אופיר מלכא שליט''א

ז. וכן מבואר בשו"ת זרע אמת חלק א' (חאו"ח סימן לט) שמתחלה תמה על מה שנהגו היתר להניח הקפה בשבת במקום שהיס"ב, ושוב כתב שיש להם על מה שיסמוכו, כיון שהקפה הויא מצטמק ורע לו, ובכה"ג אין בישול אחר בישול גם בלח, וכמ"ש הרמ"א בהגה בסעיף ד', וכן דעת מרן הש"ע בסעי' ח'. ושוב ראה כן בברכ"י בשם הכנה"ג שהתיר כן בהדיא.
כל רואה יראה דהזרע אמת דוקא לא ניח''ל בהא. אלא דבמקום שכבר נהגו ויש להם קצת על מי לסמוך אינו מוחה בידם להחליף מנהגם.
1745489165557.png
 
ח. וכן מבואר בקונטרס הסמ"ע שהובא בספר מזבח אדמה (דף נט:).
לא ידעתי מה מביא ראיה מהסמ''ע הסובר מעיקר הדין כהרמ''א דשרי בישול אחר בישול אם עדיין חם מעט.
ט. וכן כתב בפתח הדביר (סימן שיח סק"ו) שע"ז סמכו ליתן הקפה כנגד האש וכו', ואין לגעור בהם כיון דלא יבצר שתצטמק על ידי החימום, והוי מצטמק ורע לו דשרי גם לדעת מרן הק', ואתי בק"ו מנידון החבי"ב שהתיר להניחה מחדש. וע"ש באורך.
כתב להדיא כדעת הגר''מ לוי דשיטת הכנה''ג אינה עולה שפיר לדעת השו''ע.
1745489610323.png
ןאמנם אין לכחד דבתוך המשא ומתן כתב דיש לומר דכיון שהוא מצטמק ורע לו "אין לגעור בהם". דיש מקום שמותר גם לדעת מרן. וכנראה זה עיקר ראיתו של הרב יצחק שליט''א
ומ''מ סיום דבריו הוא
1745489907258.png
 
ולי יש חומר באוצר החכמה ל- 30 שנה

זה לא עובד ככה, להעלות ולהעתיק אנשים שחלקו על הר' מלכה, ולהגיד לחברים הנה הערות על הר' מלכה
מבטיח לך שגם אתה לא עברת על דבריהם, אלא רק העלת לכאן, לאמור הנה אני את שלי עשיתי,
אבל האמת שלא עשית כלום
אם יש טענה תביא נקודתית ועניינית [כמו שאני עשיתי באשכולות אחרים יעו"ש, דוגמאות ישירות וענייניות, ולא להעתיק את כל המחשבים של כל מיני אנשים כאן באשכול]
על דברי הרב ללוש והרב נזרית עברתי בשעתו.
על החכ"א אכן לא עברתי.
גם לי יש מה לכתוב בזה, ויש עמי בכת"י עוד בענין זה. אבל לא מוקלד.
 
וזה נקרא תשובה עניינית...
אם אין שאלה - תשובה מנין?

ההערות של 'החכם אחד' הם הערות שצריכות יישוב הדעת. אולם לא כתב היכן כתב הרב אופיר את דבריו. צריך להסתכל בפנים, הרבה פעמים בתוך דבריו יש כבר את התשובה, ופעמים לא.

ההערות של השנים הראשונים - הם בסה"כ נסיונות ליישב את דעת רבם שלא יקשה עליו קושיותיו החזקות של הרב אופיר על דבריו. אין בהם שום קושיא או הערה על דבריו של הרב אופיר, וכפי שהבאתי ב' 'טעימות' קטנות.
 
אם אין שאלה - תשובה מנין?

ההערות של 'החכם אחד' הם הערות שצריכות יישוב הדעת. אולם לא כתב היכן כתב הרב אופיר את דבריו. צריך להסתכל בפנים, הרבה פעמים בתוך דבריו יש כבר את התשובה, ופעמים לא.

ההערות של השנים הראשונים - הם בסה"כ נסיונות ליישב את דעת רבם שלא יקשה עליו קושיותיו החזקות של הרב אופיר על דבריו. אין בהם שום קושיא או הערה על דבריו של הרב אופיר, וכפי שהבאתי ב' 'טעימות' קטנות.
רבותי.

דעו לכם, יש לנו פה גאון בקנה מידה היסטורי. שעבר על הכל כהרף עין. ויודע כבר מה נכון ומה לא.
 
על דברי הרב ללוש והרב נזרית עברתי בשעתו.
גם אם עברת זה עדיין לא אומר שיש הערות
תן דוגמא של הערה עסיסית, לא מחלוקת שחלקו על הר' מלכה זה לא מעניין
וגם עברתי ברפרוף על חלק מהע' ולא ראיתי שום דבר מלבד, שמה שהביא ראיה יש לדחות וכו', שזה לפי ראות המתבונן והמעיין, לי זה נראה ראיה לפלוני זה לא נראה ראיה
כמו שאצל כל מחבר בעולם כולל היביע אומר שלפי המתבונן לפלוני זה נראה ראיה לאלמוני זה לא ראיה
אבל הערה לא מצאתי

מחלוקות כן, הערות לא.
 
רבותי.

דעו לכם, יש לנו פה גאון בקנה מידה היסטורי. שעבר על הכל כהרף עין. ויודע כבר מה נכון ומה לא.
תצחק כמה שתצחק, אבל הרב @כהן שליט"א הוא אכן גאון מופלא, וגברא דמריה סייעיה לזכות לאמיתה של תורה ולידבק לאמת באמת.
 
רבותי.

דעו לכם, יש לנו פה גאון בקנה מידה היסטורי. שעבר על הכל כהרף עין. ויודע כבר מה נכון ומה לא.
אני עוקב אחרי הרב @כהן זמן רב מאוד,
הוא תנא דוקנאה, ואחראי לכל מה שאומר ומוציא מפיו.
 
פעם כתב כן מרן הגרע"י על הבא"ח, והבבלים נפגעו, והחזיר תשובה שיש בזה הרבה מקורות תורניים על גדול"י, והביא כמדומה שהבא"ח כ' כן על הגרח"פ
כמדומה נד' בהקדמת יבי"א יא, וכיוצא
נודה למי שיעלה
מכתב בתחילת ספר הליכות עולם (כמדומה ח"ג, אבל יתכן ח"א) לרב א', וידוע שהכוונה להגר"י נסים
 
י. וכן כתב המאמר מרדכי (בסק"ו) אליבא דמרן, ושלא כמ"ש הב"ח שיש להחמיר בכל אופן, ושכן הוא דעת הש"ע, דליתא. ע"ש.
ההגדרה שלו למצטמק ורע לו היא מאמר מרדכי או"ח - סימן שיח סעיף ו "דכאן מיירי בתבשיל שנתבשל כל צרכו שאינו מניחו שם אלא לשמור חומו או להפיג צינתו ואין כוונתו לבשל". אבל כאן שנצטנן ורוצה להביאו ליד סולדת במים שחימומן זהו בישולן אין כל מקום להיתר.
 
והנה בתחילת הדברים הגר''י יוסף כותב את הדבר המסתבר שכל ראיותיו לא יספיקו אלא למים חמים שמתחיל אידוי מיידי והוי מצטמק ורע לו. והוכיח כן מתוס' וביאור הלכה מפורשים.
והנה מתחלה היה נראה, דכל זה במים שהם עדיין חמים בחום שהיד סולדת בו, ורוצה להחזירם על גבי הפלאטה, דאז שרי, שהרי אם המים ימשיכו לרתוח הוי מצטמק ורע לו אחר שהם מתאדים. אבל מים שהוחמו מערב שבת והגיעו לידי יד סולדת בו, וחזרו ונצטננו, לכאורה לא שייך לומר בהם דהוו מצטמק ורע לו, דבודאי שחימום המים עד שמגיעים ליס"ב הוי מצטמק ויפה לו. ... וכן היה נראה לבאר בדברי התוס' בשבת הנ"ל, דהיינו במים חמים שהיד סולדת בהם, ומניחם כנגד האש בנתינה חדשה, ומביאם לידי רתיחה, דבזה שרי משום דהמים כל שמבעבעים וממשיכים לרתוח הוו מצטמק ורע לו... ועיין בביאור הלכה (ר"ס רנג ד"ה להשהותו) שכתב: דבגמרא מבואר דמים "חמים" מצטמק ורע להן וכו'. ע"ש. הרי להדיא דדוקא חמים הוי מצטמק ורע להם במה שימשיכו לרתוח...
ותיכף נביא מה המקור לחידוש המפתיע שחידש בסוף הדברים.
 
אני עוקב אחרי הרב @כהן זמן רב מאוד,
הוא תנא דוקנאה, ואחראי לכל מה שאומר ומוציא מפיו.
הכל אמת ויציב !
ובאמת שמאז כמה שבועות שהתחלתי לעקוב אחריו, שיניתי עמדתי בכמה נושאים, והוא האיר עיני בכמה נושאים שלמדתי חודשים ארוכים ואף שנים רבות !
ולשם דוגמא מאז שקראתי את כל דבריו לענין הכזית הקטן, התחלתי לחשוש בלנ"ד לשיעור 7 סמ"ק לחומרא
 
נערך לאחרונה:
הגר''י יוסף האריך בדבריו הנפלאים בראיות שהפוסקים נקטו שמים חמים הוי מצטמק ורע לו, ואילו צוננים הוי מצטמק ויפה לו, וכפי הסברא הברורה והישרה, אלא שכאן הביא ראיה מפתיעה ובה התהפכה הקערה על פיה.
אלא שבמנחת כהן הנ"ל מבואר שגם במים חמים שנצטננו הוי בכלל מצטמק ורע לו. והטעם כפי הנראה, דכיון שיודע שהמים יגיעו לרתיחה ויתאדו, והוא אינו רוצה שיתאדו, לפיכך חשיב כמצטמק ורע לו.
וז"ל הרב מנחת כהן הנ"ל (שער שני סוף פרק ב'): ועוד פשוט בפרק כירה דמים אחר שנתבשלו כל צרכן, מצטמק ורע להם, ולפי זה מותר ליתן קיתון של מים שכבר נתבשלו כל צרכן אצל המדורה לחממן, אפילו במקום שהיד סולדת בו, וכל שכן היכא דאינו רוצה לחממן אלא להפיג צינתן, כדי לשתותן. אבל בשאר דברים דשייך בהם בישול אסור להניחן סמוך לאש במקום שהיד סולדת בו, כדי להפשירן, שמא ישכחם שם ויתבשלו ויתחייב. וע"ש שכתב שדעת מרן בסעיף ד' כהרמ"א שם, שאם מצטמק ורע לו גם באופן שיש בו רוטב מותר, ואף שבסעיף ד' השמיט תנאי זה, הנה סמך על מ"ש להלן בסעיף ח', וכמ"ש גם בב"י. וסיים, וזה נראה לי ברור. ע"כ.
בעיון בתוך דברי המנחת כהן משמרת השבת ש''ב פ''ב רואים שלא דן בזה כלל אלא דן רק במצטמק ורע לו האם שרי בלח, וגן האם השו''ע מסכים לרמ''א להקל, ומסיק לקולא.

ומ''מ לדינא מסיים שדברים שיש ספק אם הם יפה להם או רע להם "לכן מן הספק אסור להניחם אצל האש במקום שהיד סולדת אם אינם רותחים".
1745518326767.png

אולם האמת יורה דרכו דאכן בסוף דבריו של המנחת כהן כותב שמים "שנתבשלו כל צרכם" ע''פ הגמרא במסכת כירה דהוי מצטמק ורע לו. ולכן התיר לחממן, וכ''ש רק להפיג צינתן שרי.
האם מדובר כאן על מים שהצטננו לגמרי פחות מכדי צורך האכילה והשתייה, ובכל זאת התיר? או שמדובר בגוונא שעדיין חמים וראויים, אלא שרוצה שירתחו טפי?
המנחת כהן לא הזכיר בדבריו המושג של צונן, ואדרבה בתחילת הפרק כותב נגד הקולא של הרמ''א שדבר שהוא עדיין קצת חם ולח מותר להשיבו, שזה שלא כדעת השו''ע. ולדידן אין הלכה כמו שפסק השו''ע. ולא חילק שם בין מים לשאר דברים.
אולם מזה שהזכיר "לחממן" דייק הראש''ל שהתיר לחממן היינו שהיו צוננים לגמרי, וחפץ לחממן ממש. וזה עיקר יסודו ומקורו.
ולכאורה לאור כל האמור שרואים מדברי כל הפוסקים לא כן, והמנח''כ עצמו כותב שאם יש ספק צריך להחמיר. ודבריו סובלים ב' צדדים להתיר ע''פ זה מים שנצטננו זה דבר חידוש מופלג וקשה מאד.
 

קבצים מצורפים

  • 1745518129857.png
    1745518129857.png
    42 קילובייט · צפיות: 0
ראשי תחתית