פגישות

כותל המזרחי

חבר פעיל
הצטרף
31/1/25
הודעות
160
נושא הפגישות בעולם הישיבות האו נושא נפיץ מאד.

אשמח לחוו"ד על כמות הפגישות הנצרכת?

כמובן, בלשון של זהורית כדרכה של תורה.
 
פעם סיפרתי לאחד מגדו"י על בחור שנפגש עם בחורה 10 פגישות, וזה לא הולך לשום מקום.
והוא ענה לי:
תדע לך שזה או פריצות, או טיפשות.
למעשה, בעצתו, הבחור הלך לטיפול, והעניין נסגר בשעטו"מ.

אני למדתי מזה, שפגישות מרובות אינן בהכרח רצון אמיתי לבירור וכו', אלא קושי מהותי 'לסגור', קושי נפשי או רגשי שפשוט צריך לראות איך לטפל בו.
 
ואם צריך יותר? מהו קו הגבול - אם יש כזה???
השאלה למה צריך יותר.
ישנם הרבה פרטים משתנים, כך שקשה לקבוע מסמרות בעניין.
באופן נורמלי בחור אמור לדעת מה הוא רוצה אחרי 3-5 פגישות. יש כאלו אומרים לא לסגור לפני 6 פגישות וגם זה מובן.
פחוץ מ-3 פגישות הבחור עדיין לא יודע דברים בסיסיים. אחרי 3-4 פגישות הוא כבר יודע מה עומד מולו, ויכול להתקדם.
יש פעמים שיש משהו ספציפית שמפריע, אבל צריך לדעת את הגבול, וכל דבר לפי עניינו. שמעתי על מישהו שנפגש קרוב ל-10 פעמים ואח"כ הוריד בגלל שהמראה שלה לא היה נראה לו. זה דבר לא נורמטיבי. אם המראה לא מתאים איך מגיעים לכזה מספר של פגישות. אפשר לתת לכך מקסימום עוד פגישה-שתיים בכדי להתחבר למראה, אבל א"א למרוח 10-15 פגישות.
לענ"ד 7 פגישות זה גבולי. יותר מזה - כנראה שהוא צריך ללמוד עוד קצת בישיבה עד שיחליט מה הוא רוצה ומה הוא מחפש...
 
פגישות לא נועדו לבירור. הם נועדו לניסוי איך הזוג מסתדר/ מתרצה/ מתחבב כשהם ביחד. את כל הדברים הטכניים אפשר לראות בד"כ בפגישה ראשונה - שלישית, הפגישות הבאות אמנם מוסיפות גם הרבה אינפורמציה אבל מיועדות בעיקר להכרות יותר עמוקה וליצירת חיבור מינימלי שיקרב בין בני הזוג. ממילא הדבר אינדבנדואלי ולא שייך לתת בזה גדרים חוץ ממה שקיצוני לטוב ולמוטב.
 
פגישות לא נועדו לבירור. הם נועדו לניסוי איך הזוג מסתדר/ מתרצה/ מתחבב כשהם ביחד. את כל הדברים הטכניים אפשר לראות בד"כ בפגישה ראשונה - שלישית, הפגישות הבאות אמנם מוסיפות גם הרבה אינפורמציה אבל מיועדות בעיקר להכרות יותר עמוקה וליצירת חיבור מינימלי שיקרב בין בני הזוג. ממילא הדבר אינדבנדואלי ולא שייך לתת בזה גדרים חוץ ממה שקיצוני לטוב ולמוטב.
ולכאורה אין לדבר סוף.

ומשבח אני את החסידים הנפגשים פעמיים כי הכימיה זה דבר שנוצר עם הזמן ולא יספיק אפי' מאה פגישות.
וזה דבר הנבנה באיטיות עם השנים וההיכרות לפני החתונה היא כלום לעומת אחרי החתונה.
ובנוסף יש בזה צדדי פריצות נוראיים שתצלינה אוזן משמוע. וד"ב.
 
מישה אמר לי שאע"פ שבעיקרון היה מסתפק ב-2-3 פגישות, הוא עושה קצת יותר כדי שלא יחשבו שהוא פזיז מדי ולא מחושב, או שיחשבו שהוא להוט לסגור ויחשבו שיש בו איזו בעיה.
 
כשאני נפגשתי שאלתי את המשגיח הגר"ש ברויאר שליט"א,
והוא אמר לי - אתה צריך לבוא לפגישה הראשונה עם תחושה שיש לך אפשרות לעשות אפילו שמונה או עשר פגישות, ולא לסגור מתוך לחץ אלא יש לך את כל הזמן שבעולם.
אך בפועל - ממתי שהבחורה מוצאת חן בעיניך אתה חייב לסגור. והוא הורה לי לסגור בפגישה רביעית ולא להתעכב עוד.
ועוד הוא מחדד - מי שהבחורה מוצאת חן בעיניו אך הוא ממשיך להיפגש, זה נובע מחמת חוסר אמונה בה' שימציא את בת פלוני לפלוני.
 
המציאות מוכיחה כי ברוב המקרים אפשר להגיע להכרעה על פי 2-3 פגישות.
וגם בחורים שחשבו 'אני אין סיכוי שאסגור תוך 3 פגישות' (כמוני למשל), בפועל כשהגיעו לנקודה הזו הרגישו שאין טעם לברר ולבדוק עוד, כי 'זה זה'.
או מאידך - היה ברור להם שזה לא כיוון, ואפשר לרדת מהסיפור.

אמנם, יש מקרים מסוימים של ספקות, ואז אכן נדרשת עוד ועוד פגישה.
במקרים כאלו - אין שום טעם להגביל במספר ספור, אלא כל פגישה לדון בפני עצמה אם יש טעם בה.

ודבר כזה רצוי מאוד לעשות בייעוץ צמוד עם ת"ח בר דעת ו/או איש מקצוע מנוסה.
וכן לתת את הדעת לכך שלעצם הסחבת גם יש השלכות (במיוחד אם צד אחד כבר לא רואה טעם לסחוב, ומצידו זה חיובי, ולא מבין מדוע הצד השני סוחב).
 
והפגישות בין האירוסין לחתונה מאי שאני מלפני שמתירים כל כך הרבה?
 
ולכאורה אין לדבר סוף.

ומשבח אני את החסידים הנפגשים פעמיים כי הכימיה זה דבר שנוצר עם הזמן ולא יספיק אפי' מאה פגישות.
וזה דבר הנבנה באיטיות עם השנים וההיכרות לפני החתונה היא כלום לעומת אחרי החתונה.
ובנוסף יש בזה צדדי פריצות נוראיים שתצלינה אוזן משמוע. וד"ב.
להיפגש פעמיים זה טוב רק כשאתה מחליט על השידוך אבל אצל החסידים האבא מחליט על השידוך ולדעתי זה לא טוב, וכימיה נוצרת כשיש דמיון בין האנשים וזה לא קשור בכלל לכמה קשר יהיה ביניהם וגם אם יתחתנו זה לא יצור כימיה אמיתית, בפגישה מבררים את זה אבל אצל החסידים מבררים זאת בעקיפין ולא בפגישה ישירה וחבל.

הפריצות אין עניינה לכאן והיא קורית בלי קשר לשום דבר.
 
כמו שכתבו, הכימיה נוצרת תוך כדי הנישואין, ומספיק בעיקרון פגישה אחת של חצי שעה לראות אם יתפתח כימיה,
 
מספיק בעיקרון פגישה אחת של חצי שעה לראות אם יתפתח כימיה
לפעמים
ולפעמים ממש לא, ואז כשאפשר להאריך - אפשר לבדוק
אבל אם אי אפשר להאריך עוד - זו בעיה רצינית ממש, ויוצר בעיות חמורות בהמשך החיים.
 
פוק חזי אצל החסידים
אין אצלם יותר גיטין מאצלנו
זה לא אומר שחיי הנישואין שלהם יותר טובים משלנו אלא שהם יותר שמרניים וממילא מצבו של גרוש יותר גרוע אצלם והם מעדיפים לסבול מלהתגרש.

שהרי אם מצבם של גרושים בחברה החרדית היה דומה למצבם בחברה החילונית כו"ע מודו שהיו לפחות פי 3 תיקי גירושין.
 
אבל תראה אותם הולכים ברחוב נראים בדיוק כמו אצלנו [אמנם יותר בעדינות לא עושים דברים ברחוב שאינם ראוים]
אבל האושר נשקף על פניהם
 
מידיעתי אצל חסידים נפגשים לפחות פעמיים.

נכון שהם יותר סגורים. אבל עדיין אין שום סיבה להאריך ולהאריך כאורך הגלות.
 
להיפגש פעמיים זה טוב רק כשאתה מחליט על השידוך אבל אצל החסידים האבא מחליט על השידוך ולדעתי זה לא טוב, וכימיה נוצרת כשיש דמיון בין האנשים וזה לא קשור בכלל לכמה קשר יהיה ביניהם וגם אם יתחתנו זה לא יצור כימיה אמיתית, בפגישה מבררים את זה אבל אצל החסידים מבררים זאת בעקיפין ולא בפגישה ישירה וחבל.

הפריצות אין עניינה לכאן והיא קורית בלי קשר לשום דבר.
אז בא נתיר איסורים כי זה ממילא קורה.

מה הקשר שרואים דבר עקום צריך לתקן.
 
להיפגש פעמיים זה טוב רק כשאתה מחליט על השידוך אבל אצל החסידים האבא מחליט על השידוך ולדעתי זה לא טוב, וכימיה נוצרת כשיש דמיון בין האנשים וזה לא קשור בכלל לכמה קשר יהיה ביניהם וגם אם יתחתנו זה לא יצור כימיה אמיתית, בפגישה מבררים את זה אבל אצל החסידים מבררים זאת בעקיפין ולא בפגישה ישירה וחבל.

הפריצות אין עניינה לכאן והיא קורית בלי קשר לשום דבר.

א.
בעבר אכן ההורים החליטו לבד והפגישה היתה רק למען הפרוטוקול, אבל בשנים האחרונות חל שינוי גדול גם בחצרות החסידים, נכון שמפגישים את הבחור והבחורה רק לאחר שההורים ביררו היטיב והגיעו למסקנה שהשידוך המתאים. אבל אז מפגישים את הבחור והבחורה לכל הפחות פעמיים, ולעיתים אפילו שלוש פעמים, נותנים להם את כל הזמן שהם רוצים, הן באורך הפגישה, והן במרווח הזמן שבין פגישה אחת לשניה, ורק לאחר שהם מרגישים שלמים עם עצמם, ניגשים לסגירת השידוך.
זה המצב כהיום עכ"פ ברוב החצרות החסידיות, אולי עדיין נשארו כמה חצרות בודדות שלא שינו, אבל אצל הרוב חל שינוי גדול בענין.
אדרבה, אולי תציין לנו באיזה חסידיות עדיין כהיום ההורים מחליטים והפגישה היא רק למען הפרוטוקול?
אשמח לדעת.

ב.
יש לדון לגופו של ענין, כמה באמת ריבוי הפגישות תורמות להכיר יותר. הרי את החסרונות הבולטים כמו רמת משכל / מראה / חכמת חיים / טקט / וכדו' ניתן לקלוט בפגישה אחת או שניים, ובחסרונות העמוקים יותר לא ניתן להבחין גם אחרי עשר פגישות.
הרי בשעת הפגישות כולם מנסים להיות נחמדים/ות חייכנים/ות, המבחן האמיתי הוא בחיים האמיתיים, ורק שם ניתן באמת להכיר אחד/ת את השני/ה.
רק לאחרונה יצא לי לפגוש זוג הנשואים כבר כמה שנים טובות, שמגיעים ממגזר שם נפגשים רבות הן לפני השידוך והן בין השידוך לחתונה, וכהיום יש ביניהם בעיות קשות של שלום בית, תוך כדי שיחה התבטא הבעל: אי אפשר לדבר איתה שיחה אחת נורמלית ללא מריבה, גם כשאנו משוחחים על דא ועל הא, השיחה מסתיימת בפיצוץ.
שאלתי את האברך, תגיד לי, ממתי זה ככה, ממחרת החתונה / אחרי השבע ברכות / אחרי שנה ראשונה?
ענה לי: מיד בשבע ברכות.
שאלתי אותו: וכמה פעמים נפגשתם לפני השידוך?
ענה לי: 6 פעמים.
שאלתי שוב: וכמה פעמים נפגשתם בין סגירת השידוך לחתונה:
ענה: 10.
שאלתי: ואיך היו השיחות אז? גם הסתיימו בפיצוץ?
ענה לי: לא.
שאלתי אותו: מה ההסבר?
ענה: אז היתה נחמדה, ניסתה להרשים.
ואף היא החרתה והחזיקה אחריו: אין שום דמיון וקשר בין הבחור שפגשתי לפני השידוך ובין השידוך לחתונה, לבעל אליו אני נשואה כעת, אז היה נחמד, חייכני, אבל כהיום...

ג.
כמדומני, שגם קשר אמיתי אינו יכול להיווצר בין בני זוג, כאשר שניהם אינם מתנהגים בטבעיות, אלא עסוקים בלהציג ובלהרשים.

ד.
מישהו הזכיר כאן שאצל הציבור החסידי אין יותר - ואולי אפילו פחות - מקרי גירושין, ועל כך ענה 'אשכנזי חמוד' שסיבת הדבר שאצל החסידים לא לגיטימי להתגרש, ולכן הם לא מתגרשים למרות אי ההתאמה והמריבות, אלא סובלים בשקט.
אולי הוא צודק זה שכתב שאצל הציבור החסידי גירושין הוא פחות דבר לגיטימי - אם כי גם בזה יש שינוי גדול בשנים האחרונות.
עם זאת, תמיהני מנין ל'אשכנזי חמוד' נתון 'סודי' זה שהרבה חסידים סובלים בשקט? הרי הם אינם מתגרשים, אז מנין לך מה קורה בתוך ביתם פנימה?

ה.
נשמע מבין דבריך, שהנך באופן איש נכווית וכאוב מאד, אם השערתי נכונה, אז דבר ראשון, באמת כאבך נוגע לב, וליבי איתך, באמת לא פשוט, כואב ושורף עד מוות.
עם זאת, נראה לי שלא ניתן להסיק מסקנות על ציבור שלם, בגלל כאב אישי פרטי.
יתכן שאני טועה בהשערתי, וב"ה השלום בית אצלך פורח ומלבלב, והלוואי שאכן זו האמת.
אך זה רק מגדיל את תמיהתי, מנין לך מה שקורה בחדרי חדרים של הזוגות החסידיות???
 
עם זאת, תמיהני מנין ל'אשכנזי חמוד' נתון 'סודי' זה שהרבה חסידים סובלים בשקט? הרי הם אינם מתגרשים, אז מנין לך מה קורה בתוך ביתם פנימה?
מהיכרותי עם הנתון השני, ומהשערה שטבע האדם שווה.
 
פוק חזי אצל החסידים
אין אצלם יותר גיטין מאצלנו
אני חושב שיש חילוק עצום בין חסידים לשאר המגזרים
בד״כ עיקר הפגישות זה בשביל לראות אם הלך הרוח של החתן והכלה דומה, אצל חצרות החסידים אין הבדל מרובה בין אורח החיים של אחד ומשנהו, ובד״כ הרוחניות היא זהה (בד״כ), אותן ישיבות אותן סמינרים, אותן הלכות, אותן מנהגים. ולכן מספיק פגישות מועטות בשביל להחליט אם יש כימיה בין החתן והכלה.
אצל ספרדים ואשכנזים, כמעט כל אחד יכול להגיע מאורח חיים שונה לחלוטין, ולכן יכול לקחת זמן לגשר על פערים מסוימים במהלך הפגישות.

וסתם כך אספר כי, אני הייתי השידוך הראשון של אשתי, ועיקר הסיבה שהאריכה את מספר הפגישות זה רק מחמת שזה הרגיש לה מהר מדי, אף שכבר בפגישה שנייה לא היה לה ספק. כל מקרה לגופו.
 
ראשי תחתית