להיפגש פעמיים זה טוב רק כשאתה מחליט על השידוך אבל אצל החסידים האבא מחליט על השידוך ולדעתי זה לא טוב, וכימיה נוצרת כשיש דמיון בין האנשים וזה לא קשור בכלל לכמה קשר יהיה ביניהם וגם אם יתחתנו זה לא יצור כימיה אמיתית, בפגישה מבררים את זה אבל אצל החסידים מבררים זאת בעקיפין ולא בפגישה ישירה וחבל.
הפריצות אין עניינה לכאן והיא קורית בלי קשר לשום דבר.
א.
בעבר אכן ההורים החליטו לבד והפגישה היתה רק למען הפרוטוקול, אבל בשנים האחרונות חל שינוי גדול גם בחצרות החסידים, נכון שמפגישים את הבחור והבחורה רק לאחר שההורים ביררו היטיב והגיעו למסקנה שהשידוך המתאים. אבל אז מפגישים את הבחור והבחורה לכל הפחות פעמיים, ולעיתים אפילו שלוש פעמים, נותנים להם את כל הזמן שהם רוצים, הן באורך הפגישה, והן במרווח הזמן שבין פגישה אחת לשניה, ורק לאחר שהם מרגישים שלמים עם עצמם, ניגשים לסגירת השידוך.
זה המצב כהיום עכ"פ ברוב החצרות החסידיות, אולי עדיין נשארו כמה חצרות בודדות שלא שינו, אבל אצל הרוב חל שינוי גדול בענין.
אדרבה, אולי תציין לנו באיזה חסידיות עדיין כהיום ההורים מחליטים והפגישה היא רק למען הפרוטוקול?
אשמח לדעת.
ב.
יש לדון לגופו של ענין, כמה באמת ריבוי הפגישות תורמות להכיר יותר. הרי את החסרונות הבולטים כמו רמת משכל / מראה / חכמת חיים / טקט / וכדו' ניתן לקלוט בפגישה אחת או שניים, ובחסרונות העמוקים יותר לא ניתן להבחין גם אחרי עשר פגישות.
הרי בשעת הפגישות כולם מנסים להיות נחמדים/ות חייכנים/ות, המבחן האמיתי הוא בחיים האמיתיים, ורק שם ניתן באמת להכיר אחד/ת את השני/ה.
רק לאחרונה יצא לי לפגוש זוג הנשואים כבר כמה שנים טובות, שמגיעים ממגזר שם נפגשים רבות הן לפני השידוך והן בין השידוך לחתונה, וכהיום יש ביניהם בעיות קשות של שלום בית, תוך כדי שיחה התבטא הבעל: אי אפשר לדבר איתה שיחה אחת נורמלית ללא מריבה, גם כשאנו משוחחים על דא ועל הא, השיחה מסתיימת בפיצוץ.
שאלתי את האברך, תגיד לי, ממתי זה ככה, ממחרת החתונה / אחרי השבע ברכות / אחרי שנה ראשונה?
ענה לי: מיד בשבע ברכות.
שאלתי אותו: וכמה פעמים נפגשתם לפני השידוך?
ענה לי: 6 פעמים.
שאלתי שוב: וכמה פעמים נפגשתם בין סגירת השידוך לחתונה:
ענה: 10.
שאלתי: ואיך היו השיחות אז? גם הסתיימו בפיצוץ?
ענה לי: לא.
שאלתי אותו: מה ההסבר?
ענה: אז היתה נחמדה, ניסתה להרשים.
ואף היא החרתה והחזיקה אחריו: אין שום דמיון וקשר בין הבחור שפגשתי לפני השידוך ובין השידוך לחתונה, לבעל אליו אני נשואה כעת, אז היה נחמד, חייכני, אבל כהיום...
ג.
כמדומני, שגם קשר אמיתי אינו יכול להיווצר בין בני זוג, כאשר שניהם אינם מתנהגים בטבעיות, אלא עסוקים בלהציג ובלהרשים.
ד.
מישהו הזכיר כאן שאצל הציבור החסידי אין יותר - ואולי אפילו פחות - מקרי גירושין, ועל כך ענה 'אשכנזי חמוד' שסיבת הדבר שאצל החסידים לא לגיטימי להתגרש, ולכן הם לא מתגרשים למרות אי ההתאמה והמריבות, אלא סובלים בשקט.
אולי הוא צודק זה שכתב שאצל הציבור החסידי גירושין הוא פחות דבר לגיטימי - אם כי גם בזה יש שינוי גדול בשנים האחרונות.
עם זאת, תמיהני מנין ל'אשכנזי חמוד' נתון 'סודי' זה שהרבה חסידים סובלים בשקט? הרי הם אינם מתגרשים, אז מנין לך מה קורה בתוך ביתם פנימה?
ה.
נשמע מבין דבריך, שהנך באופן איש נכווית וכאוב מאד, אם השערתי נכונה, אז דבר ראשון, באמת כאבך נוגע לב, וליבי איתך, באמת לא פשוט, כואב ושורף עד מוות.
עם זאת, נראה לי שלא ניתן להסיק מסקנות על ציבור שלם, בגלל כאב אישי פרטי.
יתכן שאני טועה בהשערתי, וב"ה השלום בית אצלך פורח ומלבלב, והלוואי שאכן זו האמת.
אך זה רק מגדיל את תמיהתי, מנין לך מה שקורה בחדרי חדרים של הזוגות החסידיות???