הילקו"י שציינתי עליו שנת תשמ"ח, (הוא מהדורא שיצאה תחילה בחוברות, וגם העימוד של המקורות לא דומה בין ההלכות של חג סוכות לשל ימי בין המיצרים) והמקורות הם בעיקר מספרי היבי"א ויחו"ד. ושם הוא מציין להלכה זו מדברי היבי"א בח"ב חיו"ד בדין אם בירך בטעות על מאכל בתענית וכיו"ב, ולמד לדין זה. ע"ש ויש עוד להאריך, לא עומד בכל ההודעות שלך.
ומהזייה להזייה
עיינתי כעת על הנושא מלמעלה- הבעיה שהילקו"י כתב רק שמעיר על התורת המועדים ולא ציין עמוד (הרוצה לשקר ירחיק עדותו).
אבל כנראה כוונתו לסימן ו' הלכה י"ב, שכתב שאם לא בירך שהחיינו בהדלקה ועבר חצי שעה מההדלקה, לא מברך שהחיינו. מפני שי"א שהזמן שייך להדלקה ולא לעיצומו של יום. ושם בהערה הביא שיש בזה מחלוקת ראשונים אם הזמן בחנוכה הוא על עיצומו של יום או על ההדלקה. ולכן הסיק שספק ברכות להקל, ויש לחוש לדעות שהברכה היא על ההדלקה, ולא יברך, והוסיף:
הרי שלא כתב להביא ראיה מהשו"ע (בסימן תרע"ו ס"ג) שאם אשתו בירכה שהחיינו הוא יצא י"ח. וכמו שכתב עליו אחיו בילקו"י (וכפי שהובא לעיל הצילום), מסיבה פשוטה, שבשו"ע שם לא כתוב להדיא שאם אשתו ברכה שהחיינו לא יברך. והילקו"י כדרכו לא דייק. אלא שבשו"ע מבואר שאם הדליקו עליו בביתו לא יכול לברך שהחיינו (כלומר זה משמע בשו"ע ולא כתוב להדיא) אבל כך כתבו להלכה המג"א, והמשנ"ב, וכף החיים, וכך הכריע התורת המועדים מטעם סב"ל. ודלא כהב"ח. ולכן מרן בתורת המועדים דייק "כדרכו" וכתב שכיון שפסק כפוסקים אלו שאם אשתו הדליקה - לא יברך שהחיינו, מטעם סב"ל (לשיטתו), מוכח שהשהחיינו לא על עיצומו של יום. כי אם זה על עיצומו של יום למה יצא ב'הדלקת' אשתו.
לא הבנתי אותך. כאשר התורת המועדים כותב כמו שהבאת דבריו ז"ל וכבר כתבנו שלדעת הפוסקים שאם אשתו הדליקה עליו אינו מברך שהחיינו בעצמו, מוכח ג"כ שברכת שהחיינו אינה על עיצומו של יום אלא על הדלקת הנרות.
אתה איבדת את הדיון, הדברים נסובים על דבריך לעיל שכתבת שאי אפשר לומר שמה שאשתו מברכת שהחיינו שהוא יוצא יד"ח ג"כ, הרי הוא לא שומע אותה, וכתבת לדמות לאשה שעושה קידוש וכו' ואחרי שחידדת את דברך הדק היטב, הראיתך שהמג"א כותב להדיא שיוצא בברכת אשתו, לא כמו שכתבת. וכלן ג"כ א"א להביא ראיה מדברי השו"ע מחמת דברי המג"א.
נראה לך שלא ראיתי, לכך כתבתי שהמקורות של הילקו"י הם מדברי היבי"א ולמד מדין התענית לשהחיינו בבין המיצרים, ומשם הביא התוה"מ את ההלכה והביא מקורות להלכה זו.
אין קשר בין הדברים
הוי אומר, שאם הדליקו עליו אינו יכול לברך שהחיינו.
לא ולא ועוד פעם לא
כבר הראו לך שבמק"א הזכיר זאת בשמו.
לא זכור לי, אולי הראו לאחרים.
מי הזכיר , ובשם מי
נכון.
אני לא כתבתי שיש הבדל, פשוט כתבתי שזה לא כתוב בתורת המועדים כפי שהציג רבך!.
איזה דיון, אם הברכה על עיצומו של יום בלי קשר להדלקה, איך הוא יצא י"ח אם הוא לא ישמע?! כפי שטענתי כמה פעמים לעיל.
בכלל לא.
מחילה אבל כבודו איבד את הדיון, אני כתבתי ההיפך!, אני לא כתבתי שא"א לומר שאם אשתו מברכת שהוא יוצא י"ח, וכמו קידוש, אלא שאלתי אותך לשיטתך שזה על עיצומו של יום, אז מאי שנא מקידוש, שצריך לברך גם אם לא אמר בקידוש, אבל לדידי לא קשיא מידי, שכיון שזה לא על עיצומו של יום, הוא לא יכול לברך בנפרד אם לא שמע את הדלקת אשתו, וכדברי התורת המועדים. ואני לא יודע למה הסברת את דברי הפוך!
אדרבה המג"א זה ראיה לשיטת הרב דוד כנ"ל.
אשמח אם תעלה את כל דברי התורת המועדים כדי שאני יוכל להסביר מה שכתבתי.
הרב יצחק בשם הרב עבאדי בעל מעיין גנים.