אבל גם כתבתי, שחז"ל הסמיכו את ברכת שהחיינו להדלקת נרות, ואה"נ שאם הדליקו בשבילו, יצא גם ידי חובת הברכה. ולכך אין ראיה מדברי השו"ע.
ודאי, בקידוש פשוט שלא יוצא יד"ח שהחיינו, כיון שלא שמע את הקידוש, לא יצא יד"ח קידוש לא יצא יד"ח שהחיינו.
אם אשתו הוציאה אותו י"ח נר, איך תוציא אותו י"ח שהחיינו, שהרי לא קשור לנר כלל?!, וגם אם "הסמיכו" את שהחיינו לנר חנוכה, זה לא אומר "שביטלו" את שהחיינו של עצם היום! אז איך בעצם הוא יצא ידי שהחיינו? א"ו שהשהחיינו הוא רק על ההדלקה!
אגב לפי חילוקך יוצא שאדם שעשה קידוש ביו"ט ושכח לברך שהחיינו, אח"כ הוא כבר לא יכול לברך שהחיינו, כי 'הסמיכו' את השהחיינו לקידוש. שהרי כתבת שרק אם הוא לא יצא קידוש מאשתו אז הוא לא יצא בשהחיינו, אבל בחנוכה שהוא יצא בהדלקה יצא גם בשהחיינו, וא"כ גם ששכח לומר שהחיינו, והוא יצא כבר קידוש, הוא לא יכול לברך כבר שהחיינו, שהרי 'הסמיכו' אותה לקידוש.
אכן, בגלל שהסמיכו את ברכת שהחיינו למצוה, ובהיות שיצא יד"ח המצוה כאשר הדליקו עליו, יצא גם בברכות על הניסים ושהחיינו.
דברי נסובו על הדימוי לברכת שהחיינו בקידוש שלא יצא יד"ח הקידוש, כך לא יוצא יד"ח שהחיינו. ולא דמי לנר חנוכה שיוצא יד"ח בהדלקה וה"ה בשהחיינו.
בקיצור, לדברך בקידוש לא עקרו את השהחיינו, ורק זה 'במקרה' בקידוש כי זה תחילת היום, אבל בחנוכה ביטלו את השהחיינו והסמיכו אותו 'רק' לחנוכיה, למרות שזה על עיצומו של יום, למה?!, לא יותר קל לומר שזה בהדלקה כי תיקנו רק על ההדלקה, ולא על עיצומו של יום. ולכן אדם שלא שמע את ההדלקה ל"צ לברך שהחיינו לבד. במקום לומר שזה על עיצומו של יום, אבל 'ביטלו' את השהחיינו. כמה חידושים ואוקימתות צ"ל רק כדי ליישב את הילקו"י.
זה לא אוקימתות.
בשבילך זה פשטות אבל הסברתי כבר בטוב טעם למה זה לא נכון, והבוחר יבחר!
עד עכשיו היית ענייני, חבל להרוס דיון אמיתי בדברים לא דברים...
כתבתי משהו לא ענייני?
להרוס? אמרתי פשוט את המציאות שאני רואה! שזה לא דיון אמיתי!
ברור שזכותך לחשוב, אנו במדינה דמוקרטית.
אחרי שהלכת הלוך ושוב בסברתך שכתבת וחזרת עוד ועוד
לא ענית כלום, הסתירה בין השיעור למה שכתוב בהלכה ברורה היא ברורה.
נכנסת באמצע דיון.אחרי שהלכת הלוך ושוב בסברתך שכתבת וחזרת עוד ועוד
עכשיו עליך להסביר ולבאר את ההלכה הבאה
אחרי שהסברת בטוב טעם שהבעל נפטר בהדלקה וממילא גם בברכת שהחיינו כי הדליקו עליו ובירכו עליו
עכשיו תבאר לנו מה ראינו כאן
ובזכות כאחד העם שציין לחזו"ע ראיתי שהביא מחלוקת בזה והביא דברי המג"א סימן תרע"ו סק"ב שכתב להבדיא שיוצא בברכת שהחיינו של אשתו.
יש שני צדדים, ובחזו"ע חידש שהגם שיש ס"ס בברכות ולא מברכין כיון שי"א שלא אומרים סב"ל בשהחיינו יכול לברך, ודוקא בשעה שהוא מדליק, אבל לא אומרה בשוק.