כשהולכים אחרי המ"ב, הולכים בעצם אחרי הפוסקים הספרדים שלא הלכו עם ההמצאה הנ"ל.
כמובן שיש מקומות שלא, אבל ללכת אחרי הפוסקים הספרדים של ההמצאה זה עוד יותר לא.
ולכן אלישמע אמר
פסקי המשנה ברורה לספרדים
- יוזם האשכול כאחד העם
- תאריך התחלה
- מומלץ
כשהולכים אחרי המ"ב, הולכים בעצם אחרי הפוסקים הספרדים שלא הלכו עם ההמצאה הנ"ל.
כמובן שיש מקומות שלא, אבל ללכת אחרי הפוסקים הספרדים של ההמצאה זה עוד יותר לא.
ולכן אלישמע אמר
כפי שכתבתי אם לדעתך הדרך של מרן הגרע"י זצוק"ל היא המצאה (אני ח"ו לא מסכים עם האמרה המטופשת הזאת) תילך אחרי איזה פוסק שבא לך.
אבל זה לא סותר את זה שהמ"ב לא מתאים לספרדים ברבים מההלכות.
לא מי יודע מה.
כנראה לא קראת מה שהוא כתב!
או שלא הבנת.
כספרדי אני מעדיף לפסוק כמו המשנה ברורה מאשר כמו...
לא אכפת לי מה אתה מעדיף.
המציאות היא שהמ"ב פוסק במאות מקומות נגד השו"ע לקולא ולחומרא.
מרן הגרע"י זצוק"ל השקיע על ספריו כל ימי חיותו, שבע ימים בשבוע 365 ימים בשנה.
דברים ברורים ונכוחים
איש ההשקפה
חבר קבוע
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 299
באמת? מאות? תוכל להראותינו?
השוואה מקוממת מאוד
על כל תשו' ותשו' הוא חזר מאות פעמי' עם חברות' ? הוא השקיע כמו המשנב"ר?
כמדו' שאפי' טיוטא לא ערך לרוב ספריו,
וכלל ישראל מכחישך בתוקף, שקיבלו את הח"ח כאו"ת, ולא קיבלו את הר' עובד' ז"ל,
והרבה חוגים של גדול' מתיחסים לדבריו כמ"מ בעלמא, ואין כאן המקום לזה,
{פעם היו חושבים שזה רק חוג סלבודק' וחזו"א וב"ב, היום כבר זה התפשט מאוד להרבה חוגים}
רק תסתכל בספרים של אלו שכל היום זועקי' מרה למה לא מזכירין אותם בספר פ' ובס' פ'
גם אלו שקבלו את הרב עובדיה, זה רק אחרי שהכניסו להם את השד העדתי.
אתם ספרדים, לכם יש את מרן השו"ע, אתם לא אשכנזים חלילה, והמ"ב זה של אשכנזים.
והרב עובדיה גופיה (לא בשביל שיקבלו את ספרו, אבל תכלס') השתמש בשד העדתי הרבה.
זה סתם לתוספת הבהרה.
בדרך התורה
חבר חדש
- הצטרף
- 2/7/25
- הודעות
- 78
מרן הגרע''י סיפר שפעם ישב עם הרב אלישיב בבית הדין הגדול והיה שם יהודי שהביא להם ספר כל חדשיים, הרב עובדיה אמר שיש לו חלישות הדעת.
והרב אלישיב אמר לו שתרנגולת יולדת כל יום. ואילו אשה ט' חדשים. אבל יוצא בן אדם.
אין טעם לזלזל בהיקף הנפלא של מרן הגרע''י שגם דורש הרבה יגיעה.
והרב אלישיב אמר לו שתרנגולת יולדת כל יום. ואילו אשה ט' חדשים. אבל יוצא בן אדם.
אין טעם לזלזל בהיקף הנפלא של מרן הגרע''י שגם דורש הרבה יגיעה.
בדרך התורה
חבר חדש
- הצטרף
- 2/7/25
- הודעות
- 78
אני לא חושב שזלזול יענה בזלזול. ויגרום לכבד יותר אלא אם כן מדובר בעמי הארץ. שמבינים רק בשפה בוטה ולא מכובדת. הכי טוב. זה לחזק את הטוב שלדעתך הוא טוב. ופחות לתקוף את הצד השני. לא חייב להגרר לסגנון תוקף.
א. אני מאד חושש שבזה מדובר...
ב. אין שום זלזול, סה"כ שואלים מה הבעייה ב... אז מסבירים, וזה תמיד יחשב לזלזול, כך שלא משנה מה שתגיד ואיך, המטרה כבר סומנה מראש.
בדרך התורה
חבר חדש
- הצטרף
- 2/7/25
- הודעות
- 78
אתה חושב שאתה מדבר עם ע''ה כאן?
או שאתה חושב שזה שיריים של עם ארצות, שנאמרה בבוטות שצריך לעקרה במידה כנגד מידה?
הדיבור על גדולת המשנ''ב ויגעתו, נפלאים אך א''צ לומר שהרב עובדי' כביכול לא עמל בכל כוחו, דבר שלא נכון. זה הכל.
האמת היא הדבר הכי טוב. לדעתי
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 763
ציטוט מתוך הספר החדש תומר דבורה עם ביאור אמת ליקב, למרן הגר"י הלל שליט"א (מתוך המאמרים בסוף הספר - מאמר כ"ד):
ומענין לענין יש להזכיר, כי ישנם תלמידי חכמים מורי הוראה, אשר מורים לבני עדות המזרח כדעת הפוסקים הספרדים בלבד, וגם באופן שאחד מגדולי אשכנז אמר דבר מסתבר ואף הביא ראיות לדבריו, אין הם מורים כדבריו, וטענתם בפיהם שבני עדות המזרח צריכים ללכת אחר פוסקים ספרדים דווקא. וזו טעות גדולה, שהרי אם החכם הביא ראיה לדבריו, וכן מסתבר על פי דעת תורה, יש להכריע כך להלכה אף לבני עדות המזרח, כי תורה אחת ומשפט אחד לנו. ואין שום מקום לטעון, שכיון שאחד מהפוסקים מבני ספרד נקט באופן אחר להלכה, יש לנהוג על פיו אף אם דבריו אינם מסתברים. וכן להיפך, אם חכם מבני ספרד הביא ראיות לדבריו ומסתבר כמותו, יש להנהיג כך אף לבני אשכנז. ובכל מחלוקת הלכתית יש לחפש ולפשפש אחר האמת, ולקבל האמת ממי שאמרה, בין אם היה מחכמי עדות המזרח, ובין אם היה מחכמי אשכנז.
וכבר התאונן על כך המהרש"ל (הקדמת ים של שלמה על מסכת בבא קמא), וז"ל: ומתוך זה ניתן לבעל דין לחלוק ולומר קים לי כחד מנהון, הספרדי כספרדים, הצרפתי כצרפתים. וכל אחד בורר את שלו, ועם ועם כלשונו, וסובר התורה ירושה היא למשפחות. ולא זו הדרך ולא זו העיר, כי מימות רבינא ורב אשי אין קבלה לפסוק כאחד מן הגאונים או מן האחרונים, אלא מי שיכשרו דבריו להיותן מיוסדים במופת חותך על פי התלמוד והירושלמי ותוספתא, במקום שאין הכרע בתלמוד, עכ"ל.
ויש להוסיף עוד בענין זה, כי חכמי הספרדים בכל מקומות מושבותיהם, עסקו תדיר בדבריהם של גדולי ההוראה נושאי כלי השולחן ערוך, המגן אברהם, הטורי זהב, שפתי כהן ובית שמואל, ושתו בצמא את דבריהם, על אף שפוסקים אלו היו מחכמי אשכנז. ולכן, אין מקום כלל לבוא ולהדפיס שולחן ערוך חדש עם המפרשים הספרדים, כגון ברכי יוסף, מאמר מרדכי ושולחן גבוה, שהרי גם גדולי ספרד אלו בסדר לימודם בשולחן ערוך עסקו בעיקר בדברי רבותינו גדולי ההוראה מחכמי אשכנז הנזכרים לעיל. ואמנם, דבר פשוט וברור הוא, שלפעמים גדולי ההוראה מחכמי הספרדים מקשים על דברי נושאי הכלים ודוחים את דבריהם בראיות, ואנו נוקטים להלכה כדבריהם. אך אין אנו פוסקים כדבריהם מפני שהיו מחכמי הספרדים, אלא מכיון שהביאו ראיות לדבריהם, ואין קביעת ההלכה תלויה כלל ועיקר בשאלה אם הפוסק הוא מבני אשכנז או ספרד.
ומעיד אני, שזכיתי לראות את גדולי ההוראה בדור הקודם, ובפרט חכמי בבל, ונוכחתי שספר משנה ברורה לא היה מש משולחנם, ורוב לימודם בהלכה היה בספר זה. מובן מאליו, שחכמים אלו היו בקיאים בספר בן איש חי בעל פה, וכן היו בקיאים היטב במנהגי הספרדים, ונוהגים על פיהם, אך בשאר ענייני הלכה היו מעיינים בספר משנה ברורה ופוסקים על פיו (ועיין עוד שו"ת וישב הים חלק ה' דלתי תשובה סימן ס'). וכלל הדברים הוא, שתורה אמת כתיב בה, ולכן בכל נושא ונושא יש לפסוק את ההלכה על פי סברות וראיות מוכרחות, ולא על פי שיקולים צדדיים שאינם נוגעים כלל לבירור אמיתת הדבר.
וצריך לדעת, שיש חכמים שהתקבלו דבריהם והוראותיהם להלכה גם כאשר חכמים אחרים חולקים על דבריהם, כגון מרן השולחן ערוך שהתפשטו הוראותיו, וכן ג"ע החיד"א ז"ל שבכמה קהילות התפשטו הוראותיו כהוראות השולחן ערוך (עיין בדברי פתיחה לסידור החיד"א). ובדרך כלל יש לסמוך על דבריהם להלכה ללא פקפוק, מלבד במקרים מיוחדים. אך אין הדברים אמורים בכל חכם ופוסק, אלא ביחידי סגולה מבין הפוסקים. ולגבי רוב הפוסקים הכלל הוא, שיש להעביר דבריהם תחת שבט הביקורת, ואם יבוא רב אחר ויבטל טענותיהם בראיות, יש לקבל את דבריו.
ומענין לענין יש להזכיר, כי ישנם תלמידי חכמים מורי הוראה, אשר מורים לבני עדות המזרח כדעת הפוסקים הספרדים בלבד, וגם באופן שאחד מגדולי אשכנז אמר דבר מסתבר ואף הביא ראיות לדבריו, אין הם מורים כדבריו, וטענתם בפיהם שבני עדות המזרח צריכים ללכת אחר פוסקים ספרדים דווקא. וזו טעות גדולה, שהרי אם החכם הביא ראיה לדבריו, וכן מסתבר על פי דעת תורה, יש להכריע כך להלכה אף לבני עדות המזרח, כי תורה אחת ומשפט אחד לנו. ואין שום מקום לטעון, שכיון שאחד מהפוסקים מבני ספרד נקט באופן אחר להלכה, יש לנהוג על פיו אף אם דבריו אינם מסתברים. וכן להיפך, אם חכם מבני ספרד הביא ראיות לדבריו ומסתבר כמותו, יש להנהיג כך אף לבני אשכנז. ובכל מחלוקת הלכתית יש לחפש ולפשפש אחר האמת, ולקבל האמת ממי שאמרה, בין אם היה מחכמי עדות המזרח, ובין אם היה מחכמי אשכנז.
וכבר התאונן על כך המהרש"ל (הקדמת ים של שלמה על מסכת בבא קמא), וז"ל: ומתוך זה ניתן לבעל דין לחלוק ולומר קים לי כחד מנהון, הספרדי כספרדים, הצרפתי כצרפתים. וכל אחד בורר את שלו, ועם ועם כלשונו, וסובר התורה ירושה היא למשפחות. ולא זו הדרך ולא זו העיר, כי מימות רבינא ורב אשי אין קבלה לפסוק כאחד מן הגאונים או מן האחרונים, אלא מי שיכשרו דבריו להיותן מיוסדים במופת חותך על פי התלמוד והירושלמי ותוספתא, במקום שאין הכרע בתלמוד, עכ"ל.
ויש להוסיף עוד בענין זה, כי חכמי הספרדים בכל מקומות מושבותיהם, עסקו תדיר בדבריהם של גדולי ההוראה נושאי כלי השולחן ערוך, המגן אברהם, הטורי זהב, שפתי כהן ובית שמואל, ושתו בצמא את דבריהם, על אף שפוסקים אלו היו מחכמי אשכנז. ולכן, אין מקום כלל לבוא ולהדפיס שולחן ערוך חדש עם המפרשים הספרדים, כגון ברכי יוסף, מאמר מרדכי ושולחן גבוה, שהרי גם גדולי ספרד אלו בסדר לימודם בשולחן ערוך עסקו בעיקר בדברי רבותינו גדולי ההוראה מחכמי אשכנז הנזכרים לעיל. ואמנם, דבר פשוט וברור הוא, שלפעמים גדולי ההוראה מחכמי הספרדים מקשים על דברי נושאי הכלים ודוחים את דבריהם בראיות, ואנו נוקטים להלכה כדבריהם. אך אין אנו פוסקים כדבריהם מפני שהיו מחכמי הספרדים, אלא מכיון שהביאו ראיות לדבריהם, ואין קביעת ההלכה תלויה כלל ועיקר בשאלה אם הפוסק הוא מבני אשכנז או ספרד.
ומעיד אני, שזכיתי לראות את גדולי ההוראה בדור הקודם, ובפרט חכמי בבל, ונוכחתי שספר משנה ברורה לא היה מש משולחנם, ורוב לימודם בהלכה היה בספר זה. מובן מאליו, שחכמים אלו היו בקיאים בספר בן איש חי בעל פה, וכן היו בקיאים היטב במנהגי הספרדים, ונוהגים על פיהם, אך בשאר ענייני הלכה היו מעיינים בספר משנה ברורה ופוסקים על פיו (ועיין עוד שו"ת וישב הים חלק ה' דלתי תשובה סימן ס'). וכלל הדברים הוא, שתורה אמת כתיב בה, ולכן בכל נושא ונושא יש לפסוק את ההלכה על פי סברות וראיות מוכרחות, ולא על פי שיקולים צדדיים שאינם נוגעים כלל לבירור אמיתת הדבר.
וצריך לדעת, שיש חכמים שהתקבלו דבריהם והוראותיהם להלכה גם כאשר חכמים אחרים חולקים על דבריהם, כגון מרן השולחן ערוך שהתפשטו הוראותיו, וכן ג"ע החיד"א ז"ל שבכמה קהילות התפשטו הוראותיו כהוראות השולחן ערוך (עיין בדברי פתיחה לסידור החיד"א). ובדרך כלל יש לסמוך על דבריהם להלכה ללא פקפוק, מלבד במקרים מיוחדים. אך אין הדברים אמורים בכל חכם ופוסק, אלא ביחידי סגולה מבין הפוסקים. ולגבי רוב הפוסקים הכלל הוא, שיש להעביר דבריהם תחת שבט הביקורת, ואם יבוא רב אחר ויבטל טענותיהם בראיות, יש לקבל את דבריו.
א. אני חושב שאני מדבר עם אנשים שלא מנסים להבין.
ב. כל אחד אומר את מה שהוא חושב/מרגיש שזו האמת.
שאינו יודע לשאול
חבר ותיק
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 1,206
דברים נאים בטעמם ונעימים בסגנונם.
כמדומני שרק בהלכות שבת לבד חלק במאות מקומות ויש ספר על הנושא, אולי @שמעון טרבלסי זוכר?
אין שום עניין להשוות.
איש ההשקפה
חבר קבוע
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 299
אף א' לא כיון לזה,
כמו שא"א להשוות תשו' של הרב מנחת יצחק שהיה פוסק גדו' מאו'
או של שבט הלוי, וכתבום ביגיעי' גדולה לפי כוחם,
לס' משנב"ר שהוא מפעל חיים, עם חברותות רבות ומגיהים רבים ומחבר מהיותר גדולי'
חשוב שזה יובהר בצורה ברורה
זה מובהר שגם המ"ב וגם הרב עובדיה עמלו על ספריהם וחבוריהם כל חייהם ואין בכלל מה ומי להשוות.
ודאי, הבנתי.
רק רציתי לומר, שהכל ענין של דור.
חכם עובדיה הוא מחכמי הדור הזה, ולכן כובד משקלו הוא כשל הנזכרים.
והמ"ב קודם כל הוא מהדור הקודם, ולכן משקלו קצת יותר.
(מי עמל יותר ומי פחות, לא בדקתי ולא מענין, ולא כך אני מודד. אא"כ כתוב בספר שטויות בשפע אז אני מבין שנכתב ללא עמל כל ועיקר, אך שני אלו לא בכלל זה).
