הגאון הגדול רבי עובדי' יוסף זצוק"ל - חובה לשלוח למוסדות ספרדיים

[כהנא דמסייע]

הנקודה שהעליתי בעבר היתה על סמך הידיעה שיש הפסד בזה שלא לוקחים את הטוב שהנחילונו רבותינו הספרדים, ולא על סמך התנצחות עדתית.

הייתי אומר יותר, לדעתי יש הרבה טוב לקחת, ומשום נחיתות עדתית, זה נשמע לנו לא משהו....
אנחנו ניגשים בסטיגמה כלפי גדולי רבותינו, כאילו הלמדנות והעומק לא נמצאת שם אלא במגרש אחר...
אני זוכר פעם למדתי עם קבוצה סוגיא של פתח פתוח, והבאתי מהלכים מהחקרי לב, או מגדולי האחרונים האחרים, בצורה המבוססת מש''ס ורמב''ם בעומק נפלא. ואז אחד בא אלי ואמר לי כבוגר תפרח מיר היית מציע את זה לפני חבריך?
והאמת היא חייבת להאמר, שדווקא שם הייתי בונה את המהלך מהרמב''ם והש''ס ומבינים היו מתפעלים ונהנים...
אך אצלנו לפעמים אנחנו נחיתיים ופחות מקבלים את עצמנו.

שההתנגדות כן או לא לדרך הלימוד הנהוגה אינו עניין לספרדים או אשכנזים.

זה נכון מאד.

 

[כאחד העם]

בנוגע לפרשנות העובדות, ביארתי וזכורני כן בקדמונים, אחרי הצום אנסה לבדוק היכן - שהטעם שלא חיברו חיבורים הוא מפני שלא היה צורך.

לכן הבאתי לך מלשון הריב"ש שהוא היה ספרדי

והוא כתב שאילולי חכמי הצרפתים כל התורה היה כספר החתום [עיין לעיל שציינתי לדבריו]

המציאות הייתה שבצרפת יותר השקיעו בפירוש התורה ואילו בספרד בדור ההוא פחות.

והנה אני יוסיף לך עוד מקור מזה העניין, מר' יוסף קמחי אביו של הרד"ק

יש לו חיבור על דקדוק, ושם מבאר בפתיחה את ההבדל בין חכמי צרפת לבין ספרד

בחיבורו "ספר הגלוי", בפתיחה- ורבנן אשר היו בארץ צרפת ותחומיה, שמו רוב עסקם בתלמוד, ולפרקים במקרא, והשיגה ידם לחפש ולבנות מצפוני התבונה
אך לא בשמוש הלשון, על כן לא נתישבו בו.

זה היה המציאות כולם ידעו זאת שאצל חכמי צרפת היה עיקר התורה
עד כדי כך שהרשב"ץ ג"כ היה בספרד והוא כתב על "האבן עזרא" שידוע שהוא היה חכם גדול ומדקדק גדול ופייטן חשוב ופילוסוף ומה לא.

ולא פחות ולא יותר הוא כותב עליו "שאין לסמוך עליו כי לא היה בקי בדינים", והוא היה מתקופת הזוהר של ראשוני ספרד שציינת, ואעפ"כ- ידע הרשב"ץ את האמת שאע"פ שהיו חכמים גדולים וכו' וכו', זה היה בתחום שלהם, אך בתחום התורני לא סומכים עליהם

 

[מבקש השם]

לכן הבאתי לך מלשון הריב"ש שהוא היה ספרדי

והוא כתב שאילולי חכמי הצרפתים כל התורה היה כספר החתום [עיין לעין שציינתי לדבריו]

המציאות היא הייתה שבצרפת יותר השקיעו בפירוש התורה ואילו בספרד בדור ההוא פחות.

והנה אני יוסיף לך עוד מקור מזה העניין, מר' יוסף קמחי אביו של הרד"ק

יש לו חיבור על דקדוק, ושם מבאר בפתיחה את ההבדל בין חכמי צרפת לבין ספרד

בחיבורו "ספר הגלוי", בפתיחה- ורבנן אשר היו בארץ צרפת ותחומיה, שמו רוב עסקם בתלמוד, ולפרקים במקרא, והשיגה ידם לחפש ולבנות מצפוני התבונה
אך לא בשמוש הלשון, על כן לא נתישבו בו.

זה היה המציאות כולם ידעו זאת שאצל חכמי צרפת היה עיקר התורה
עד כדי כך שהרשב"ץ ג"כ היה בספרד והוא כתב על "האבן עזרא" שידוע שהוא היה חכם גדול ומדקדק גדול ופייטן חשוב ופילוסוף ומה לא.

ולא פחות ולא יותר הוא כותב עליו "שאין לסמוך עליו כי לא היה בקי בדינים", והוא היה מתקופת הזוהר של ראשוני ספרד שציינת, ואעפ"כ- ידע הרשב"ץ את האמת שאע"פ שהיו חכמים גדולים וכו' וכו', זה היה בתחום שלהם, אך בתחום התורני לא סומכים עליהם

מודה אני לך בתיאור המציאות שחכמי צרפת היו ראשונים לפרש את התלמוד.
והדברים כלפי הרב אבן עזרא ידועים.

ומה שהריב"ש היה ספרדי או אשכנזי לא מעניין לעצם הדיון, כי עדותו נאמנת יהא מוצאו אשר יהא.

אך באופן כללי אני מסביר, שחכמי ארצות המזרח לא נזקקו לפירושים משום שהתלמוד עבר אצלם בביאורו מדור לדור, ורק היכן שהרחיקו נדוד וחששו לשכחה הוצרכו לחבר פירושים. והראיות לכך הן שפירושי הצרפתים מחודשים יותר מפרושי הספרדים ומקבלת תלמידי הגאונים (כגון תירוצים לשני מקומות סתומים בתלמוד הסותרים לכאורה באופן של אוקימתא לא פשטית, ועי' לדוגמא בעלמא בתוס' ב"ק קיג: ד"ה הכי קאמינא שפירושם מחודש בפשט התלמוד, וע"ע בשטמ"ק פירושים פשוטים יותר מחכמי הספרדים, ואכמ"ל). כמו"כ סדר הקבלה מגאונים לחכמי ספרד הוא ברור יותר, משא"כ אצל חכמי צרפת ואשכנז שהראשון הידוע בהם הוא רבינו גרשום ורבו רבי ליאון, ומהם ומעלה לא ידוע מאין קבלתם מלבד השערות. וכוונתי בזה לומר שמפני שקבלתם לא היתה ברורה ופשוטה כמו אצל חכמי המזרח כרב נסים גאון רבו של הרי"ף ורבינו חננאל וכו', לכן נצרכו יותר לפירושים עצמיים.

בכל אופן תהייתי במקומה עומדת - לשם מה נעשתה ההשוואה הזו, האם לשם ציון ידיעה היסטורית גרידא, או שיש לכך מטרה אחרת, וא"כ מהי?