הוא הביא מעשה על ת"ח ששינה למבטא הספרדי אין שום עניין להביא את זה כראיה לקמץ דווקא, והיה יכול להביא ישר אחרי שטען שהמבטא הספרדי יותר נכון, אלא מה שהוא דן בהוכחות לכל מיני מבטאים ואותיות וכשסיים לדון הביא את המעשה אחרי כל הנ"ל ולא בדווקא על הקמץ אלא שהקמץ היה הנדון האחרון. ובכל אופן עיקר הבאתו הוא לעניין זה שאפשר לשנות וכמו שהוא בשאלת השואל וכמו שכתב להדיא שהביא בשביל זה וכמו שבכל מקום שמביא מעשה זה מביא בשביל זה וכאמור לעיל.
זה לא הנושא דוקא או לא דוקא.
הנושא הוא האם מאותו חכם יש ראייה לענין הקמ"ץ הספרדי או לא.
חכם עובדיה (נראה ש)הבין שכן, ובמקור משמע שלא.