הנושא הוא האם מאותו חכם יש ראייה לענין הקמ"ץ הספרדי או לא.
מרן זצ"ל הביא את המעשה הנ"ל וכתב עליו אתה הראתה לדעת מעשה רב שלכתחילה נטש וכו' והוא הוא נידון התשובה. ואתה מנסה להבין שהוא הביא ממנו ראיה לקמץ?
הגר"א כותב 'כפי קריאת הספרדים שהיא הנכונה',
כיון שהיה פה ויכוח בין המעיינים מה כוונת הר' עובדיה
אני חושב שבמקו"א זה יותר מפורש כוונתו.
והוא חזון עובדיה שבת ב הל' קידוש סעיף ז- גבי המבטא הספרדי ובמקורות הביא גבי המבטא הספרדי שר' נתן אדלר שינה המבטא ומיד הוסיף את ביאור הגר"א הנ"ל, ואז
מוסיף "ומכאן הוכחה שאין כל חשש איסור לאשכנזי אשר ירצה לשנות ממבטא אבותיו ולקרוא ק"ש ולהתפלל במבטא ספרדי", ועוד ממשיך שם לשאת ולתת בעניין המבטא הספרדי.
דכאן נראה שאין שתי פנים בדבריו- דהביא את הגר"א לגבי המבטא.
ולפני שאתן את הערותי ע"ז, אביא עוד ממה שהביא שם בחזו"ע
והגאון מהר"ש גרינפלד בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' סז'- הוכיח ג"כ ממעשה רב של הגאון ר' נתן אדלר והגאון ההפלאה שמכאן ראיה גדולה שאין כל נדנוד איסור לאשכנזי לשנות את הנוסח שלו לספרדי, והגאון הרידב"ז בשו"ת בית רידב"ז סי' כז נשאל מהגאון ר' יוסף ידיד הלוי שהיה מעיר חלב ארם צובא איזה מבטא יותר נכון לדעתו והשיב קרוב לומר שהמבטא הספרדי בלשון הקודש הוא הנכון והמתוקן יותר מן המבטא האשכנזי שהוא לקוי בכמה אותיות וכו', וכ"כ בספר מקור ברוך להרה"ג ר' ברוך אפשטיין ח"ב דף שצז ובשו"ת דברי יוסף שווארץ דף קסז ע"א ובשו"ת בית אבי חלק ד סי' קט כתב ג"כ שאין בשינוי המבטאים משום אל תטוש.
ואחלק את הערותי לשלשה חלקים.
א. דיש שם ערבוב נושאים, יש חלק שדיברו בכלל על הנוסח המוכר אצל החסידים "ספרד" שזה נכנס שם באירופה באותם זמנים, וכלל לא על המבטא, אלא שהוא הביאם עם הנושא של המבטא.
ב. דישנם כלל שדיברו על היגוי אותיות, אך אינו קשור כלל לספרדים בכי הוא זה
ג. דגם כמה כתבו כן מהשערה גרידא ולא מאיזה ראיה.
ועתה אעבור לבאר את החלקים
א. מה שהביא מהמהרש"ג אינו קשור בכי הוא זה למבטא של הספרדים
אלא שם הנושא שדובר הוא בעניין של נוסח ספרד שנכנס לאשכנזים [מה שמוכר כיום אצל החסידים] האם מותר לשנות מנוסח אשכנז לנוסח ספרד שהוא ע"פ האר"י
וע"ז השיב- שאין בעיה לשנות לנוסח ספרד, והביא ג"כ את החת"ס הנ"ל
ועוד הוסיף שם-
דגם איפכא כן הוא, שאם ספרדי יחליט לעבור לנוסח אשכנז, רשאי הוא, ודלא כמשנת חסידים וליקוטי אמרים שאמרו שא"א לספרדי לעבור לנוסח אשכנזי, ודוחה- שכל שאומר את מטבע שטבעו חכמים אין משנה מה כל המסביב ושינוי התוכן שיש מנוסח לנוסח כי כל העיקר זה התחילה וסוף ונושא הברכה, ושאר המילים לא מעכבות איזה נוסח לומר.
וההבדל שיש שבנוסח אשכנז מקדים ברוך שאמר להודו, אין בזה שום כלום, יעו"ש.
ב. מה שהביא מהמקור ברוך [אפשטיין] וכן מהגר"א אינו קשור בכי הוא זה להיגוי הספרדי.
וזאת משום דשניהם אינם מדברים כלל ועיקר על המבטא אלא אך ורק על אותיות ב רפוייה ופ רפוייה, שמוכיחים מעשב בשדך והכנף פתיל שאין הבדל בין ב דגושה לרפוייה ובין פ רפוייה לדגשוה, וכהספרדים שהכל אצליהם כדגוש ואין הבדל
אך אין זה קשור להאידנא- כי אף ספרדי היום אינו מבטא את ה- ב רפוייה כדגושה וזה היה מצוי פעם אצל העיראקים שלא היו מבדילים, אך באידנא כולם מבדילים
ותו- באות פ אף הספרדים של פעם היו מבדילים כאשכנזים, וא"כ אין בדבריו שום קשר למבטא היום של הספרדים, כי לא דיבר מזה מאום, ואיפכא- לשיטתו גם המבטא שלנו הוא משובש, כי אנו מבדילים בין פ' רפוייה לדגושה, וכן באות ב.
וא"כ- אין קשר לדידן כי גם אנו מבדילים היום בין רפוי לדגוש
ג. מה שהביא בשם בית רידב"ז- בחזו"ע כתב, שהרידב"ז נשאל ע"י הר' יוסף מרדכי הלוי, איזה מבטא יותר נכון והשיבו הרידב"ז שקרוב לומר שמבטא הספרדי נכון יותר
אך למען הדיוק- לא זה מה שנשאל שם כלל ועיקר אלא זה נכנס לנושא כבדרך אגב.
ושם הנושא היה בכלל על קידושי אשה שהיה בעיה עם העדים, האם נחשוש שהיא מקודשת וצריכה גט, או שלא נחשוש ואינה מקודשת, והר' יוסף מרדכי הלוי הנ"ל רצה לטעון שכיון שבענייני עדות יש מח' בים השו"ע לרמ"א גבי כל מיני מקרים שהיה שם במעשה הקידושין ולפי השו"ע לא נחשב עדות וממילא אינה מקודשת, ואע"פ שענייני אישות הולכים אחרי הוראות הרמ"א, שאני הכא שזה לא ענייני אישות ממש, אלא זה עניין של "עדות" דבזה נקל כהשו"ע דלא הוי עדות
וע"ז השיב לו בעניין הזה- שלא צריך להיות הבדל בין הספרדים לאשכנזים כי כולם בני איש אחד אנחנו, ודרך העולם לקדש בצורה של עדות רגילה בלי התנאים המיוחדים, ולכן צריך להיות שהיא מקודשת, ובנושא הזה הוסיף שלא צריך לעשות ריחוק בינינו בענייני השידוכין כי כולנו קרובים, רק שמרוב אריכות הגלות נגרם שיהיה הבדל בינינו בין המלבושים והלשון כי כל אחד גלה למקום אחר ואז מוסיף תוך כדי בסוגריים [שיתכן שהמבטא הספרדי יותר מתוקן כי פחות נדדו מגלות אל גלות] וכיון שאין הבדל בינינו צריך לחוש שהעדים עדים והיא מקודשת.
זה תוכן הדברים- שנכנסו בסוגריים כבדרך אגב, וכשוליים, ובכלל זה לא הנושא שדובר או שנשאל והשיב
ותו- דאמר כן רק מסברא "דיתכן" דכך פני הדברים ויש להאמין שהמבטא שלכם יותר מתוקן, ולא בסכינא חריפא וגם לא בקשר האם לשנות המבטא, וגם לא ראיות או משהו, אלא מסברא גרידא, וכבדרך אגב.