האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

[ראה מעשה נזכר הלכה]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

 

[מרנן ורבנן]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

מה שאני מכיר - יש שנוהגים ויש שלא
(ולכאורה לרוב בני האדם למה לא, זה שעה עד שעתיים תלוי במנהגים השונים, לא צום גדול.)

 

[קולייס האיספנין]

רבינו הגדול זיע"א כתב על זה בהליכות עולם חלק ז' שיש לחוש לכך.

 

[משיב כהלכה]

הרמ"א בשו"ע כתב "מנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות". אך שלושת עמודי ההוראה, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הביאו את המנהג, וכן השו"ע לא פסק כן.

ולמרות זאת, פסק בילקוט יוסף: "יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות. והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה, ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך".

אבל להלכה אין צורך לחוש לזה, וגם לא טוב לפרסם, כי מי שלא יודע נאמר עליו שֹׁמֵר פְּתָאים ה'.

ולמעשה, אין לזה זכר בתלמוד, ובמקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד).

והאבן עזרא מביא: "וכבר שאלו חכמי קרואן לרבינו האי ז"ל למה נהגו שלא לשתות מים בשעת התקופה? והשיב, ניחוש בעלמא הוא, כי בעבור היות התקופה תחלת השנה על כן לא נהגו היהודים לשתות בה מים בעבור שאין להם דמים, על כן יאכלו כל מתוק להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד השם בכל רגע. ויש מהגאונים שאמר על התקופה כי לא נחש ביעקב ולא קסם, אבל הקדמונים תקנו אלו הדברים להפחיד שייראו את השם".

כמו כן היעב"ץ בספרו מור וקציעה כתב בשם אביו, כי אין ממש למנהג זה בנימוק כי "כל דבר שאין לו יסוד בתלמוד אין לחשוש לו". בסידורו עמודי שמים הוסיף "והנה הכל הבל בדוי, מימינו לא נזהרנו בזה. וכך למדתי מבית אבא שהיה משחק בעניין הזו נפילת התקופה שהוא בדוי זקנות".

והרב עבדאללה סומך כתב כי בעיראק לא נהגו את המנהג כלל. כמו כן בתימן לא נהגו מנהג זה.

וכן גם כתב הגאון ר' חיים קניבסקי, שבבית החזון איש לא חששו למנהג זה.

כמו כן כתבו הפוסקים שאפשר להשתמש במים אם הכניסו לתוכם ברזל, וע"פ זה כתבו הפוסקים בימינו שכל המים עוברים בחלקם דרך צינורות מתכת, ואין לחוש כלל (ראו שולחן ערוך המקוצר חלק יורה דעה, סימן קל"ט אות ט).

גם רואים בחוש שכולם שותים ואף אחד לא ניזוק מזה ב"ה. וכן הרב בן ציון מוצפי בספרו מבשרת ציון (ח"א יו"ד סי' ב) כתב שלא נהגו אצלנו להקפיד להמנע משתיית מים בשעת התקופה, ולכן גם לא הכריזו על זמני התקופה, וסמכו בזה על דברי רב האי גאון ורבנו אברהם אבן עזרא, גם סמכו על דברי שבלי הלקט והמאמר מרדכי הסוברים שהחשש הוא רק במדבר ומחוץ לישוב. וכל זה למי שיודע מעניני התקופה, אך מי שאינו יודע, אין צריכים להודיעו משום "שומר פתאים ה'".

 

[מרנן ורבנן]

היה באחת הקבוצות

 

[משיב כהלכה]

היה באחת הקבוצות

נראה שאין רב צעיר בישראל שלא ניצל את ההזדמנות להתפרסם בקבוצות באמצעות הדבר הזה. ישנה תחרות קשה, מי יותר מצליח להפחיד, אם בדגים וחלב ואם בשתיית מים בתקופה כנ"ל, והמשותף לכולם שאין להם שום מקור בחז"ל.

 

[אור נאמן]

עיין בשו"ת בית נאמן ח"ג חיו"ד סי' י"ב.
ובמבוא לספר סלת נקיה הנד"מ.
ותרווה צמאונך.

 

[משיב כהלכה]

מה כתב שם?

 

[רק תורה]

אומנם רב האי כתב שהוא ניחוש ויש מהגאונים שכתבו שהוא ולפחיד את ההמונים כדי שישובו אל ה', וראב"ע כתב שסיפור הניפוח הוא בפי הזקנות, אבל הוא מנהג ישראל עתיק יומין שנזכר בגאונים ובראשונים והובא בב"י סימן תנה.

מעניין שפרי חדש ס"ס תכח כתב לא לחוש לדברי ראב"ע שבזמנו שמע על כמה ניפוחים...

ובספר תקון יששכר מרבי יששכר בן סוסאן האריך הרבה בנושא מדברי הראשונים ותמה על רב האי גאון ועל הטעם שהוא להפחיד וכו' ועל ראב"ע - והכריע לחשוש לכך.

גם החיד"א בסימן תנה דן בנושא ומכריע שיש לחשוש לכך, כמנהג א"י וטורקיה ואיטליה, ע"פ דברי הקדמונים. ונראה שהקהילות היחידות שלא חששו לכך הן תימן ועירק. וכן הכרעת מרן הגרע"י ועוד.

 

[אור נאמן]

מה כתב שם?

האריך בשיטות הפוסקים, ובפרט רב האי גאון וכו'...
תמצית הדברים נדפסו מכבר במבוא לספר בינה לעתים ובאור תורה אב תשע"א. והיות שדרוש דרש (כת"ר לראות הדברים) - הנה צור'ף.
כמובן שבשו"ת בית נאמן יש עוד תוספת מרובה.

 

[תפארת]

הרמ"א בשו"ע כתב "מנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות". אך שלושת עמודי ההוראה, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הביאו את המנהג, וכן השו"ע לא פסק כן.

ולמרות זאת, פסק בילקוט יוסף: "יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות. והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה, ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך".

אבל להלכה אין צורך לחוש לזה, וגם לא טוב לפרסם, כי מי שלא יודע נאמר עליו שֹׁמֵר פְּתָאים ה'.

מהיכן הביטחון העצמי שלך.

כאשר מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה סימן תנה כותב בזה"ל אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיה וערי איטליה נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה וכו'. וראה עוד בהליכות עולם שציינו לך למעלה.

ואתה עוד מטיף מוסר לרבנים

נראה שאין רב צעיר בישראל שלא ניצל את ההזדמנות להתפרסם בקבוצות באמצעות הדבר הזה. ישנה תחרות קשה, מי יותר מצליח להפחיד, אם בדגים וחלב ואם בשתיית מים בתקופה כנ"ל, והמשותף לכולם שאין להם שום מקור בחז"ל.

קשוט עצמך תחילה.

ומי כמוך שמנסה ליישב כל מנהג גם שהמקורות שלו נדחים ונרפים, וגם כאשר יש פוסקים הסוברים שיש בו איסור ברכה לבטלה. אבל כאן מי שנזהר לשתות מים בשעת התקופה איזה איסור יש כאן. אלא שוב רואים ששמת לך מטרה לנגח את פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובניו שליט"א. בכל מה שיפסקו.

פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח, בברכה על לולב לנשים, ובכל המנהגים שאתה מנסה ליישב?. כאן מרן החיד"א אומר לך שהמנהג בארץ הצבי (לידיעתך - זה ארץ ישראל) לא לשתות בתקופה. אז מה החשש. אלא הוא אשר אמרתי...

 

[משיב כהלכה]

מהיכן הביטחון העצמי שלך.

על איזה בטחון אתה מדבר? ציטטתי דברים שכתב אחד הפוסקים, שלא טוב לפרסם.

 

[משיב כהלכה]

ומי כמוך שמנסה ליישב כל מנהג גם שהמקורות שלו נדחים ונרפים

רק מנהג המבוסס על מקורות ברורים, לא נידחים ולא נרפים.

מנהג שברור שהמקור שלו הוא טעות, כמו המנהג לומר ה' מלך לפני הטעימה, בוודאי שיש לבטלו וכן הורה מרן הגר"ש משאש. ולמרות שהיו כאלה שלימדו עליו זכות (כמו הגאון רבי משה מלכה בשו"ת מקוה המים) דחיתי דבריהם.

וכך גם מנהגים כנ"ל ששרשם בעולם הדמיון כאשר כתבו הגאונים, וכגון דגים בחלב שמקורו בדמיון של רופאים, שגם על זה כתב מרן הגר"ש משאש לא לחוש.

 

[משיב כהלכה]

אלא שוב רואים ששמת לך מטרה לנגח את פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובניו שליט"א. בכל מה שיפסקו.

שטויות והבלים, בהרבה מקומות חיזקתי את דברי הגר"ע יוסף נגד החולקים עליו, ואפילו הגר"ש משאש.

אבל תורה אמת כתיב בה, ובמקום שיש להעיר אני מעיר.

ורואים אצל המנגחים את השנאה התהומית שלהם להגר"ע יוסף, שאפילו לא מזכירים אותו בשמו בספריהם, אבל אני מביא ממנו ראיה פעמים רבות.

 

[משיב כהלכה]

פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח

אכן. שני עמודי הוראה פוסקים לברך, והשו"ע רק כתב שמנהג א"י לא לברך.

 

[משיב כהלכה]

כאן מרן החיד"א אומר לך שהמנהג בארץ הצבי (לידיעתך - זה ארץ ישראל) לא לשתות בתקופה. אז מה החשש. אלא הוא אשר אמרתי...

בזמנו היו המים זורמים בברזים של מתכת?

 

[תפארת]

אבל להלכה אין צורך לחוש לזה, וגם לא טוב לפרסם, כי מי שלא יודע נאמר עליו שֹׁמֵר פְּתָאים ה'.

הביטחון עצמי הוא, שאתה כותב אבל להלכה אין צריך לחוש לזה.
אם יש לך מקור, תכתוב את המקור.
וגם עם כל הכבוד כיצד תוכל להכריע בין הפוסקים וגם שהמנהג בארץ ישראל לחוש לתקופה.

 

[משיב כהלכה]

הביטחון עצמי הוא, שאתה כותב אבל להלכה אין צריך לחוש לזה

הבנתי למה אתה מתכוון, ואת הדברים הללו לא אני כתבתי, כי אינני פוסק הלכה (לא אכתוב כאן את שמו של אותו פוסק, אבל הוא גברא רבא, דיין מפורסם).

המנהג בארץ ישראל לא רלוונטי לימינו כנ"ל.

וגם כאשר לא מפרסמים יש לומר על זה שומר פתאים ה', מה שאין כן כאשר מפרסמים ומזהירים.

 

[אמת ליעקב]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

עיין במצורף מילתא בטעמא שא"צ להקפיד בזה בזמננו.

 

[תפארת]

ק מנהג המבוסס על מקורות ברורים, לא נידחים ולא נרפים.

ראינו בדיוק איך כתבת על מנהג מרוקו לחבוש פאות נוכריות, (מנהג נשים צדקניות... כלשונך), שכבר כתבת שמנהג מרוקו ללכת עם פ"נ.

הרי זו היתה תופעה שנוצרה מהדרדרות רוחנית בערים הגדולות שהמודה הארופאית נכנסה לשם, שהיו כבר נשים שלא הלכו בכלל עם כסוי ראש, (ועי' בשו"ת מים חיים לרבי יוסף משאש מ"ש בזה ומה השיבו אחיינו בשו"ת שמש ומגן) האם גם לזה תקרא מנהג, שלא ללכת עם כיסוי ראש, ושאין בזה משום דת יהודית? (עי' בשותי"ם הנ"ל ודו"ק) אז כמו שהיו נשים שהלכו בלי כיסוי ראש כלל היו שהלכו עם פ"נ. (אני חצי מרוקאי חצי חלבי, והסבתות שלי לא חבשו פ"נ כלל, ואני לא זוכר מהמשפחה המורחבת אחיות של הסבתות וכו וכו' מהדור שכבר נעלם, שום זקנה מרוקאית שבאה ממרוקו עם פ"נ, אני זוכר כאלו בלא כיסוי כלל או עם כיסוי מלא)

וע"ז זעק מרן הגרע"י זצ"ל על המנהגים המשונים, שמנהג אותיות גהנם, זה מנהג נשים ובורים ודלת העם.

מנהג נכון הוא, מנהג שנתייסד ע"י גדולי ישראל. האם היה במרוקו גדול בתורה שהורה לנשים ללכת עם פאה נכרית בראש כל חוצות?, או שנשים החלו ללכת ללא כיסוי ראש כלל ויש נשים שהעדיפו פ"נ מאשר לא כלום, אבל ודאי שרובם דרובם של נשות ישראל הצדקניות הלכו עם כיסוי ראש אמיתי.

ועתה אני שואל, האם מנהג פאה נוכרית בעדות המזרח, הוא מנהג המבוסס על מקורות ברורים...???

 

[תפארת]

בזמנו היו המים זורמים בברזים של מתכת?

וכי היום אין מים בבקבוק פלסטיק ?

 

[תפארת]

גם רואים בחוש שכולם שותים ואף אחד לא ניזוק מזה ב"ה.

גם יש אנשים שלא יודעים רחוקים מתורה ה"י שאכולים דגים ובשר ובצל ושום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה ורואים בחוש שלא ניזוקים מהם. אלא שא"א לדעת שבאמת לא ניזוקים מהם, שיכול להיות שהנזק הוא לא מיידי. ועי' שו"ת דברי יציב מה שכ' במה שלא נזהרים במה שאמרו חז"ל.

 

[משיב כהלכה]

גם יש אנשים שלא יודעים רחוקים מתורה ה"י שאכולים דגים ובשר ובצל ושום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה ורואים בחוש שלא ניזוקים מהם. אלא שא"א לדעת שבאמת לא ניזוקים מהם, שיכול להיות שהנזק הוא לא מיידי. ועי' שו"ת דברי יציב מה שכ' במה שלא נזהרים במה שאמרו חז"ל.

יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.

 

[משיב כהלכה]

וכי היום אין מים בבקבוק פלסטיק ?

אז יש היתר אחר, מצד זה שהם סגורים בבקבוק (ואף אם הבקבוק כבר נפתח. כיון שעתה הוא סגור). ראה בכה''ח או''ח סי' תנ''ה ס''ק לט, וראה בפמ''ג שם א''א סק''ח, ובדרכ''ת יו''ד ס''ק פו וז''ל: עי' באו"ח סי' תנ"ה במ"א ס"ק ט' ובפרמ"ג שם בא"א ס"ק ח' ובמ"ז ס"ק ד' שהביאו דברי הד"מ דאם הכלי חתום במפה אין סכנה דאין רשות להזיק כדאשכחן כל מידי דצייר וחתום וכו' עיין שם ועי' בס' מנחת פתים כאן שהביא דברי הד"מ ותמה מדברי הש"ס נדה ורש"י ברכות דהא דאמרינן כל מידי דצייר וחתום לית להו רשותא היינו בחותם ברזל וסיים די"ל דגם כוונת הד"מ הנזכר כן הוא שהוא חתום במפה בחותם ברזל עיין שם. עכ''ל.

 

[תפארת]

אז יש היתר אחר, מצד זה שהם סגורים בבקבוק (ואף אם הבקבוק כבר נפתח. כיון שעתה הוא סגור).

באופן שהבקבוק פתוח בשעת התקופה, זה יכול להיות באירועים בשמחות בכולל בכל מקום.

 

[משיב כהלכה]

ראינו בדיוק איך כתבת על מנהג מרוקו לחבוש פאות נוכריות, (מנהג נשים צדקניות... כלשונך), שכבר כתבת שמנהג מרוקו ללכת עם פ"נ.

אתה ממציא דברים בשמי, ואחר כך גם טוען טענות על סמך המצאותיך. הפלא ופלא.

להלן הקטע שכתבתי באשכול מנהג עדות המזרח בפאה:

"במרוקו לא היה מצוי המנהג כלל, עד לדור האחרון. וידוע שמרוקו היתה מרכז התורה בארצות המזרח והמערב, והרבה מגדולי הראשונים והאחרונים היו בה. ואף אחד מהם לא דיבר על ענין פאה נכרית, גם לאחר שפשט המנהג באירופה. בדור האחרון, לאחר שרוב הנשים בארצות המזרח הורידו לגמרי את כיסוי הראש שלהן, אירע כך גם במרוקו, והנשים הצדקניות אזרו אומץ וחבשו פאה (כמו הנשים הצדקניות באירופה)... נמצאנו למדים שבמרוקו כאשר פשט המנהג, התירו".

דהיינו, אני כתבתי את ההיפך הגמור, ש"לא היה מצוי המנהג כלל", ואתה המצאת בשמי שטות והבל, ש"מנהג מרוקו ללכת בפאה".

ואגב, המקור לפאה נכרית של נשים צדקניות הוא בגמ' סנהדרין קי"ב... ואכן גם במרוקו וגם באירופה היו אלה נשים צדקניות שהלכו נגד הזרם שגילו ראשן לגמרי.

 

[תפארת]

יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.

צודק ! ודאי שיש הבדל.

אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.

 

[משיב כהלכה]

הרי זו היתה תופעה שנוצרה מהדרדרות רוחנית בערים הגדולות שהמודה הארופאית נכנסה לשם, שהיו כבר נשים שלא הלכו בכלל עם כסוי ראש, (ועי' בשו"ת מים חיים לרבי יוסף משאש מ"ש בזה ומה השיבו אחיינו בשו"ת שמש ומגן) האם גם לזה תקרא מנהג, שלא ללכת עם כיסוי ראש, ושאין בזה משום דת יהודית?

בוודאי, וכבר הסביר מרן הגר"ש משאש בטוב טעם שכל מנהג (כמו המנהג לא ללכת ברדיד אלא במטפחת) מקורו בנשים מקולקלות ובירידה רוחנית, וכאשר פשט המנהג, קלקלתן היא תקנתן, שכבר אין בזה משום דת יהודית ואין בזה משום פריצות, וכן כתבו עוד פוסקים.

ואצטט דבריו:

"וכבר אמרתי לעיל שמנהג הרדיד שהיה בימי הרמב"ם שפסק שהיוצאת בלי רדיד תצא בלא כתובה, אח"כ נתבטל כליל, אע"פ שהרמב"ם קטנו עבה ממתנינו. אלא הדבר תלוי בהמוני עם, הם המבטלים המנהג מעט מעט, ומתחילה צועקים עליהם רבני הזמן ולא נענים, ומעט מעט הולך ומתבטל. וגם הרמב"ם עצמו כתב, מקום "שנהגו" ללבוש רדיד חייב לתת לה וכו'.

גם בענין שיער היוצא חוץ לצמתן, מתחילה היה אסור בימי הקדמונים אשר קטנם עבה ממתנינו, ובודאי צעקו עליו, ובא מהר"ם אלשקר ז"ל ומצא מקום להתיר מחמת המנהג שנהגו ולא נשאר בזה משום דת יהודית וצניעות. ואף שגם אח"כ צעקו ע"ז וסתרו דבריו כמש"כ בספר צמח צדק להגאון הגדול מליובוויטש זצ"ל, אשר קטנו עבה ממתנינו, עכ"ז כולם צעקו ולא נענו, עד שנעשה מנהג פשוט, וגם נשי הרבנים והדיינים שערן יוצא חוץ לצמתן, ולא גינה אותן אדם מעולם מפני שהן הולכין אחר המקילין, וכמש"כ כל זה גאון הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, הבאתי דבריו למעלה באורך.

ומזה נלמד לפאה נכרית דכוותן, שתחילה צעקו ע"ז רבני האשכנזים במקומותיהם זה רבות בשנים כשהתחילה אצלם פאה נכרית, ולא נענו, ולא עשו כרצון חכמיהם כמש"כ כת"ר, וכמו שהיה בענין הרדיד ושיער היוצא, עד שנעשה מנהג פשוט. וכמו כן היה אצל הספרדים בבוא הפאה למרוקו, אלא שכאן היה הענין קל יותר כיון שענין זה קדם אצל האשכנזים. נמצא שמי שקובע המנהג הם המון העם שהם המתחילים לשנות ענין הצניעות ועושין באופן אחר ממה שהיה רק שיהיה בהיתר, והרבנים אשר קטנם עבה ממתנינו הם הממליצים על המנהג החדש ומוצאים לו צד היתר ע"פ הדין כמו שעשה מהר"ם אלשקר ושאר הרבנים המתירים בענין הפאה, שהליצו בעד הדור שאין בה משום דת יהודית ולא מנהג ולא מראית העין. וכמש"כ הראש"ל שליט"א בספרו לענין רדיד ושיער שחוץ לצמתן, ע"ש באורך".

וכך הם דברי הגרש"ז אויערבאך:

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".

"יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג עמ' ע').

ואין לזה קשר ל"מנהג" כלל, כי גם באירופה המנהג המקורי לא היה בפאה, וכן בשאר ארצות. אלא בעניינים אלה הולכים לפי מנהג המקום.

וכן כתב הגר"מ שטרנבוך בספרו דת והלכה סי' א':

"בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, וא"כ מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית".

 

[משיב כהלכה]

אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.

אה"נ, יש האומרים בדורנו להקל גם בבשר ודגים, ועל סמך סברות כאלה ואחרות, אבל על זה אנחנו יכולים לומר - חז"ל אמרו שיש בזה ענין סגולי, ואין אנו יודעים איך זה מזיק ובאיזה אופן.

אבל בענין שתית מים בתקופה שאין שום חז"ל בזה, והגאונים אומרים שאין לזה שום טעם, מה יש להחמיר בזה?

ודגים בחלב שכל יסוד הענין הוא מדבריהם של רופאים שהזכיר רבינו בחיי באגב (יתכן שהוא עצמו היה אוכל דגים בחלב ולא חושש...), ואנו רואים כיום בחוש שלא מזיק, ואין אף רופא שטוען כך, מהיכי תיתי?

 

[תפארת]

אתה ממציא דברים בשמי, ואחר כך גם טוען טענות על סמך המצאותיך. הפלא ופלא.

להלן הקטע שכתבתי באשכול מנהג עדות המזרח בפאה:

"במרוקו לא היה מצוי המנהג כלל, עד לדור האחרון. וידוע שמרוקו היתה מרכז התורה בארצות המזרח והמערב, והרבה מגדולי הראשונים והאחרונים היו בה. ואף אחד מהם לא דיבר על ענין פאה נכרית, גם לאחר שפשט המנהג באירופה. בדור האחרון, לאחר שרוב הנשים בארצות המזרח הורידו לגמרי את כיסוי הראש שלהן, אירע כך גם במרוקו, והנשים הצדקניות אזרו אומץ וחבשו פאה (כמו הנשים הצדקניות באירופה)... נמצאנו למדים שבמרוקו כאשר פשט המנהג, התירו".

דהיינו, אני כתבתי את ההיפך הגמור, ש"לא היה מצוי המנהג כלל", ואתה המצאת בשמי שטות והבל, ש"מנהג מרוקו ללכת בפאה".

אני מביא את כל לשונך שם, שלא יאמרו שאני טוען וממציא המצאות.

ח. במרוקו לא היה מצוי המנהג כלל, עד לדור האחרון. וידוע שמרוקו היתה מרכז התורה בארצות המזרח והמערב, והרבה מגדולי הראשונים והאחרונים היו בה. ואף אחד מהם לא דיבר על ענין פאה נכרית, גם לאחר שפשט המנהג באירופה. בדור האחרון, לאחר שרוב הנשים בארצות המזרח הורידו לגמרי את כיסוי הראש שלהן, אירע כך גם במרוקו, והנשים הצדקניות אזרו אומץ וחבשו פאה (כמו הנשים הצדקניות באירופה).

ומרן הגר"ש משאש זצוק"ל תיאר את השתלשלות המנהג:

"ואני זוכר בימי חרפי זה ששים שנה ויותר, שכל הנשים היה להן כתר קטן עשוי מקרטון ומכוסה בבגד על ראשן, ותחתיו יוצאין איזה חוטין שחורים דקין על מצחן באלכסון מכאן ומכאן עד אחורי האזניים ומפשילין אותן לאחוריהן, והיה זה ג"כ להן לתכשיט, ואגב מכסין שערות מן הצד שלפני האזניים, והיה להם רדיד גדול שמכסה ראשן ורוב גופן וגם הכתר בכלל. אחרי זה התחילו להוריד הרדיד מעל ראשן, ונשאר רק על כתפיהן וגופן. ושוב הסירו את הכתר ולבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם".

נמצאנו למדים שבמרוקו כאשר פשט המנהג, התירו.

עד כאן לשונך.

שאתה כותב - נמצאנו למדים שבמרוקו כאשר פשט המנהג, התירו. אתה מסכים לקרוא לזה שפשט המנהג, אפילו שמנהג זה לא נתייסד ע"י הגדולים. ובמקום לבוא ולומר, בואו ונתבונן מה המקור למנהג ולדחותו באמת הבנין, אז אתה מסכים לומר, שאחר שפשט המנהג, התירו.