האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

[ראה מעשה נזכר הלכה]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

 

[מרנן ורבנן]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

מה שאני מכיר - יש שנוהגים ויש שלא
(ולכאורה לרוב בני האדם למה לא, זה שעה עד שעתיים תלוי במנהגים השונים, לא צום גדול.)

 

[קולייס האיספנין]

רבינו הגדול זיע"א כתב על זה בהליכות עולם חלק ז' שיש לחוש לכך.

 

[משיב כהלכה]

הרמ"א בשו"ע כתב "מנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות". אך שלושת עמודי ההוראה, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הביאו את המנהג, וכן השו"ע לא פסק כן.

ולמרות זאת, פסק בילקוט יוסף: "יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות. והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה, ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך".

אבל להלכה אין צורך לחוש לזה, וגם לא טוב לפרסם, כי מי שלא יודע נאמר עליו שֹׁמֵר פְּתָאים ה'.

ולמעשה, אין לזה זכר בתלמוד, ובמקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד).

והאבן עזרא מביא: "וכבר שאלו חכמי קרואן לרבינו האי ז"ל למה נהגו שלא לשתות מים בשעת התקופה? והשיב, ניחוש בעלמא הוא, כי בעבור היות התקופה תחלת השנה על כן לא נהגו היהודים לשתות בה מים בעבור שאין להם דמים, על כן יאכלו כל מתוק להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד השם בכל רגע. ויש מהגאונים שאמר על התקופה כי לא נחש ביעקב ולא קסם, אבל הקדמונים תקנו אלו הדברים להפחיד שייראו את השם".

כמו כן היעב"ץ בספרו מור וקציעה כתב בשם אביו, כי אין ממש למנהג זה בנימוק כי "כל דבר שאין לו יסוד בתלמוד אין לחשוש לו". בסידורו עמודי שמים הוסיף "והנה הכל הבל בדוי, מימינו לא נזהרנו בזה. וכך למדתי מבית אבא שהיה משחק בעניין הזו נפילת התקופה שהוא בדוי זקנות".

והרב עבדאללה סומך כתב כי בעיראק לא נהגו את המנהג כלל. כמו כן בתימן לא נהגו מנהג זה.

וכן גם כתב הגאון ר' חיים קניבסקי, שבבית החזון איש לא חששו למנהג זה.

כמו כן כתבו הפוסקים שאפשר להשתמש במים אם הכניסו לתוכם ברזל, וע"פ זה כתבו הפוסקים בימינו שכל המים עוברים בחלקם דרך צינורות מתכת, ואין לחוש כלל (ראו שולחן ערוך המקוצר חלק יורה דעה, סימן קל"ט אות ט).

גם רואים בחוש שכולם שותים ואף אחד לא ניזוק מזה ב"ה. וכן הרב בן ציון מוצפי בספרו מבשרת ציון (ח"א יו"ד סי' ב) כתב שלא נהגו אצלנו להקפיד להמנע משתיית מים בשעת התקופה, ולכן גם לא הכריזו על זמני התקופה, וסמכו בזה על דברי רב האי גאון ורבנו אברהם אבן עזרא, גם סמכו על דברי שבלי הלקט והמאמר מרדכי הסוברים שהחשש הוא רק במדבר ומחוץ לישוב. וכל זה למי שיודע מעניני התקופה, אך מי שאינו יודע, אין צריכים להודיעו משום "שומר פתאים ה'".

 

[מרנן ורבנן]

היה באחת הקבוצות

 

[משיב כהלכה]

היה באחת הקבוצות

נראה שאין רב צעיר בישראל שלא ניצל את ההזדמנות להתפרסם בקבוצות באמצעות הדבר הזה. ישנה תחרות קשה, מי יותר מצליח להפחיד, אם בדגים וחלב ואם בשתיית מים בתקופה כנ"ל, והמשותף לכולם שאין להם שום מקור בחז"ל.

 

[אור נאמן]

עיין בשו"ת בית נאמן ח"ג חיו"ד סי' י"ב.
ובמבוא לספר סלת נקיה הנד"מ.
ותרווה צמאונך.

 

[משיב כהלכה]

מה כתב שם?

 

[רק תורה]

אומנם רב האי כתב שהוא ניחוש ויש מהגאונים שכתבו שהוא ולפחיד את ההמונים כדי שישובו אל ה', וראב"ע כתב שסיפור הניפוח הוא בפי הזקנות, אבל הוא מנהג ישראל עתיק יומין שנזכר בגאונים ובראשונים והובא בב"י סימן תנה.

מעניין שפרי חדש ס"ס תכח כתב לא לחוש לדברי ראב"ע שבזמנו שמע על כמה ניפוחים...

ובספר תקון יששכר מרבי יששכר בן סוסאן האריך הרבה בנושא מדברי הראשונים ותמה על רב האי גאון ועל הטעם שהוא להפחיד וכו' ועל ראב"ע - והכריע לחשוש לכך.

גם החיד"א בסימן תנה דן בנושא ומכריע שיש לחשוש לכך, כמנהג א"י וטורקיה ואיטליה, ע"פ דברי הקדמונים. ונראה שהקהילות היחידות שלא חששו לכך הן תימן ועירק. וכן הכרעת מרן הגרע"י ועוד.

 

[אור נאמן]

מה כתב שם?

האריך בשיטות הפוסקים, ובפרט רב האי גאון וכו'...
תמצית הדברים נדפסו מכבר במבוא לספר בינה לעתים ובאור תורה אב תשע"א. והיות שדרוש דרש (כת"ר לראות הדברים) - הנה צור'ף.
כמובן שבשו"ת בית נאמן יש עוד תוספת מרובה.

 

[תפארת]

הרמ"א בשו"ע כתב "מנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות". אך שלושת עמודי ההוראה, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הביאו את המנהג, וכן השו"ע לא פסק כן.

ולמרות זאת, פסק בילקוט יוסף: "יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות. והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה, ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך".

אבל להלכה אין צורך לחוש לזה, וגם לא טוב לפרסם, כי מי שלא יודע נאמר עליו שֹׁמֵר פְּתָאים ה'.

מהיכן הביטחון העצמי שלך.

כאשר מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה סימן תנה כותב בזה"ל אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיה וערי איטליה נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה וכו'. וראה עוד בהליכות עולם שציינו לך למעלה.

ואתה עוד מטיף מוסר לרבנים

נראה שאין רב צעיר בישראל שלא ניצל את ההזדמנות להתפרסם בקבוצות באמצעות הדבר הזה. ישנה תחרות קשה, מי יותר מצליח להפחיד, אם בדגים וחלב ואם בשתיית מים בתקופה כנ"ל, והמשותף לכולם שאין להם שום מקור בחז"ל.

קשוט עצמך תחילה.

ומי כמוך שמנסה ליישב כל מנהג גם שהמקורות שלו נדחים ונרפים, וגם כאשר יש פוסקים הסוברים שיש בו איסור ברכה לבטלה. אבל כאן מי שנזהר לשתות מים בשעת התקופה איזה איסור יש כאן. אלא שוב רואים ששמת לך מטרה לנגח את פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובניו שליט"א. בכל מה שיפסקו.

פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח, בברכה על לולב לנשים, ובכל המנהגים שאתה מנסה ליישב?. כאן מרן החיד"א אומר לך שהמנהג בארץ הצבי (לידיעתך - זה ארץ ישראל) לא לשתות בתקופה. אז מה החשש. אלא הוא אשר אמרתי...

 

[משיב כהלכה]

מהיכן הביטחון העצמי שלך.

על איזה בטחון אתה מדבר? ציטטתי דברים שכתב אחד הפוסקים, שלא טוב לפרסם.

 

[משיב כהלכה]

ומי כמוך שמנסה ליישב כל מנהג גם שהמקורות שלו נדחים ונרפים

רק מנהג המבוסס על מקורות ברורים, לא נידחים ולא נרפים.

מנהג שברור שהמקור שלו הוא טעות, כמו המנהג לומר ה' מלך לפני הטעימה, בוודאי שיש לבטלו וכן הורה מרן הגר"ש משאש. ולמרות שהיו כאלה שלימדו עליו זכות (כמו הגאון רבי משה מלכה בשו"ת מקוה המים) דחיתי דבריהם.

וכך גם מנהגים כנ"ל ששרשם בעולם הדמיון כאשר כתבו הגאונים, וכגון דגים בחלב שמקורו בדמיון של רופאים, שגם על זה כתב מרן הגר"ש משאש לא לחוש.

 

[משיב כהלכה]

אלא שוב רואים ששמת לך מטרה לנגח את פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובניו שליט"א. בכל מה שיפסקו.

שטויות והבלים, בהרבה מקומות חיזקתי את דברי הגר"ע יוסף נגד החולקים עליו, ואפילו הגר"ש משאש.

אבל תורה אמת כתיב בה, ובמקום שיש להעיר אני מעיר.

ורואים אצל המנגחים את השנאה התהומית שלהם להגר"ע יוסף, שאפילו לא מזכירים אותו בשמו בספריהם, אבל אני מביא ממנו ראיה פעמים רבות.

 

[משיב כהלכה]

פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח

אכן. שני עמודי הוראה פוסקים לברך, והשו"ע רק כתב שמנהג א"י לא לברך.

 

[משיב כהלכה]

כאן מרן החיד"א אומר לך שהמנהג בארץ הצבי (לידיעתך - זה ארץ ישראל) לא לשתות בתקופה. אז מה החשש. אלא הוא אשר אמרתי...

בזמנו היו המים זורמים בברזים של מתכת?

 

[תפארת]

אבל להלכה אין צורך לחוש לזה, וגם לא טוב לפרסם, כי מי שלא יודע נאמר עליו שֹׁמֵר פְּתָאים ה'.

הביטחון עצמי הוא, שאתה כותב אבל להלכה אין צריך לחוש לזה.
אם יש לך מקור, תכתוב את המקור.
וגם עם כל הכבוד כיצד תוכל להכריע בין הפוסקים וגם שהמנהג בארץ ישראל לחוש לתקופה.

 

[משיב כהלכה]

הביטחון עצמי הוא, שאתה כותב אבל להלכה אין צריך לחוש לזה

הבנתי למה אתה מתכוון, ואת הדברים הללו לא אני כתבתי, כי אינני פוסק הלכה (לא אכתוב כאן את שמו של אותו פוסק, אבל הוא גברא רבא, דיין מפורסם).

המנהג בארץ ישראל לא רלוונטי לימינו כנ"ל.

וגם כאשר לא מפרסמים יש לומר על זה שומר פתאים ה', מה שאין כן כאשר מפרסמים ומזהירים.

 

[אמת ליעקב]

האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

עיין במצורף מילתא בטעמא שא"צ להקפיד בזה בזמננו.

 

[תפארת]

בזמנו היו המים זורמים בברזים של מתכת?

וכי היום אין מים בבקבוק פלסטיק ?

 

[תפארת]

גם רואים בחוש שכולם שותים ואף אחד לא ניזוק מזה ב"ה.

גם יש אנשים שלא יודעים רחוקים מתורה ה"י שאכולים דגים ובשר ובצל ושום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה ורואים בחוש שלא ניזוקים מהם. אלא שא"א לדעת שבאמת לא ניזוקים מהם, שיכול להיות שהנזק הוא לא מיידי. ועי' שו"ת דברי יציב מה שכ' במה שלא נזהרים במה שאמרו חז"ל.

 

[משיב כהלכה]

גם יש אנשים שלא יודעים רחוקים מתורה ה"י שאכולים דגים ובשר ובצל ושום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה ורואים בחוש שלא ניזוקים מהם. אלא שא"א לדעת שבאמת לא ניזוקים מהם, שיכול להיות שהנזק הוא לא מיידי. ועי' שו"ת דברי יציב מה שכ' במה שלא נזהרים במה שאמרו חז"ל.

יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.

 

[משיב כהלכה]

וכי היום אין מים בבקבוק פלסטיק ?

אז יש היתר אחר, מצד זה שהם סגורים בבקבוק (ואף אם הבקבוק כבר נפתח. כיון שעתה הוא סגור). ראה בכה''ח או''ח סי' תנ''ה ס''ק לט, וראה בפמ''ג שם א''א סק''ח, ובדרכ''ת יו''ד ס''ק פו וז''ל: עי' באו"ח סי' תנ"ה במ"א ס"ק ט' ובפרמ"ג שם בא"א ס"ק ח' ובמ"ז ס"ק ד' שהביאו דברי הד"מ דאם הכלי חתום במפה אין סכנה דאין רשות להזיק כדאשכחן כל מידי דצייר וחתום וכו' עיין שם ועי' בס' מנחת פתים כאן שהביא דברי הד"מ ותמה מדברי הש"ס נדה ורש"י ברכות דהא דאמרינן כל מידי דצייר וחתום לית להו רשותא היינו בחותם ברזל וסיים די"ל דגם כוונת הד"מ הנזכר כן הוא שהוא חתום במפה בחותם ברזל עיין שם. עכ''ל.

 

[תפארת]

אז יש היתר אחר, מצד זה שהם סגורים בבקבוק (ואף אם הבקבוק כבר נפתח. כיון שעתה הוא סגור).

באופן שהבקבוק פתוח בשעת התקופה, זה יכול להיות באירועים בשמחות בכולל בכל מקום.

 

[תפארת]

יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.

צודק ! ודאי שיש הבדל.

אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.

 

[משיב כהלכה]

אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.

אה"נ, יש האומרים בדורנו להקל גם בבשר ודגים, ועל סמך סברות כאלה ואחרות, אבל על זה אנחנו יכולים לומר - חז"ל אמרו שיש בזה ענין סגולי, ואין אנו יודעים איך זה מזיק ובאיזה אופן.

אבל בענין שתית מים בתקופה שאין שום חז"ל בזה, והגאונים אומרים שאין לזה שום טעם, מה יש להחמיר בזה?

ודגים בחלב שכל יסוד הענין הוא מדבריהם של רופאים שהזכיר רבינו בחיי באגב (יתכן שהוא עצמו היה אוכל דגים בחלב ולא חושש...), ואנו רואים כיום בחוש שלא מזיק, ואין אף רופא שטוען כך, מהיכי תיתי?

 

[מרנן ורבנן]

יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.

בלי להכנס לעצם הדיון, שאפו עצום על האומץ להתבטאות בלשון כזו מזלזלת על מנהגים שגם גדולי הפוסקים - גם אלו שלא נהגו בהם - כתבו עליהם בקצת יותר כבוד.
תגובתי גם על הודעה זו וגם על לשונותיך בכלל הודעותיך בנושא.

 

[משיב כהלכה]

חששו להם מדין חמירא סכנתא מאיסורא, לא מצד הלכה כלשהי.

והזלזול הוא בסכנה.

והמזלזל הוא מרן הגר"ש משאש, שכתב "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".

 

[מרנן ורבנן]

חששו להם מדין חמירא סכנתא מאיסורא, לא מצד הלכה כלשהי.

"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"
"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"
"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"
המממממ..

והזלזול הוא בסכנה.

עיין בתגובה על המשפט הקודם.

והמזלזל הוא מרן הגר"ש משאש, שכתב "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".

אנחנו לא יכולים להתבטאות בלשונות שגדולי ישראל מותר להם, אנחנו לא בדיוק אותה רמה שלהם.

 

[תפארת]

אה"נ, יש האומרים בדורנו להקל גם בבשר ודגים,

תוכל לציין מי סובר כן בדורינו להלכה ולמעשה, לאכול בשר ודגים יחד.

כי אפי' דגים וחלב, שרוב הפוסקים סוברים שהוא ט"ס בבית יוסף שנתחלף לו בשר בחלב וכמ"ש הדר"מ וה"ט הש"ך החיד"א ועוד. וגם שלא נמצא בב"י שהמציא בלי שיביא מקור לדבריו, ובכ"ז אני לא מכיר פוסק מעדות המזרח שמורה להתיר לכתחילה לאכול דגים וחלב.