בקצרה:
א-לא יודעים להעריך ולייקר מה שיש לנו ביד (ויש לנו אוצרות..),
ב-תלויים ותלותיים באישור של אחרים...,(מתקרבנים, מתעסקים מידי בדחייה ובזלזול של חלקים מהמגזר האשכנזי, מתחננים כל הזמן שיקבלו אותנו וכו' במקום להיות עם ראש על הכתפיים ועצמאים ולדאוג לעצמינו כמו שחלקנו יכולים לעשות את זה הכי טוב...)
ג-מחפשים לחקות את אלו שהצליחו, הרבה פעמים בצורה שלא קשורה אלינו תוך איבוד מעלותינו וכ"ז כדי לרצות ולהיות נחשבים בעיני אחרים.
ד-לא מעריכים ולא מחשיבים את הדרך שעשינו לתוך עולם התורה מאפס-אבות וסבות "פרימיטיביים" ו"פשוטים" שעלו לארץ ושכנו במעברות ואיפה כיום עולם התורה שלנו נמצא במקום זה משווים כל הזמן לאחרים שעבדו עמלו וחטפו (פוגרומים ומשברים קשים...) במשך עשרות שנים כמו "למה אין חברון ספרדית" וכדו'...
ה-קצת פחות פרקטיים בחלק של היהדות התורה והמצוות, (אפשר יותר לזרום ה' הוא אבא טוב ורחמן והוא בעדינו ולא דורש ממנו מה שאנחנו לא יכולים...).
ו-לא סומכים כל כך על ילדינו ותלמידנו "שולטים על המצב הרוחני שלהם" במקום לשחרר קצת...
ביתר הרחבה- היות ואנחנו דור שני שלישי אולי רביעי לאלו שעלו לארץ והקימו משפחות ואנשים קשיי יום שדחו אותם במשך שנים מלהצליח ולהתקדם, רמסו אותם, בזו להם, שכנעו אותם שהם באמת פחותים הורידו להם את כל הביטחון עצמי והאימון העצמי לא נתנו להם מגורים נורמלים ולחיות כשווים בין שווים והם רצו לעשות בתמימות ובאמת את רצון ה' ושמעו שיש ישיבות וניסו לשלוח חלק הצליחו ואז חינכו את הבנים, באנו לחיים וגילינו את שינויי המעמדות, רצינו גם להיות מיוחדים ואהובים, נחשבים ונספרים, והלכנו בדרך הקלה והמטופשת אמרנו נעשה וננהג בדיוק בצורה שמצפים ממנו "המיינסטרים החרדי והישיבתי" כך יעריכו ויחשיבו אותנו יותר (מה שיוצר ההפך..) וכך במשך שנים התרגלנו לשליטה של האליטה הישיבתית הליטאית היפה והמוצלחת שקבעה והגדירה מה הערכים החשובים ביהדות (יותר נכון בחרדיות...) ובמה להתמקד... ואיזה גדול ראוי ומי לא ראוי...
ואנחנו רצינו להיות כמוהם, חיקינו אותם עד כדי ביטול עצמי... ויתרנו על עולם שלם חשוב ויקר לאין ערוך של ערכים מופלאים ובסיסים במערכת החיים הנורמלית והתקינה כמו ערך של משפחה, מסורת, כבוד וחום, אהבה וקשר נורמלי ומוצלח, מנהגים חשובים...
במקום זה התעסקנו בדיקדוקי חומרות למיניהם... נושאים טפלים ולא מהותיים, וחלקם (אני חושב הקטן..) הצליח להקטין אותנו ואת הדברים הגדולים שלנו באמת,
זכינו בדמות כמו מרן הרב עובדיה זי"ע שהיו בו פסגת רוב המעלות שיש בגדולי הדור קרי יש גדול דור שגדולתו בשקדנותו, יש גדול דור שגדולתו בהעמדת ישיבות וכוללים ויש אחר שגדולתו והתמקדותו בהחזרה בתשובה "מרן הרב עובדיה" היה בו הכל שקיעות, שקדנות, גאונות, פשטות, העמדת תורה, החזרה בתשובה, אימון עצמי, הקמת מגזר שלם מאפס, זיכוי הרבים, פסיקה, ספרים נפוצים והעמדת הלכה.. במקום זה התעסקנו עם הסגנון שלא התאים לחלקנו השיח השפה בטיפשות שאין כדוגמתה הצליחו להחדיר לנו למה הוא לא ראוי כי רעדו מהעוצמה המיוחדת שלו ("דמות ענקית שהיא לא משלהם מערערת את חלקם..") ולכן הם עמלו להקטין אותו וקנינו את זה...
חיפשנו שיקבלו אותנו למוסדות שלהם לישיבות שלהם כדי להרגיש יוקרתיים (חלק הסכימו לשלם מחיר יקר בשביל זה..) וכשלא קיבלו כל הזמן התעסקנו עם "האפלייה והגזענות" במקום לייצור בעצמינו, לגדול לבדנו, להיות גדולים, להתמקד בנו במה שיש לנו למכור "הקדושה אינה צריכה לאחרים" כותב האו"ח על פרשת קין...
ובאנו עם דרישות מאוד גבוהות כל הזמן בהשוואה אליהם למרות שמסע דרכם היה קשה וקשוח שכלל עולם יהדות ענקקק באירופה עם חורבן ושואה ואחרי זה ההולדה מחדש בהעמדת עולם ישיבות מפואר בתכלית ואנחנו שהתחלנו מאפס רוצים הכל כאן ועכשיו, מלאי קנאה איך הם הצליחו כ"כ, רצינו להיות כמוהם והתחלנו לדרוש דרישות לא הגיוניות ולא מציאותיות (גם באימון בכושר א"א להתחיל במשקל של 100 קילו...).
ויש את הקטע של השמרנות והסגירות סוג של הסתכלות על החיים הרוחניים לא ממקום של התחברות אלא כפייה ושליטה ואי הכרה בכוחות הנפש והגוף עם סיגופים ודברים שלא נכונים לדור שלנו, והרבה אשמה עלינו ועל ילדינו במקום להכיל יותר את עצמנו ולא להיות גסי רוח שבטוחים שצריך להצליח בכל הדרישות הרוחניות, אמת צריך להשתדל ולהתאמץ אבל גם לשחרר ולהרפות אפשר לפתוח את הבחורים ולסמוך עליהם גם אם בדרך ייעשו קצת שטויות הכל בסדר.... (היינו ערך הנושא בפורם של "לבקר בהיכלו" חברי הפורום כ"כ נלחצים שסוגדים לזמרים וכדו' זה טבע נורמלי של בנ"א שנולדו חסרים וצריך בעבודה נכונה לזכך אותם כמה מתעסקים עם זה יאלללה די כל בחור שמגיע לכנס כזה על פני תאוות העולם הוא גדול ואדיר..)
