הלא גם בדבריך ניכרות השפעות קמפיין זה.
מי שלא חושב ממש כמו שצריך לחשוב... חייב להיות שהוא מוסת- אההם ...
הבנתם היא שבהיות שאין לנו תחמושת מספיקה כדי להילחם בכל החזיתות, עלינו להיאבק רק על אלו שתורתם אומנותם ולא על האחרים, כיון שמאבק על האחרים יסכן את המאבק על אלו שתורתם אומנותם.
רק אזכיר שכל ההסדר הנידון, אינו עוסק בברירת מוות - מה שגרם במקור למשפט 'או שהפריץ ימות או שהכלב ימות' , להיווצר.
מדובר פה - כל הרונדלות באוויר האלו, הם בשביל תקציב שיהיה מחצה שלישי ורביע בקושי, ולשנתיים בערך (עד שלא יעמדו ביעדים).
ממילא הסכנה על אלו שתורתם אומנותם, היא חשש סכנה כספית ב'קושי'.
ותחשוב שוב מה עומד מול מה בכף מאזניים.
אכן יש בין הנוער המכונה 'חרדי' כאלה טובתם וטובת החברה היא שיתגייסו, אך לא מדובר על אלו שמתבטלים בישיבה אלא...
מבחירתם,שיעשו מה שבא להם.
[אע"פ שכלל הרבנים אומרים שבשום אופן לא ללכת לשם בכל אופן,משום שהוא 'כור היתוך'.אבל נעזוב את זה]
אבל לומר לתליין מראש, 'בהם אנו לא מתעסקים, ולא נפעל עבורם באמצעים אמיתיים', זה הפקרה, שלא רק תעלה בהם
אלא, ברבות הימים תיהפך/יכולה-להיהפך לנורמה,
לאותם שאינם נמצאים בישיבות- אע"פ שהם שומרי תו"מ - בגישה הנ"ל, שעדיף שיעשו עם עצמם משהו.
גם אם לשיטתך זה חשש ולא בטוח, בנידון מהותי ומסוכן כ"כ, פריוולגיה לקחת סיכון, לא קיימת .
הוא אשר אמרתי, שגם אתה מאמץ בלא יודעין את הנרטיב של הקמפיין השקרי. אין מי שחולק על כך שאנו במלחמה. השאלה היא רק מה הטקטיקה הנכונה כדי לנצח בה.
חידדתי שלדעתי אנו במלחמה של תודעה על ההיסתייגות מן הצבא, לאחר שנפתח פתח מה7 באוקטובר.
ואם אתה מסכים עם זה,
אי חיזוק האידיאל וחידודו בשעה שעל
זה ניטשת המלחמה, הוא לא טקטיקה,
הוא עצמו המפסיד.
נכון, אבל הקמפיין השקרי אינו מכוון לחידוד עמדה חשובה זו, אלא ליצירת אנרכיה ופילוג.
איני רואה בלוחות המודעות נסיון לשכנע שאסור ללכת לצבא, אלא נסיונות לשכנע את הקהל מדוע הטקטיקה שנוקטים בה חלק נכבד מגדולי ישראל - שגויה, וזו בדיוק אנרכיה. ההחלטות אמורות להתקבל אצל גדולי ישראל, ולא על ידי עיצוב דעת קהל. חרדים אנחנו.
דווקא בגלל שבסוגיא זו, היה יציאה מן הכלל שנוקטים החולקים על ה'מועצות' המיינסטרימיות,
[מבלי להיכנס לדעתם הפרטית של כ"א מחברי 'המועצת'..,אך גם לו יהי כן]
ביציאה למחלוקת באופן גלוי ומוצהר,
מורה שהעסק הזה אינו עוד נידון מבין מאות נידונים אחרים.
אלא בדבר קריטי והר-גורל לעתיד,
ע"ע העיסוק העצום שעוסקים בזה גם גדולי ישראל המיינסטרים,
להבין שהמח' פה היא מעבר לאינטרסים ומלחמות הובלה, אלא נידון קיומי.
ולכן יצאו בריש גלי לעורר שיח בנידון.
-ע"מ שיעשה בדיוק מה שנעשה- קיום שיח ציבורי בנידון, ולעורר לבבות עיני החרדים אל דבר ד'.
ומי שחושב ורואה את הסכנה בעיני רוחו, מוטל עליו להביע ולהציף אותה.
וזה הסיבה אשר בגללה אני כותב בעניין.
ומול סכנה מוחשית שאף מזהירים ממנה הרבה רבנים,
ועוסקת בעתיד הערכים החרדים, הזהירות נצרכת בכפל כפליים
לתת את הדעת ולהתרחק מכל הו"א של חשש סכנה.
כשעוסקים בנידון תקציבי.
השתיקה
