האם נהגו אבותינו בחלה בצורת מפתח?

  • יוזם הנושא יוזם הנושא מרוקאי
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
לאפיית חלה בצורת מפתח אין מקור תורני, וסביר להניח שמנהג זה התפתח מהנצרות.

בחג הפסחא הנוצרי, הנוצרים החוגגים את הרעיון של יש"ו 'קם' מן המתים, היו אופים את סמל יש"ו - הצלב - כחלה, או על גבי החלה. וכן איתא בספריהם: "בחלקים אחרים של אסטוניה, שוב, חזיר חג המולד [עוגה], כפי שהיא מכונה, נאפה מהשיפון הראשון שנחתך בקציר; יש לו צורה חרוטית וצלב מוטבע בו, עצם חזיר או מפתח" (ראה: פרייזר, ג'יימס ג'ורג'. ענף הזהב. לונדון, מקמילן ושות', VII. חלק ה' עמ' 302)

גם אפיית מפתח בתוך לחם היא מנהג נוצרי, אפשר למצוא במקורות נוצריים (המיטב של מיילס, 1968) שכאשר עיירה הייתה מותקפת, הגברים ביקשו "אנא הדריכו אותנו באמנות אפיית עוגות המכילות מפתחות".

בדיוק כמו המנהג היהודי כיום, המקושר לחג הפסח (אפיה של חלה בצורת מפתח בשבת שלאחר הפסח), כך גם בנצרות, מאפים הקשורים למפתחות נקראים בדרך כלל 'לחמי פסחא'. המפתח עצמו, מטבעו, היה סמל לנצרות.

כותבי המקורות למנהג כיום דומים לאדם המצייר עיגול סביב חץ הנעוץ בעץ, ולאחר מכן מכריז כי החץ הוא בול באמצע. למעשה, אם רוצים, אפשר לכתוב רמזים ופרשנויות לכל מנהג, גם ע"פ הפשט וגם ע"פ הסוד.

מסתבר שגם אם הדבר מזכיר סממנים נוצריים, אין בזה משום "בחוקותיהם", כי פשט המנהג בישראל, ואדרבה "חלת שליסל" הפך להיות מושג יהודי לכל דבר, אבל תימה גדולה על המפיצים בכל אתר ואתר "חלת מפתח - סגולה לעשירות" כאשר לא מיניה ולא מקצתיה.

למעט המקור הנוצרי, אין למנהג זה שום מקור בחז"ל או בראשונים ואחרונים. המקורות שרגילים לציין אליהם כיום, כגון ספר אמרי פנחס שבו מוזכר המנהג לראשונה, לאחר מכן בספר עטרת ישועה, ולאחר מכן בדברי ה"אוהב ישראל", כולם מדבר על המנהג לנקוב את החלות כעין מצות, זכר לפסח שני, ולצורך הניקוב משתמשים במפתח. אפילו לא מדובר על סגולה לפרנסה, בטח שלא לרפואה, וכו' כל השטויות שבעלי דמיונות מעבירים ביניהם במהירות הבזק.

מה שרגילים לצטט מספר "אוהב ישראל" של הצדיק מאפטא (והועתק לספר טעמי המנהגים), לא מדובר שם על חלה בצורת מפתח, אלא על ניקוב הבצק באמצעות מפתח. אלא שכאמור, כותבי המקורות למנהג כיום עושים הכל כדי למצוא מקור יהודי למנהג הזה שבמקורו הוא נוצרי...

לשון ה"אוהב ישראל":

"טעם למה שמנקדין את הלחם משנה במפתח... ולזה אנו מנקדים הלחמים הקדושים בשבת זו במפתחות".

בספר אמרי פנחס מקוריץ (אות רי"ז) הסביר היטב את המנהג:

"בשם הרב ז"ל בשבת אחר הפסח עושין החלות כעין מצות, רמז למצות הנאכלות עם פסח שני, ומנקבים החלה במפתח ודרך רמז שהשערים פתוחים עד פסח שני".

מנהגם היה לעשות את החלות כעין מצות, וכשם שהמצות מנוקדות (-מנוקבות) כך גם ניקבו את החלות, ואת הניקוב היו עושים באמצעות מפתח (ולא בצורת מפתח).

דעת לנבון נקל, שאין לזה שום קשר למנהג כיום לאפות חלה בצורת מפתח, שמקורו הוא נוצרי.

ולסיכום נראה כי כך היא השתלשלות המנהג: הוא מתחיל בחלות כעין מצה, זכר לפסח שני, וניקוב החלות עם מפתח, ללא סגולה כלשהי, אלא לרמז. פה ושם מנסים למצוא רמזים נוספים למנהג. המנהג ממשיך בהטבעה של המפתח על החלות, ולא סתם ניקוב (פה כבר מתחיל להקביל למנהגי הנוצרים). ממשיך בדורנו עם "חלה בצורת מפתח" ללא שום מקור, ושפע סגולות והבטחות בצידו.

ויש להדגיש שני דברים:

א. מנהג זה לא היה ברוב הקהילות. בקהילות הספרדים אין לו זכר, וגם בקהילות האשכנזים, ברוב המקומות ברוסיה ופולין לא שמעו על מנהג זה כלל (כך כתב החוקר התורני המפורסם, הרב מונדשיין זצ"ל).

ב. אין שום איזכור בספרי החסידות שמדובר ב"סגולה לעשירות", לא מיניה ולא מקצתיה. כולם כאחד מדברים על רמזים. "לרמז שה' יפתח לנו שערי פרנסה", או רמזים אחרים - לרמז שאנו צריכים לפתוח שערי הקדושה ע"י עבודתנו, לרמז שפסח הוא מפתח התעוררות לכל השנה, לרמז שהחמץ היה סגור בפסח ועתה נפתח, לרמז שבפסח נמסר לנו מפתח הפרנסה.
 
סביר שאין לזה שום יסוד בחכמי מרוקו ובספרי מנהגותיהם. יכול להיות שאיזה יחידים נהגו כן ע"פ מה שראו בספרי חסידות, אלא ייתכן שכבר במרוקו, בדיוק כמו בימינו, נהגו בסגולות המובאות אצל צדיקי החסידות.

אבל זה בהחלט מעניין, כי לפי הידוע לי כמעט ולא מובאים ספרי חסידות אצל חכמי מרוקו (למעט יחידים ממש, כרבי יוסף כנאפו, אזכור פה ושם).
 
אפילו שזה מאוחר, אבל טוב מאוחר.

אינני יודע מהיכן הביא הרב בקרמן את כל הדמיונות האלה. ואפרט:

א. מה שהמציא ששה מנהגים שונים, אין זה אלא מנהג אחד במקור, והוא לנקד את החלה כדי שתראה כמו מצה, ולצורך זה השתמשו במפתח. אין שום קשר לצורת מפתח על החלה או חלה בצורת מפתח.

ב. כל המקורות שלו הם סיפורי מעשיות. כמו המעשה במהר"ל מפראג שהלבישו אותו על חלת מפתח, כשאין שום קשר לזה (ובוודאי אין קשר ל"סגולה לעשירות"..)

ג. המקורות שכל כותב מציין אליהם כטובע נאחז בקש, הם ספר אמרי פנחס שבו מוזכר המנהג לראשונה, לאחר מכן בספר עטרת ישועה, ולאחר מכן בדברי ה"אוהב ישראל".

רבי פנחס מקוריץ מדבר על ניקוד המצה ע"י מפתח, האוהב ישראל כבר מדבר גם על הטבעת המפתח בחלה (דהיינו המנהג התפתח כיד הדמיון הטובה).

ד. ב"ה לכל דבר אפשר למצוא רמזים וסודות, אבל בפועל המנהג המקורי הוסבר ע"י רבי פנחס שהוא זכר לפסח שני, והוסיף - לרמז שהשערים פתוחים עד פסח שני.

ה. האוהב ישראל הוסיף עוד "רמז שיפתח לנו ה' שערי פרנסה", זאת אומרת - גם ברמזים יש התפתחות ושינוי מהמקור, ועכ"פ גם הוא לא כתב שזו סגולה לפרנסה, לא מיניה ולא מקצתיה.

ו. כולם כאחד לא דיברו על חלה בצורת מפתח.

ז. ממילא לא מובן ההמצאה על תלמידי הבעש"ט "שנחלקו בנוסח התפילה".... וכנראה מצא נוסח תפילה והלביש על הענין הזה.

ח. הכותב עשה סלט גדול, והביא את טעם המנהג מרבי פנחס מקוריץ כ"טעם שישי" אחרי שהביא כמה טעמים מאוחרים [ומומצאים] למנהג.

ט. גם המקור הכתוב הנוסף, ה"ייטב לב", מדבר על ניקוד המצות ע"י מפתח ולא הטבעה של מפתח או חלה בצורת מפתח.

ואידך זיל גמור...
 
מעתיק מפורום אחר
''בכל מקרה הקשר בין השליסל חלה ולבין הצלב שהוא מזכיר שם הוא מקרי לחלוטין, המקור של שליסל חלה הוא מפני שאחרי הפסח לא היה שאור (לפני שחשבו על הפטנט של מכירת חמץ) והלכו אחר הפסח לקנות שאור מן הגויים, אך הבעיה היתה שכיון שחלק מהעיסה נגמרה אצל הגוי א"א להפריש חלה ממנה שמא יפריש מן הפטור על החיוב, לפיכך עשו חלה מיוחדת בלי שאור כדי להפריש ממנה על הכל, ולפיכך היו נותנין מפתח על החלה כדי שיהיה סימן איזה היא הפוטרת ואיזה הנפטרת, ומפתח הוה סימן כמבואר בשו"ע יו"ד.''
 
בכל מקרה הקשר בין השליסל חלה ולבין הצלב שהוא מזכיר שם

הנוצרים אמנם עושים חלות בצורת צלב, אבל לא על זה איירי, בכתביהם מוזכר גם חלות בצורת מפתחות, וחלות שמוטבע בהן מפתחות, ובעבר ראיתי גם תמונות.
 
המקור של שליסל חלה הוא

זה לא "המקור" כי המקור הכי קדום הוא רבי פנחס מקוריץ, והוא כותב דברים ברורים בטעם המנהג...

זהו אחד הטעמים שהומצאו בדיעבד למנהג. ובדיעבד, אפשר להמציא הרבה טעמים. לדוגמא: המנהג הוא מחמת שבפסח יוצאים לנופש בחו"ל ונותנים את המפתח לשכנים שישגיחו על הבית, וכשחוזרים מיד לאחר הפסח מבקשים מהם המפתח.
 
זה לא "המקור" כי המקור הכי קדום הוא רבי פנחס מקוריץ, והוא כותב דברים ברורים בטעם המנהג...

זהו אחד הטעמים שהומצאו בדיעבד למנהג. ובדיעבד, אפשר להמציא הרבה טעמים. לדוגמא: המנהג הוא מחמת שבפסח יוצאים לנופש בחו"ל ונותנים את המפתח לשכנים שישגיחו על הבית, וכשחוזרים מיד לאחר הפסח מבקשים מהם המפתח.
פשוט כך.
ובפרט שאין מקור קדמוני לכך וגם לא ברמז.
והאמת עד לעצמו.
 
זה לא "המקור" כי המקור הכי קדום הוא רבי פנחס מקוריץ, והוא כותב דברים ברורים בטעם המנהג...

זהו אחד הטעמים שהומצאו בדיעבד למנהג. ובדיעבד, אפשר להמציא הרבה טעמים. לדוגמא: המנהג הוא מחמת שבפסח יוצאים לנופש בחו"ל ונותנים את המפתח לשכנים שישגיחו על הבית, וכשחוזרים מיד לאחר הפסח מבקשים מהם המפתח.
למה הטעם שלו יותר טוב מהטעם שלי?
זה שהוא מזכיר את זה ראשון זה לא אומר שטעמו יותר נכון
 
למה הטעם שלו יותר טוב מהטעם שלי?
זה שהוא מזכיר את זה ראשון זה לא אומר שטעמו יותר נכון

אתה שואל ברצינות?

המקור הכי קדום למנהג, הוא זה שכתב את טעם המנהג, מכאן ואילך כל אחד יכול להוסיף כהנה וכהנה, זה לא הופך ל"טעם המנהג" כי המנהג לא החל מחמת זה.
 
הוא מעיד על מנהג
ומסביר לו טעם
אבל זה לא אומר שכך חשבו העולם אלא שלכן הוא עשה את זה

וכמו בסביבון שהסבירו בזה בספרי חסידות קנ טעמים
ודבר ברור ששורש העניין התחיל במשחקי הקלפים וההימורים בחנוכה וכמו שרואים אצל הקדמונים
 
ראשי תחתית