לגבי השאלה אם יש הבדל בדין תוספת שבת לפני ר''ת ואחרי ר''ת. לפענ'''ד הגם שהדבר לא נתפרש, אבל לפי משנתו של הרמב''ן ברור שיש הבדל.
הרמב''ן (מצו''ב) תמה מאוד איך שייך להוסיף על השבת, הרי יום שישי זה לא שבת, ואיך הוא יהפך לשבת. הרמב''ן מתרץ שלפי ר''ת הכל מיושב כיון שיש כאן זמן ביניים, שהתחיל החושך אבל לא נגמר היום. והרי שהוא מוסיף את הזמן הפרווה לשבת הגם שהוא יום שישי. לפי משנתו, לפי הגאונים יש לומר איפכא. שהרי גם הגאונים מודים שעד ד' מיל זה זמן שעדיין לא יצאו כל הכוכבים, וכדאי' בפסחים צ''ד ואם כן יש סברא שכיון שעד זמן זה, יש עדיין אור שהגיע מכח השבת יש מקום לתוספת.
יותר מזה, יש לנו גמרא בסוף יומא מפורשת שלדעת רב אפשר לומר נעילה אחרי יציאת יום כיפור. התימה היא גדולה הרי איך אפשר לומר מקדש יום הכיפורים בלילה, ועוד תימה שבירושלמי רב אמר שזמן נעילה עד נעילת שערי שמים. אפשר לפרש שנעילת שערי שמים פירושו סיום האור של היום. ואם כך שני הקושיות מיושבות, שעד זמן ד' מיל אפשר להחשיב זאת כחלק מהיום הקודם.
תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה
ובכאן הביא הענין לפרש דבר נעלם מדעת רבים, שהראשונים לא הרחיבו בפירושו, והוא זמן התוספת הזה שמוסיפין ביום הכפורים ובשבתות ובימים טובים מחול על הקדש, דודאי קודם בין השמשות הוא, דהא תוספת עשה, ובין השמשות ספק לעונש כרת ומיתה וחיוב אשם תלוי, ובשני בין השמשות חייב חטאת קבועה, אלא קודם בין השמשות הוא, ושיעור בין השמשות איפליגו עליה אמוראי בפרק במה מדליקין (ל"ד ב'), ומסקנא משתשקע החמה הוי בין השמשות עד צאת הכוכבים, ואם כן התוספת הזה קודם שקיעת החמה הוא, וזה דבר של תימה שתהא חמה זורחת כנגדו והוא חייב בעינוי ואסור במלאכה, ותנן נמי (שבת י"ז ב') וכולן בית הלל מתירין עם השמש, והתם (שם ל"ה ב') אמרינן אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שמשא בריש דיקלי איתלו שרגא, הא למאן דקים ליה אף על פי שנסתלקה מראש הדקלים כל זמן שלא שקעה מותרין במלאכה, וסוגיין בכולי תלמודא כל זמן שהחמה זורחת מותרין בכל מלאכה וכן ביציאתו לאחר צאת הכוכבים לילה גמור הוא ומותר בכל מלאכה, ועד הזמן הזה ספק של בין השמשות הוא, ומהו הזמן הזה שעשתה אותו תורה תוספת והזהירה עליו בעשה.
וראיתי לרבינו תם ז"ל בספר הישר שלו פירוש נכון בסוגיא הזאת שהיא בפרק במה מדליקין, וכו'