א. המג"א פסק להדיא כר"ת [אינני זוכר מקור, אם כל הדיון עומד על זה אחפש] ולא חשש בשום מקום לצאה"כ של הגאונים.
ב. אצטט את דברי המג"א עם ביאור לפי דבריך "ומ"ש דרך פשרה דשעה ורביעית תוך הלילה הוי מתוספות שבת לא דק דדוקא בע"ש אמרי' כן [-שחובה לקבל שבת מפלג המנחה ואילך] כיון דלר"י מפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין ערבית, [???] מה שא"כ במוצאי שבת דסגי במשהו כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט, דאם היה מצוה בתוספתו היו המדקדקים נזהרים בדבר כמו בע"ש".
אבאר, לפי דבריך, המגן אברהם לא היה צריך לכתוב שחובה לקבל שבת מפלג המנחה כיון דלר"י הוי לילה, אלא שחובה לעשות כן משום שיש לחשוש לגאונים.
מבואר מדבריו להדיא שיש עניין תוספת מפלג משום שלר"י הוי לילה מפלג, אבל במו"ש שאין שייך עניין זה לא שייך עניין תוספת אחרי הזמן המחויב.
ג. הנחת המוצא שלך לוקה בחסר. הרבה פעמים זמן פלג של השו"ע אינו צמוד לשקיעה, ואכמ"ל.
הט"ז כותב להדיא שאין תוספת שבת במוצאי שבת ומה שצריך להבדיל קודם עשיית מלאכה הוא להיכרא בעלמא.
