לא נכון, המנהג היה מאז ומעולם שחישבנו לפי "כוכבים" ולא לפי "ד' מילין".
כל השו"ע מלא במקומות רק על "כוכבים" ולא לפי 72 דקות וכד'.
ולא זו בלבד - דבשו"ע ביור"ד להדיא נגד ר"ת סימן רסב סעיף ה'
וז"ל "אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאוד יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחרת וכו' ואע"פ שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום".
כותב להדיא- אף אם הרקיע מזהיר כאור יום, אם ראית כוכבים קטנים זה לילה, וזמן זה שהרקיע עדיין מאיר לכה"פ 20 דקות אחרי השקיעה אפשר עדיין לקרוא לרקיע שהוא מואר, וע"ז כותב השו"ע שאם יש כוכבים קטנים זה לילה ולכן ימול למחרת
דלר"ת- רק אחרי 72 נגמר היום דאז הרקיע שחור לגמרי.
ובאמת זה מסתדר - עם מה שנקטו הר"י פראג'י והגינת ורדים שהיו "דור" אחרי השו"ע , והעידו שאף אחד לא נוהג כר"ת במוצ"ש .
כי באמת לא מצינו מנהג כר"ת ב- 500 שנה האחרונות לפחות
ויתרה מזו:
גם המנחת כהן והפרי חדש דפסקו כר"ת ואעפ"כ הורו בא"י 40 דקות שזה מעל 30 דקות לפני זמן ר"ת.
שיטת הפר''ח והמנחת כהן בדעת ר''ת
יג] והנה בשו"ע (או"ח סימן רלה) כתוב "זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים".
וכן בסימן רצג "צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים".
ובביאור הלכה סי' רצג כתב "קשה לי דלפי מה דפסק המחבר לעיל בסימן רס"א כשיטת ר"ת דמשקיעת החמה עד ג' כוכבים יש כשעור הילוך ד' מילין, א"כ אם אנו רואין כוכבים ואנו יודעין שעדיין לא נשלם הזמן דד' מילין ע"כ דאותן הכוכבים הם גדולים, א"כ אמאי לא התנה הכא המחבר שיהא נשלם השעור דד' מילין מעת השקיעה. ואין לומר דס"ל דמכיון שאנו רואין ג' כוכבים תלינן דמסתמא נשלם השעור אבל אם אנו יודעין שלא נשלם אה"נ דצריך להמתין עד שיושלם.
שוב מצאתי בספר מנחת כהן דאפילו לר"ת מכיון שאנו רואין סימן הכוכבים שוב אין להקפיד עד שלא נשלם השעור דד' מילין ע"ש טעמו.
ונ"ל דאפילו להמנחת כהן עכ"פ נכון שיראה אז אם הכסיף העליון ושוה לתחתון כיון שהוא בתוך ד' מילין דמגמרא מוכח דהכוכבים שראוים לסמוך עליהם שהוא לילה הם נראים דוקא אחר שהכסיף העליון ושוה לתחתון. ובסימן רסא כתב "ולענין שעות זמניות בימים הארוכים נראה דאם רואה שהכסיף העליון ושוה לתחתון דהיינו שנשקע האודם מן כל כפת הרקיע בצד המערבי ויש ג"כ ג' כוכבים א"צ להחמיר להמתין על שעות זמניות בימים הארוכים אפילו לדעת ר"ת".
הרי שסמך על סברת המנחת כהן להלכה. וכן כתב הפרי חדש כתי' המנח''כ וסיים 'דיציאת הכוכבים הוא זמן ברור ומוסמך יותר מחשבון'. וראיתי בס' זמני ההלכה למעשה להג''ר ידידיה מנת (ח''ב עמ' לד) שהביא עדות הגר''י קלופט זצ''ל שכך נהג תמיד החפץ חיים לתלות את זמן צה''כ ביציאת הכוכבים בפועל.
ובאמת שכן דעת הרבה מגדולי הפוסקים הקדמונים הסכימו כהפר''ח ומנחת כהן בהאי דינא,
הגאון רבי עמנואל חי ריקי בספרו אדרת אליהו (ליוורנו תק''ב עמ''ס שבת לד.)
ברית אברהם (הל' מילה סי' ה')
חתן סופר (או''ח סי' יח),
לבושי מרדכי (סי' טל)
קרן לדוד (או''ח סי' עט)
לחם שלמה (או''ח כו, ו תנ)
אבני שהם (סי' יב)
קנה וקנמון,
ערבי נחל (סו''פ תצא)
הנהגות אדם מר''ד אופנהיים (מב,ב
) שלחן הטהור לגה''ק מקומרנא (רסא,א)
יד אליהו (רגולר סי' סד)
ארץ חמדה (הל' ברכות אזהרה לג)
ארחות חיים (או''ח סי' א' ס''ב)
מחנה חיים (או''ח ח''ב סו''ס כד)
מהר''ם שיק (או''ח סי' צא)
ישועות מלכו (יו''ד סי' מה)
מסגרת השלחן (סי' עה ס''ו),
ישועות חכמה (סי' סט,ד)
בית יצחק (יו''ד סי' צה)
כורת הברית (סי' רסו אות כה)
חמדת הנפש (סי' כו,כז)
שערי טוהר (שער טו, אות ב)
שו''ת רבינו יוסף נחמיה (סי' עז)
תורת חיים (רסא, יד)
ערוגת הבושם (או''ח סי' סו)
קצה המטה (סי' תקצו,ט תרכא,י),
מהר''ש ענגיל (ח''ז קלט, ח''ח קכג)
חלק לוי (יו''ד סי' קח)
עונג חיים לשבת (רסא, י, יא, וע''ש בדברי הנצי''ב).
ובקובץ בית אהרן וישראל (שנה יז גליון ו') כתב הרב ברוך שובקס
'דבר ידוע הוא שהרה"ק אהרן קדוש ה' מבעלזא זי"ע הנהיג באר"י שצאת הכוכבים הוא 50 דקות אחר השקיעה, וידוע שהרה"ק מבעלזא לא שינה כלום ממנהג אבותיו אף בדברים שהמנהג באר"י היה אחרת, כגון בברכת שהחיינו בברית מילה ובקריאת התורה בימי החנוכה ולכאורה אם הנהיג 50 דקות באר"י מוכח שאין זה סותר את מנהג אבותיו שנהגו כשיטת רבנו ר"ת. כמו"כ שמעתי מהרה"ג ר' אהרן מרדכי רוטנר שליט"א שמהר"א היה אומר בשם אביו מרן מהרי"ד זי"ע שבבעלזא צאה"כ הוא ע''ב דקות אחר השקיעה ובאר"י נ' דקות אחר השקיעה. וכן מובא במועדים וזמנים בשם המקור ברוך זי"ע ששמע כן ממהר"א. וכן נהג לספר העובדא שאחד בא בטרוניא
להגרי"ח זוננפלד זצ"ל למה אין נוהגים באר"י כשיטת ר"ת כמו שנוהגים בחו"ל, והגרי"ח זוננפלד הוציא את השואל החוצה והראה לו כלפי השמים בשעה שעדיין לא עברו דקות ואמר שכבר 'שטארק נאכט' לילה לגמרי'.
אלא דלכאורה שיטת המנחת כהן צ''ע טובא דהא שיעורא דד' מילין נאמר כאן בא''י וא''כ כיצד ייתכן למעט זמן הד' מילין ולומר דכיון שאנו רואים שהכסיף העליון והשוה לתחתון א''צ להמתין ד' מילין.
וכמו כן מצינו חבל נביאים מתנבאים, דלא סומכים על השיטה המקובלת כשיטת הגאונים, ומאידך גיסא אנו מוצאים שכתבו לשער בזמן של מ' דקות.
ומהם שני גאוני אותו הדור
מרן החת''ס (או''ח סי' פ', וע' בס' מעגלי צדק עמ' פו-צא) שהזמן הקובע הוא בהיות השמש שמונה מעלות מתחת האופק והוא מ' דקות אחר השקיעה.
הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ב סימן קלד) שכתב, וכשאני לעצמי נ"ל שבמקומינו גם כשעברה חצי שעה אחר שקיעת החמה עדיין אין הכוכבים נראים כי אם כעבור עוד חמש או עשר דקות, דהיינו שלשים וחמש דקות או ארבעים דקות אחר השקיעה, שאז נראים כוכבים בינונים. ומרן הש"ע (סימן רצג) כתב, שצריך להזהר מלעשות מלאכה במוצ"ש עד שיהיו שלשה כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, א"כ אם נולד התינוק בע"ש אחר שקיעת החמה כל עוד אינו לילה ודאי דהיינו שנראים שלשה כוכבים בינונים רצופים ולא מפוזרים, אין למולו בשבת, ואם הוא יום מעונן צריך עד שיצא הספק מלבו דהיינו כארבעים דקות אחר השקיעה, הלא"ה נימול ליום ראשון. וזהו מנהג עירנו איזמיר, וכן ראוי לנהוג. ע"כ.
וכבר נתבאר שגם החפץ חיים היה ללכת אחר ראיית הכוכבים בפועל, ואזיל בשיטת המנחת כהן.
וע' גם למרן
הבן איש חי (פ' ויצא שנה ב') שכתב שמתפללים ערבית במו"ש רק בלילה, ונוהגים בבגדד שאחר שליש שעה אחר המגרב יהיה לילה [כ''ז דקות מהשקיעה דהמגרב הוא ז' דקות מהשקיעה כמבואר בזב''צ סי' יז] ואביו מחמיר לאחר חצי שעה יע"ש [והיינו כל''ז דקות מהשקיעה]". וזמנים אלו דז''ך דקות ומ' דקות מתאימים למש''כ הגרי''מ טיקוצ'ינסקי בס' בין השמשות (פ''ג והוספה לפ''ח) שכוכבים בינוניים נראים אחר כ''ח דקות גם בנשף הארוך, מ''מ הקטנים שנ''מ למוצ''ש וק''ש נראים רק כעבור מ' דקות. ובזה מובן דעת אביו של הבא''ח שנהג להמתין כחצי שעה אחרי המגרב דהוא קרוב לשיעור זה.
וכן כתבו שני גאונים בדור שלפנינו שחיו כאן בארץ ישראל בעל
כף החיים (סופר סי' רסא סוס''ק א)
ומרן החזון איש זצ''ל (ע' חידושים וביאורים שבת סי' ז' ס''ק טו) וכן העיד ראי''ש ברגמן ששמע
מר' דוד פרנקל מתלמידי החזון איש שאמר באזני מרן האבי עזרי שאמר החזון איש שאחרי מ''ה דקות יש כבר את שני השקיעות של ר''ת והוא לילה גמור,
וכן הובא מהגאון ר' נסים קרליץ (במהדורת דרשו בהל' חנוכה).
וע' בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד סימן סב ד"ה ולענין אבלות).
וכבר הבאנו עדות הגינת ורדים שזהו
המנהג הקדום שהיה בזמנם, וכן הוא המנהג הרווח גם בזמננו בא''י.
