האם יש ענין להחמיר ולהוציא שבת כר"ת?
- יוזם האשכול חיי עולם
- תאריך התחלה
ברור בהחלט.
לא אמרתי ראייה, אמרתי ברור.
כשאין ראייה לא לכאן ולא לכאן, אז ההגיון מברר (כי קודם כל מה שהגיוני יותר, ואח"כ מה שחידוש).
זאת ועוד, כשאני מיקל ואתה מחמיר, עליך להביא ראייה, כי אתה המחמיר.
(והסקר ההוא כמובן לא קשור לנידונינו).
קיבלתי מתלמיד חכם מופלג שליט"א
כתב שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצג סעיף ב
צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד * שיראו כוכבים ב'> קטנים, ולא יהיו מפוזרים (ה) אלא ב רצופים, ואם הוא יום מעונן ימתין (ו) עד שיצא הספק (ז) מלבו.
ומבואר דלהשו"ע בג' כוכבים זה ודאי לילה
וקשה על מרן הגר"עי משו"ע זה, ופלא נשגב שהתעלם מקושיא זו בכל ספריו
ובפרט שבס' הספריהנכבד מנחת כהן [שעליו מבוסס ההיתר הידוע של רובו רוטב] כותב בהדיא שלמרן ור"ת ג' כוכבים זה ודאי לילה
וכמו שהביא דבריו ההבאה"ל באור הלכה סימן רצג סעיף ב ד"ה * עד וכו'
שוב מצאתי בספר מנחת כהן דאפילו לר"ת מכיון שאנו רואין סימן הכוכבים שוב אין להקפיד עד שלא נשלם השעור דד' מילין ע"ש טעמו ונ"ל דאפילו להמנחת כהן עכ"פ נכון שיראה אז אם הכסיף העליון ושוה לתחתון כיון שהוא בתוך ד' מילין דמגמרא מוכח דהכוכבים שראוים לסמוך עליהם שהוא לילה הם נראים דוקא אחר שהכסיף העליון ושוה לתחתון וכמש"כ לקמן בשם הגר"א בלקוטיו ע"ש
ונמצא, שמה שכתב האור לציון שאין לצרף ר"ת לס"ס וכמנהג הספרדים הותיק, הוא מטעם שכלל לא ברור שיש שיטת ר"ת בארץ ישראל, וכמש"כ מרן שכוכבים סגי
ולכן לא נהגו גם להחמיר כר"ת ודו"ק
ותמוה שביבי"א העלים קושיא זו וצ"ע
כתב שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצג סעיף ב
צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד * שיראו כוכבים ב'> קטנים, ולא יהיו מפוזרים (ה) אלא ב רצופים, ואם הוא יום מעונן ימתין (ו) עד שיצא הספק (ז) מלבו.
ומבואר דלהשו"ע בג' כוכבים זה ודאי לילה
וקשה על מרן הגר"עי משו"ע זה, ופלא נשגב שהתעלם מקושיא זו בכל ספריו
ובפרט שבס' הספריהנכבד מנחת כהן [שעליו מבוסס ההיתר הידוע של רובו רוטב] כותב בהדיא שלמרן ור"ת ג' כוכבים זה ודאי לילה
וכמו שהביא דבריו ההבאה"ל באור הלכה סימן רצג סעיף ב ד"ה * עד וכו'
שוב מצאתי בספר מנחת כהן דאפילו לר"ת מכיון שאנו רואין סימן הכוכבים שוב אין להקפיד עד שלא נשלם השעור דד' מילין ע"ש טעמו ונ"ל דאפילו להמנחת כהן עכ"פ נכון שיראה אז אם הכסיף העליון ושוה לתחתון כיון שהוא בתוך ד' מילין דמגמרא מוכח דהכוכבים שראוים לסמוך עליהם שהוא לילה הם נראים דוקא אחר שהכסיף העליון ושוה לתחתון וכמש"כ לקמן בשם הגר"א בלקוטיו ע"ש
ונמצא, שמה שכתב האור לציון שאין לצרף ר"ת לס"ס וכמנהג הספרדים הותיק, הוא מטעם שכלל לא ברור שיש שיטת ר"ת בארץ ישראל, וכמש"כ מרן שכוכבים סגי
ולכן לא נהגו גם להחמיר כר"ת ודו"ק
ותמוה שביבי"א העלים קושיא זו וצ"ע
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,029
בסימן רסא סעיף ג כתב מרן השו"ע "מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות, ואם הוא יום המעונן, ידליק כשהתרנגולים יושבים על הקורה מבעוד יום..."
ויש להקשות: הלא הסימן הברור ביותר לאדם שאינו בקי הוא שקיעת החמה באופק, וזמנה הוא המוקדם ביותר לגבי תוספת שבת. מדוע דורשים ממנו להדליק עוד יותר מוקדם, כשהשמש בראש האילנות, הלא השו"ע פסק שאסור להדליק בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת!
ומוכח שהלכה זו היא כדעת הגאונים ולא כדעת ר"ת, וצ"ל שמרן פוסק כגאונים לאורך כל הדרך, ופירוש דבריו "מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ" אינו שהשמש שקעה באופק, אלא שאין היא נראית עוד על הארץ בגלל הצללים המתארכים.
ויש להקשות: הלא הסימן הברור ביותר לאדם שאינו בקי הוא שקיעת החמה באופק, וזמנה הוא המוקדם ביותר לגבי תוספת שבת. מדוע דורשים ממנו להדליק עוד יותר מוקדם, כשהשמש בראש האילנות, הלא השו"ע פסק שאסור להדליק בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת!
ומוכח שהלכה זו היא כדעת הגאונים ולא כדעת ר"ת, וצ"ל שמרן פוסק כגאונים לאורך כל הדרך, ופירוש דבריו "מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ" אינו שהשמש שקעה באופק, אלא שאין היא נראית עוד על הארץ בגלל הצללים המתארכים.
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,074
@אור יעקב
המנהג בכל קהילות ישראל היה לחשב את הלילה ביציאת 3 כוכבים בינונים רגילים, בלי שום קשר לשקיעה/13/72 דקות. (רק לפני 150 שנה המציאו מנהג לחשב 72 דק' בכמה קהילות חסידיות במזרח אירופה)
בכל דברי הראשונים אף אחד לא כותב שר"ת חולק על הגאונים/רמב"ם ועוד. מאידך דבר ברור שדעת הרמב"ם דלא כר"ת וכל הראשונים כולל השו"ע סתמו שהלילה מתחיל ב3 כוכבים, ובהרבה ראשונים מבואר שבצאת הכוכבים יש אור יום (גם ראשונים שסוברים כר"ת כמו הר"ן בפסחים והראב"ד ועוד) גם בשו"ע יורה דעה רסב מפורש שהלילה תלוי אך ורק ב3 כוכבים ולא ב72 דקות/13 דקות, ומבואר שם גם שבבין השמשות הרקיע מזהיר כעין אורה של יום
ובאמת כל האחרונים באירופה שנקטו להלכה כר"ת נקטו אך ורק כמנחת כהן, שבג' כוכבים הוי לילה גמור, וזאת משום שלא ידעו משיטת הגאונים כלל, ולכן נקטו כר"ת נגד היראים
גם בדורות מאוחרים יותר, אפשר לראות שנהגו לחוש ל72 דקות רק כחומרא בעלמא (כמו המ"ב) אבל מעיקר הדין גם לר"ת הוי לילה ביציאת 3 כוכבים, כדעת רוב הפוסקים (בא"י זה 25-28 דקות אחרי השקיעה, ומכאן סמך למנהג כל קהילות ישראל שהיה דלא כהגאונים ודלא כר"ת של 72 דק)
המנהג בכל קהילות ישראל היה לחשב את הלילה ביציאת 3 כוכבים בינונים רגילים, בלי שום קשר לשקיעה/13/72 דקות. (רק לפני 150 שנה המציאו מנהג לחשב 72 דק' בכמה קהילות חסידיות במזרח אירופה)
בכל דברי הראשונים אף אחד לא כותב שר"ת חולק על הגאונים/רמב"ם ועוד. מאידך דבר ברור שדעת הרמב"ם דלא כר"ת וכל הראשונים כולל השו"ע סתמו שהלילה מתחיל ב3 כוכבים, ובהרבה ראשונים מבואר שבצאת הכוכבים יש אור יום (גם ראשונים שסוברים כר"ת כמו הר"ן בפסחים והראב"ד ועוד) גם בשו"ע יורה דעה רסב מפורש שהלילה תלוי אך ורק ב3 כוכבים ולא ב72 דקות/13 דקות, ומבואר שם גם שבבין השמשות הרקיע מזהיר כעין אורה של יום
ובאמת כל האחרונים באירופה שנקטו להלכה כר"ת נקטו אך ורק כמנחת כהן, שבג' כוכבים הוי לילה גמור, וזאת משום שלא ידעו משיטת הגאונים כלל, ולכן נקטו כר"ת נגד היראים
גם בדורות מאוחרים יותר, אפשר לראות שנהגו לחוש ל72 דקות רק כחומרא בעלמא (כמו המ"ב) אבל מעיקר הדין גם לר"ת הוי לילה ביציאת 3 כוכבים, כדעת רוב הפוסקים (בא"י זה 25-28 דקות אחרי השקיעה, ומכאן סמך למנהג כל קהילות ישראל שהיה דלא כהגאונים ודלא כר"ת של 72 דק)
עיינו כאן דעת חכם עזרא עטייה.
לרבנים החשובים @מתוק מדבש @שמעון טרבלסי ו @מבקש השם
ולכל שאר הרבנים החשובים,
כיוון שהיה עוררין על מה שכתבתי לעיל.
אתן למעיינים שני קטעים מהאור לציון חכמה ומוסר, ונראה את הנהגת חכם בן ציון
שני סיפורים צמודים זה לזה, ולא בכדי [כאשר יראה המעיין].
פה רואים את הכבוד מחד, שכאשר תלמיד כביכול אומר לרבו על רב מסויים שהוא מיקל, וראה שיש פה איזה זלזול מסויים, בזה מיד ראה לנכון להוכיח התלמיד על כך.
אך אין זה סותר מאידך- שאתה לא יכול לסמוך על חכם שמיקל בדברים שאני סובר שזה אסור, ולכן אתה לא יכול לתת לחכם שמיקל לדבר בהלכה, שאז יאמר את הקולות שלו.
וזהו בדיוק-...
ולכל שאר הרבנים החשובים,
כיוון שהיה עוררין על מה שכתבתי לעיל.
אתן למעיינים שני קטעים מהאור לציון חכמה ומוסר, ונראה את הנהגת חכם בן ציון
שני סיפורים צמודים זה לזה, ולא בכדי [כאשר יראה המעיין].
פה רואים את הכבוד מחד, שכאשר תלמיד כביכול אומר לרבו על רב מסויים שהוא מיקל, וראה שיש פה איזה זלזול מסויים, בזה מיד ראה לנכון להוכיח התלמיד על כך.
אך אין זה סותר מאידך- שאתה לא יכול לסמוך על חכם שמיקל בדברים שאני סובר שזה אסור, ולכן אתה לא יכול לתת לחכם שמיקל לדבר בהלכה, שאז יאמר את הקולות שלו.
וזהו בדיוק-...
כנראה שה"תלמיד חכם המופלג" לא טרח לעיין בתשובתו העיקרית של מרן הגרע"י זצוק"ל ביבי"א (ח"ב סימן כא) ולא ראה שהתייחס אליה.
אעביר לו.
וזה מה שהשיב לי אותו תלמיד חכם מופלג בתוי"ש שליט"א
הנה בשו"ע שם מפורש דבג' כוכבים הוי ודאי לילה, ומרן הגרע"י נתקשה בזה לפי דרכו
וכ' ליישב וז"ל:
שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן כא
שאף לר"ת כיון שאנו רואים סימן הכוכבים שוב אין להקפיד על שיעור הזמן ד' מילין. ע"ש. עכת"ד. והנה דברי המנחת כהן, הם (במאמר ב פ"ה, דל"ח ע"א). וטעמו הוא דאמרינן שמא טעה בחשבון ד' מילין, או שאין באותה מדינה בין שקיעה"ח לצאה"כ שיעור ד' מילין שאמר ר' יהודה. ע"כ. והנה ב' טעמים אלו אינם שייכים בזה"ז בא"י ובבל ופרוודהא. שהרי בזה"ז אין לך אדם שאין לו שעה, מורה שעות לדעת הזמן. וכ"ע ידעי שלפ"ד מרן ד' מילין הם ע"ב דקים /דקות/ (שעה וחומש). ואין מקום לטעות כ"א ע"פ מציאות רחוקה שאין לחוש לה, וכ"ש להקל. וגם ר' יהודה ורבה ורב יוסף מיירי בא"י ובבל וגלילותיה. (וכ"כ הגר"א). וממילא קשה להקל ע"פ ג' כוכבים.
עכ"ד מרן.
ואנא דאמרי דאחר המחילה המעיין בד' המנחת כהן, יראה שאין זה כוונתו, וכל דבריו אלו רק כלפי מי שאינו יודע בבירור ואינו רואה כוכבים
אבל כותב המנח"כ בהדיא דמי שרואה כוכבים אף שלא עברו ד' מילין גם לר"ת ה"ז לילה גמור בלי שום ספק שבעולם וכמו שהעתיק דבריו הבאה"ל, ולא כמו שהבין היבי"א שזה רק מספק,
ולפ"ז א"ש מה שכל גדולי הפוסקים לא החשיבו את דעת ר"ת בא"י, כיון שכלל לא ברור שר"ת סובר שבא"י צריך שעה וחומש, ויתכן שמודה להגאונים.
רצ"ב דבריו שמתחילה כ' כד' היבי"א
ושוב בד"ה ונראה לי כתב בהדיא דבג' כוכבים הוי לילה ודאי, וכמ"ש הבאה"ל בשמו
וכן הבין בדבריו הרב המגיה
וכן פירש דבריו בעמק יהושע מאמן, שג' כוכבים הוי לילה ודאי לפי מרן ור"ת.
עד כאן דבריו.
לא הבנתי.
במנחת כהן הביא שני הסברים למה לא להתחשב בשיעור ד' מילין וענה עליהם ביבי"א.
(ומ"מ גוף הדברים שהתייחס ביבי"א לדבריו וידע מהם)
כל המבין הבנת הנקרא
יראה בהדיא דד' מילין זה רק למסופק
אבל אם רואה בהדיא, ג' כוכבים א"צ ד' מילין
ולדבריו זה שני תירוצים סותרים מיניה וביה
האחד שתלוי בכוכבים והשני שתלוי בזמן, וזה לא יתכן שיסתור דבריו מסיפא לרישא
וע"כ שמודה שבמקום שיש כוכבים זה לילה גמור וכמ"ש בדעתו המגיה והגר"י מאמן.
לא סותר שום דבר.
פשוט כתב שאף לר"ת ג' כוכבים הוי לילה, והקשה הרי לא עברו ד' מילין?
ותירץ,
1. אותו אדם אולי טעה בחשבון. (מה שלא יכול להיות שיש שעון)
2. אולי באותה מדינה אין הפרש ד' מילין. (ודחה זאת מרן זצוק"ל)
ואם רואה ג' כוכבים הוי לילה או לא?
לדעת המנחת כהן אפשר שכן ויסבור שבארץ זו המציאות פחותה מד' מילין.
לדעת מרן הרב עובדיה לא.
מפורש בדברי העמק יהושע בדעת המנחת כהן, ולדבריך לחד תירוצא במנחת כהן שג' כוכבים מספיק וגם לר"ת הוי לילה.
גדול הפוסקים בעל המ"ב הבין בדבריו כן וקיבל דבריו בסבר פנים יפות.
איך אתה מסתדר עם זה???
כל דבריו מבוססים על כך שצריכים לומר שהמציאות בארץ שונה.
את טענה זאת דחה מרן הגרע"י זצוק"ל באורך.
(אתה רוצה אפשר לומר שחולק על המנחת כהן)
ביביע אומר שהעלית הוא מפרש את המנחת כהן דלא כהמנחת כהן.
הוא חולך על טעמו השני שלא שייך ולפ"ז חולק על עצם טענתו.
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,074
בשלחן ערוך מבואר שבזמן בין השמשות הרקיע מזהיר כ'עין אורה של יום' (מקורו מהמרדכי)
הר''ן בפסחים כותב שבתחילת הלילה יש עדיין אור (והוא בשבת פסק כר''ת)
המאירי והאור זורע והתוס' רי''ד מבארים להדיא שהשקיעה הראשונה של ר''ת היא לפני שקיעת האופק
הכף החיים כותב שצה''כ דר''ת הוא 40 דק' אחרי השקיעה בא''י (וכ''ד החזו''א)
ברמב''ן מבואר שבבין השמשות יש אור יום שאפשר לבדוק 'עד' (רק להזכיר שלפי ההבנה המפורסמת בדעת ר''ת ביה''ש לרמב''ן מתחיל 73.5 דק' אחר השקיעה ונגמר 90.5 דק' אחרי השקיעה)
ויש עוד עשרות ראיות
מבואר בגמ' שבבין השמשות (ב2 דק' הראשוות) דרבה הרקיע עדיין מאדים, ועד סוף ביה''ש דר' יהודה (14-17 דק' אח''כ) יש איזשהו אור ברקיע
אך מה לעשות ולדעת הרבה ראשונים, ד' מיל הוא 90 דקות, ואם נבין את ר''ת כמהר''י פראג'י יוצא שצה''כ יהיה 90-120 דק' אחר השקיעה, ותחילת בין השמשות לפחות 73 דקות אחרי השקיעה, עוד במציאות בארץ ישראל ניתן לראות אדמימות בקושי עד 51-52 דק' מהשקיעה, ואור כלשהו ניתן לראות בדוחק עצום עד 79-81 דק'. איך הראשונים הנ''ל יבארו את הגמ' לפי שיטה זו ?
(רש''י, רבנו תם, ראב''ן, רשב''ם, רא''ש, ועוד סוברים שהזמן הוא 5 מיל שזה 90 או 120 דק'. ומאידך הרמב''ן, רשב''א, ריטב''א, ר''ן, רא''ה, ועוד, סוברים שהזמן הוא 4 מיל, אבל מוכח מדבריהם לכאו' שהמיל הוא 22.5 דק', וא''כ 4 מיל זה 90 דק')
הר''ן בפסחים כותב שבתחילת הלילה יש עדיין אור (והוא בשבת פסק כר''ת)
המאירי והאור זורע והתוס' רי''ד מבארים להדיא שהשקיעה הראשונה של ר''ת היא לפני שקיעת האופק
הכף החיים כותב שצה''כ דר''ת הוא 40 דק' אחרי השקיעה בא''י (וכ''ד החזו''א)
ברמב''ן מבואר שבבין השמשות יש אור יום שאפשר לבדוק 'עד' (רק להזכיר שלפי ההבנה המפורסמת בדעת ר''ת ביה''ש לרמב''ן מתחיל 73.5 דק' אחר השקיעה ונגמר 90.5 דק' אחרי השקיעה)
ויש עוד עשרות ראיות
מבואר בגמ' שבבין השמשות (ב2 דק' הראשוות) דרבה הרקיע עדיין מאדים, ועד סוף ביה''ש דר' יהודה (14-17 דק' אח''כ) יש איזשהו אור ברקיע
אך מה לעשות ולדעת הרבה ראשונים, ד' מיל הוא 90 דקות, ואם נבין את ר''ת כמהר''י פראג'י יוצא שצה''כ יהיה 90-120 דק' אחר השקיעה, ותחילת בין השמשות לפחות 73 דקות אחרי השקיעה, עוד במציאות בארץ ישראל ניתן לראות אדמימות בקושי עד 51-52 דק' מהשקיעה, ואור כלשהו ניתן לראות בדוחק עצום עד 79-81 דק'. איך הראשונים הנ''ל יבארו את הגמ' לפי שיטה זו ?
(רש''י, רבנו תם, ראב''ן, רשב''ם, רא''ש, ועוד סוברים שהזמן הוא 5 מיל שזה 90 או 120 דק'. ומאידך הרמב''ן, רשב''א, ריטב''א, ר''ן, רא''ה, ועוד, סוברים שהזמן הוא 4 מיל, אבל מוכח מדבריהם לכאו' שהמיל הוא 22.5 דק', וא''כ 4 מיל זה 90 דק')
לומד התורה
חבר חדש
- הצטרף
- 7/5/25
- הודעות
- 5
העתק מהלכה יומית:
רבים מרבותינו הראשונים, סוברים שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם. ולשיטה זו, העושה מלאכה במוצאי שבת קודם לזמן זה, הרי הוא באיסור סקילה (כי עון חילול שבת עונשו בסקילה). וכן דעת רבינו האי גאון, והראב"ד, והרז"ה, והרמב"ן, והרשב"א, והרא"ה, והריטב"א, והר"ן, והרב המגיד, והמאירי, והרב אוהל מועד, והסמ"ג, והרוקח, והמרדכי, ורבינו פרץ, והרא"ש, ורבינו ירוחם, ועוד. ולא עוד אלא שכן פסקו להלכה מרן השלחן ערוך והרמ"א, וכן דעת המבי"ט והרדב"ז ומהר"י קולון.
והנה לפני למעלה משלש מאות שנה, קם הגאון מהרי"ף (רבי יעקב פראג'י, מגדולי הפוסקים במצרים, חבירו של הגאון בעל גינת ורדים), וחיבר קונטריס שלם להוכיח שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם, ושלא כמו שנוהגים ברוב קהילות ישראל. והגאון גינת ורדים כתב תשובה לסתור את דבריו של הגאון מהרי"ף, ומהרי"ף חזר ליישב כל דבריו היטב. אלא שבזמנו לא היו נוהגים במצרים לחוש לשיטת רבינו תם בכלל, והיה הגאון מהרי"ף מסתפק אם יש טעם בכלל שיפרסם דבריו, וכך כתב בסוף תשובתו בענין זה: וגם אני היום, כמו חמישים שנה ויותר שעמדתי על הדבר הזה, ואני מתהלך בו בתום לבבי (שהיה רוצה שינהגו לחומרא כדעת רבינו תם ולא היו שומעים לו, נמצא (יוצא ש) הקונטריס שחיברתי, לעצמי חברתיו (כי הוא היה מחמיר כשיטת ר"ת), ובחלום אמרו לי מן השמים, שטוב הדבר שיתפרסם הקונטרס הזה בעולם, שעל ידו הרבה ינהגו כשיטת רבינו תם, ואפשר שעל ידי זה תתקרב הגאולה. וכן כתבו עוד גאונים רבים, שראוי לכל חרד לדבר ה', להחמיר כשיטת רבינו תם ורוב הפוסקים, שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני שיגיע זמן רבינו תם, ולכל הפחות נכון להחמיר כשיטה זו באיסורי תורה, כגון הדלקת אור החשמל וכדומה. וכן כתב להלכה מרן בספרו שו"ת יביע אומר.
רבים מרבותינו הראשונים, סוברים שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם. ולשיטה זו, העושה מלאכה במוצאי שבת קודם לזמן זה, הרי הוא באיסור סקילה (כי עון חילול שבת עונשו בסקילה). וכן דעת רבינו האי גאון, והראב"ד, והרז"ה, והרמב"ן, והרשב"א, והרא"ה, והריטב"א, והר"ן, והרב המגיד, והמאירי, והרב אוהל מועד, והסמ"ג, והרוקח, והמרדכי, ורבינו פרץ, והרא"ש, ורבינו ירוחם, ועוד. ולא עוד אלא שכן פסקו להלכה מרן השלחן ערוך והרמ"א, וכן דעת המבי"ט והרדב"ז ומהר"י קולון.
והנה לפני למעלה משלש מאות שנה, קם הגאון מהרי"ף (רבי יעקב פראג'י, מגדולי הפוסקים במצרים, חבירו של הגאון בעל גינת ורדים), וחיבר קונטריס שלם להוכיח שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם, ושלא כמו שנוהגים ברוב קהילות ישראל. והגאון גינת ורדים כתב תשובה לסתור את דבריו של הגאון מהרי"ף, ומהרי"ף חזר ליישב כל דבריו היטב. אלא שבזמנו לא היו נוהגים במצרים לחוש לשיטת רבינו תם בכלל, והיה הגאון מהרי"ף מסתפק אם יש טעם בכלל שיפרסם דבריו, וכך כתב בסוף תשובתו בענין זה: וגם אני היום, כמו חמישים שנה ויותר שעמדתי על הדבר הזה, ואני מתהלך בו בתום לבבי (שהיה רוצה שינהגו לחומרא כדעת רבינו תם ולא היו שומעים לו, נמצא (יוצא ש) הקונטריס שחיברתי, לעצמי חברתיו (כי הוא היה מחמיר כשיטת ר"ת), ובחלום אמרו לי מן השמים, שטוב הדבר שיתפרסם הקונטרס הזה בעולם, שעל ידו הרבה ינהגו כשיטת רבינו תם, ואפשר שעל ידי זה תתקרב הגאולה. וכן כתבו עוד גאונים רבים, שראוי לכל חרד לדבר ה', להחמיר כשיטת רבינו תם ורוב הפוסקים, שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני שיגיע זמן רבינו תם, ולכל הפחות נכון להחמיר כשיטה זו באיסורי תורה, כגון הדלקת אור החשמל וכדומה. וכן כתב להלכה מרן בספרו שו"ת יביע אומר.
איני יודע לאיזה כף החיים כוונתך
אך מ"מ בחשבון המקורי יוצא שזה אחרי 30 דקות מהשקיעה , כי כה"ח החשיב את השקיעה 10 דקות לםני השקיעה שלנו , מפני שהשמש במקום שיש הרים היא מתכסה 10 דקות קודם המישור , וכתב בכמה מקומות שהשקיעה שהוא החשיב זה בעצם 10 דקות לפני השקיעה שלנו
ובחשבון - אם כתב שאחרי 40 דקות זה ר"ת א"כ לפי השקיעה שלנו המישורית זה יוצא 30 ד' אחרי השקיעה
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 2,128
סימן רסא שני שלישי שעה
א"כ הוא כדכתבתי 30 דקות אחרי השקיעה המישורית שלנו
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,074
א''כ 25 דק' אחר השקיעה בירושלים - 6.5-7.0 מעלות (בערך) , וכנהוג ברוב קהילות ישראל בכל העולם
צריך אבל לחשבן - כי אם לשיטתו השקיעה היא 10 דקות לפנינו, א"כ תחשבן "שני שליש שעה" זה יצא 30 דקות אחרי השקיעה
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,074
הנראית או המישורית ?
בקיץ או בחורף ?
צריך לחשבן לפי מעלות, ומהה שבדקתי הנהוג בכל קהילות ישראל הוא בין 6 ל8 מעלות, שזה 25-35 דק' בארץ, ובקיץ קצת יותר
לא כ"כ הבנתי את שאלתך
מ"מ כוונתי היא - שכף החיים החשיב את השקיעה 10 דקות לפני השקיעה הרגילה שכתוב בלוחות שנה.
וזה מכיון שבמקום שיש הר אז השמש מתכסית מאחורי ההר ואינה נראית 10 דקות קודם השקיעה הרגילה שכתוב בלוח
ומשם חישבנתי הלאה - שאם הוא נוקט בר"ת שזה שני שליש שעה אחרי השקיעה א"כ בחשבון זה יוצא ששיטת ר"ת לשי' זה 30 דקות אחרי השקיעה הכתובה בלוח
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,074
צאת הכוכבים הוא זמן בו נראים 3 כוכבים בינונים, בין לגאונים בין לר''ת.
זמן ראיית 3 כוכבים בינונים אינו תלוי כלל בשקיעה/זמן מסוים אחר השקיעה, אלא ברמת חשיכה המאפשרת לראות 3 כוכבים בינונים.
רמת החשיכה נמדדת לפי המעלות שהשמש יורדת מתחת לאופק
על פי זה יש לחשב צאת הכוכבים בכל מקום בעולם בכל יום בשנה, אין שום שיטת חישוב אחרת אמיתית.
עד כאן זה פשוט.
א''כ, אם נניח שזמן צאת הכוכבים שקובע הוא 30 דקות אחרי השקיעה מההר בירושלים ביום השוויון (יום האחרון של הקיץ/חורף, 12:00 מהזירחה עד השקיעה האסטרונומיים) והיות והשקיעה בהר מאחרת ב-4.5 דקות מאשר במישור (זה תלוי בגובה ההר, אבל נניח בהרי ירושלים בגובה 750 מטר מעל פני הים) א''כ יש למדוד 34-35 דקות אחרי השקיעה במישור, ואז נגלה שהשמש נמצאית בערך 8.0 מעלות מתחת לאופק, וממילא זמן צאת הכוכבים כל השנה יהיה לפי זה, ובחורף זה יגיע ל33-35 דקות (במקום 30 ביום השווה) ובקיץ עד 38-40 דקות (לפי אורך הנשף), ובמדינות אחרות נלך לפי זה וזה יכול להגיע ל75-85 דקות במדינות רחוקות כמו אנגליה, הולנד, ועוד, בפרט בקיץ.
רק לציין שכל המספרים היו דוגמא בלבד, ולא כן היא המציאות (יש בזה הרבה מחלוקות)
מקווה שהובנתי, מחילה על האריכות וריבוי החישובים והדוגמאות. אבל דברים אלו הם ממש בגדר 'גופי תורה', וחבל שאנשים שלא מבינים כלום בזה מכשילים את העם (לפעמים גם ת''ח חשובים) בחישובים לא נכונים
נערך לאחרונה:
