גם אני הייתי, ומשום מה ראיתי דברים אחרים.
(אגב, מהי חסימת כבישים? לא אלימות?)
א. בהפגנות של הפלג אין שום אלימות. הם פשוט יושבים על הכביש וחוסמים את התנועה, או רוקדים במעגלים גדולים ושרים 'עוצו עיצה ותופר'.
כל הסיפורים על אלימות הם עלילת דם, ובדיוק כפי שהתקשורת העולמית עושה זאת ליהודית והתקשורת החילונית לחרדים, כך התקשורת החרדית משמיצה את הפלג.
גם כשהשוטרים מרביצים באלימות רבה או משפריצים בואש, המפגינים מנסים כמה שיותר להידבק במקום ולא לזוז, אך בשום אופן לא מחזירים (אלא אם כן יוצא תנועות אוטומטיות של התגוננות מהמכות).
ב. אם חסימת כבישים זו אלימות, אז גם עצרת המיליון והלוויות גדולי ישראל הם אלימות, וגם החתונות של גור ברח' ירמיהו חדשים לבקרים, וגם הכנסות ספר תורה רבים וכו' וכו'.
ג. ובכל אופן, זה ברור לכל אחד שאם היו מתחילים לרצוח כאן פיזית בחורים, ובני הקהילה היו חוסמים על כך כבישים
מתוך ידיעה - המושתתת על ניסיון - שבכך הם מונעים את הרצח הבא, רק אנשים אטומי לב במיוחד היו מדברים על "האלימות שבחסימת הכבישים" (גם אם ספציפית היה אפשר להתווכח באפקטיביות הפעולה) - ואנחנו יודעים ש"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו".
ד. ידוע המעשה על תחנת אוטובוס עמוסה בבני ברק בערב שבת, שחלף על פניה קו 402 שביעי בסדרה, שבחוצפתו לא עצר, כקודמיו.
הנוסעים הזועמים שהמתינו עם טפם וחבילותיהם למעלה משעה תחת גשם שוטף, חששו שיאלצו להישאר בביתם ללא צורכי שבת, ולכן ירדו לכביש ברוב זעם וחסמו את האוטובוס, בכדי לאלץ את הנהג לפתוח את הדלתות ולהעלות אותם.
כמובן שכתוצאה מכך נחסם כל טור הרכבים שהשתרך אחרי האוטובוס. מה עשה אחד מנהגי הרכב התקועים מאחור? נעמד בין החוסמים וצעק: "גזירת הגיוס גזירת שמד!", ומיד כולם התפזרו ושחררו את האוטובוס לדרכו, כדי שלא תהיה כאן "הפגנה של חילול השם"...
ובקיצור: הכל מסכימים שיש מקרים שחסימת הכבישים היא לא האלימות, אלא דווקא ההתגוננות מהאלימות, כל השאלה היא האם גזירת הגיוס היא אכן בגדר 'אלימות' כלפי בני הישיבות.
)
