א. יש הבדל של שמים וארץ בין מצב שבו תת מגזר שנתפס בעיני כלל הציבור במדינה כשולי וקיצוני חוסם כבישים, לבין מצב שהציבור החרדי כולו עושה זאת, אם מגזר קטן עושה זאת הרי שהמדינה תמיד תעדיף לא לפתוח את המוגלה וכו', לספוג את הכמה שעות בלגן וזהו.
אם זה יהיה כל הציבור החרדי, יש סבירות גבוהה שזה יביא למלחמת עולם שכנראה לא אנו אלה שננצח בה.
ב. קל לרתום משפחות שחלקם הגדול דור שלישי או רביעי ואולי יותר בתוך עולם הישיבות, למאבק נחוש עם מחירים עצומים על הזכות לשבת וללמוד, כולל חסימת כבישים, והסתכנות במעצר בכל רגע, קשה מאוד לרתום את הספרדים בפריפריה שכל כך אוהבים לדבר בשמם, למאבק בסדר גודל כזה, ההורים שלהם פשוט יוותרו מראש לטובת הסדר חרדי או שאר מרעין בישין.
ג. כל ההשוואה לרצח וכו' היא עושה תעמולה נהדרת אבל אין כאן שום מקום להשוואה:
ראשית, ידועים דברי הט"ז וגדולי האחרונים על ההבדל בין פורים לחנוכה, כיצד נלחמים בגזרות על גוף וכיצד בגזרות על נשמה. [והרי זה אחד הטיעונים המרכזיים אליבא דאמת מדוע איננו משתתפים אקטיבית בהגנת המדינה כי תורה מגנא ומצלא, א"כ ה"ה כאן].
שנית, מאז ומעולם היו גזרות חלקם הגדול היו על גיוס לצבא הטורקי וצבא הצאר בבריה"מ ועוד, מעולם הדרך לא היתה הפגנות, כי המלכות חזקה יותר כל עוד אנו בגלות, וכידוע דברי הגמ' בע"ז יח אומה זו מן השמים המליכוה, וברור שה"ה לערב רב, היו עושים שוחד שתדלנות ובעיקר תפלות וקריעת שערי שמים, וגם מה שאמר הח"ח [וכפי שהביא בשמו הגרא"ו בדוגמא לביאורי אגדות על דרך הפשט הנדפס בסוף קובץ הערות] שאם היינו מוכנים למסור נפש ממש היה הקב"ה מסיר את הגזרה, היינו שכלל ישראל היה במדרגה שמוכן באמת למות ולא להתגייס, אבל הח"ח עצמו מעולם לא הורה כן לציבור, כי הציבור לא היה בדרגה הזו, וזה ממש מתאים למצב של ימינו.
שלישית, כשבאים לרצוח אותך - הוי אומר ששני הצדדים נמצאים בתודעת שפיכות דמים, ויש כבר מלחמת אחים ממש, ופה יכול להיות שלאדם הנקודתי יש מקום להתארגנות פיזית להתגונן, אבל כאן זה שאתה יודע שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הוא לא יודע את זה, בוודאי ובוודאי אותם חלקים בעם מסורתיים ודתיים לאומיים שרוצים מאוד מאוד לגייס אותך, ולכן לא כל מה שהיה מועיל מול אדם שבא להרוג בהכרח חכם ויעיל מול מי שבא לגייס.
ד. עד המלחמה אם כבר מדברים מה הוכח, הוכח שגם אלה שהקשר שלהם ללימוד היה רופף מאוד, קיבלו דיחוי, ולא נאלצו להתמודד עם סוהרות גסות רוח, ועם איסור יציאה מהארץ ועוד, נמצא שדרכו של הגראי"ל עד המלחמה הוכחה להדיא כנכונה, ומהמלחמה והלאה עוד לא הוכח כלום כי עוד לא נוסה כלום, והמצב באמת מורכב.
אם רוצים לדון לגופו של עניין אפשר. אבל בלי השוואות לרצח או דמגוגיות אחרות.
א. אדרבה, על פי דרך הטבע, ככל שהציבור החרדי כולו יצטרף למאבק יהיה הרבה יותר קל לנצח. אין למדינה כלים להתמודד עם מרד אזרחי בסדר גודל של מיליון איש, אא"כ לא איכפת לה להצטייר בעיני העולם כצפון קוריאה ואיראן.
לא אני, אלא אנשי השלטון, הצבא והמשפט, הם אלו שאומרים וחוזרים על כך שוב ושוב ללא הרף, שבכפיה אין שום אפשרות לגייס את הציבור החרדי, והסיכוי היחיד הוא בהידברת והסכמה.
ב. כשהציבור החרדי יתגבש למאבק מלוכד, כשזה יהפך להיות חלק מה DNA החרדי, הרי שגם הפריפריות יצטרפו בחלקים גדולים מאוד, ובוודאי אם הציבור כולו ילחם בעדם. הסיכוי להציל באמצעות מאבק המונים מהפריפריות הוא גדול לאין ערוך מאשר חוק עם סנקציות ו"שיניים" ליעדים גבוהים מאוד, בו החרדים מביעים הסכמה מלאה לגיוסם של בני הפריפריה.
ג. אדרבה, דברי הט"ז ור' אלחנן וכו' אומרים את ההיפך הגמור, שככל שיש מלחמה על הדת הרי יוצאים למלחמה, כמו החשמונאים, ורק בפורים שהמלחמה הייתה על הגופים גזר מרדכי צום ותענית.
ובענין החפץ חיים הידוע. מאוד לא דייקת. ר' אלחנן מביא מהחפץ חיים שאמר שהייתה זו טעות שלא יצאו למלחמה פיזית ביבסקציה, ולא זו בלבד, אלא שבזמן שגזרה מלכות פולין גזירה על הת"תים בפולין (שע"ז הלך החפץ חיים להיפגש עם שר החינוך הפולני שהבין את 'שפת הלב' שלו, כסיפור הידוע), פנה החפץ חיים לכ"ק האמרי אמת מגור זיע"א ואמר לו שאם חלילה לא יועילו דרכי ההשתדלות הרי ש"יש לי 400 בחורים בראדין שמוכנים ללכת למלחמה עם מלכות פולין, האם הרבי יצטרף גם עם חסידיו?", וענה לו האמרי אמת: "הן!". הסיפור סופר לאחרונה על ידי הרב מנחם שטיין בשם הגר"ה זקס זצ"ל, נכד החפץ חיים (שמעתי ב'קו של איצ'ה'), אך אני קראתי אותו כבר מזמן, לא זוכר איפה.
ד. ברור שכל עוד ניתן ללכת בדרכי השתדלות הם עדיפים, כפי שאכן נהג מרן הגר"ש אויערבאך עצמו עד שנת תשע"ב, אך כעת אפסו דרכי השתדלנות. דרכי השתדלנות היחידים הקיימים הם כאלו שיאפשרו דיחויים לחלק מבני הישיבות תמורת גיוסם של החלק האחר ("יעדים" בלע"ז), וזו לא השתדלות, כי אין דוחים נפש מפני נפש, וממילא אין ברירה אלא לצאת למלחמה, כפי שיהדות פולין כולה יצאה למלחמה אדירה עם הפגנות וכו' כנגד גזירת הלבוש בימי החידושי הרי"מ זצוק"ל, עד שבטלה הגזירה.
ואגב הגמ' בעבודה זרה, עיי"ש היטב בדעתו של ר' חנינא בן תרדיון שמוכח הפוך (אתה הבאת את דברי ר' יוסי בן קיסמא), ואכמ"ל בגמ' זו שהרבה קולמוסין נשתברו עליה.
ה. לא אמרתי שכל מה שיעיל מול הבא לרצוח יעיל מול הבא להחטיא, רק אמרתי שאם זה יעיל מול הבא להחטיא אז בוודאי חובה לעשות זאת, כפי שנעשה דברים לא נעימים אם הם יעילים כנגד גזירה פיזית. כל השאלה הנשאלת היא האם זה יעיל, ובכן, מרן הגר"ש זצוק"ל ודעימיה סבורים שזה הדבר היחיד שיעיל.
ו. ובנוגע לכך שהוכחה דרכו של הגראי"ל זצוק"ל, אקדים ואומר כי כמובן אין לי הזכות לדון בין שני ענקי עולם מי צודק (למרות שאני הולך בדרכו של מו"ר זצוק"ל), אבל כלל לא הוכח צדקת דרכו, שכן טענת הגרש"א הייתה מאז ומעולם שאם מהרגע הראשון היה כל הציבור החרדי מתלכד באמירת "לא!!!" נחרצת, הרי שלא היו מנסים כלל, ומזמן הסיפור היה מאחורינו, וכבר לפני 20 שנה היו כולם (כולל הפריפריות הנידחות ביותר) מקבלים דיחויים ללא אומר ודברים, ואפילו מניעת תקציבים וכדו' לא הייתה, כי מטרת מניעת התקציבים היא להשיג את מטרת הגיוס, ואם היה ברור שגיוס חרדים לא יקום ולא יהיה, אף אחד לא היה מנסה וגם לא היה לו ענין לשלול את התקציבים, (כי הגם ששנאת ע"ה לחכמים היא גדולה מאוד, אך היה מספיק פוליטיקאים אינטרסנטים שהיו נותנים תקציבים כדי לזכות בתמיכת הציבור החרדי לממשלה שלהם). ואדרבה, מצב הביש שהגענו אליו היום לא היה קורה, כי השלטונות היו מפנימים שגיוס חרדים לא יהיה וחבל על המאמצים, ואם כבר, מצב הביש הוא ההוכחה לצדקת דרכו של הגר"ש.
אך שוב, אין לנו כמובן זכות הבעת דעה, רק לימוד דברי רבותינו כדנים בקרקע.
ז. ואם כבר בשאלה מה הוכח שצודק, הרי שההיפך הגמור הוא הנכון. מרן הגר"ש אויערבאך זצוק"ל ואתו עמו מרנן הגרמ"ש שפירא והגרמ"י לפקוביץ' זצוק"ל ועוד כבר כתבו לפני למעלה מ-25 שנה שחור על גבי לבן, שוב ושוב, שסופן של הפשרות בנושא הגיוס יהיה ביטול ההסדר כולו. אני מבוגר מספיק בכדי לזכור את הלעג שרבים לעגו על דבריהם דאז, ובכן, צדקתם הוכחה!
בנוסף, מרן הגר"א דויטש זצוק"ל כבר אמר לפני 12 שנה באולמי ויז'ניץ בבני ברק, כי בהמשך לדרך הפשרות נבוא לידי מצב בו השלטון יכביד עולו וימנע את התקציבים, ואז יבואו כל מיני 'ראשיבה'לאך' (כלשונו - כמובן שמה שמותר למרן זצוק"ל לא מותר לנו) ויאמרו שאין ברירה וצריך להסכים ליעדים גבוהים, ועוד יאמרו: "הצלנו את יבנה וחכמיה". אני זוכר כמו היום את מאמר המתקפה של 'יתד' כנגדו אז, שכתב על 'עלילת הדם' של "דוברים מסוימים המציגים את רוב מנין ובנין של עולם התורה כ'ראש ישיבה'לאך' העתידים להתפשר על עולם התורה". והרי כיום זה בדיוק מה שקורה.
ואגב, כדאי לך לעיין ביתד נאמן של שנים תשע"ג-תשע"ד ולראות שם עשרות פעמים אמירות נחרצות בשם מרן הגראי"ל זצוק"ל כנגד כל מי שמסכים לחוק עם יעדים.
