כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
נקודה זו נכונה. ויפה. ויש''כ. אולם אין כאן נפק''מ גדולה דלא נקטינן להא להלכתא.
הנהגת מרן הגר"י עדס שליט"א בעניין זמן צאת הכוכבים
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
אכן
עי' שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' י"א, דלכאו' מבואר דרק במקום מצוה אפשר להקל
[ובכלל, כמדומה שאין הבא"ח רגיל לעשות צירופים כאלו]
רחוק בעיני שסידור השלחן נחשב מקום מצוה
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
הגר"א אכן הק' כן, וכל כוונתי היה שמדברי כת"ר היה משמע שמהר"י פראג'י מיישב קו' זו, ולא היא
ובאמת לא הבנתי קו' הגר"א, הרי גם להגר"א במקומות הצפוניים יותר אין לילה (ועי' שו"ת דבר אליהו קלאצקין סי' ס"ז שנשאל על מקום כזה להלכה למעשה)
ומ"ש הגר"מ שטרנבוך שאסור לגור שמה, לכאו' תמוה, שהרי אם אין שם לילה מעולם לא נתחייב במצוות הלילה, וכמו שמי שאין לו בית פטור ממזוזה
(וכך כתב מהר"י מוסקאטו בקול יהודה על הכוזרי מאמר ב' פרק כ' דף ל"ד ע"ב מדפי הספר, יעו"ש)
הערה קטנה: גם לפי רב יוסף כך הוא, אלא שלדעתו אין ביה"ש מתחיל בשקיעת החמה
הגרח"פ ס"ל כדעת הגאונים, ומבואר בדבריו שלדעת ר"ת צריך להמתין עד ע"ב דקות ולא מספיק בראיית הכוכבים, ע"ש בכל דבריו
מדברי האג"מ אין ראיה, שהוא כותב שצאת לפי הגאונים בניו יארק הוא לאחר ט' דקות, שחשב שזהו החילוק בין בבל לארה"ב, וכמ"ש בשמו במסורת משה ח"ד עמ' קס"ט (והעליתי את דבריו בפול"ת באשכול על זמן הדלקת נר חנוכה)
בפשטות כוונת הראשונים שכתבו "נכנס לעובי הרקיע" הכוונה שהפסיק להאיר ישירות על הארץ ואינו מאיר אלא על עובי הרקיע
ולפי פירושו של כת"ר, א"כ גם בהנץ החמה המוזכר בפסחים שם יהיה 36 דקות אחרי הנץ החמה ההלכתית, ויוצא שעלוה"ש הוא רק 36 דקות לפני הנץ, וזו לא שמענו מעולם [אכן, קושיא זו יהיה קשה בלא"ה על המאירי, בין לפי' כת"ר בין לפי' שלי להלן, וצ"י]
אבל כהבנת הגרא"ז מלצר נר' להדיא מהמשך דברי המאירי -
לענ"ד קשה להביא ראיה מזה עד שנדע זהות השואל ומעמדו התורני
(על הרמה התורנית של בני דורו של מהרי"ל, עי' מ"ש הגר"מ מאזוז זצ"ל בדרכי העיון מהדו"ח עמ' ש"י, אבל יש לפקפק על הדוגמא שלו, עי' רמ"א סי' תרמ"ט ס"ו ומג"א שם ס"ק כ"ז, ודו"ק)
בעזהשי"ת המשך יבוא....
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
יש להוסיף מ"ש רבינו בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סוס"י י"ט) "אחר ששה דקים מקריאת המג'רב אין רשות להתפלל מנחה ... ואותם המתפללים אח"ז הוא מחמת בורות, וצריך למחות בידם", ומשמע דמעיקר הדין צאה"כ הוא אז, דאל"ה לא הו"ל לכתוב כ"כ בתקיפות, ובפרט לפי מ"ש הגר"נ כצ'ורי בס' מעשה נסים (ח"ג עמ' קל"ה הועתק בס' דרכי חיים איפרגן עמ' נ"ג) שמנהג בגדאד "מזמן קדמון ועד עכשיו" להתפלל עד כ"ז דקות. [וע"ע בדברי הגר"א מני (ברב פעלים שם) דמשמע דמעיקר הדין צאה"כ הוא י"ג דקות, ורק לענין שבת מחמירים יותר, (וצריך לעיין בפנים בדברי מרן הגחיד"א שהביא), ע"ש היטב]
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
אתה כתב שקושיית הגר''א הייתה אחרת לגמרי: "כמדומה שכת"ר נתכוון להביא הקושיא על רבינו תם שיש מאות כוכבים קודם 72 דקות, והיישובים שהביא כת"ר בהמשך אינם מיישבים קו' זו של הגר"א".
אז ההערה על כת''ר היא בתרתי, א', שהקושיא של הגר''א אינה שיש מאות כוכבים. ב', הקושיא הזו של מאות כוכבים מיושבת בדברי מהר''י פראג'י, שיש אלף וכ''ב כוכבים נראים, וצריך בינוניים בגדלה ובאורה, וייתכן שלוש מאות כוכבים ועדיין אינם בהגדרת בינונים בגדלה ובאורה. והאריך בזה. ונ''ל שהבאתי לשונו בהודעות שאחר כך.
הקושיא של הגר''א ברורה. כל ראשוני אשכנז, וכל העם מגדול ועד קטון באירופה נהגו בכל יום דין לילה. והוא מושכל ראשון ופשוט ומוסכם לכולי עלמא שיש שם דין לילה, מאז שישראל בגלות שם, מבלי כל ספק. וקיימו ליל הסדר, וקראו ק''ש בברכותיה, והתפללו ערבית כסדרה. בקיצור. הקושיה היא ש"במדינות הללו אין לילה" היא ראיה ברורה דאין הלכה כר''ת. כי הוא נגד כולי עלמא.
זה נושא שניתן לדיון, אך אינו נוגע בעיקר הענין של מח' ר''ת. ואין זה מדברי הגר''א עצמו. אך כנראה הגר''מ סובר שאם נוסעים למקום בידיעה שרוב מצוות התורה יתבטלו אין היתר ללכת לגור שם לכתחילה. אך לא זה הנדון העיקרי כאן.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
ייתכן שכותב כן גם לדעת הגאונים, שצריך ללכת בתר ראיית הכוכבים בפועל. והוא כמ' דקות. צריך לעיין בכל תשובתו בפנים (כתבתי מאמר זה המצורף לפני יותר מחמש שנים). וייש''כ.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
תתייחס לראיות שהבאתי מפיה''מ לרמב''ם. אני גם הבנתי כהפשטות. אך יש ראיות ברורות.
זה נושא לעיון ודיון. כתבתי בו ואולי אביא בהמשך ועוד חזל''מ.
הגרא''ז עצמו מתמה על פירוש עצמו ונשאר בצ''ע. ומ''מ ודאי שרואים מהמאירי שתחילת השקיעה מקדימה.
זה לא הנושא מעמדו התורני, אלא כמסיח לפי תומו, מה היה מקובל באותה תקופה בין גדולי הרבנים, ושההוראה שזה מתחיל בסוף השקיעה הייתה נראית לו חידוש מופלג. יש כאן תיאור עובדתי פשוט. ולא חקר ופסק הלכה. ואין סיבה לא להאמין לשואל.
כנ''ל אינו נוגע לענ''ד בנ''ד.
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,474
סידור השלחן לסעודת החג, לא נחשב מצוה ? הרי יש מצוה למהר לקדש בליל שבת ויום טוב
לא בהכרח
כי כל מה שמתפללים אחרי השקיעה הוא בעצמו 'קולא', ולכן אין להקל אלא בזמן שהוא רק ספק לילה, אבל אחרי 14 דק', יש צד/שיטה (גם מי שסובר שצריך להמתין 25-30 דק', מודה שיתכן לפרש לפי כמה ראשונים שצאת הכוכבים מוקדם, אלא שיש להסתפק אולי השקיעה מאוחרת יותר מהשקיעה באופק, או שביה''ש דר' יוסי מופלג בכמה דקות) שזה ודאי לילה
לא הכחשתי שיש שסברו לסמוך מעיקר הדין על 13.5 דק', אבל נראה דרוב הקהילות והפוסקים לא ס''ל הכי
ואגב, בשו''ת אור לציון מיקל ע''י תנאי להתפלל עד צאת הכוכבים הנראה, ואיהו לשיטתו דסבר דעד 27 דק' הוא לא רק מדין 'חומר' בעלמא, אלא מדינא, ועכ''ז לא היקל בתפילה ע''י תנאי ובכל ענייני סב''ל וכדו' לא היקל יותר מ-13.5 ד'
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
אין בינינו מחלוקת רק אי הבנה, ודי בזה
אבל באותה מידה, אפשר לטעון שכל העם מגדול ועד קטון היו עושים מלאכה בער"ש אחרי שקיעה"ח, הרי שכולם סברו כר"ת, ומה העדיפות של מנהג זה ממנהג זה
בסדר [עיקר הסיבה שנתעוררתי לזה כי לאחרונה חבר שלי סיפר לי שחמיו הוא משגיח כשרות, והוכרח לנסוע למקום כזה]
מה לעשות שהדברים מפורשים בלשונו
אכן
הנידון הוא איזה רבנים הכיר ועד כמה היה מודע לדעותיהם בעניינים שונים
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
לענ"ד זה חשבון יפה, אבל עדיין לא מתאים לשון תקיפה כזו, ובפרט היכא שזה היה המנהג
א. הוא לא סובר שזה חומרא בעלמא, אבל גם לא סובר שזה עיקר הדין [וי"ג דקות הוא חומרא בעלמא], דעתו שזה ספק השקול
ב. הוא לא כותב שהמיקל יותר מזה הוא מנהג בורות וצריך למחות בידו
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
בשביל הרב @כהנא דמסייע שליט"א ושאר החו"ר, אעלה לכאן מ"ש בסוגיא זו הרב פרי אליעזר, כי ראיתי שבכמה מקומות כיוונתי לדעתו בענין זה
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
הגבתי על זה במקום אחר. דברי ידידי הפרי אליעזר שהתכתבתי איתו רבות בנושאים שונים. לעניות דעתי עם כל עושר ידיעותיו והגיונו הייחודי. אך רואה דברים בצורה של שחור לבן. ומתקשה להכניס גוונים עדינים ודקים יותר בדעותיו. ודי בזה.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
מנין לך שכך היה המנהג הכללי בכל אירופה מימי קדם? ראה בתרומת הדשן שהיו מקבלים שבת בעוד היום גדול והולכים על שפת הנהר. והבנתי זאת פעם ראשונה כשהייתי שבת בפריז לפני כשנה והלילה מתחיל מאוחר מאד. וספירת העומר ברכנו בסוף סעודת שבת.
ומכל מקום ראיית הגר"א לעצם מציאות דיני לילה במקומות האלה שהוא ודאי היה ברור ומוסכם מתחילת גלות צרפת ואירופה על ידי הכל. הוא חזק מצור. ולא זז ממקומו כמלא נימא.
ואילו על זמן תחילת כניסת שבת ואיחורו מוצאים אנו אזכורים שונים. וגם אם במקומות מסויימים התקבע ר"ת לקולא. אין כאן ראיה חזקה כמו זה שיש כאן בכלל מציאות של לילה.
הדחייה היחידה לזה היא ללכת בשיטת השוות. שיטה שלא מתקבלת על הדעת משום צד.ומכל מקום ראיית הגר"א לעצם מציאות דיני לילה במקומות האלה שהוא ודאי היה ברור ומוסכם מתחילת גלות צרפת ואירופה על ידי הכל. הוא חזק מצור. ולא זז ממקומו כמלא נימא.
ואילו על זמן תחילת כניסת שבת ואיחורו מוצאים אנו אזכורים שונים. וגם אם במקומות מסויימים התקבע ר"ת לקולא. אין כאן ראיה חזקה כמו זה שיש כאן בכלל מציאות של לילה.
אכן. אבל אם הוא קורא להם רבותינו באזני מהרי"ל. משמע שידע למי לפנות והכיר מי הם רבותינו. וא"צ לפקפק בדבר שאין טעם הגיוני לפקפק בו.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
שם כתב רק שהשיעור משתנה לפי המקום ותקופת השנה
לפ"ז מיושב מה שהעיר מרן ז"ל שבמס' שבת ופסחים התעלם הרא"ש מדברי ר"ת, ואילו במס' תענית הביאו, דלהבנת הרא"ש בדעת ר"ת אין בו נפק"מ בהל' שבת [כי הרא"ש לא הזכיר שזמן התוספת מתחילה בשקיעה ראשונה]
מצד שני, קשה להבין איך בכלל לא העלה על דעתו הפירוש הפשוט ש"שקיעת החמה" הוא ירידת גלגל החמה מתחת לאופק
למעשה זה דוחק גדול בלשון מרן השו"ע "שאין השמש נראית על הארץ"
עי' במצורף
כבר הערתי שקשה לפרש כן בדעת רב שרירא ורב האי, כי בהמשך תשובתם כתבו -
ומשמע שאין שהות בין סוף ביה"ש דר' יהודה לתחילת ביה"ש דר' יוסי
[אבל בלשון הגמ' דידן אמרי' "והדר" מתחיל ביה"ש דר' יוסי, ובזה יש לפרש שהכוונה לאחר זמן מופלג]
וכ"ש שבדעת ר"א בן הרמב"ם א"א לומר כן, שהרי אביו הרמב"ם כתב להדיא בהל' תרומה שביה"ש מסתיים כשליש שעה אחרי השקיעה
וידוע שכל דבריו מדברי אביו
תני והדר מפרש שהכוונה שישקע מתחת לאופק [לאפוקי מכל הרוצים להשוות דבריו לדברי ר"ת], וכמדומה שלשונות כאלו נמצאים לרוב בתשוה"ג
תמיה לי מילתא, שכת"ר נתעלם מהמשך דברי מהר"ם אלשקר שהביא כן מפורש מרב שרירא ורב האי -
אין הכרח שהרשב"א ראה תשוה"ג שהיו למראה עיני מהר"ם אלשקר, ובפרט כי מהר"ם אלשקר היה מרבה לחפש אחרי דברי הגאונים
יש שכתבו לדייק מכאן שהגר"א לא הסכים לפי' מהר"ם אלשקר בדברי הגאונים [ואיני יודע אם גם כת"ר נתכוון לזה], ובאמת אין מזה ראיה כלל, כי לא מצאנו בשום מקום שהביא הגר"א מתשו' מהר"ם אלשקר בפרט ומתשובות האחרונים בכלל, ומסתבר שלא עיין בהם
[ואין לומר שלא רצה להזכיר מדברי האחרונים, שהרי מלבד האחרונים המפורסמים מביא מהשל"ה, הבאר שבע, העץ חיים (למהר"י חאגיז), היפה מראה (על אגדות הירושלמי), התפארת שמואל בהגהותיו על הטור, וס' עין יהוסף עמ"ס ב"מ]
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
לא הבנתי למה אחרי דברי הרמב"ם וכו' לא שייך לומר כהפשטות
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
אתה לוקח את גירסת פרנקל ע''פ הסמ''ג, כאילו היא מוסכמת. בעיני הקדונים לא גרסו כן. ומהרי''ף פירש בגירסא המקובלת מודור דור להיפך הגמור. ומצרף תמצית ממש''כ בשיטת הרמב''ם בס''ד.
שיטת הרמב"ם:
הרמב"ם בהלכות שבת פ"ה הלכה ד' פסק שזמן הנקרא בין השמשות הוא "משתשקע החמה עד שיראו ג' כוכבים בינונים". בתקופה זו אין מדליקין, והעושה מלאכה בשוגג חייב חטאת. הרמב"ם מפרש שג' כוכבים אלו אינם כוכבים גדולים הנראים ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראים אלא בלילה, אלא כוכבים בינוניים.
יש מרבותינו שרצו לומר שמתוך כך שלא פירש הרמב"ם להדיא כדעת רבינו תם, משמע שסובר שמיד לאחר השקיעה, אחר שלושת רבעי מיל, הוי לילה, כשיטה המיוחסת לגאונים על ידי מהר"ם אלשקר. מהר"ם אלשקר סבר שכל המפרשים שכתבו סתם ולא חילקו בשקיעות, לא סבירא להו כרבינו תם.
מנגד, מבואר במאירי בשבת לה: שסובר שדעת הרמב"ם והרי"ף היא כדעת רבינו תם (וכבר סצמך סמיכה בכלל כוחו מרן הגרע''י ביבי''א ח''ב על דברי המאירי בדעת הרמב''ם בזה). גם הרדב"ז ביאר שאין ראיה מסתימת דברי הרמב"ם נגד רבינו תם, וניתן לפרש את דברי הרמב"ם כמו שמפרשים את דברי הגמרא, שהרא"ש בפסקיו ובתוספותיו ביארם כרבינו תם.
ראיה גמורה וברורה מובאת מדברי הרמב"ם בהלכות תרומות פ"ז ה"ב, שכתב "אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן, ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה, שנאמר ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים". המקור מפרש שדברי הרמב"ם "עד שיטהר הרקיע מן האור" פירושם שנסתלק האור לגמרי מחללו של עולם, וזהו סוף שקיעה, היינו שקיעת האור, כדעת רבינו תם. לפי דעת מהר"ם אלשקר שמיד לאחר שקיעת גוף השמש הוי לילה, דברי הרמב"ם בתרומות אינם עולים היטב.
מהר"י פראג'י מדייק בלשון הרמב"ם בתרומות, "עד שיעריב שמשן ויצאו ג' כוכבים אחר שקיעת החמה". הוא מסביר ש"עריבת שמשן" היא כשהחמה נכסית מעל הארץ (שקיעה ראשונה), ואילו "אחר שקיעת החמה" היא סוף שקיעה (שקיעה שנייה). זה מוכיח שיש שתי שקיעות לדעת הרמב"ם, כדעת רבינו תם.
מהדורת פרנקל של הרמב"ם (תרומות ז,ב) גורסת "עד שיעריבו שמשן ויצאו ג' כובים בינונים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעה". לפי גירסה זו, אין ראיה שהרמב"ם סובר כשתי שקיעות ארוכות, והזמן לילה הוא רק כשליש שעה (20 דקות) לאחר השקיעה. אולם יש מקום להטיל ספק באותנטיות גירסה זו לעומת גירסה קדומה יותר שהיתה בפני מהרי"ף ומהר"י פראג'י.
הרמב"ם בהלכות שגגות יד,ג כתב על בית דין שטעה והוציא שבת כשנתכסית חמה. המקור מעיר שלפי שיטת רבינו תם (72 דקות אחר השקיעה), קשה להבין כיצד כיסוי חמה לבדו יכול לגרום טעות כל כך גדולה שתחשב לילה.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
וכאן קצת יותר בהרחבה
בירור קצר בדעת הרמב''ם ז''ל
א] ויש מרבותינו שרצו לומר שמתוך כך שלא פירש הרמב''ם להדיא כדעת ר''ת משמע דס''ל דמיד עם השקיעה אחר ג' רביעי מיל הוי לילה, וכמוש''כ מהר''ם אלשקר ז"ל "וידוע הוא דכל המפרשים והמחברים שכתבו סתם ולא חילקו בשקיעות כר"ת ז"ל לא סבירא להו כותיה, דלא באו לסתום כי אם לפרש"(וע' מהרלב''ח בהל' קידוה''ח).
והנה מלבד מה שמבואר במאירי בשבת לה: דס''ל בדעת הרמב''ם והרי''ף כר''ת, וכמו שהעיר לנכון בשו''ת יביע אומר ח''ב. וכמו כן הרדב''ז ביאר שאין ראיה מסתימת דברי הרמב''ם וכמו שתפרש דברי הגמ' תפרש דברי הרמב''ם שנקט לשון הגמרא, והרחיב בזה והביא ראיה אלימתא לדבריו מדברי הרא''ש וזה לשונו; "גם הרא"ש ז"ל בפסקיו כתב בלשון הריא"ף כדרכו ולא פירש דבר ובתוספות שלו פי' ממש כמו שכתבו התוספות והרחיב במשא ומתן להעלות כר"ת דשתי שקיעות נינהו. גם רבינו ירוחם תלמידו כך העלה ואם כן לא משוינן פלוגתא בינייהו בכדי". ויש להוסיף על דברי הרדב''ז להוכיח שדעת הרא''ש כר''ת שבפסקיו כתב כן הרא''ש בפ''ק דתענית סי' יב. הרי לנו להדיא דאין להוכיח מסתימת הפוסקים דפליגי על ר''ת.
אמנם האמת שיש ראיה גמורה וברורה מדברי הרמב''ם שא''א לחלוק עליה, שהנה כתב הרמב''ם בהל' תרומות (פ"ז ה"ב) "אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן, ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה, שנאמר ובא השמש וטהר, עד שיטהר הרקיע מן האור ואחר יאכל מן הקדשים" עכ"ל. הרי שהרמב''ם פירש להדיא שעד שלא נטהר הרקיע מן האור עדיין הוא יום, וכידוע לשון "טהרה" הוא ניקוי גמור וכמו שכתב הרשב''א "שנסתלק אורו לגמרי מחללו של עולם", א''כ פירש הרמב''ם כדעת התוס' והרשב''א בדעת הגאונים בברכות ב: וה''ז סוף שקיעה דהיינו שקיעת האור. ולפי דעת מהר''ם אלשקר אין צריך "שיטהר ויעבור אור בהיקות השמש לגמרי מן העולם" (לשון הגו''ר הנ''ל) אין דברי הרמב''ם עולים היטב יפה זה נקרא שנטהר הרקיע מהאור.
וראיתי למהר''י פראג'י (סימן ו) שדקדק בדברי הרמב''ם הללו באופן נפלא "דו"ק בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב "עד שיעריב שמשן ויצאו ג' כוכבים אחר שקיעת החמה". שאם תאמר דהאי שקיעת החמה הוא כשהחמה נכסית מעל הארץ היינו עריבתה, וכבר כתב עד שיעריב שמשן ולא היה לו לכתוב אלא "עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים", אלא ודאי הכי קאמר עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה שהיא סוף שקיעה לאפוקי כוכבים שיוצאים קודם סוף שקיעה". עכ''ל.
הרי מוכרח מדברי הרמב''ם שכתב שיש מציאות של "עריבת שמש" ויש "שקיעת החמה" והיינו ב' שקיעות כדעת ר''ת.
ואין לומר שזהו שיטה חדש שחידש רבינו תם וממילא כל מי שסתם דבריו, ולא ביאר את החידוש הזה הוא סובר דלא כרבינו תם, דהנה גם האבן עזרא (אב"ע שמות יב, ו) בן דורם של הרמב''ם ורבינו תם כתב "הנה יש לנו שני ערבים, האחד עריבת השמש והוא עת ביאתו תחת הארץ. והשני ביאת אורו הנראה בעבים. והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה. אז יבא בעל קרי אל המחנה וידליק אהרן את הנרות". הא קמן להדיא דישנם ב' שקיעות שהאחד נקרא "עריבת השמש" והשניה היא ביאת האור, והרי זה ממש דברי הרמב''ם ז''ל שכתב ג''כ באותו מטבע לשון ד''עריבת שמש'' ו''ביאת אור''.
וכן כתב האבן עזרא שם בשם רס''ג "אמר הגאון רב סעדיה ז"ל מדת מזבח העולה חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב. ובמדת הזאת לא יעמדו כי אם כהנים מועטים שהם זורקים דמי הפסחים קודם שיקרשו. והנה בימי יאשיהו שהיו ישראל מועטים לא יכלו הכהנים לזרוק דמי הפסחים והשלמים ששחטו לזרקם לשעה ושליש שעה. ואף כי בהיות כל השבטים בארצם. והנה היתה קבלה שיחלו לשחוט מהרגע שיתברר לאדם כי השמש נטה לצד מערב. והזכיר הכתוב בין הערבים שרוב הפסחים אז היו נשחטים שם. והוא סוף הזמן שלא יעבור עד עריבת אור השמש". הרי לנו זמן של צאת הכוכבים הוא אחר שעה ושליש שעה לדעתם.
ב] ואמנם במהדורת פרנקל גרסו ברמב''ם ''עד שיעריבו שמשן ויצאו ג' כובים בינונים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה', ולפי זה אין כל ראיה מרישא של דבריו שלא כפל את לשונו, אלא בסיפא דיבא על צאת הכוכבים אחר שקיעה, ובסיפא ביאר כמה זמן הוא השיעור לאחר שקיעת החמה. אמנם יעויין שם שמקור גירסתם הוא מהסמ''ג (ל''ת רנז), ושגם הכס''מ הביא דברי הסמ''ג. וע' בדברי המהרש''ל שהסמ''ג הוסד כולו על הרמב''ם, ושכן הוא בדפוס שונצינו ובונציה. אולם הגירסא הקדומה וכפי גם שהייתה בפני מהרי''ף היא כנ''ל. אלא שלפי זה אין כאן ראיה ברורה ומוחלטת.
ואמנם הרמב''ם (הלכות שגגות יד,ג) כתב 'הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית חמה, ודימו ששקעה, ואחר כך זרחה, אין זו הוראה אלא טעות, וכל שעשה מלאכה חייב, אבל בית דין פטורין''. ולכאורה לפי שיטת רבינו שרק לאחר שעה ורביע מאז שקיעת החמה הוי יציאת שבת, כיצד ייתכן דמשום כיסוי החמה הוציאו שבת. וזה אתי שפיר אם זהו זמן קצר יותר.
וכמו כן בספר המאורות לר''מ המעילי (והו''ד בקונטרס בין השמשות להגר''מ מזוז) דהרמב''ם ס''ל דלא כר''ת. ולפי זה איכא מחלוקת ראשונים בדעת הרמב'ם.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,653
אינני מבין אני מעמיק בתשו' רנ''ג. ואתה מדייק לי מתשובה אחרת של רש''ג. גברא אגברא קרמית? ובגוף דברי רש''ג יעויין בדברי אחד מחשובי חסידי צאנז שהוכיח גם בו להיפך, וכדעת ר''ת, באריכות גדולה ועם תמונות. אך בדברי כאן לא נכנסתי לזה כ"כ
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
זהו הנוסח בכל כתה"י בלי יוצא מן הכלל, כולל כת"י שהוגה מכתי"ק של הרמב"ם עצמו (מכאן)-
בינוניים וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה שנ' ובא השמש וטהר עד שיטהר
הגהתי ספר זה מספר מוגה ועליו חתימת המחבר ז'ק'ל' [- זכר קדוש לברכה] שהוגה מספרו בכתיבת ידו הטהורה
הרי גם כת"ר מודה שר"א בן הרמב"ם מבואר דלא כרבינו תם [שיש ב' שקיעות], וממילא כ"ז לא שייך לנדו"ד
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
לפי מש"כ לעיל, אדרבה הרי המאירי הבין ברבינו תם דס"ל כשיטת הגאונים והגר"א
