הנהגת מרן הגר"י עדס שליט"א בעניין זמן צאת הכוכבים

  • יוזם האשכול יוזם האשכול יעקבי
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
הרי גם כת"ר מודה שר"א בן הרמב"ם מבואר דלא כרבינו תם [שיש ב' שקיעות], וממילא כ"ז לא שייך לנדו"ד
אמנם בשו''ת ישמח לבב, גם בדעת ר''א בן הרמב''ם כתב כן:
ועיין כאן:
עוד הביא מהר''ם אלשקר מדברי ר"א בן הרמב"ם, "גם הרב ר' אברהם החסיד בנו של הר"ם במז"ל פירש לנו הדבר בבירור שאין אחריו ברור וידוע הוא שכל דבריו מדברי אביו ז"ל. כתב ז"ל ובין השמשות יש בו מן היום ויש בו מן הלילה וכו', והוא משתערוב השמש ועד שיראו ג' כוכבים בינוניים, לא ככוכבים הנראים ביום ולא ככוכבים שא"א שיראו עד לב הלילה, וקודם שתערוב השמש הרי הוא יום ודאי ויכול לעשות בו מלאכה יום ששי, והעושה בו מלאכה בסוף יום השבת חייב סקילה, ואפילו ששקע רוב עגולת השמש באופק ולא נשאר ממנה כי אם דבר מועט כל עוד שלא תשקע כל העגולה בכללה, "ותערוב השמש תחת עגולת האופק", הרי הוא יום ומשפטו כמשפט חצי היום, וכשיראו ג' כוכבים בינוניים אחר ערובת השמש הוא ודאי לילה, והזמן שיש בין ערובת השמש ובין ראיית הכוכבים הבינוניים הוא ספק אם הוא מן היום או מן הלילה והוא זמן בין השמשות ודינו להחמיר מהעקר שבידינו ספיקא דאוריתא לחומרא וכו' עד וצריך ליזהר ולפרוש מעשיית מלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט כמו שנזהרין ונמנעים מאכילת חמץ בשעה ששית וכיוצא בזה וזהו אומרם ז"ל מוסיפין מחול על הקדש עכ"ל בספר אל כפאי"ה.
וגם בדעת ר"א בן הרמב"ם שביאר שמזמן השקיעה של גוף השמש עד צה''כ היינו בין השמשות יש לפרש כדעת הראב''ן והמרדכי, דלא כתב דבין השקיעה של גוף עגולת השמש לבין צאת הכוכבים יש רק ג' רביעי מיל. ואין כל הכרח לחדש שיטה חדשה בזה.
ולא עוד אלא שמכפילות הלשון "כל עוד שלא תשקע כל העגולה בכללה, ותערוב השמש תחת עגולת האופק", וכידוע דלשון חכמים בדקדוק נאמר, ואי אפשר שיכפול הלשון בחינם, וא''כ לכאורה שפת יתר דיבר דמרישא שמעינן שצריך שתשקע כל העגולה, ומה הוסיף בדבריו "ותערוב השמש תחת עגולת האופק", ונראה מדבריו דס''ל דבעינן שלא רק תתכסה גוף העגולה מהעין אלא "עריבת שמש" בעי והיינו שאורה של השמש לא יראה כלל, וזה כהמרדכי והראב''ן הנ''ל. שוב מצאתי שכבר העיר מעין זה גם בשו''ת ישמח לבב (סי' י').
 
לפי מש"כ לעיל, אדרבה הרי המאירי הבין ברבינו תם דס"ל כשיטת הגאונים והגר"א
באר יותר דבריך. לפי הבנת רא''מ מלצר, לא ברור שנגמרת שקיעה שניה אחרי כמה דקות ממש. או קי.

ומ''מ לגבי כללות המשא ומתן, חייב להאמר כאן נקודה יסודית, בודאי ידועים לך דברי הרמב''ן בהקדמה למלחמות, דאין בלימוד הוכחות כמו במתמטיקה.

הנקודה של ההליכה בשיטה זו,
היא כי רצוני לבאר מהלך שיש בו
א. גם יישוב מנהגן של ישראל, בכניסה וביציאה. בנר חנוכה. ובכל הענינים.
ב. יישוב הסוגיות.
ג. בירור שיטות הראשונים המקובלים.
ד. ושכן דעת הרבה מגדולי ההוראה האחרונים שע'פ תורתם אנו הולכים.
בסוגיא מורכבת זו ראיות לכאן או לכאן, ודאי שיהיו. אך הבסיס של מש''כ איתן. ויציב. וזה העיקר.
 
ומ''מ לגבי כללות המשא ומתן, חייב להאמר כאן נקודה יסודית, בודאי ידועים לך דברי הרמב''ן בהקדמה למלחמות, דאין בלימוד הוכחות כמו במתמטיקה.

הנקודה של ההליכה בשיטה זו,
היא כי רצוני לבאר מהלך שיש בו
א. גם יישוב מנהגן של ישראל, בכניסה וביציאה. בנר חנוכה. ובכל הענינים.
ב. יישוב הסוגיות.
ג. בירור שיטות הראשונים המקובלים.
ד. ושכן דעת הרבה מגדולי ההוראה האחרונים שע'פ תורתם אנו הולכים.
בסוגיא מורכבת זו ראיות לכאן או לכאן, ודאי שיהיו. אך הבסיס של מש''כ איתן. ויציב. וזה העיקר.
הבעיה אצלי הוא דעת גדולי האחרונים
הרי מפורש בדבריהם דאנן אזלינן בתר הגאונים (כפי הבנת מהר"ם אלשקר), ולא נוהגים כדעת ר"ת
ובפרט הטענה שגם הגאונים ס"ל כר"ת, דלא כמהר"ם אלשקר
ולמיטב ידיעתי, זו פירוש שלא שמעתו אוזן מעולם [קודם הדור האחרון]

וכנר' כת"ר ס"ל שעדיף ליישב הוראתם אבל לא מטעמייהו
אבל אני מעדיף ללכת בעקבותם ולבנות על היסוד שהם הניחו
 
ואפילו ששקע רוב עגולת השמש באופק ולא נשאר ממנה כי אם דבר מועט כל עוד שלא תשקע כל העגולה בכללה
וכידוע דלשון חכמים בדקדוק נאמר
לדבריך המשפט הראשון דעד שתשקע רוב עגולת השמש וכו' הוא מיותר.
ועוד שזה לא מסתדר עם דברי הרמב"ם מהל' תרומות

בקיצור אם לוקחים דברי הרמב"ם בהל' תרומות ביחד עם דברי בנו הר"א. יוצא שבהכרח לדעתם צה"כ הוא בערך 18 דקות אחר השקיעה שלנו.

לגבי המנהג, אין כ"כ ראיה ממקומות שאין להם אופק שוה לבבל א"י דבלא"ה לא היו יכולים לסמוך על חשבון מיל, שזה משתנה לפי המקום כמ"ש האחרונים, ולכן היו צריכים לברר רק ע"י ראיית הכוכבים, וכיון שאנחנו לא בקיאין מה נקרא בינונים ולכן החמירו יותר.
 
לדבריך המשפט הראשון דעד שתשקע רוב עגולת השמש וכו' הוא מיותר.
ממש לא. הכפילות מיותרת, לולא הפירוש שכתבתי. ולפ''ד אין כל כפילות.
ועוד שזה לא מסתדר עם דברי הרמב"ם מהל' תרומות
בקיצור אם לוקחים דברי הרמב"ם בהל' תרומות ביחד עם דברי בנו הר"א. יוצא שבהכרח לדעתם צה"כ הוא בערך 18 דקות אחר השקיעה שלנו.
איה''נ אני מסכים שלפי גירסת פרנקל, ואם הוא גם בספר החתום אכן כך יוצא. דברתי לפי הגירסא שהייתה מצויה אצל רוב רבותינו.
לגבי המנהג, אין כ"כ ראיה ממקומות שאין להם אופק שוה לבבל א"י דבלא"ה לא היו יכולים לסמוך על חשבון מיל, שזה משתנה לפי המקום כמ"ש האחרונים, ולכן היו צריכים לברר רק ע"י ראיית הכוכבים, וכיון שאנחנו לא בקיאין מה נקרא בינונים ולכן החמירו יותר.
גם בבבל היה המנהג כן. וגם בתחילת היישוב הכה''ח סופר כותב שכאן צה''כ מ' דקות. וכן הוא עדות הגו''ר והחיד''א למנהג הקדום כאן. וכן דעת מרן החזו"א בתחילת היישוב. והאדמו''ר מבעלז בשם הגרי''ח זוננפלד הנהיג כעין זה כאן בא''י.
 
גם בבבל היה המנהג כן. וגם בתחילת היישוב הכה''ח סופר כותב שכאן צה''כ מ' דקות. וכן הוא עדות הגו''ר והחיד''א למנהג הקדום כאן. וכן דעת מרן החזו"א בתחילת היישוב. והאדמו''ר מבעלז בשם הגרי''ח זוננפלד הנהיג כעין זה כאן בא''י.
לגבי מנהג בבל כבר כתב בזבחי צדק שמנהגם היה שאחר 27 דקות אפשר לעשות מלאכה. [והיינו שזה כבר ודאי צה"כ, וזמן זה כולל גם תוספת שבת].
והמעיין שם יראה שלאו דוקא שקודם לכן אינו צה"כ רק שנתנו זמן שוה לכל השנה כדי שאנשים לא יטעו. [ועדיין אין ראיה מה עשו לגבי מילה, אולי בזה הלכו כפי עיקר הדין, וכל שנולד אחר עשרים דקות מלו בשבת].
 
ראשי תחתית