בספר חזו"ע שבת ד' עמוד קצ"ג- גבי קילוף פירות האם צריך לאוכלם לאלתר או דשרי לקולפם אף שדעתו לאכול אחר זמן.
ושם הביא דברי הירושלמי והראשונים בהאי שום דצריך לאלתר וכו', ומחלק בין ההיא דהירושלמי דדיברו על שום דצריך לאלתר, ולבין שאר פירות דלא בעינן לאלתר.
ומסיים בסוף העמוד שם-
"והקולף תפוחים או תפוחי זהב ואשכוליות או מלפפון וקישואין בודאי שלא שייך בו איסור בורר, כיון שהקליפה מחוברת בו ממש וכתבו ר' חננאל ומהר"י אלברצלוני והערוך והמאירי דלא שייך ברירה בכך".
וכוונתו- דדווקא שום או בצל שהקליפות לא ממש דבוקות בפרי אז שייך בהם בורר ולכן צריך לקולפן לאלתר, אך בפירות שהקליפה ממש מחוברת לא שייך לומר בהם בורר, דהא ר' חננאל ודעימיה, ס"ל דבדבר מחובר לא שייך בורר, וכן המאירי שהביא גבי ניקור בשר, וא"כ לא צריך בהם לאלתר כי הם ממש מחוברים ובדבר מחובר אין בו איסור בורר.
והדברים צריכים עיון טובא
דגם רבינו חננאל גופיה הצריך לאלתר בקילוף, דהא גם להבנה של ר' חננאל ודעימיה שלא שייך בדבר מחובר בורר, אבל כן שייך בו איסור אחר
"דש" דמה שר' חננאל שם איירי הוא דקליפות כיון שהם מחוברים ואינם מעורבים לכן הם מצד דש ולא בורר, דאיסור איכא ודאי, רק לר' חננאל לא מצד בורר אלא מצד דש וא"כ אין שום נפק"מ בין שומין ובצלים לבין שאר פירות דבכולהו צריך לאלתר, או מצד בורר [לשיטות האחרות] או מצד דש [לרבינו חננאל].
ולפי דברי החזון עובדיה- כיון שלרבינו חננאל אין איסור בורר בקילוף ממילא שרי אף שלא לאלתר, וזה מרפסין איגרא, דגם גבי קילוף לר"ח אית ביה משום מלאכת דש, אע"פ דלא שייך בזה בורר.
ובשלמא- תפוחים ומלפפונים שייך לומר דשרי, להבנת הפמ"ג בסוף שכ"א דפליג אמ"א וס"ל דכיון שהקליפה נאכלת וזה מין אחד שייך לקולפן אף שלא אוכל הקליפות, דאף דקיי"ל שפסולת הגדר מה שאינך חפץ, מ"מ כאן שאני דהוא מין אחד, וכמו ששולח שם לשי"ט סק"ג במ"א גבי קניבת ירק שהוא מין אחד דכתוב שם שאף שנאכל ע"י הדחק שייך בו בורר, דמשמע- אם נאכלין לגמרי אין בהם שם פסולת ושם איירי מין אחד.
וממילא- התינח בתפוחים ומלפפונים שנאכלים קליפותיהן שייך לומר דאין בו בורר וממילא לא צריך לאלתר, אך
תפוזים ואשכוליות [שהתיר בחזו"ע] מאן דכר שמיה, דודאי יש בהו או בורר [לשיטות האחרות] או דש [לרבינו חננאל ודעימיה] וצריך לאלתר לכו"ע.
וצע"ג.
