השיעור השבועי - הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א
- יוזם האשכול ראש פינה
- תאריך התחלה
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 601
לי זה לא פשוט...
אין בזה נפק''מ, כיון שמצאנו הקלטה של הרב בן ציון בעצמו שאמר כנ''ל, ונפל כל מהלכו של הגר''י...
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,287
חלילה. במקרה כזה אומרים שהוא "לא ראה" (גם אם היה לו את הספר בספריה, וגם אם הזכירו עשרות פעמים ביבי"א).
אה"נ, וזה מה שכתבתי שכיון שהוא גם 'מורה' לא לברך, ולא מקבל את המנהג - ודאי שיורה לא לענות אמן.
אבל אנו לא ר' אברהם אלא מחמירים מספק לכאן ולכאן, ואנו מורים לאשכנזים לברך ע"פ רבותיהם, ולכן אין זה דומה כלל וכלל, דוק ותשכח.
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 601
אכן חלק מהקטע שנכתב בעלון, בכלל לא נאמר בשיעור המקורי
לא הבנתי, כאשר הש"ך או המג"א חלקן על השו"ע, הם הורו לאחרים לפסוק כהשו"ע?, או שכיון שהם סוברים אחרת, הם יורו כמו שהם סוברים.
כך הוא לענין ברכה אנו מורים להם לא לברך וכדעת הרמב"ם, וגם אם אנו מורים להם לברך, אז שיברכו, אבל מנ"ל שאם זה קשור אלינו, אנו נענה אמן על ברכתם?. כאשר לדעת הרמב"ם זו ברכה לבטלה.
וכברכת על מצות תפילין של ראש.
ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!
אתה מורה לו לברך ואסור לך לענות אחריו אמן???? פליאה נשגבה לא אוכל לה.
יראו עיניך מה שכתב הרמ"א סימן כ"ה ס"ה וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפילו לא הפסיק, וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות, וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
הרי לפניך שאתה מורה לו לברך ואתה אומר לו לומר בשכמל"ו מחשש ברכה לבטלה. ועי' בנו"כ אם לענות אמן, ולכך יש שמברכין בלחש (לא ראיתי השיעור ומסתמא הביא דברי הרמ"א הללו).
אבני הכותל
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 315
מי אמר שיש?
[כלומר על מה סובבת טענתך? לא מצאתי משהו למעלה בענין]
הם עצמם יורו לא לברך.
אבל אנחנו זה לא הם. להם יש את הכח לחלוק.
אנו באים בתור אנשים מהצד שאין לנו דעה בנושא. ולכן אנו מורים להם לברך ועונים אחריהם אמן.
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 601
הערתי על עורכי העלון הנ''ל שכתבו שהיום יש 170 ישיבות גדולות ספרדיות, וזה טעות. זהו.
פרשת פקודי תשפה
המעיין היטב יראה שאין סתירה בין החיד"א לבין הזכור לאברהם.
הזכור לאברהם מיירי ב'מחלוקות' שבהם הרמ"א החמיר, ובזה כתב שהספרדים מחמירים כחומרות של הרמ"א כמו חוזר ונעור וכדומה.
החיד"א מיירי 'בחומרות בעלמא' כמו בסוכר וכדומה שחוששים לאיזה דברים שאולי יש שם, ועל זה כתב שהמחמיר יחמיר בביתו וכו', ודוק היטב.
פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה.
מעיקרא אמר להם שאינו רוצה לחתום כיון שאין צורך כלל, שהרי כשאין טעם טוב - פשוט שכשר.
אולם בסוף כתב שכיון שיש מחלוקת - לא על כל מיחוש יקח תרופה וכו'.
וא"כ צריך את הרשימה של התרופות בשביל מי שיש לו 'רק מיחוש' בעלמא שגם הוא מודה שלא יקח אם התרופה לא כשרה, ואז אם היא מופיעה במדריך יכולים 'כולם' לקחת אותה, וצע"ג.
ועוד, אטו לא צריכים לחוש ולתת כשרות גם למי שאתה לא מסכים איתו להלכה? הרי יש שמחמירים גם באחשביה של תרופות, וכשרות הרבנות היא 'לכולם', ומה יש בזה אם ניתן את דעתנו לכו"ע??
המעיין היטב יראה שאין סתירה בין החיד"א לבין הזכור לאברהם.
הזכור לאברהם מיירי ב'מחלוקות' שבהם הרמ"א החמיר, ובזה כתב שהספרדים מחמירים כחומרות של הרמ"א כמו חוזר ונעור וכדומה.
החיד"א מיירי 'בחומרות בעלמא' כמו בסוכר וכדומה שחוששים לאיזה דברים שאולי יש שם, ועל זה כתב שהמחמיר יחמיר בביתו וכו', ודוק היטב.
פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה.
מעיקרא אמר להם שאינו רוצה לחתום כיון שאין צורך כלל, שהרי כשאין טעם טוב - פשוט שכשר.
אולם בסוף כתב שכיון שיש מחלוקת - לא על כל מיחוש יקח תרופה וכו'.
וא"כ צריך את הרשימה של התרופות בשביל מי שיש לו 'רק מיחוש' בעלמא שגם הוא מודה שלא יקח אם התרופה לא כשרה, ואז אם היא מופיעה במדריך יכולים 'כולם' לקחת אותה, וצע"ג.
ועוד, אטו לא צריכים לחוש ולתת כשרות גם למי שאתה לא מסכים איתו להלכה? הרי יש שמחמירים גם באחשביה של תרופות, וכשרות הרבנות היא 'לכולם', ומה יש בזה אם ניתן את דעתנו לכו"ע??
שם
דברים לא מדוייקים כלל.
א. האור לציון כבר ראה את כל האחרונים הנ"ל המובאים ביחו"ד:
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לד
עיקרי הדברים נכתבו כתשובה בכ"י לידי"ן הגאון המפורסם אביר הרועים הראשל"צ כמוהר"ר ר' עובדיה יוסף שליט"א, ששלחם אלי להעיף עיני בהם, ושו"ר שנדפסו לו בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ס"ב). ודברי נדפסו כאן בתוספת נופך בשעת ההדפסה ע"כ.
ב. האור לציון לא כתוב שהכסא אליהו הוא 'סברא יחידאה' אלא 'שרוב האחרונים' לא כתבו כדבריו:
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לד
אמנם כבר נודע בשערים המצויינים בהלכה דרוב האחרונים לא ס"ל כתירוץ הכס"א, ומסקנתם דטעם האיסור בתריאקה הוא משום שמערבו במזיד, וכגון שדרך לעשותו ולתקנו עם חמץ, וע"כ אינו בטל ואמרינן ביה חוזר וניעור, וכמ"ש המ"א (סי' תמ"ב ס"ק א') והפר"ח (בסי' תמ"ז סע' ד' ד"ה ולענין) ובשו"ע הגר"ז שם (סע' ו'), (ועיי"ש בקו"א ס"ק ה' באורך), ועוד. ומקור דבריהם הוא מהראב"ד הרשב"א הרא"ש רי"ו והטור. ובאבני צדק (סימן נ"א) כתב שכן ס"ל להנחלת שבעה (סי' ל"ה) והחמד משה (סוס"י תמ"ז) וכן דעתו הוא ז"ל, וכולהו לא ס"ל כפירוש הכס"א שפירש דעת השו"ע משום דבר המעמיד, אלא דבדבר שדרך לתקנו עם חמץ ומערבו במזיד אמרינן חוזר וניעור.
דברים לא מדוייקים כלל.
א. האור לציון כבר ראה את כל האחרונים הנ"ל המובאים ביחו"ד:
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לד
עיקרי הדברים נכתבו כתשובה בכ"י לידי"ן הגאון המפורסם אביר הרועים הראשל"צ כמוהר"ר ר' עובדיה יוסף שליט"א, ששלחם אלי להעיף עיני בהם, ושו"ר שנדפסו לו בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ס"ב). ודברי נדפסו כאן בתוספת נופך בשעת ההדפסה ע"כ.
ב. האור לציון לא כתוב שהכסא אליהו הוא 'סברא יחידאה' אלא 'שרוב האחרונים' לא כתבו כדבריו:
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לד
אמנם כבר נודע בשערים המצויינים בהלכה דרוב האחרונים לא ס"ל כתירוץ הכס"א, ומסקנתם דטעם האיסור בתריאקה הוא משום שמערבו במזיד, וכגון שדרך לעשותו ולתקנו עם חמץ, וע"כ אינו בטל ואמרינן ביה חוזר וניעור, וכמ"ש המ"א (סי' תמ"ב ס"ק א') והפר"ח (בסי' תמ"ז סע' ד' ד"ה ולענין) ובשו"ע הגר"ז שם (סע' ו'), (ועיי"ש בקו"א ס"ק ה' באורך), ועוד. ומקור דבריהם הוא מהראב"ד הרשב"א הרא"ש רי"ו והטור. ובאבני צדק (סימן נ"א) כתב שכן ס"ל להנחלת שבעה (סי' ל"ה) והחמד משה (סוס"י תמ"ז) וכן דעתו הוא ז"ל, וכולהו לא ס"ל כפירוש הכס"א שפירש דעת השו"ע משום דבר המעמיד, אלא דבדבר שדרך לתקנו עם חמץ ומערבו במזיד אמרינן חוזר וניעור.
לא הבנתי איך אתה כותב שכדברי האול"צ כתוב מפורש בערוך השלחן, בעוד שהערוך השלחן גופיה דוחה את ההו"א לתלות את הנידון אם מברכים שהחיינו ביום או לא, וכמו שהעתקת את דבריו ולא שמת על לבך לזה וז"ל הערוך השלחן: אך באמת אין ראיה דגם להרמב"ם י"ל דקריאה דיומא הוא העיקר ורק לעניין שהחיינו ס"ל דא"א לברך שני פעמים שהחיינו על מצוה אחת, וכו'.
אתה הראת לדעת שדברי הערוך השלחן כדברי הראש"ל שליט"א.
פרשת ויקרא תשפ"ה
בשו"ת אור לציון חלק ג - באורים פרק י - דיני הגעלת כלים אות יב כתוב לא כך [ואולי זו עוד ראיה שהתלמידים לא דייקו...]
ואף כלי זכוכית ששימושם בכלי ראשון על האש, כגון כלי פיירקס ודורלקס שעמידים בפני אש, מותרים לדעת מרן ללא שום הכשר. וכן מבואר בפרמ"ג שם משב"ז ס"ק ל'. ואף שיש שרצו לאוסרם בלא הכשר, שחששו שיש בהם תערובת מתכת, ומשום כך עמידים בפני האש, כבר התברר על ידי מומחים שאין כלים אלו שונים משאר כלי זכוכית, וכח עמידתם בפני אש הוא משום שעברו תהליך סינון וזיכוך גדול יותר שהשפיע שלא יפקעו בחום האש. ומה גם שנראה שאף אם קיימת תערובת כלשהי של מתכת בכלים אלו אין לנו לאוסרם.
כמובן, 'גם' את הר"ן הזה הוא לא ידע, כפי שלא ידע כלום...
לפי תורת החילוק, אין קשר בין הדברים. כמו שהאשכנזים רגילים לומר 'צווי דינים'.
השימוש בסירים על הפלטה אינו שימוש של 'בליעה'. לא על זה אמרו רוב 'תשמישו. השימוש הוא הבליעה, והוא בולע ביבש יותר מאשר בנוזל.
בשו"ת אור לציון חלק ג - באורים פרק י - דיני הגעלת כלים אות יב כתוב לא כך [ואולי זו עוד ראיה שהתלמידים לא דייקו...]
ואף כלי זכוכית ששימושם בכלי ראשון על האש, כגון כלי פיירקס ודורלקס שעמידים בפני אש, מותרים לדעת מרן ללא שום הכשר. וכן מבואר בפרמ"ג שם משב"ז ס"ק ל'. ואף שיש שרצו לאוסרם בלא הכשר, שחששו שיש בהם תערובת מתכת, ומשום כך עמידים בפני האש, כבר התברר על ידי מומחים שאין כלים אלו שונים משאר כלי זכוכית, וכח עמידתם בפני אש הוא משום שעברו תהליך סינון וזיכוך גדול יותר שהשפיע שלא יפקעו בחום האש. ומה גם שנראה שאף אם קיימת תערובת כלשהי של מתכת בכלים אלו אין לנו לאוסרם.
כמובן, 'גם' את הר"ן הזה הוא לא ידע, כפי שלא ידע כלום...
לפי תורת החילוק, אין קשר בין הדברים. כמו שהאשכנזים רגילים לומר 'צווי דינים'.
השימוש בסירים על הפלטה אינו שימוש של 'בליעה'. לא על זה אמרו רוב 'תשמישו. השימוש הוא הבליעה, והוא בולע ביבש יותר מאשר בנוזל.
פשוט כך.
וכן נקטו כל ספרי זמנינו שמי שנותן חלות לחממם בשבת על הפלאטה, שלא מועיל הגעלה
ולא אמרינן רוב תשמישו ויספיק הגעלה
דהא השימוש בסיר אינו בגדר שימוש כלל, דהאוכל אינו נוגע בפלאטה וכבר כ' הרמ"א בסי' צב ס"ה דכלי מכלי אינו בולע בלא רוטב, וא"כ מה שלא נשפך אינו בגדר שימוש.
וזה טעות דמוכח בד' הראש"ל ומצוה להודיעו לתקן דבר זה [אם אכן הדברים יצאו מפיו].
יצאו גם מתחת קולמוסו בספרו [אם אכן הוא כתב אותו ולא 'העורכים' של הספר הוסיפו זה]
והאמת שהוא מחוייב לזה, שהרי את עצם הדין כתב הרב עובדיה בחזו"ע, וכיון דקי"ל שהוא מעולם לא טעה ע"כ לומר כן.
אין לי באוצר החכמה.
מי שיש לו את החבילה שיעלה.
