לי זה לא פשוט...כתב, היינו שאמר וכתבו משמו. פשוט וברור גם לבר בי רב דחד יומא.
גם על אביו של מרן הראשון לציון שליט"א יש כמה קושיות, ואפילו מבנו הראשון לציון בדימוס,
אז נאמר שלא הוא כתב את הספרים?
אה"נ, וזה מה שכתבתי שכיון שהוא גם 'מורה' לא לברך, ולא מקבל את המנהג - ודאי שיורה לא לענות אמן.למה לחשוב שהיה כח ביד הרמב"ם לבטל את מה שהורו הגאונים לברך ושכן נהגו.
וכי רבינו אברהם לא ידע שיש את דעת רב האי גאון והרס"ג שהורו לברך, ובכ"ז סבר כאביו שאין לברך, והוסיף שאין גם לענות אמן אחר מי שמברך כדעת הרס"ג ורב האי גאון.
ולכאו' ה"ה לכל מה שפסק הרמב"ם שלא לברך, שלפי רבינו אברהם אין לענות אמן.
אכן חלק מהקטע שנכתב בעלון, בכלל לא נאמר בשיעור המקורילענ"ד בואו נעשה הפסקת אש
הגרב"צ לא כתב את האול"צ [מכח השאלה שלא מתחילה שהובאה בעלון]
והגר"י לא כתב את השיעור השבועי [מכח שאין זה קושיא כלל, ויש בזה חשש ביזוי ת"ח לכתוב שהגר"י אמר זאת בשיעור]
ובאמת אני אשמח אם מישהו יעלה ויבוא וישאל את הגר"י לכוונתו
לא הבנתי, כאשר הש"ך או המג"א חלקן על השו"ע, הם הורו לאחרים לפסוק כהשו"ע?, או שכיון שהם סוברים אחרת, הם יורו כמו שהם סוברים.ואנו מורים לאשכנזים לברך ע"פ רבותיהם, ולכן אין זה דומה כלל וכלל, דוק ותשכח.
ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!גם אם אנו מורים להם לברך, אז שיברכו, אבל מנ"ל שאם זה קשור אלינו, אנו נענה אמן על ברכתם?
יראו עיניך מה שכתב הרמ"א סימן כ"ה ס"ה וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין אפילו לא הפסיק, וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות, וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!
אתה מורה לו לברך ואסור לך לענות אחריו אמן???? פליאה נשגבה לא אוכל לה.
מי אמר שיש?אין היום 170 ישיבות גדולות ספרדיות, אולי 35 בקושי...
הם עצמם יורו לא לברך.לא הבנתי, כאשר הש"ך או המג"א חלקן על השו"ע, הם הורו לאחרים לפסוק כהשו"ע?, או שכיון שהם סוברים אחרת, הם יורו כמו שהם סוברים.
הערתי על עורכי העלון הנ''ל שכתבו שהיום יש 170 ישיבות גדולות ספרדיות, וזה טעות. זהו.מי אמר שיש?
[כלומר על מה סובבת טענתך? לא מצאתי משהו למעלה בענין]
לא הבנתי איך אתה כותב שכדברי האול"צ כתוב מפורש בערוך השלחן, בעוד שהערוך השלחן גופיה דוחה את ההו"א לתלות את הנידון אם מברכים שהחיינו ביום או לא, וכמו שהעתקת את דבריו ולא שמת על לבך לזה וז"ל הערוך השלחן: אך באמת אין ראיה דגם להרמב"ם י"ל דקריאה דיומא הוא העיקר ורק לעניין שהחיינו ס"ל דא"א לברך שני פעמים שהחיינו על מצוה אחת, וכו'.כדבריו מפורש בערוך השולחן במקום שצויין וז"ל
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרפז סעיף ג
ולכאורה יש נ"מ לדינא דאם אין לו להשיג קריאת המגילה רק פעם אחת ביום או בלילה דלרבותינו אלה מוטב שיבחור ביום מבלילה כיון שהוא העיקר ולהרמב"ם יבחור בלילה שהיא מקודם ואין מעבירין על המצות אך באמת אין ראיה דגם להרמב"ם י"ל דקריאה דיומא הוא העיקר ורק לעניין שהחיינו ס"ל דא"א לברך שני פעמים שהחיינו על מצוה אחת וכן לרבותינו אלה י"ל דאע"ג דקריאת היום הוא העיקר מ"מ לא יעבור על המצוה ויקראנה בלילה שהיא קודמת ואין מעבירין על המצות וכן נ"ל עיקר לדינא ע"כ.
לא הבנתי
פשוט כך.לפי תורת החילוק, אין קשר בין הדברים. כמו שהאשכנזים רגילים לומר 'צווי דינים'.
השימוש בסירים על הפלטה אינו שימוש של 'בליעה'. לא על זה אמרו רוב 'תשמישו. השימוש הוא הבליעה, והוא בולע ביבש יותר מאשר בנוזל.
אפשר ציטוט ואת הנימוק שלו בקצרה?עצם הדין כתב הרב עובדיה בחזו"ע,
אין לי באוצר החכמה.אפשר ציטוט ואת הנימוק שלו בקצרה?
תודה
מניין לך שהדברים לא מדוייקים, הרי הראש"ל לא ציטט מהאול"צ, אלא מהשיח שהיה ביניהם, עוד קודם שנדפס האול"צ, (כי כבר ידוע שכאשר נדפס אור לציון ח"א מרן הגרב"צ זיע"א לא בקו הבריאות) אז מי גילה לך כיצד היה הדיון ההלכתי בזמנו.שם
![]()
דברים לא מדוייקים כלל.
א. האור לציון כבר ראה את כל האחרונים הנ"ל המובאים ביחו"ד:
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לד
עיקרי הדברים נכתבו כתשובה בכ"י לידי"ן הגאון המפורסם אביר הרועים הראשל"צ כמוהר"ר ר' עובדיה יוסף שליט"א, ששלחם אלי להעיף עיני בהם, ושו"ר שנדפסו לו בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ס"ב). ודברי נדפסו כאן בתוספת נופך בשעת ההדפסה ע"כ.
ב. האור לציון לא כתוב שהכסא אליהו הוא 'סברא יחידאה' אלא 'שרוב האחרונים' לא כתבו כדבריו:
שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן לד
אמנם כבר נודע בשערים המצויינים בהלכה דרוב האחרונים לא ס"ל כתירוץ הכס"א, ומסקנתם דטעם האיסור בתריאקה הוא משום שמערבו במזיד, וכגון שדרך לעשותו ולתקנו עם חמץ, וע"כ אינו בטל ואמרינן ביה חוזר וניעור, וכמ"ש המ"א (סי' תמ"ב ס"ק א') והפר"ח (בסי' תמ"ז סע' ד' ד"ה ולענין) ובשו"ע הגר"ז שם (סע' ו'), (ועיי"ש בקו"א ס"ק ה' באורך), ועוד. ומקור דבריהם הוא מהראב"ד הרשב"א הרא"ש רי"ו והטור. ובאבני צדק (סימן נ"א) כתב שכן ס"ל להנחלת שבעה (סי' ל"ה) והחמד משה (סוס"י תמ"ז) וכן דעתו הוא ז"ל, וכולהו לא ס"ל כפירוש הכס"א שפירש דעת השו"ע משום דבר המעמיד, אלא דבדבר שדרך לתקנו עם חמץ ומערבו במזיד אמרינן חוזר וניעור.
אז אם רוצים להבין ולא מחפשים להקשות בלי ללמוד תורת החילוק פותחים אור לציון והכל מוסבר שם עד הפרט האחרוןמניין לך שהדברים לא מדוייקים, הרי הראש"ל לא ציטט מהאול"צ, אלא מהשיח שהיה ביניהם, עוד קודם שנדפס האול"צ, (כי כבר ידוע שכאשר נדפס אור לציון ח"א מרן הגרב"צ זיע"א לא בקו הבריאות) אז מי גילה לך כיצד היה הדיון ההלכתי בזמנו.
כשאין מה לומר, אז אומרים שהרב בן ציון לא היה בקו הבריאות...מניין לך שהדברים לא מדוייקים, הרי הראש"ל לא ציטט מהאול"צ, אלא מהשיח שהיה ביניהם, עוד קודם שנדפס האול"צ, (כי כבר ידוע שכאשר נדפס אור לציון ח"א מרן הגרב"צ זיע"א לא בקו הבריאות) אז מי גילה לך כיצד היה הדיון ההלכתי בזמנו.
האמת, שגם אם הוא אמר לו בשיחה ביניהם את המילים 'סברא יחידאה' - כונתו ברורה דלאו דוקא 'יחידאה ממש', וכונת הפוסקים שאם יש איזה דעות שלא עיקריות, גם אם זה כמה פוסקים זה נקרא יחידאה, וזה מה שכתב בספר. וכזה דבר צריך להבין ולא להתפס על המילה 'יחידאה', ולהראות לו שיש עוד כמה פוסקים, כי זה לא העיקר.מניין לך שהדברים לא מדוייקים, הרי הראש"ל לא ציטט מהאול"צ, אלא מהשיח שהיה ביניהם, עוד קודם שנדפס האול"צ, (כי כבר ידוע שכאשר נדפס אור לציון ח"א מרן הגרב"צ זיע"א לא בקו הבריאות) אז מי גילה לך כיצד היה הדיון ההלכתי בזמנו.
ילד, תגדל.בא נעזור להם עם עוד תירוצים,
הגרב"צ הרי היה המגיה של היביע אומר, (רשעות לכנותו כך, כאילו מדובר כאן באיזה אברך במכון להוצאת ספרים),
אף אחד לא אמר שהגרב"צ לא עבר והגיה את ספרי היביע אומר, אבל לא מטעויות דפוס, אלא מו"מ בהלכה.ילד, תגדל.
גם הרב בן ציון וגם הרב עובדיה, לא נולדו הגרב"ץ והגרע"י.
כן, תתפלא לשמוע, הם היו ילדים ואח"כ בחורי ישיבות ואח"כ אברכים, וגם ידידי נפש ושכנים היו.
ולא מופקע כלל ועיקר שהגרב"ץ הגיה את ספרו של חבירו הטוב (ושמעתי את זה גם מאחד האחים).
ואני רואה זאת גם בכולל שכאשר אברך מוציא ספר לאור מבקש מהחברותא או מכמה חברים שיעברו על הדברים לפני ההדפסה.
ואין שום רשעות לכתוב שהוא הגיה.
רק אלו נמוכי שכל ודעת שכל מטרתם לקנטר יראו בדבר נשגב כזה רשעות. ומה שהם עצמם כותבים זה אבי אבות הרשעות.
וכידוע שזו שיטה, מרן הגר"י הלל שליט"א הוא 'עורך' הסידורים של בית תפילה, וכהנה וכהנה.כתבתי על הכינוי, מגיה, כאילו מדובר כאן באיזה אברך במכון להוצאת ספרים שמגיה את ספרי רבו.