השיעור השבועי - הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א
- יוזם האשכול ראש פינה
- תאריך התחלה
עיינתי בכל כוחי ברשב"ץ, איך אפשר לפרש דבריו אחרת? זה שטייט מפורש.
נודה למי שיעלה.
אני לא זוכר...
אם יש למישהו אפשרות לחפש בעלונים של אזור ט"ו בשבט לפני שנה-שנתיים, נראה לי שאז דיבר ע"ז.
אחד מהתלמידים שלו שדרכו להפוך כל דבר, גם להסביר לך שכעת זה יום ולא לילה [כמובן בתנאי שהרב עובדיה או בנו אמרו כך] ניסה בכל כוחו לפלפל בדברי הלב אברהם ולמה הוא לא חולק על הרשב"ץ [למרות שכלל לא ראהו, ובודאי הוא עצמו וגם הרב עובדיה לא היו מעלים על דעתם לפרש כן], וניסה בכל כוחו לשכנע את הרב יצחק, ובתחלה לא הצליח. אולי כעת הצליח.
ועל זה נאמר אין התורה נדבקת אלא למחפש אחריה באמת ולאמת [אולי @ידידיה יודע את המשפט המדוייק..]
תורתינו אמת כתיב בה. ואינה נדבקת נמסכת ומתהווה לאחד עם החכם עד להיותה בשר מבשרו עצם מעצמיו, ועד להיותו "דרופתקי דאורייתא" ממש, אלא למי שהוא אמת ומשתדל באמת לאמת וד"ל.
לשון הרב יעקב סופר בספר שובי השולמית ח"ד סימן יא
ובשנים האחרונות הרב יצחק גם משתמש בחלק מלשון זו בשיעורים ובספרים... וד"ל
מעל ההגיון
חבר חדש
- הצטרף
- 8/1/25
- הודעות
- 28
א. זה לא ברור שבמקום שיש ראשון שהאחרונים לא ראו עושים כוותיה ולא כמותם
ב. שמא מש"כ האחרונים יותר נראה מסברא
ג. סוף כל סוף כן פסק הגר"ע (ושמא לא היה מוחלט להגר"י שהגר"ע לא ראה הרשב"ץ
ד. גם הרשב"ץ גופיה לא כתב אלא שנראה כן, ולא בצורה מוחלטת (ובשונה מהאחרונים)
ב. שמא מש"כ האחרונים יותר נראה מסברא
ג. סוף כל סוף כן פסק הגר"ע (ושמא לא היה מוחלט להגר"י שהגר"ע לא ראה הרשב"ץ
ד. גם הרשב"ץ גופיה לא כתב אלא שנראה כן, ולא בצורה מוחלטת (ובשונה מהאחרונים)
אין שום מצוה לדפוק את הראש בקיר, בפרט במקום שיש מסמר, בכדי ליישב ד' גאון הדורות מרן הגרע"י.
אם נתחיל להגיב על דבריך, פורים המשולש יתרבע ויתחמש וחבל.
רק נאמר שמה שטרחת לכתוב באות א' זה נוגד את כל שיטתו ודרכו של מרן הגרע"י לפחות בעשרות מקומות.
ואין טעם להמשיך.
ואי בדידי תליא, הו"א שמרן הגרע"י רק הביא דבריו למטה בהערות ולא חשב שזה ההלכה, ורק בבחינת יגדיל תורה ויאדיר, וזה דרכו בחזו"ע, ובדרך זו יתורצו לך כמה קושיות גדולות.
עיין כאן ומה שהשיבו על דבריו בטוטו"ד.
וע"ז נאמר כל ימיו בעמוד והחזר קאי..
אני בעוניי איני מבין כלל את הויכוח על השהחיינו.
כל מי שלומד ב"י שו"ע ונו"כ עד המ"ב ובכה"ח
רואה שלא נזכר מילה אחת משהחיינו, גם לא בגוף הסוגיא מא. ע"ש.
איך יכול לבא הלב אברהם ולמציא חידוש משונה כזה? נגד כולם?
רק הוא היה לו פירות של שהחיינו?
עי' סי' רכה, בכל דיני שהחיינו, לא נזכר כלום מזה!
ישב גאון ככל שיהיה באמריקה וימציא דבר שלא שערום אבותינו, רבותינו?
איני מבין את הצד הזה בכלל.
כל מי שלומד ב"י שו"ע ונו"כ עד המ"ב ובכה"ח
רואה שלא נזכר מילה אחת משהחיינו, גם לא בגוף הסוגיא מא. ע"ש.
איך יכול לבא הלב אברהם ולמציא חידוש משונה כזה? נגד כולם?
רק הוא היה לו פירות של שהחיינו?
עי' סי' רכה, בכל דיני שהחיינו, לא נזכר כלום מזה!
ישב גאון ככל שיהיה באמריקה וימציא דבר שלא שערום אבותינו, רבותינו?
איני מבין את הצד הזה בכלל.
אני לא מונח בסוגיא, אבל נראה שלא כתבו כי שהחיינו היינו חביב. וכשכתבו חביב זה כולל גם שהחיינו.
פרשת משפטים תשפ"ה
האחרונים לא! דיברו על מקרה שאכל מזונות ושתה יין ובירך על אחד מהם, אלא על מקרה ששתה רק יין ובירך עליו על המחיה, האם יצא או לא.
כה"ח:
[טף] שם. אבל ביין ברכת שלש פוטרתו וכו'. וכן אם אמר על היין או על התמרים על המחיה יצא. לבוש, לחם רב, עטרת זקנים אות ט', אליה רבה אות כ"ו, מחזיק ברכה אות ז', וכתב וכן עיקר, מאמר מרדכי אות ל"ה, וכתב וזה פשוט. אבל אם בירך על התאנים על המחיה לא יצא דתאנים לא זייני. ברכי יוסף אות י"ד בשם מהר"י מולכו, שערי תשובה אות כ"ג ע"כ.
במקרה שאכל מזונות וגם יין, ושכח להזכיר יין - זוהי סוגיא אחרת לגמרי, שהכה"ח באות ע"ו דימה את הדברים 'מדנפשיה'.
[עו] שם. אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר וכו'. אבל אם אכל מחמשת המינים ואכל תמרים או שתה יין ושכח ולא הזכיר לא גפן ולא פירות כי אם בירך על המחיה לחוד נראה דיצא כיון דברכת על המחיה פוטרתן כמו שנכתוב לקמן אות ט"פ יעו"ש ע"כ.
אולם הפסקי תשובות הערות סימן רח הערה 157 כתב על דברי הכה"ח:
אמנם בשו"ת הר צבי ח"א סי' ק"ה ומנחת שלמה ח"א סי' צ"א אות ו' ושו"ת חשב האפוד ח"ג סי' מ"ג האריכו בזה ומסקנתם שגם בברכה אחרונה אין נפטר הבדיעבד אא"כ כיון בהדיא לפוטרם, וכ"ה בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ל"ב, ולדבריהם במי שאכל מזונות ושתה יין והזכיר בטעות במעין שלש רק 'על המחיה' יחזור ויברך מעין שלש ויזכיר 'על הגפן' עי"ש.
אמנם בחזו"ע פסק למעשה כדעת הכה"ח, אולם לשם הדיוק - האחרונים הנ"ל שהזכיר לא דיברו בזה. וצריך להעמיד את הסוגיא על אמיתתה!
האחרונים לא! דיברו על מקרה שאכל מזונות ושתה יין ובירך על אחד מהם, אלא על מקרה ששתה רק יין ובירך עליו על המחיה, האם יצא או לא.
כה"ח:
[טף] שם. אבל ביין ברכת שלש פוטרתו וכו'. וכן אם אמר על היין או על התמרים על המחיה יצא. לבוש, לחם רב, עטרת זקנים אות ט', אליה רבה אות כ"ו, מחזיק ברכה אות ז', וכתב וכן עיקר, מאמר מרדכי אות ל"ה, וכתב וזה פשוט. אבל אם בירך על התאנים על המחיה לא יצא דתאנים לא זייני. ברכי יוסף אות י"ד בשם מהר"י מולכו, שערי תשובה אות כ"ג ע"כ.
במקרה שאכל מזונות וגם יין, ושכח להזכיר יין - זוהי סוגיא אחרת לגמרי, שהכה"ח באות ע"ו דימה את הדברים 'מדנפשיה'.
[עו] שם. אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר וכו'. אבל אם אכל מחמשת המינים ואכל תמרים או שתה יין ושכח ולא הזכיר לא גפן ולא פירות כי אם בירך על המחיה לחוד נראה דיצא כיון דברכת על המחיה פוטרתן כמו שנכתוב לקמן אות ט"פ יעו"ש ע"כ.
אולם הפסקי תשובות הערות סימן רח הערה 157 כתב על דברי הכה"ח:
אמנם בשו"ת הר צבי ח"א סי' ק"ה ומנחת שלמה ח"א סי' צ"א אות ו' ושו"ת חשב האפוד ח"ג סי' מ"ג האריכו בזה ומסקנתם שגם בברכה אחרונה אין נפטר הבדיעבד אא"כ כיון בהדיא לפוטרם, וכ"ה בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ל"ב, ולדבריהם במי שאכל מזונות ושתה יין והזכיר בטעות במעין שלש רק 'על המחיה' יחזור ויברך מעין שלש ויזכיר 'על הגפן' עי"ש.
אמנם בחזו"ע פסק למעשה כדעת הכה"ח, אולם לשם הדיוק - האחרונים הנ"ל שהזכיר לא דיברו בזה. וצריך להעמיד את הסוגיא על אמיתתה!
הנה תראה בשו"ע סימן קלא סעיף ד שכתב ז"ל "נהגו שלא ליפול על פניהם .. ולא בבית הכנסת ביום המילה" ובמשנ"ב סקכ"ב כתב וכתבו האחרונים דאם הבעלי ברית מתפללין שם אף שהמילה בבית אחר אין נופלין על פניהם ע"כ. הרי להשו"ע אבי הבן לא פוטר מתחנון, רק בית הכנסת שעושין בו המילה. וכ"כ הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ד סימן ד שאבי הבן לא פוטר מתחנון רק בבית הכנסת שעושין שם המילה ע"ש דברים כדורבנות.
ובשו"ע סימן תקנ"ט סע' ט כתב ת"ב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא.
הוי אומר שלדעת השו"ע אפילו שאבי הבן לא משלים תעניתו מ"מ לא פוטר את הציבור מתחנון. וכן נראה דעת הבן איש חי, שלא מצינו שחלק על השו"ע לענין תענית (שכן דעת רוב הפוסקים וכ"ד המשנ"ב) ובכ"ז ס"ל שבעל ברית לא פוטר מתחנון.
הרי שהחילוק ברור שאה"נ שבעל ברית לא צריך להשלים תעניתו שיו"ט שלו הוא, אבל לענין תחנון אינו פוטר, שהיו"ט הוא שלו, ולא שייך לציבור.
וגם האידנא שנהגו שבעל ברית פוטר מתחנון, אין לנו אלא במה שנהגו, כי כל הענין הוא מנהג וכמ"ש השו"ע סימן קלא הנ"ל. וא"כ מנ"ל לומר שבפדיון הבן, הכהן ואבי הבן פוטרים הציבור מתחנון.
גם המשנ"ב שכתב לעניין תענית שבפדיון הבן לא משלים, לא הזכיר זאת לענין נפילת אפים.
הרי שהחילוק ברור, וכנראה שלזה נתכוון הגאון הראש"ל שליט"א באומרו "ויש לחלק", ובודאי שבשיעור על ט"ו בשבט לא שייך להאריך בנידון של תשעה באב...
ערבך ערבא צריך
עי' בברכ"י אות ד' שהאריך בזה והוכיח מדברי אבודרהם ומהר"ם מינץ ועוד שעיקר הטעם שלא נע"פ הוא משום כבודו של אבי הבן שזכה לקיים מצוה זו והוא לו יום שמחה ואנו משתתפים בשמחתו ולא נע"פ וכן בחתן, ואין הטעם משום המקום שעושים בו המילה עי"ש. והעתיקוהו הרבה מהאחרונים ומהם ש"צ, בית עובד, מנחת אהרן, וכן הסכים בשו"ת יהודה יעלה קובו סי' י"א. ויש אחרונים דס"ל לא כהרחיד"א אלא שעיקר סיבת הפטור הוא מחמת המקום שנעשית בו המילה [אלא שיש גם דין שאבי הבן פוטר], וכ"כ בשו"ת זרע יעקב סי' מ"ג, מג"ג, לב מבין ועוד. אולם לדידן אין לנו אלא דברי הרחיד"א במקום שחלקו עליו בלא ראיה ברורה אלא מסברא בעלמא וכן עיקר.
וא"כ חזר הדין שפדיון הבן משום 'כבודו של אבי הבן' אין תחנון וק"ו מתענית.
ובכל אופן - 'השגה' על אותו חכם אין! אפשר 'לחלוק' עליו, אבל לא 'לדחותו'. וההבדל גדול ומובן!
מה שהבאת הם דברי מרן היבי"א זצ"ל שהשיג על הרב פעלים הנ"ל מדברי החיד"א וכו'. וכל זה הוא לענין ברית מילה אבל לא בפדיון הבן
אבל שאתה רואה שכל זה שלא אומרים תחנון מחמת מילה, ולא משנה אם זה משום בעלי הברית או בית הכנסת שעושים מילה. כל זה הוא מנהג וכמ"ש מרן השו"ע. אז במנהג עושים את מה שנוהגים, ולא ראינו שנוהגים כן בפדיון הבן רק בברית מילה חתן וכנז' בשו"ע, (ובפדיון רק אם מתפללין מנחה קודם הפדיון).
וגם המשנ"ב שכתב לענין ת"ב שפדיון הבן לא משלים, לגבי תחנון לא כתב שפדיון הבן פוטר מתחנון.
כך, שהמקורות שהבאת מיבי"א לענין אבי הבן בברית מילה, אינה ראיה לענין פדיון הבן, והבן.
הרבה דברים בענין נפילת אפיים נוספו במשך הדורות, שלפניהם לא היה מנהג כזה. כמו ביום בר מצוה שזה רק מנהג מצרים בדורות האחרונים, ולא נמצא 'כמעט' באף ספר. וגם זה שלא אומרים 'בבוקר' של הברית כשהיא נעשית במנחה זה גם חידוש שאין לו מקור, והוא נגד פסק היבי"א. אז מי שהחליט לחדש ולנהוג שגם בפדיון זה כך - זה לא בשמים, ואין כאן מקום לצאת נגדו וכדומה.
ואעפ"כ רבנים גדולים וחשובים [גם אשכנזים] כתבו שמנחה סמוך לפדיון הבן פוטר, הרי שהוסיפו על דברי המ"ב.
אז מה ההשגה הגדולה על מי שהוסיף גם שחרית, וכמו שהוסיפו כן גם בברית?
כפי שכתבתי עיקר הכאב שלי [ושל רבים כמותי] הוא שכל 'מחלוקת' בסברא וכדומה נהפכת להיות 'השגה' וכאילו אין השני יודע ומבין כלום וכאילו החילוקים שכתבת [אם הוא כיון אליהם] הם כ"כ ברורים עד שצריך להקדיש לזה 'הערה' מיוחדת בשיעור השבועי [אם תשמע את השיעור האמיתי תראה שאמר את זה הרבה יותר חריף [וגם יותר מוטעה] ממה שכתוב בעלון].
אם היה אומר: יש אחד שהורה כך מחמת שדימה את זה לזה. 'לי' נראה שאין הדברים דומים ויש לומר תחנון. זה היה נשמע אחרת ומתקבל אחרת. יאמר את דעתו וזהו.
ראשית מה שהוסיפו בר מצוה, זה לא בגלל שעשו דימוי מילתא למילתא, אלא משום שיש בזה שמחה ועידוד לבר מצוה המתחיל להניח תפילין ולשמוח עמו.
צריך להבין בהלכה עושים דימוי מילתא למילתא.
במנהג לא עושים דימויים אלא מה שנהגו נהגו. ומה שלא נהגו לא נהגו אפילו שבטעם זה נראה אותו הדבר.
בר מצוה זה לא מדימוי אלא ממ"ש שראו שיש בזה עידוד והשתתפות בשמחתו וכיו"ב וראו לתקן כך.
נכון שיש שכתבו שבמנחה סמוך לפדיון לא אומרים תחנון. אבל לא דימו זאת למה שלא משלים תעניתו.
א. כל הענין של לא לומר תחנון בימים מסויימים זה 'מנהג'. מעיקר הדין רק בר"ח וחנוכה ופורים לא אומרים תחנון, כמפורש בגמ' בב"מ. שאר הימים זה 'מנהג' מחמת טעמים מסויימים כמו פסח שני וכדומה.
ב. כבר כתבתי לך [ולא ענית על זה] שכל הענין שלא לומר תחנון בבוקר של ברית שנעשית במנחה הוא גם 'המצאה' שלא כדין. אז אין לגעור או ללעוג על מי שלקח המצאה זו והעביר אותה גם לפדיון הבן. כמו שהתחילו לנהוג שלא כדין שם ונהיה מנהג - כך יתחילו שלא כדין כאן ויהיה מנהג.
ג. מנין הכלל הברור והחלוט הזה שבמנהג לא עושים דימויים? דוגמא קטנה לדבר [ואל תתחיל לפלפל איתי אם זה דומה בדיוק או לא] מענין הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שנהגו בתחלה בבית הכנסת, ובא הרב עובדיה והרחיב את זה לכל מיני מקומות של מסיבות וכדומה 'שדומים במקצת' לבית הכנסת כגון שעושים ערבית, ויש דעות שאף ללא ערבית. ועוד דוגמאות כאלו לרוב.
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,004
בשיעור השבועי אמר "אם יש מישהו שלמד בחברותא עם מרן, זה רק חכם בן ציון". ולכאורה לא מובן מדוע הדגיש זאת.
ויובן ע"פ מה שפורסם בכל האתרים בעת בחירתו של הגאון רבי דוד יוסף לראשון לציון, בזה"ל: "למד בחברותא עם אביו מרן הרב עובדיה במשך עשרות שנים והיה היחידי אשר הסתגר עמו בחדר הלימוד במשך שעות ארוכות ובפרט בעת כתיבת פסיקותיו ההלכתיות ובהם תשובותיו המפורסמות להתרת עגונות לאחר מלחמת יום הכיפורים. במכתב מפורסם מעיד הרב עובדיה כי הוא סומך את ידיו על בנו רבי דוד וכי הוא היחיד שיורד לסוף דעתו". ע"כ.
וממילא זה מה שבא הרב יצחק לאפוקי, שלא יטעו הציבור ח"ו.
ויובן ע"פ מה שפורסם בכל האתרים בעת בחירתו של הגאון רבי דוד יוסף לראשון לציון, בזה"ל: "למד בחברותא עם אביו מרן הרב עובדיה במשך עשרות שנים והיה היחידי אשר הסתגר עמו בחדר הלימוד במשך שעות ארוכות ובפרט בעת כתיבת פסיקותיו ההלכתיות ובהם תשובותיו המפורסמות להתרת עגונות לאחר מלחמת יום הכיפורים. במכתב מפורסם מעיד הרב עובדיה כי הוא סומך את ידיו על בנו רבי דוד וכי הוא היחיד שיורד לסוף דעתו". ע"כ.
וממילא זה מה שבא הרב יצחק לאפוקי, שלא יטעו הציבור ח"ו.
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,004
בעלון השבועי של "ערוץ 2000" (אותו חיקוי עלוב לעלון של הידברות) כתב הגאון רבי יצחק יוסף שצריך לציית לגדול הדור כי הוא בבחינת "בית דין הגדול", ותכלית התורה שכולם ינהגו לפיו, בלב אחד כאיש אחד.
וצע"ג:
א. מה המקור לכך שאותו חכם הוא גדול הדור ואין בלתו, כאשר גדולים אחרים (כמרן שר התורה הגר"ש משאש זצוק"ל) הורו לקיים המנהג ולעמוד בעשרת הדיברות, בפרט שזה המנהג הקדום בכל העולם עד שבא הרמב"ם וביטלו מחמת הקראים שהיו במצרים?
ב. מה המקור לכך שאותו רב שהחליטו שהוא גדול הדור, הוא בית הדין הגדול וצריך לציית לו ואסור לחלוק עליו?
ג. היכן מובא שתכלית התורה היא לשמוע לחכם אחד בלבד, ומי הוא המכריע לאיזה חכם לשמוע?
וצע"ג:
א. מה המקור לכך שאותו חכם הוא גדול הדור ואין בלתו, כאשר גדולים אחרים (כמרן שר התורה הגר"ש משאש זצוק"ל) הורו לקיים המנהג ולעמוד בעשרת הדיברות, בפרט שזה המנהג הקדום בכל העולם עד שבא הרמב"ם וביטלו מחמת הקראים שהיו במצרים?
ב. מה המקור לכך שאותו רב שהחליטו שהוא גדול הדור, הוא בית הדין הגדול וצריך לציית לו ואסור לחלוק עליו?
ג. היכן מובא שתכלית התורה היא לשמוע לחכם אחד בלבד, ומי הוא המכריע לאיזה חכם לשמוע?
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
כמה סבלן צריך להיות הנייר בשביל לסבול דברים כאלו...
מסתמא לא שמעת שיצתה ''בת קול'' ואמרה: 'מה לכם אצל הר' יצחק שהלכה כמותו בכל מקום?!' אלא דק''ק הרי לפי ר' יהושע לא משגיחין בבת קול, וצ''ל דפשיטא דר' יהושע נגד מרן גדול הדורות - הוא לא מאן דאמר בכלל... אבל אני לא זכיתי לשמוע את הבת-קול...
כך נהוג אצל רוב ככל האשכנזים. וכן דעת הרב מזוז שיש לקיים המנהג, ולרווחא דמילתא אפשר לעמוד כל הקריאה או להעלות ת''ח שממילא כולם יעמדו לכבודו, כמדומה שכך נוהגים בישיבות
איך אתה מעיז בכלל להעלות על דעתך בה''א, שמרן הראשון לציון הוא לא הגדול של הדור?! אולי אתה מאותם מסכנים שלא זכו לאורו של ''''מרן'''' שליט''א, מרן הבן. זה שהחיד''א והבן איש חי והכף החיים והחזון איש והאור לציון לא סברו כמותו הם פשוט טעו, ואילו היו מכירים את '''מרן'''', בודאי היו חוזרים בהם
כך ''מרן'' אומר בלויין כל שבוע, איך אתה מעיז להטיל ספק בדבריו, אפילו בהוא אמינא, בושה וחרפה!!!
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
למען כבודו של הרב יצחק שליט''א, נא לשים לב שהדברים לא הובאו בשמו/בשיעורו/בעלונו, אלא באיזה עלון שלא שווה יותר מהנייר שהוא כתוב עליו...
(כי כותרת האשכול - השיעור השבועי, שלא יחשבו שנאמרו שם דברים כאלו, גם אם למען האמת המסר שיוצא משם די דומה, אבל לא בצורה בוטה כזו)
(כי כותרת האשכול - השיעור השבועי, שלא יחשבו שנאמרו שם דברים כאלו, גם אם למען האמת המסר שיוצא משם די דומה, אבל לא בצורה בוטה כזו)
נערך לאחרונה:
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,004
צר לי לאכזב, זו תשובה שלו שכתב במו ידיו, והוא חתום עליה.
