הלכה ברורה
חבר חדש
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 92
הוא בעצמו כתב בילקוט יוסף החדש את השם של חכם שלום.
אא"כ הספר מהתלמידים...
השיעור השבועי של הגר"י יוסף - העלון, הערות והארות (2)
- יוזם האשכול גולתא דדהבא
- תאריך התחלה
- סטטוס
אא"כ הספר מהתלמידים...
היכן בדיוק?
אחר המחילה
אבל מה שדימה החכם הנ"ל פתיחת קופסאות שימורים וכד' "לחותלות", זה טעות הגדרתית
דיש ג' טעמים שנאמרו באחרונים גבי היתר "חותלות", ונראה שנדו"ד לא דומה לאף טעם
א. של המ"א פמ"ג תוספת שבת וא"ר- דהיתר של חותלות היות שהתמרים מתבשלים שם הוו להו החותלות "שומר הפרי" וכקליפה של הפרי שמשמרתו, ובכה"ג שזה שומר הפרי שרי
ובנדו"ד- אף קופסא או קרטון לא נעשה לשומר הפרי שיתבשל שם וכד', אלא אך ורק לאיחסון, ולכן לא דומה וא"א לדמות את היתר חותלות לדידן.
ב. של כנה"ג דהסיבה דשרי חותלות כיון שהם עשויים מנצרים מחוברים הוה ליה כ"מוסתקי" שהיא חבית שבורה שמדובקים החלקים והשברים, הה"נ בחותלות שהם חלקים מחוברים.
ובנדו"ד- אף כלי שימורים וכד' אינו שבור ואינו מדובק מחלקים אלא הוא כלי שלם, ואינו "מוסתקי".
ג. של המאמ"ר שהסיבה דשרי בחותלות כי זה חיבור חלש, ולכן אין בזה בעיה לא של סותר ולא בונה דהחיבור בעצמו גרוע
ובנדו"ד- כל כלי שימורים הוא מחובר איתן וחזק מאוד כגוש אחד ואם פותחו הוה לן איסור "בונה" של פתח נאה, בכלי שאינו מוסתקי
הלכה ברורה
חבר חדש
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 92
אין לידי את הספר, זה ספר שיצא בחודשים האחרונים, ראיתי אותו בכולל.
אני לא זוכר איזה עמוד אבל תראה בסימן שי"ד בענין בקבוקים.
ושם בסוף ההערה הוא הביא שהביאו תלמידים של חכם שלום את המעשה הנ"ל,
וכתב על דבריהם שחבל שלא ראה את ר' חיים פלאג'י, וחבל שמפרסמים הלכות בשמו שהרי לא היה בקי בפוסקים כמו מרן זצ"ל (אני לא כותב מילה במילה, אלא את הרעיון, ודי בזה)
תעבור עוד פעם על טעם א' וג' בספר ותראה איך מסביר זאת.
עיי"ש באות ג' מה שכמה אחרונים הסבירו את דברי המג"א. (תהילה לדוד ס"ק יב ועוד עיי"ש)
בטעם זה יש לדון כמו שדן שם בשקית חלב אם זה נקרא "חומר גרוע" עיי"ש באות ז'
לא דימה, הוא כתב שלפי טעם התהילה לדוד ודעימיה אפשר להקל בקופסאות שימורים, ולטעם שזה "חומר גרוע" יש לדון.
דוגמא אחת שעולה לי עכשיו, משרשור אחר. שאתה כתבת שאסור לעשות מלאכה לפני שהתפלל ואמר אתה חוננתנו, והבאתי לך שו"ע מפורש שמותר,
אתה לא ידעת להודות על האמת. פשוט ברחת. (כי אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עינך)
הנה לשון השו"ע סימן רצט סעיף י' ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל (בין קודש לחול) בלא ברכה ועושה מלאכה עכ"ל.
אתה לא ידעת להודות על האמת. פשוט ברחת. (כי אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עינך)
הנה לשון השו"ע סימן רצט סעיף י' ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל (בין קודש לחול) בלא ברכה ועושה מלאכה עכ"ל.
ממש קושיא.
ממש חוסר הבנה משווע. ממש לא ידעתי את מה שכל אשה יודעת שאם אומרים ברוך המבדיל מותר לעשות מלאכה....
בודאי שהשו"ע כשדיבר לאחר את ערבית הוצרך לאפוקי ממי שאומר ברוך המבדיל לפני שאמר אתה חוננתנו. פשוט וברור שזו הסוגיא שם.
ספיר ויהלום
חבר חדש
- הצטרף
- 8/5/25
- הודעות
- 121
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,233
איפה אתה רואה פה שאהבת שלום הוציאו רב פעלים והשמיטו את התשובה על הזקן?
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
מה הנפק"מ אם אהבת שלום הוציאו רב פעלים, או אם הגאון העומד בראש של אהבת שלום הורה למדפיסים אחרים להשמיטו?
ראשית, לא הוא 'המציא' את ההשמטה. הסדר היה שבתחלה הושמט וחזר ונדפס והוא הורה להחזיר את ההשמטה.
שנית, הוא לא 'הורה' למדפיסים. הוא גילה דעתו שכך צריך לעשות והם שמעו לו.
זה כמו שהרב עובדיה לא 'הורה' לסידור 'עבודת השם' לכתוב מכניע 'זדים' אלא הוא כתב בספרו שכך צריך להיות ומי ששומע לו עושה כן.
רואים שכת"ר לא עבר לא על התשובה של מרן זצוק"ל ולא על התשובה של חכם שלום זצוק"ל.
איפה חכם שלום זצוק"ל מזכיר בכלל את מרן הגרע"י זצוק"ל??
איפה מזכיר את ההיתר של "עומד להיזרק" וההיתר של "להגיע למאכל"??
איפה מזכיר שכל הנידון פה הוא דרבנן ויש כמה וכמה ספיקות להקל??
- אני מעריך מאוד את חכם שלום זצוק"ל שהוא ת"ח עצום!
אבל שאתה רואה שבכלל לא הזכיר את תשובת מרן זצוק"ל ולא את ההיתרים שלו נראה שלא ראה את תשובתו, ואם היה רואה היה וודאי מזכיר אותה או את ההיתרים שלה... (וזה כוונת מרן הרב יצחק יוסף שליט"א - ופשוט.)
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
רוב הפוסקים בדור קודם אמרו דבריהם לאחר ששמעו דעת כולם. אך לא ציינו שהם חולקים על פלוני ואלמוני. חבריהם. אלא דנו בסברותיו. והטעמים מובנים, בזה פחות מתרבה המח' האישית. דנים לגופו ש''ע. ולא לגופו של אדם
אני מסכים עם זה שיכול להיות שראה דבריו ולא ציין אליהם.
אבל אם לא ציין את הסברות העיקריות שמרן זצוק"ל ופוסקי זמנינו התירו (שזה "עומד להזרק" ופותח "להגיע לאוכל" ועוד.)
יש צד גדול לומר שלא ראה אותם ואם היה רואה היה חוזר בו.
ספיר ויהלום
חבר חדש
- הצטרף
- 8/5/25
- הודעות
- 121
כדאי שתעיין בכל התשובה ולא רק במה שהעתקתי. מתוך דבריו תשובה לכל היחו"ד, וגם לילקו"י בסי' שיד שהובאה שם תשובת מרן.
חכם שלום מסר נפשו על ענין זה, וטרח ע"ז שנים רבות.
יש כמה וכמה שיעורים מזה, ועוד יודפס בעזה"י.
למה לחשוב שמרן חכם שלום הורה הוראה בלי לבדוק מה פוסק הדור דיבר מזה? ועוד שכולם יודעים שהוא דיבר בסוגיא זו? שערוריה.
אגב, יש לו כמה מהלך שלו לסתור דברי האור לציון בסוגיא זו.
בכל אופן, דרכו של מרן חכם שלום כמו החכמים הקדמונים שלא להזכיר מי שחולק, בפרט שלא ראה את עצמו מורה הוראה ממש
עכ"פ הכיר כל דברי רבנו ועסק בהם.
כך ראינו גם שכאב לו מאוד ההוראה של מרן שלא לחזור ש"צ שטעה בהמלך הקדוש, חכם שלום אחז שזה ממש ממש ממש לא יתכן
ואמר שיעורים ע"ז לדחות ד' היבי"א,
אבל לא הציב את הענין כנגדו, רק במימלא. וכו'.
הלכה ברורה
חבר חדש
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 92
תסתכל באשכול לגבי פתיחת בקבוקים (אני לא יודע איך עושים קישור לשם- מי שיכול שיעשה) ובהודעות האחרונות ביארתי למה אין היתר לעשות תיקון גם בדבר העשוי לזריקה (וכמו שפסק השו"ע שאסור לתקן קיסם לשיניו- אע"פ שעומד לזריקה). ולכן לא שייך לומר סיסמה שהתירו בגלל שעומד להיזרק (שטעם זה אולי שייך בשימורים אבל לא בפקק ע"ש מה שהתוכחתי עם ת"ח מהפורום בפרט זה).
ולכן למסקנא צריך ללמוד את הסוגיא בעיון, לפני שמעירים על גדול הדור חכם שלום שלא ידע מושגים פשוטים, ועוד לומר שלא ידע דברי הרב עובדיה.
כל הדיבור הזה לא קשור בכלל לנושא.
מציאות שחכם שלום זצוק"ל לא התייחס להיתרים של מרן הגרע"י זצוק"ל...
אין כאן שום זלזול כמש"כ כלפי חכם שלום זצוק"ל.
ופשיטא שלא ראה,
כי אם היה רואה
ודאי שהיה חוזר בו.
פשוט וברור.
הוא לא ראה כי ספרי מרן המה מוחבאים מתחת לשטיח.
מציע לבקש מחילה על קברו, היה עניש וקטיל!
תיזהר!
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
לא זלזלתי בדבריו, כך שאין לי שום צורך לבקש מחילה.
כתבתי שבתשובה הנ"ל לא התייחס לטענות שמרן זצוק"ל כתב להתיר בגללם.
"זלזול" מאן דכר שמיה...
אני מעריך את חכם שלום זצוק"ל יותר ממך.
זה לא יאומן כי יסופר, אני מנסה לחשוב, יושבים עשרות אלפי אנשים ושומעים דברים אלו, ואף אחד לא עולה בדעתו שאלה זו?
עת שערי רצון
חבר מוביל
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,891
לצערי היום המושג של "אמנות חכמים" טושטש וסולף, וכל מה שרב אומר זה קדש קדשים, ואין מציאות שרב טועה וכו' ברור שאמונת חכמים זה חיוב ומיסודי הדת, אבל בלימוד תורה אין מקום לערב את כל זה ...
בקצרה: אין מונופול בתורה....
פרשת בהר בחוקותי תשפ"ה
בפרשת שמות תשפ"ה גילה שזה 'אחד האחים'
והמעיין בדברי 'האח', מר ניהו ההלכה ברורה יראה שלא הזכיר את הגר"ז 'בסי' תפ"ט', וגם לא את הרב עובדיה בחזו"ע [ואכן צריך לדעת ללמוד את החזו"ע, אבל גם את ההלכה ברורה לפני שמשיגים עליו], אלא את הגר"ז 'בסי' רי"ג' שכתב להדיא את הדברים, ומי שחולק עליו - שיחלוק עליו באימה ויראה, ואין זה 'דימוי מילתא למילתא' אלא 'דברים מפורשים' כתב הגר"ז: וז"ל
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ריג סעיף ד
(ולדברי האומרים שמצות של דבריהם א"צ כוונה אף על פי שלא נתכוין המברך להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בה יצא בין בברכה אחרונה בין בברכה ראשונה כגון מי שנטל פרי בידו לאכלו או מצוה לעשותו וקודם שהספיק לברך שמע ברכה זו מפי אחר המברך לעצמו אין צריך לברך ויש לחוש לדבריהם וליזהר שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה) ע"כ.
אמנם כבר הפסקי תשובות כתב להעיר על דברי הגר"ז 'בצורה מכובדת וראויה':
פסקי תשובות אורח חיים סימן ריג אות ט
אך דברי השו"ע הרב הנ"ל שאפילו שמע הברכה בלא מתכוין שמע הברכה מפי אחר שוב לא יוכל לברך לעצמו, לא מצינו לו חבר הפוסקים, וגם מעשים בכל יום ששומעים ברכת הנהנין וקידוש והבדלה וברכת המצוות מפי אחר ואח"כ מברך שוב לעצמו, ואפשר שגם לשיטתו אין הדברים אמורים עפ"י מנהג שנוהגים עכשיו (ככתוב בשו"ע הרב סעי' א' ומשנ"ב סקי"ב ולעיל אות ב') שכל אחד מברך לעצמו ברכות הנהנין ורוב ברכות המצוות, והרי זה בכלל דבריו (בסי' קס"ז סעי' י"ח) "וכיון שנהגו כן הרי זה כאילו דעתם בפירוש בקביעותם יחד שקובעים על דעת שלא להצטרף" וכו'. והכי נמי כן הוא דהוי כאילו הדעת בפירוש שלא לצאת ידי חובה מהברכה שבירך השני, ושפיר יכול כל אחד לברך לעצמו ע"כ.
וכזה ראה וקדש איך משיגים וחולקים בעדינות, ועם העתקת והבנת האמת.
בפרשת שמות תשפ"ה גילה שזה 'אחד האחים'
והמעיין בדברי 'האח', מר ניהו ההלכה ברורה יראה שלא הזכיר את הגר"ז 'בסי' תפ"ט', וגם לא את הרב עובדיה בחזו"ע [ואכן צריך לדעת ללמוד את החזו"ע, אבל גם את ההלכה ברורה לפני שמשיגים עליו], אלא את הגר"ז 'בסי' רי"ג' שכתב להדיא את הדברים, ומי שחולק עליו - שיחלוק עליו באימה ויראה, ואין זה 'דימוי מילתא למילתא' אלא 'דברים מפורשים' כתב הגר"ז: וז"ל
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ריג סעיף ד
(ולדברי האומרים שמצות של דבריהם א"צ כוונה אף על פי שלא נתכוין המברך להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בה יצא בין בברכה אחרונה בין בברכה ראשונה כגון מי שנטל פרי בידו לאכלו או מצוה לעשותו וקודם שהספיק לברך שמע ברכה זו מפי אחר המברך לעצמו אין צריך לברך ויש לחוש לדבריהם וליזהר שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה) ע"כ.
אמנם כבר הפסקי תשובות כתב להעיר על דברי הגר"ז 'בצורה מכובדת וראויה':
פסקי תשובות אורח חיים סימן ריג אות ט
אך דברי השו"ע הרב הנ"ל שאפילו שמע הברכה בלא מתכוין שמע הברכה מפי אחר שוב לא יוכל לברך לעצמו, לא מצינו לו חבר הפוסקים, וגם מעשים בכל יום ששומעים ברכת הנהנין וקידוש והבדלה וברכת המצוות מפי אחר ואח"כ מברך שוב לעצמו, ואפשר שגם לשיטתו אין הדברים אמורים עפ"י מנהג שנוהגים עכשיו (ככתוב בשו"ע הרב סעי' א' ומשנ"ב סקי"ב ולעיל אות ב') שכל אחד מברך לעצמו ברכות הנהנין ורוב ברכות המצוות, והרי זה בכלל דבריו (בסי' קס"ז סעי' י"ח) "וכיון שנהגו כן הרי זה כאילו דעתם בפירוש בקביעותם יחד שקובעים על דעת שלא להצטרף" וכו'. והכי נמי כן הוא דהוי כאילו הדעת בפירוש שלא לצאת ידי חובה מהברכה שבירך השני, ושפיר יכול כל אחד לברך לעצמו ע"כ.
וכזה ראה וקדש איך משיגים וחולקים בעדינות, ועם העתקת והבנת האמת.
- סטטוס