ולכאו' ד' מרן החזו"ע אינם מובנים,
דכוונת הגמ' דכיון שעליו לחנכן לכן עושה שלא מדעתן משא"כ בגדול.
ולכאו' אין ראיה מכאן דלא כהארול"צ. וצ"ע.
כעת מצאתי שכבר כתבתי בזה מעט לפני שנים רבות, ואלו דברי:
בענין ספיה"ע לקטן שהגדיל
עמ' רכג. במש"כ לדחות דברי האול"צ
[1].
א. מש"כ שאין פי' תמימות רצף אחד, לא פירש אמאי, ומה הביאור הנכון. וכעת נדפס ס' עיונים והערות במנחת חינוך לאדמו"ר מליובאוויטש ושם בסימן מט (ובהע' ה) כתב לבאר שאין הכוונה שספירת כל הימים היא מצוה אחת, אלא בכל יום היא מצוה בפנ"ע, אבל הספירה כל יום תלויה ביום שלפניו, וזהו ביאור תמימות. (ויש לפשט את הדברים ע"פ דוגמא דמי שיספור מ"ט שקל ועצר ספירתו אחר ל' מטבעות זוהי ספירה מעולה ל-ל' שקל, אבל אם דילג על מטבע א' שוב אין ספירתו מועילה כלום). ולפי"ז תירץ איך רבנן חייבו ברכה על כל יום. (וע"ש בסי' נ מש"כ בדין קטן שהגדיל).
ב. מש"כ לדחות שאין דין חינוך בגדול
[2], הנה י"ל דכוונת האול"צ שחייב הוא עצמו מדין חינוך, ולא שאביו חייב לחנכו
[3], וכמו שמשמע ברש"י והרמב"ן שהביא, [אך האמת תורה דרכה דשם לא נתבאר דהוא מדין חינוך, וי"ל שהוא מטעם שיהא רגיל לקיים המצוה ולא ישכחה, משא"כ פה דאין חשש דבזה שלא ימנה שנה א' ישכח]. ומש"כ מרן זיע"א דאין שייך בגדול כמש"כ רש"י ותוס' בפסחים (פח.), הנה שם כתבו דאין אביו חייב לחנכו, אך מ"מ י"ל שהוא עצמו חייב מדין חינוך. וכן י"ל אהא דנזיר כט:, ואהא דהפמ"ג ס"ס לז, ושו"ת יד יצחק ומשנה הלכות תנינא.
ובמה שכתב מרן זיע"א 'ובאמת שבספר ציונים לתורה (להר"י ענגיל, כלל יב ד"ה והנה) שהביא דברי חכם א' שכתב כיו"ב שיברך מדין חינוך, ודחאו לנכון שחיוב החינוך הוא בגדול וליתא בקטן כלל'. דבריו צ"ע דהנה שם רק כ' דיש לדון בזה מסברא אי יש חיוב חינוך בגדול, ולא העלה בזה למעשה, ורק כתב בהמשך דבריו להוכיח דאי נימא דחייב בגדלותו מדין חינוך, מוציא לגדולים יד"ח, ואדרבה משמע מדבריו שסובר כן, שנתן טעם לדבר]. ועוד שהוכיח בסו"ד דקטן שהגדיל ממשיך לספור בברכה, בכמה הוכחות. [ורק דסיים "ובאתי בכ"ז רק להעיר"]. ובמש"כ בציונים לתורה שם בד"ה ודע, להוכיח מהא דקטן שהגדיל בסוכות חייב בסוכה, ואע"ג דבעינן סוכה הראויה לשבעה. הנה יש לחלק בין ד"ז דראויה לז' לדין תמימות (שו"ר שכ"כ לחלק ביבי"א ח"ג סי' כח אות יד), וראיה ממי שלא עשה סוכה משום ששכח וכמש"כ הרמב"ם (פ"ו מסוכה הט"ו) דמי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה בחוה"מ .... וכתב מרן זיע"א בחזו"ע סוכות ד"מברך
גם שהחיינו" ומוכח דאע"ג דאינה ראויה לז' מ"מ מברך .... לבין לא ספר מחמת ששכח. [ויש לחלק בין חסרון בגברא לחסרון בחפצא]
[4].
ובמחזה אליהו שציין מרן זיע"א (סי' כג אות ז) דחה לסברה זו דחייב מדין חינוך לנכון, דא"כ גם גדול ששכח ימשיך לספור בברכה מדין חינוך בכדי שישאר בהרגלו לספור, אע"כ דכל דחייב במצוה אין לומר דחייב מדין חינוך ורק הפטור מן המצוה י"ל דחייב מדין חינוך. [ובהשמטות שם (שציין אליהם מרן זיע"א) כתב הראיה שהביא האול"צ מהרעק"א (סי' קפו ס"ב)].
ולפי"ז אתי שפיר מאי דכתב מרן זיע"א 'ומכל מקום אין למחות בקטן שהגדיל בימי הספירה אם ממשיך לספור גם אח"כ בברכה' דלכאו' כיון דס"ל למרן זיע"א דדמי למש"כ מרן בשו"ע (תפט ס"..) במי שששכח לספור יום א' דאין מברך על ספירתו מכאן ולהבא א"כ יהא הדין דצריך למחות במי שמברך דהו"ל ברכה לבטלה ולהאמור ניחא דבאמת אין הדבר ברור דהוא ברכה לבטלה די"ל דסופר בברכה .... ולכן כתב וסב"ל...
[וע"ע בס' עטה אור פסחים (סי' נו) שכ' דיכול להמשיך ולברך מס"ס. וע"ש במש"כ להוכיח דיש בגדול דין חינוך ואד"מ].
[1] ובעיקר מש"כ באול"צ שם. הנה מה שדייק בתחילת דבריו מהרמב"ם דמברכין דוקא בלילה, מדכ' דצריך לברך בכל לילה ולא אמר וכשסופר מברך, הנה י"ל דכוונת הרמב"ם לאפוקי דלא מברך רק פ"א בתחילת ספיה"ע, כיון שספיה"ע הויא מצוה אחת. ובא לומר דכל יום הוי מצוה בפנ"ע.
ובמש"כ בד"ה ונ"ל ראיה. יש לומר דלא הסתפק הגרעק"א בכה"ג שלא ברך ברהמ"ז כלל, מכיון ש.. [לעיין ביבי"א ח"ג סי' כז-כח]
[2] שו"ר שהאריך בזה מרן זיע"א ביבי"א ח"ט (או"ח סי' כו). ע"ש.
[3] ואף לאביו י"ל דשייך דין חינוך אפי' שהוא גדול. יעויין בשו"ת מחזה אליהו (סי' כג ס"ק ד-ז), ועיין להגרח"ק שליט"א בפי' תפלה של ראש עמ"ס תפילין (פ"א ה"ד ד"ה וקטנים) שהוכיח דאב מחוייב לחנך לבנו אף בגדלותו מדאמרי' דמשיאו אשה וזה הוי כבן י"ח [וכ' כן על מצוות שאין יכול לקיים לבדו, ועכ"פ חזינן דמצות חינוך שייכא בגדול] ולפי"ז כ' [במוסגר] ליישב שיטת הסוברים בנ"ד דחייב מדין חינוך לספור. ע"ש מש"כ בזה באורך.
[4] שוב ראיתי שמרן זיע"א עמד על ד' הציונים לתורה באורך ביבי"א ח"ג (או"ח סי' כח אות יח). ע"ש.
