החש בראשו
סייג לחכמה שתיקה!
בשו"ת אול"צ ח"א (ל"ו - וראה ח"ד הוספות בנושא) חידש חידוש נפלא שקטן שהגדיל ממשיך לספור בברכה.
הפסק מבוסס על שני חידושים.
א. ביאור חדש בד' הבה"ג שכל יום זו מצוה בפני עצמה, אלא שיש דין שהימים יהיו רצופים. ממילא גם אצל הקטן דנן יש את הרציפות הנצרכת.
ב. החידוש היותר גדול, הוא שאפילו אם נאמר שהספירה בקטנותו לא עלתה לו, חובה עליו להמשיך לספור מדין חינוך. כלומר, גם גדול אם נמצא היכ"ת שהוא פטור ממצוה דאורייתא, בכל אופן הוא חייב לעשות אותה מדין חינוך.
וראייה לזה [חוץ מזה שבאופן כללי זה גם מסתבר ה.ב.] מספיקו של רע"א לגבי קטן שאכל ערב יום שנעשה בן י"ג ובירך והעריב היום ועדיין המזון לא נתעכל, אם צריך לחזור ולברך. אבל הגאון רע"א ז"ל לא הסתפק בכלל אם לא בירך כלל אם צריך בכלל לברך כיון שזו אכילה שאכל בהיותו קטן ועתה כבר גדול הוא! אלא ע"כ שבכה"ג פשוט שמברך על אף שפטור מדאורייתא לברך על אכילה זו, וברור שהוא מדרבנן מדין חינוך.
הפסק מבוסס על שני חידושים.
א. ביאור חדש בד' הבה"ג שכל יום זו מצוה בפני עצמה, אלא שיש דין שהימים יהיו רצופים. ממילא גם אצל הקטן דנן יש את הרציפות הנצרכת.
ב. החידוש היותר גדול, הוא שאפילו אם נאמר שהספירה בקטנותו לא עלתה לו, חובה עליו להמשיך לספור מדין חינוך. כלומר, גם גדול אם נמצא היכ"ת שהוא פטור ממצוה דאורייתא, בכל אופן הוא חייב לעשות אותה מדין חינוך.
וראייה לזה [חוץ מזה שבאופן כללי זה גם מסתבר ה.ב.] מספיקו של רע"א לגבי קטן שאכל ערב יום שנעשה בן י"ג ובירך והעריב היום ועדיין המזון לא נתעכל, אם צריך לחזור ולברך. אבל הגאון רע"א ז"ל לא הסתפק בכלל אם לא בירך כלל אם צריך בכלל לברך כיון שזו אכילה שאכל בהיותו קטן ועתה כבר גדול הוא! אלא ע"כ שבכה"ג פשוט שמברך על אף שפטור מדאורייתא לברך על אכילה זו, וברור שהוא מדרבנן מדין חינוך.
