אין מביאים ראיה מסיפורים נגד כתב יד מפורש.ייש"כ
אבהיר שכוונתי בהבאת הנ"ל היה שהגרע"י השתמט מלענות ולא רצה להורות היתר ברור, ותול"מ
אין מביאים ראיה מסיפורים נגד כתב יד מפורש.ייש"כ
אבהיר שכוונתי בהבאת הנ"ל היה שהגרע"י השתמט מלענות ולא רצה להורות היתר ברור, ותול"מ
השבתי לעיל על זה. (בפרט שבמקו"א דעתו הייתה נראית להקל "שהרוב מכוסה" וזה ברור לא כמו הגר"מ פיינשטיין, ורק שהורה לציבור הורה להקל עד שתי אצבעות)ומהתשובה בע"פ רואים שהוא סמך עליו סמיכא מעליא.
"שהתעלם מהמתירים"...
ראיתי בספר חן וכבוד שהעיר למה ביבי"א לא הזכיר שו"ת מסויים שמיקל, בעוד שאותו שו"ת נדפס רק שש שנים אחרי היבי"א...
בכל תורתו של מרן זצוק"ל לא נמצא שום "סתירה" בין הפסקים ואילו פה גבי "פאה נכרית" יש 8 סתירות בדבריו...
ועיין בקובץ בית יוסף חלק מו שכתבו "ליישב" על "הסתירות" (כביכול) בתורת מרן זצוק"ל, ועוד כמה הערות של החן וכבוד.
אין מביאים ראיה מסיפורים נגד כתב יד מפורש.
נכון צודק לגמרי.כבר כתבתי לעיל שאין סתירה בין הסיפור לבין הכת"י.
בינתיים מצינו לכמה וכמה מגדולי ישראל שהתירו גילוי שתי אצבעות.לא, הוא מגלה על מי בעיקר הוא נסמך. אבל אין באמת נפק"מ בכל זה. עדיין דעה יחידאה בין כל הפוסקים.
בינתיים מצינו לכמה וכמה מגדולי ישראל שהתירו גילוי שתי אצבעות.
ואף אחד כמעט מגדולי ישראל לא ערער על המנהג שרוב ככל הנשים נוהגות לגלות שתי אצבעות...
- זה שאתה "ממציא" שבגלל שלא מצינו לשום פוסק ש"התיר" זאת משמע ש"אוסרים" זו טעות מיסודה.
- אם גדולי ישראל דעתם היתה לאסור היו מעוררים על כך ופשוט.
אדרבה תביא כאן את "גדולי ישראל" שעוררו על כך.משפט כמו "אף אחד כמעט מגדולי ישראל לא ערער על המנהג", הוא משפט מביך ביותר. אין החי יכול להכחיש את החי.
אם לא היה מתיר היה מעורר על כך או כותב איפה שהוא שרוב בנות ישראל יוצאות בגילוי ראש.ממילא כל מי שלא גילה דעתו פשיטא שאי אפשר להחשיבו כמתיר נגד פשט הרמב"ם והשו"ע.
אדרבה תביא כאן את "גדולי ישראל" שעוררו על כך.