כוונת שומע ומשמיע בברכות - והערת הרב יצחק על אחיו הרב דוד

[עיפרון מחודד]

ועוד הערה שבהלכה ברורה היה צריך לחלק כנ"ל, ועל זה ההערה.

קראתי בכל לב, הילדים כרגע עושים מעט בלאגן ונוגעים לי במקלדת, כשאפנה אשנ'ה ואכתוב מה שיש לי לומר למר.

 

[עיפרון מחודד]

- אבל מדברי ההלכה ברורה משמע שאין חילוק ועל זה הקושיא.

ידידי בשעה כזאת קשה לי להפעיל את הראש ולעיין כראוי, אבל נראה לי שעל פניו שכבודו צודק ואני טעיתי, נראה שההלכה ברורה כתב זאת בלי חילוק.
בעה"י אם אזכה אעבור על דברי שניהם מחר ואמשיך לכתוב אם יצא לי אחרת. יישר.

 

[דעה את ה']

בכל אופן, גם אם ע"י מנהג שבכל יום וכיו"ב חידשו לומר שבברכות הנהנין יש כוונה הפכית, אין זה שייך כלל לעיון כלשהו. ולא שייך לחלוק בתוקף הנ"ל. הדיון הוא האם נגדיר מציאות זו ככוונה הפכית.
כך שלא משנה מה דעת הגר"ד בין אם מסכים לחידוש הגר"י (כדעת אחד העם שליט"א) ובין אם לא חידש חידוש זה וכדעת הגר"ז (וכדעת אור יעקב שליט"א) אין מקום כלל להתקפה מכל סוג שהוא.

והמגדיר ענין זה כנושא עיוני, השייך ללימוד קצוה"ח ונתיה"מ וכיו"ב, דבריו צ"ב.

 

[אור יעקב]

הדיון הוא האם נגדיר מציאות זו ככוונה הפכית.

כמו שגבי ספיה"ע לכו"ע זה נחשב ככונה הפכית למה בברכות הנהנין לא?

 

[דעה את ה']

כמו שגבי ספיה"ע לכו"ע זה נחשב ככונה הפכית למה בברכות הנהנין לא?

הסכמתי שיש לומר כן.

גם בספיה"ע יש שדנו לומר שזה לא כוונה הפכית. ולא, לא מדובר על חלשי עיון... ע"פ זכרוני הקלוש בשועה"ר העיר על הדבר בסי' תפ"ט, ולא ס"ל שזה כוונה הפכית. וחידוש.

 

[אור יעקב]

גם בספיה"ע יש שדנו לומר שזה לא כוונה הפכית. ולא, לא מדובר על חלשי עיון... ע"פ זכרוני הקלוש בשועה"ר העיר על הדבר בסי' תפ"ט, ולא ס"ל שזה כוונה הפכית. וחידוש.

גם מה שכתב בשו"ע הרב לכאורה סותר עצמו ומשמע שמודה לומר שיש כונה הפכית ודנו על זה במקו"א.

 

[אור יעקב]

לעומת הקושייא הכביכול הכבידת משקל שנשאלה שם

ודרך אגב, מישהו בר סמכא אמר לי שלמדו סוגייא זאת עם הרב דוד יוסף שליט"א דיברו להדיא על "ברכות הנהנין" ולא הזכירו שום חילוק ביניהם.

 

[כאחד העם]

ודרך אגב, מישהו בר סמכא אמר לי שלמדו סוגייא זאת עם הרב דוד יוסף שליט"א דיברו להדיא על "ברכות הנהנין" ולא הזכירו שום חילוק ביניהם.

יתכן.

אני מ"מ אמרתי את דעתי שכך נראה לי שיש חילוק בין ברכות הנהנין והמצוות [כאשר הוכחתי גם מיניה וביה]

אך מ"מ גם אם אני לא צדקתי בחילוק
עדיין כל הציטוטים שנאמרו שם בהערה [כפי שהבאתי לעיל] אינם קשורים לשאלה בכי הוא זה
ורחוקים מאות של שנות אור, מתוכן הקושייא

 

[אור יעקב]

אני מ"מ אמרתי את דעתי שכך נראה לי שיש חילוק בין ברכות הנהנין והמצוות [כאשר הוכחתי גם מיניה וביה]

לא כתבת שום סברא לחלק ביניהם.

אך מ"מ גם אם אני לא צדקתי בחילוק
עדיין כל הציטוטים שנאמרו שם בהערה [כפי שהבאתי לעיל] אינם קשורים לשאלה בכי הוא זה
ורחוקים מאות של שנות אור, מתוכן הקושייא

לא הבנתי.

אם הרב דוד שליט"א מדבר גם על ברכות הנהנין למה זה לא קשור?

 

[כאחד העם]

אם הרב דוד שליט"א מדבר גם על ברכות הנהנין למה זה לא קשור?

תחזור על הציטוטים שם
ותראה אם יש קשר

 

[אור יעקב]

תחזור על הציטוטים שם
ותראה אם יש קשר

אשמח אם תבאר את דבריך יותר.

- אם כוונתך על מה שכתב שדימה זאת לספיה"ע, פשוט שככה דימה שהביא דברי הגר"ז על הנושא כאן, וזה אותו גר"ז שאמר את החידוש שלו גבי ברכות.
ובכל מקרה ההערה במקומה עומדת ופוק חזי בציבור.

 

[עניני]

הראשל"צ שליט"א בספרו הלכה ברורה טען דברים של טעם וגם הראה מקורם בספר חזון עובדיה למרן אביו ושקדם לו בשו"ע הגר"ז, אם כי הם דברים מחודשים ולכאו' מנהג העולם לא כך כפי שטען אחיו הילקו"י, אמנם הילקו"י לא השיב על הטענה עצמה שמשום סב"ל עלינו לחשוש לשיטות שמצוות אי"צ כוונה ול"צ כוונת שומע משמיע וגם לא ביאר מה יענה הגאון הגר"ז בעל התניא למנהג העולם. ואת דברי אביו מרן בחזו"ע דחה בכך שנאמרו לרווחא דמילתא ולא ברור כלל מה כוונתו שכן פוסק להדיא לחשוש ולא לברך משום סב"ל.
היה נראה ליישב שכוונת הגר"ז לחשוש לשיטות הללו לא היתה שיאכל בלי ברכה כפי שאמרו הם אלא שידאג לעשות הפסק של מילה או שתיים וכך לא יוכל לצאת עוד בברכה ששמע וממילא יוכל לברך שוב בעצמו בלא חשש ברכ"ל [ואין בזה משום ברכה שאי"צ כיון שהוא לצאת מן הספק]. וא"כ יש כאן השגה על לשון ההלכה ברורה שכ' 'אינו חוזר ומברך'.
אבל באמת אם כך אי"צ כלל לומר מילה או שתיים בכדי להפסיק שכן הברכה שיברך היא עצמה ההפסק, וכמו שכ' כיצו"ב הגרעק"א לגבי ברכת תפילין של ראש שהמברכים אין להם לחשוש מברכה לבטלה כיון שהברכה עצמה משוי ליה ל'סח בין תפילה ש"י לתפילה ש"ר' שמברך שנית לכו"ע, וא"כ הכ"נ.
ונראה אם כך שכוונת הגר"ז לחשוש לשיטות אלו הוא בברכה אחרונה שאין בה הפסק, שאם שמע את כל הברכה בסתמא ולא כיוון שלא לצאת יש לחשוש שיצא יד"ח ולא יברך עוד. ואם כן יש ליישב בזה גם דברי ההלכה ברורה שכוונתו לכך, ולא קשה ממנהג העולם כקו' הגר"י בעל ילקו"י..

 

[אור יעקב]

אמנם הילקו"י לא השיב על הטענה עצמה שמשום סב"ל עלינו לחשוש לשיטות שמצוות אי"צ כוונה ול"צ כוונת שומע משמיע

לא ברור כלל מה כוונתו שכן פוסק להדיא לחשוש ולא לברך משום סב"ל.

כתב להדיא בכמה מקומות שמכיון שדעתו לברך אחר כך הוי "ככוונה נגדית" ואין לחשוש לסב"ל.

ואת דברי אביו מרן בחזו"ע דחה בכך שנאמרו לרווחא דמילתא

כמו שכתב שם מרן הגרע"י זצוק"ל להדיא שמעיקר הדין אין הלכה כגר"ז דהוי ככונה נגדית.

ואם כן יש ליישב בזה גם דברי ההלכה ברורה שכוונתו לכך,

דברים יפים ועמוקים.
אבל כמובן שזה "דוחק" להכניס את כל זה בהלכה ברורה.

(ובפרט שדברי הגר"ז בברכות מתאימים לשיטתו בספירת העומר שיוצא יד"ח)